כשרבי לוי יצחק מברדיצ'וב התפלא על פרעה: "אני במקומו לא הייתי שולח"

הגאון הרב ראובן אלבז, ראש מוסדות 'אור החיים' בטורו השבועי על פרשת השבוע, והשבוע: מה עושה לשון צער – "ויהי", בפרשת השבוע שלנו?

הגר"ר אלבז
הגר"ר אלבז

"וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹקים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹקים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה" (שמות יד, יז). המפרשים עומדים בפסוק זה על המילה "ויהי", אין ויהי אלא לשון צער, ולכאורה קשה, מה שייך כאן לשון צער, הרי יציאת מצרים הייתה שמחה גדולה לישראל, ואם כן יותר מתאים היה לומר "והיה בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה", שהוא לשון שמחה (ויקרא רבה יא, ז).

תירוצים רבים נאמרו בזה, ואף רבינו חיים בן עטר בספרו אור החיים הקדוש תירץ מספר תירוצים, ונכתוב כמה מהם:

תירוץ א': "ויהי" לא מוסב על עם ישראל אלא על פרעה, הצער הוא של פרעה. כל זמן שהיו ישראל במצרים נתן להם פרעה לעבוד עבודות שונות ומשונות, אך הוא לא השכיל לנצל מספיק את עם ישראל, היה לו אפשרות לפתח באמצעותם דברים גדולים מאוד, אך במקום זאת הוא פיתח באמצעותם דברי הבל.

אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס (שמות א, יא), נתן להם לבנות במקום שלא מתקיים הבניין, פִּתֹם פי תהום בולעו, רַעַמְסֵס ראשון ראשון מתרוסס (סוטה יא ע"א), מגיעים למחרת ופתאום רואים שאין כלום. וזה היה בעצם כל תכליתו של פרעה בעבדות עם ישראל, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם, ומיד כשיצאו ישראל ממצרים הם הסתדרו בסדר מופתי, כל אחד הכיר את שבטו והצטרף אליו, ובקריעת ים סוף כל שבט הלך בשביל המיוחד לו.

נאנח פרעה ואמר בליבו: "חבל, איך אבדתי את העם הנבון והחכם הזה (מושאל מדברים ד, ו), איך לא ידעתי לנצל את מוחם המבריק, הייתי יכול לטפח ולשדרג את מצרים בצורה יותר גבוהה ומרוממת בעזרת ישראל", זה ויהי-לשון צער.

***

רבותינו (תנחומא, בשלח סימן ח') ממשילים משל נפלא, משה רבינו אמר לפרעה: כֹּה אָמַר ה' שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי, וְאִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ הִנֵּה אָנֹכִי נֹגֵף אֶת כָּל גְּבוּלְךָ (שמות ז, כו-כז). משל למלך ששלח את עבדו לקנות דג גדול מהשוק, הלך העבד וראה בתחילת השוק דג גדול, אך היה זה דג ישן נושן שריחו סרוח, התעצל העבד, לקח את הדג הסרוח ואמר בליבו: "לא נורא, העיקר שעשיתי את המלאכה, המלך לא ירגיש בריח, אשים תבלינים והכל יסתדר".

חזר העבד לארמון, קרצף ובישל את הדג עם תבלינים רבים והגישו לפני המלך, אך הסירחון גבר, המלך לא היה מסוגל לאכול את הדג וכמעט התעלף מטעמו. גער ורגז בעבדו ושאלו לפשר הדבר. הצטדק העבד וטען שזה הדג היחידי שמצא.

מיד הורה המלך לאחד מעבדיו ללכת לשוק ולהביא דג אחר, הלך העבד ומצא דגים אחרים טריים ומצוינים. זימן המלך את אותו עבד וגער בו שוב, "איך מלאה ליבך לעשות כן? את הדג הראשון הבאת למלך? עליך להחליט איזה עונש תקבל ויש בפניך ג' אפשרויות: א) תקבל 50 מכות נאמנות. ב) תאכל את כל הדג הסרוח שבישלת. ג) תשלם קנס 100 זהובים".

אמר העבד בליבו, "על הכסף אני עובד כל כך קשה, אני מעדיף לאכול את הדג", התחיל לאכול, הגיע לחצי הדג ולא היה מסוגל יותר, "אדוני המלך, אני לא מסוגל לאכול עוד, אני רוצה עונש אחר.." אמר, וחשב בליבו: "מה אבחר כעת? לתת לו כסף חבל, מכות יעברו אח"כ.." הביא המלך שוטר גיבור והחל להכות בו, לאחר שקיבל שלושים מכות לא היה מסוגל עוד ואמר בקול גדול "תפסיקו את המכות, אשלם את הכסף.." נמצא שבסופו של דבר גם אכל מהדג הסרוח, גם לקה וגם שילם.

והנמשל, לפרעה הייתה ברירה, יכול היה לשלח את ישראל בתחילה ולא לקבל מכות, אך הוא לא היה מוכן, ולכן קיבל מכות נוראיות עד שאמר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי (שמות יב, לא). בסופו של דבר פרעה גם לקה, גם שילם, וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם (שמות יב, לו), מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן (ברכות ט ע"ב), וגם שילח את ישראל.

לפי זה אפשר להבין את לשון הצער במילה ויהי, פרעה התאונן: "וָי, בסופו של דבר גם שילמתי לישראל כסף רב וגם שילחתים מארצי, חבל שלא שילחתים מיד ובכך הייתי חוסך את כל המכות".

***
תירוץ ב': רבי לוי יצחק מברדיצ'וב הסביר במליצה נפלאה, פתח הרב ואמר: "אני מתפלא על פרעה, איזו טיפשות היא לשלח את ישראל, אני במקומו לא הייתי שולח". התפלאו התלמידים ושאלו, "רבינו, למה?"

"פרעה ראה ניסים ונפלאות שאין כדוגמתם בעולם", השיב להם הרב, "אני במקומו הייתי משאיר את ישראל עוד כדי לראות את נפלאותיו של הבורא יתברך".

"וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה", וָי אמר פרעה, "חבל, כל זמן שהיו ישראל במצרים ראיתי את יד ה' בניסים ונפלאות גדולים שעשה לעמו ישראל, אך עתה שיצאו ישראל לא אוכל לראותם עוד, וזה צער גדול".

כל המכות שנתן הקב"ה על מצרים חיזקו את ליבם של ישראל, וגם פרעה שהיה אפיקורוס, בסופו של דבר ביקש שיברכו אותו ויתפללו עליו, וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי. דומה הדבר לאדם שאינו מאמין בתורה וטוען מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ (שמות ה, ב), ולפתע לאחר תקופה שרואה ניסים ונפלאות מבקש מחברו שיבקש מהצדיק שיברך אותו. כך היה פרעה, לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ (שם), ובכל זאת לאחר שראה את הניסים והנפלאות התחזקה אמונתו וביקש שיברכו ויתפללו עליו.

יהי רצון שנזכה להתחזק באמונה וביטחון בו יתברך, ונראה בקרוב בישועת ישראל השלימה, אמן.

השארת תגובה