"לפעמים הקב"ה מביא לאדם צער מסוים כדי לפדותו מצער נוראי"

הגאון הרב ראובן אלבז שליט"א, ראש מוסדות אור החיים, בטורו השבועי על פרשת השבוע, והשבוע: צער קטן שמציל את האדם מנזק גדול

הגר"ר אלבז
הגר"ר אלבז

מתוך הצרה נגלית הישועה
"וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות י, ב). לפעמים אדם מרגיש שיש לו איזו צרה וצער ומתרעם בליבו מדוע הקב"ה שולח לו דבר זה, אך הוא אינו יודע שהקב"ה תמורת הצער הקטן הזה מציל אותו מנזק הרבה יותר גדול.

ומעשה היה בתלמיד הבעל שם טוב שחזר לביתו מיום לימודים ארוך, הניח קערה ובה ספל מים לנטילת ידיים ועלה לישון, ובחלומו מכים אותו מכות נמרצות, עד כדי כך שהוא התעורר וקפץ מיד ממיטתו לראות מי מכהו, ובלא שימת לב פגע בספל המים וגרם לשפיכתם.

לא הבין התלמיד מדוע משמים מראים לו חלומות כאלה, ובינתיים הלך להביא מטלית כדי לנגב את המים, להפתעתו ראה בדרך שגחלים יצאו מתנור ההסקה כתוצאה מגזע עץ שנבקע, והתחילו לשרוף את שולי ביתו שהיה עשוי כולו מעץ. מיד הזדרז לכבות את הדליקה, וכשחזר לחדרו ראה על מיטתו קורת עץ גדולה שנפלה מהתקרה מחמת הרוח החזקה, והבין שבזכות החלום נצלו חייו.

באותה שעה ראה התלמיד בחוש את ההשגחה העליונה, שני ניסים נעשו לו באותו לילה והצילוהו ממוות בטוח. נמצא שלפעמים הקב"ה מביא לאדם צער מסוים כדי לפדותו מצער אחר נוראי, רק צריך האדם להאמין בלב שלם, וַיַּאֲמֵן הָעָם (שמות ד, לא), וַיַּאֲמִינוּ בה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ (שמות יד, לא).

***
הגאון הצדיק רבי ישראל מרוז'ין זיע"א היה רגיל לומר שכל יהודי חי בהשגחה עליונה, ופעמים שמשמים מראים לו אותה בחוש, ובעקבתא דמשיחא יצטרכו לטפס על קירות ולהאמין בהשגחה העליונה. עד כדי כך, יצטרכו לטפס על קירות חלקים, ולראות ולהאמין שה' יתברך נמצא איתם בכל מצב, עוזר ומושיע ומגן עליהם מכל צרה וצוקה, זו האמונה הצרופה שחייבת להיות לכל יהודי, שה' יתברך נמצא עמו בכל מקום ושומר עליו.

ויתרה מזאת צריך האדם להאמין, שלא רק מה שחפץ בו עתה, זה הדבר שבהכרח יתקיים, "אם יהיה את הדבר הזה אני אסתדר", אלא צריך להאמין שגם אם לא יקבל או יילקח ממנו הדבר שחפץ בו, זה לטובתו והצלחתו, וכפי שהאריך לבאר זאת החזו"א בספרו אמונה וביטחון (פ"ב אות א') שעניין מידת הביטחון אינו הבטחה שרצון האדם יעשה, אלא הוא האמונה שאין מקרה בעולם והכל בידו יתברך.

ובעניין זה מסופר על יהודי שחי לפני כמאתיים שנה בירושלים והיה עני מרוד, יום אחד הלך לתומו באחת הסמטאות ומצא אבן נוצצת, הסתכל בה בהתלהבות והבחין שהיא דומה ליהלום, מיד הלך בזריזות למוכרי התכשיטים הגדולים כדי לעמוד על שוויה, והם השיבוהו שבארץ ישראל הוא לא יוכל לקבל עליה את תמורתה המלאה, ועליו להפליג ללונדון לבורסת היהלומים ולמכור שם את היהלום היקר.

חזר היהודי לביתו שמח וטוב לב והחל לחשוב, הרי אין לו די כסף כדי להפליג ללונדון וכיצד יצליח למכור את היהלום בשוויו המירבי? אך עד נמל יפו יכול הוא לנסוע, ולכן החליט לעשות את ההשתדלות הזו, ומכאן ואילך לה' הישועה. הגיע היהודי לנמל יפו ומצא עצמו חסר אונים, ללא כסף לעלות לספינה, אך בפקחותו החליט לעלות עם חפציו לספינה בלי לשאול אף אדם, וכשעבר רב החובל ושאלו היכן כרטיס נסיעתו, השיב היהודי: "אל תעצור, המשך לעבור בין יתר הנוסעים, זהו דבר אישי וסודי, אגלה לך זאת כשנפליג", לאחר שרב החובל הכניס את כל האנשים לספינה, לקחו היהודי לחדר צדדי ואמר לו:

"תשמע, אני סוחר יהלומים גדול ויש לי אבן מיוחדת שסוחרים גדולים בלונדון מחכים ומצפים לקנותה, ולכן אפשר לי לשהות בספינה ותקבל אחוזים מרווחי המכירה", שמע זאת רב החובל, סבר וקיבל, והורה להכניס את אותו יהודי לחדר יוקרתי, וציווה להגיש בפניו ארוחות משובחות ויין ישן נושן.

מידי יום ביומו היה רב החובל נכנס לחדרו, מבקרו ושואל בשלומו, ומדבר עמו בענייני מסחר וכדו'. בכדי שיהיה לאותו יהודי תיאבון, הוא שם את האבן היקרה והנוצצת על השולחן מול עיניו. יום אחד הגישו לפניו יין משובח, והיהודי שתה עד שנפל על מיטתו מחמת שכרות ונרדם, לאחר שעה קלה הגיע המנקה לנקות את החדר וזרק את כל שיורי המאכל לים, וביניהם גם את היהלום היקר..

כשהתעורר היהודי משכרותו הבין את הטעות המרה שנעשתה, התאנח ואמר בליבו "חזרתי להיות עני מרוד, עוד מעט רב החובל ישמע מכך, ומה אעשה? אני מוכרח להישאר בכבוד ובשמחה כבתחילה, כאילו לא קרה דבר, והאבן הטובה עדיין ברשותי", התחזק היהודי באמונה וביטחון בה' יתברך, והתנהג כאילו דבר לא קרה, ורב החובל המשיך לבקרו מידי יום ולשוחח עמו בענייני מסחר בחשבו שהאבן היקרה עדיין נמצאת ברשותו, וכך נמשך הדבר במשך כל הנסיעה הארוכה.

והנה, יומיים לפני שהסתיימה ההפלגה, ניגש רב החובל לאותו יהודי ואמר לו: "תשמע, במחסני הספינה יש ברשותי כמות מרובה של חיטה משובחת מאוד, ואצטרך לתת עליה דיווח לרשות המיסים, תעשה לי טובה, אתה מיליונר, תדווח להם שאתה הבאת את החיטים הללו כדי שלא אצטרך לשלם מיסים, ואח"כ נסתדר בינינו ותחזיר לי את החיטים בחזרה". הסכים היהודי וחתם לרב החובל על מסמך הצהרה שכל החיטים הם שלו וברשותו. שעות מספר לפני שירדו מהספינה חלה רב החובל בפתאומיות בהתקף לב ומת, ואותו יהודי לקח את החיטים, עבר את המכס בשלום, מכר אותן והפך לעשיר מופלג.

ללמדך שאל לאדם ליפול ברוחו ולהישבר מכל מאורע, על אף שנראה שאינו לטובתו והצלחתו, אלא יתחזק ברוחו ויאמין בבורא יתברך שיעזרו וירחיב את גבולו, לה' הַיְשׁוּעָה עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה (תהילים ג, ט). ועוד יש ללמוד ממעשה זה, שלא מה שהאדם חושב שיביא לו את הברכה זה בהכרח מה שיביא אותה.

יהי רצון שנזכה להתחזק באמונה וביטחון בבוראנו יתברך, ונזכה לראות בקרוב בישועת ישראל השלימה, אמן.

השארת תגובה