"וימאן": מיוסף נלמד כיצד להתחמק מאנשי מכירות

הרב שמואל רבינוביץ, רב הכותל והמקומות הקדושים, בטורו השבועי על פרשת השבוע. והפעם: סירבו הנחרץ של יוסף לפיתוי, סירוב הבא לידי ביטוי במילה "וימאן". וגם: הקשר בין סירובו הנחרץ של יוסף לאנשי מכירות והשקעות מפוקפקים

הרב שמואל רבינוביץ. צילום: ויקיפדיה
הרב שמואל רבינוביץ. צילום: ויקיפדיה

יוסף הצדיק עומד איתן מול הפיתויים של אשת פוטיפר, וממאן לחטוא עמה! אך הוא גם מנמק את התנגדותו: "הן אדוני לא ידע אתי מה בבית וכל אשר יש לו נתן בידי… ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך, באשר את אשתו, ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוקים". (בראשית ל"ט, ח'-ט') נשאלת השאלה מדוע טרם הנימוק המפורט והברור שאומר יוסף לאשת פוטיפר מדגישה התורה את ה- "וימאן"! הרי המיאון הזה מתברר לבד מתוך הדברים של יוסף?

השפת אמת מתרץ, זאת שכאשר משדלים אדם לדבר עבירה, הרי בראש וראשונה עליו להתנגד בתוקף ללא כל טעם ונימוק. אל לא להיגרר לוויכוחים ולסברות, אלא לומר רק: איני רוצה, מכיון שאסור! – "וימאן". ורק לאחר מכן הוא יכול להסביר את עמדתו בנימוקים הגיוניים: "הן אדוני…אינני גדול…ואיך אעשה"…

ויש להוסיף שהטעם על המילה: "וימאן" הוא שלשלת – 3 סלסולים, לרמז שכשהיצר הרע בא לפתות את האדם לדבר עבירה, צריך האדם לצעוק שלוש פעמים: לא, לא, לא.

סיפור המיטיב לבאר נושא זה: מעשה בשני ידידים אשר ביקשו להגדיל את הכנסתם ולפרנס את ביתם ברווח. הזדמנויות המבטיחות 'אפס השקעה ומקסימום רווח' לא חסרות בשוק, ועד מהרה הם נתקלו בנציג מכירות שפרש בפניהם אפשרות השקעה שתשואתה מובטחת.

המדובר היה בעיירה השוכנת בקבוצת איים באוקיינוס האטלנטי, לשם היגרו צעירים רבים שנהנו מהאקלים הנוח והאפשרויות הכלכליות. המגמה שהתפתחה בקרב המשקיעים, היתה לרכוש בית בסכום פעוט ולהשכירו לתושבים, ובכך להשיג הכנסה חודשית מכובדת.

נציג המכירות שידל את שני הידידים להניח את ידם על השקעה הזו, ובסכום של עשרים אלף דולר – לזכות בעסק מניב רווחים עתידי. "מנין יהיו לנו עשרים אלף דולר?" הטיחו הידידים בנציג המכירות. "אנו בקשר עם הבנקים, נסדר לכם הלוואה אותה תפרעו בתשלומים מדי חודש" השיב איש המכירות הממולח ושטח בפניהם את פריסת ההחזרים המומלצת.

החבר הראשון, אשר היה זהיר ומקובע יותר, החליט לסגת מהעסקה שהייתה יותר מידי סוגה בשושנים ולא בטוחה לדעתו. לעומתו, חברו השני הרגיש כי זוהי שעת כושר שיכולה לסייע לו במצבו הכלכלי הדחוק, ולפיכך, נכנס לבדו לעסקה.

הוא אפילו טס למקום, ולאחר שהתרשם, החליט כי האפשרות העסקית ככזו עשויה להניב רווחים גדולים, ועל כן חתם על העסקה בשמחה. ואכן הוא ראה בחודשים הבאים את הרווחים המובטחים מוזרמים אל חשבון הבנק שלו. הוא אף רכש בית נוסף באי ובכך ביקש להבטיח לעצמו הכנסה גדולה יותר.

לאחר מספר חודשים גילה לפתע הלה כי הכסף האמור להיות מופקד בחשבונו על ידי השוכרים, נמוך בהרבה מהסכום שהועבר בחדשים הקודמים. לאחר בירור הסתבר, כי שינויים גיאוגרפיים שאירעו באיים, גדעו את פרנסתו לנצח. סערה שהתחוללה באחד הימים הביאה לכך שהרחובות כולם כוסו במי ים מלוחים, חלק גדול מהתושבים נמלטו מהאזור והותירו את בתיהם מעורטלים ובכך נגרמו הפסדים למשכירים שמעבר לים.

שבור ורצוץ סיפר המשקיע את קורותיו לחברו הראשון, זה שכמעט חבר לעסקה הכושלת. "אמור לי" הוא פנה לידידו "הרי שנינו פגשנו את נציג המכירות. אני התפתיתי להשקעה ואילו אתה סירבת. כיצד זה?".

השיב הידיד: "אני ידעתי מראש כי אנשי שיווק חזקים ומנוסים ממני במשא ומתן, ולכן החלטתי להתעלם מהם. ידעתי כמה אמצעי שכנוע וטקטיקות ננקטות על ידם מבלי תשומת לב, ואני עלול ליפול לפתחם בלי לברר דברים לעומקם. כשהם שאלו אותי האם יש לי חלום שכסף יזרום לחשבון הבנק שלי , השבתי להם: לא. כששאלו אם אני רוצה להרוויח סכומים גדולים תמורת השקעה קטנה, השבתי: לא. כשהוסיפו לשאול אם ארצה לזכות בכסף רב ללא לעבוד, הוספתי והצהרתי: לא. השקעות גבוהות נועדו רק למי שיש לו כסף מיותר. משכך, עזבו אותי, ולא היה להם כיצד לנסות ולהוסיף לשכנע אותי". "אתה לעומת זאת" הוסיף הידיד "ענית להם תשובות לכל שאלותיהם וחלקת עמהם את רצונך, כך הם הצליחו למשוך אותך בדברים".

הסירוב המוחלט, הבטוח והנחרץ, הוא זה שביכולתו להניא אותנו מלבצע דברים שליליים. פעמים דווקא השיחה וההתדיינות שנדמים לנו כנובעים ממניעים טובים, מהווה פתח לנפילה שאי אפשר לשער את נזקה.

סיפור מופלא בפי שמעון הצדיק שהיה מאנשי כנסת הגדולה (מובא במסכת נדרים ט,ב): פעם אחת בא אדם אחד נזיר מן הדרום, וראיתיו שהוא יפה עיניים וטב-רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים. אמרתי לו: מה ראית להשחית את שערך זה הנאה? אמר לי: רועה הייתי לאבא בעירי, הלכתי למלאות מים מן מעיין, ונסתכלתי בבואה שלי – ופחז עלי יצרי לטורדני מן העולם. אמרתי לו: רשע! למה אה מתגאה בעולם שאינו שלך, במי שעתיד להיות רימה ותולעה? העבודה (שבועה) אגלחך לשמים! – מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו, אמרתי לו: בני, כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל! עליך הכתוב אומר: 'איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'"

נשאלת השאלה: מדוע הוצרך אותו אדם לקבל עליו את כל סדר הנזירות, הרי לנוכח הניסיון ומעשה היצר הרע יכול היה לקחת מספריים ולהסיר מחלפות ראשו-וחסל?

אלא שיהודי זה, חכם היה ומלומד מלחמה עם יצרו. הוא הכירו היטב, על מזימותיו ותחבולותיו, וגם בחולשות אנוש ומגבלותיו הכיר. ידע והבין כי אם ילך עתה לחפש ולאתר סכין ומספריים, כבר יעלו ויבואו במחשבותיו טעמים וסיבות שונות ומגוונות שיניאוהו מההחלטה הנחושה לגלח. יצרו יוכיח לו באותות ובמופתים כי לא שערו הנאה הוא שעומד לו לרועץ. זה בכלל לא קשור. סיבות אחרות לגמרי הם שעמדו בפניו למכשול. יתירה מזו עוד ישכנע אותו כי לא רק שאין מצוה בדבר, אלא עבירה יש בה, עד חילול ה' למשל. איך יסתכלו על כך רחוקים ופשרנים? מה השיגעון והקיצוניות הזאת?…

ידע איפוא כי ההשתאות מסוכנת, כל דקה היא גורלית. חייבים 'לחתוך' כאן ועכשיו. ובאין בידו מספרים, קיבל על עצמו נזירות. זהו, הוא כבר כבול. אין כבר מקום למשא ומתן.

ואכן כך מפורש ב"תפארת שלמה" על הפסוק (דברים יח, יד) "ואתה לא כן נתן נתן לך ה' אלוקיך": דע יהודי כי מתנה נכבדה קיבלת מאלוקיך – כח ויכולת להגיד ליצרך: "לא כן!" – בלי טענות ומענות, ללא התפלפלויות והתפלספויות. לא וזהו. למה? ככה!

זאת באה התורה ללמד אותנו במילה אחת עם טעם המקרא הנדיר: וימאן!
יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו שתצילנו היום ובכל יום…מיצר הרע…ומדינה של גיהנום…

השארת תגובה