השאלה והתירוץ: דבריה של רחל לרב מרדכי מטשרנוביל זי"ע

היותה של רחל אמנו עקרה למרות שוויתרה לאחותה וגילתה לה את הסימנים שמסר יעקב אבינו לה מעורר תמיהה, האם זו תורה וזו שכרה? והתשובה טמונה במעשה הנורא עם רב מרדכי מטשרנוביל זי"ע שרחלה התגלתה אליו בעת שביו • הגר"ש רבינוביץ, רב הכותל והמקומות הקדושים בטורו השבועי על פרשת השבוע

הרב שמואל רבינוביץ. צילום: ויקיפדיה
הרב שמואל רבינוביץ. צילום: ויקיפדיה

היותה של רחל אמנו עקרה למרות שוויתרה לאחותה וגילתה לה את הסימנים שמסר יעקב אבינו לה מעורר תמיהה, האם זו תורה וזו שכרה? שבעתיים קשה כאשר בזכות מסירת הסימנים מבטיח הקב"ה לרחל אמנו עד היום הזה "מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה כי יש שכר לפעולתך", ומעדיפה בזה על פני האבות והאימהות. איך הדבר לא עמד לה אז, ועומד לה כיום?

שעת בין הערביים של ערב ראש השנה בבית הכנסת של בעל ה'מנחת אלעזר' ממונקאטש זצ"ל. אימת יום הדין מורגשת היטב בחלל בית המדרש והיושבים בה מתכוננים בדממה ליום הגדול ומצפים לרבי שיכנס.

לפתע נכנס הרבי כשטלית מכסה אותו עד למעל ראשו, התייצב ליד הבימה כשהוא נושא את קולו: "מורי ורבותי! כלל ישראל נמצא במצוקה גדולה, עוד לא נושענו, עדיין בן דוד לא בא והצרות הולכות ותוכפות! אם לא נשכיל לשוב בלב שלם אל אבינו שבשמיים? מי יודע מה יולד יום?".

קהל המתפללים נשא עיניים מבוהלות אל דמותו עטוית הטלית של הרב, והוא המשיך: "הסכיתו ושמעו מעשה נורא שרוצה אני לספר לכם אודות הרבי הקדוש רבי מרדכי מטשרנוביל זי"ע: רבי מרדכי היה ידוע בהשתדלותו למען עניי העיר והיה מקדיש כל עיתותיו למצוות פדיון שבויים. מנהגים אלו קיבל מאביו הרה"צ מנחם נחום – המגיד מטשרנוביל זי"ע. לילה אחד נקשו בפראות על דלת ביתו פלוגת שוטרים ופרצו פנימה "האתה ראבין מרדכי?" כשנענו בחיוב הטיחו בגסות: "אתה עצור בעוון מרד במלכות". באותו רגע נכבלו ידיו ורגליו והוא הושלך אל הכלא.

דבר מאסרו של רבי מרדכי נודע במהירות והעיר טשרנוביל הייתה כמרקחה. משלחת רבנים כבודה שנפגשה באותו יום עם מושל המחוז, נתקלה בחומה אטומה של סירוב. עד שהבינו כולם כי נרקחה כאן עלילה קשה ונוראה. לאחר ששולשלו ליד המושל שוחד, הועבר הרבי לתא נוח יותר והורשו להכניס לו אוכל כשר, טלית ותפילין.

ביום חמישי בשבוע הרגישו מקורביו של הרבי כי איננו כתמול שלשום ועננה מקדירה את פניו. "בלי צדקה חיי אינם חיים" נאנח. רגיל אני לחלק בכל יום חמישי צדקה לעניי העיר לקנות צורכי שבת, עתה שנמצא אני מאחורי סורג ובריח, מי ידאג להם? באותו יום פעלו השתדלנים אצל שרי המלוכה, וכמידי שבוע התאספו עניי העיר ליד בית הסוהר והרבי שלשל להם מחלון חדרו שבבית הכלא את מעותיהם ולנשים הניח את המעות על אדן החלון.

דמותה של אישה נראתה לפתע בחלון והעירה את הרבי משרעפיו. כדרכו הוציא את המטבע להניחו על החלון. כאשר פתח את החלון, אמרה האישה: "אינני צריכה למעות אלא באתי לשאול אותך שאלה". רבי מרדכי ציפה לשמוע שאלה על כשרות וכדו' אך להפתעתו פתחה במאמר הלקוח מן הגמרא: "מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין שנפלה לבור גדול. באו והודיעו את רבי חנינא בן דוסא. אמר להם: כבר עלתה מן הבור. שאלו אותה "מי העלה אותך? אמרה זכר של רחלים (אילו של יצחק אבינו שנשחט תחתיו, רש"י) נזדמן לי, ואיש זקן (אברהם אבינו) מנהיגו, והוא העלה אותי. שאלו את רבי חנינא: "כלום נביא אתה?" ענה: "לא נביא אנוכי ולא בן נביא אנוכי, אלא כך אמרתי, דבר שאותו צדיק מצטער בו –יכשל בו זרעו? נחוניא חופר שיחין, שמיה קא מסהיד ביה שהוא חופר בורות, כדי שעולי רגל לא יתייסרו בצמא, ודווקא בתו נופלת לבור? אתמהה! (בבא קמא נ.)".

"רבינו הקדוש, גם אני שואלת: מצוות פדיון שבויים שאביך כה הצטער עליה, יכשל בו זרעו? דווקא אתה בנו, ממשיך דרכו נחבש בבור כלא?" רבי מרדכי שקע בהרהורים ואף לא שם לב כיצד האישה המופלאה הזו מדברת אליו בלשון נוכח, דבר שלא הסכין אף אחד מיהודי טשרנוביל. הוא התעמק בדבריה ולבסוף אמר: "גם בעיני נחשב הדבר לפליאה גדולה, איני יודע לה כל מענה".

"אם כך אני אומרת לך" הוסיפה האישה הפלאית, "היא הנותנת, דווקא משום שאתה מוסר נפשך על המצווה הזו, רצו מן השמיים שתרגיש על בשרך את הטעם המר של השבי, כמה מר לאדם המושלך אל הכלא, ומעתה תבין כמה עוד עליך לטרוח ולעמול על אותה מצווה של פדיון שבויים. ועתה שכבר חשת על בשרך, כבר הגיע זמנך לצאת לחופשי, והנני מברכת אותך שתצא לחופשי". כאשר סיימה את דבריה נמוגה דמותה ונעלמה.

עוד באותו יום הורה שר בית הסוהר להוציא את רבי מרדכי מבור השבי ללא שום סיבה. ויהי לפלא בעיני המגיד מי האישה הלמדנית שדברה אליו בלשון נוכח והביאה לשחרורו? הוא לא נח ולא שקט והתפלל רבות עד שגילו לו מן השמים כי היא רחל אמנו ע"ה שבאה לשאול בשלום בנה יקירה, ולכן דברה אליו בלשון נוכח. כי אמא יכולה לדבר כך אל בנה, יהיה מי שיהיה. ובכח דבריו של רבי חנינא בן דוסא עוררה רחמי שמים וברכתה אכן פעלה מיד.

"ריבונו של עולם!" זעק הרה"ק בעל ה'מנחת אליעזר': רחל אמנו, כמה אלפי יהודים עוסקים תמיד, יומם ולילה במצוות פדיון שבויים, ובכל זאת עם ישראל עדיין נמצא בשבי, אנא תעוררי רחמים על בנייך שיקויים בהם הנאמר 'ושבו מארץ אויב'.

על פי זה ניתן להסביר, שרחל אמנו התייסרה רק כדי שתחוש את כאב העקרות וצער הבנים. לאחר שחשה בצער הגדול והנורא הזה כוחה גדול יותר בהבנת הגלות ובזכותה נזכה להיגאל. לא בכדי, קברה הפך למקום של תפילה וישועה לכלל ולפרט, כי היא חשה בצערן של ישראל לאחר שנות הסבל שחשה על בשרה.

השארת תגובה