ונח מצא חן: השטיקל תורה של רבי ישעיה קרישבסקי הי"ד

הרב שמואל רבינוביץ על פרשת נח, מה הקשר בין תולדות נח למציאת החן בעיני השם ואיך התשובה קשורה לרב משה פינשטיין וסיפור עזיבתו את העיר ליובן. וגם: הוורט של רב ישעיה קרישבסקי הי"ד

הרב שמואל רבינוביץ. צילום: ויקיפדיה
הרב שמואל רבינוביץ. צילום: ויקיפדיה

ונח מצא חן: הסמיכות שבין הפסוק בסוף פרשת בראשית: "ונח מצא חן בעיני ה'" לפסוק הפותח את פרשת נח: "ואלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו…" נדרש בפי חכמינו ז"ל: אמר רבי סימון: מצינו שהקב"ה עושה חסד עם האחרונים בזכות הראשונים. ומנין שהקב"ה עושה חסד עם הראשונים בזכות האחרונים? "ונח מצא חן בעיני ה'" (ומיד בסמוך נאמר: "אלא תולדות נח") באיזו זכות? בזכות תולדותיו. (סוף בראשית רבה על פרשת בראשית). איך זכה נח לנשיאת חן בעיני הקב"ה? בזכות אלה תולדות נח- ההשקעה בתולדותיו.

ה'כתב סופר' זי"ע מפרש את דברי חז"ל על כך שנח לא פעל בהשבת דורו בתשובה כאברהם אבינו, שזה אינו ביקורת עליו. חכמינו ז"ל לא באו חלילה להמעיט בערכו של צדיק תמים, אלא לומר: שכיון ולנח היו בנים, על כן לא היה צריך לעסוק בהחזרת העולם בתשובה! תפקיד אחר נועד עבורו לחנך את בני ביתו, והוא ראש וראשון. קודם לכל- ילדים!

כשבחוץ צמח דור נטול כל רסן- בנה לו נח תיבה מוגנת. נטל את ילדיו והכניסם פנימה. נפרד מהעולם שסביבו והגן על צאצאיו. לעגם של הבריות סביבו על צמצום מושגיו ודלות הבנתו בענייני העולם לא נגעו בו כהוא זה. חינוך בניו חשוב היה לו, והוא כנסם עמו. בעבור זה זכה: "וידבר אלוקים אל נח ואל בניו אתו". מפרש האבן עזרא: "שארבעתם נביאים!

אברך צעיר. בן עשרים וחמש שנים בלבד, היה מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצוק"ל כאשר נקרא מרבנות אוזרה לכהן כרבה של ליובן הרוסית. הימים – ימיה של המהפכה הבולשביקית. ימים מרים שידעה יהדות רוסיה לתפוצותיה. כל סממן יהדות הצית בשלטונות אש משתוללת והרסנית, והם לחמו כנגדו בכל כלי משחית. רדיפות והצקות הפכו למנת לחמם היומית של קהילות ישראל.

רבי משה פיינשטיין היה הנס של העיירה. הם נאחזו בעמוד האור שהלך לפניהם, והוא חיזק ועודד, תמך ונסך תקווה, וכמנהיג לא שקט אף רגע אחד על שמריו. רוחו עשויה הייתה ללא חת. דומה היה כי שום צוק ואף רוח סערה לא יוכלו לרוחו הגדולה. מעשיו היו נועזים ובלתי נתפסים, הוא נלחם כאריה מתוך מסירות נפש עבור חיי הנצח של קהילתו. גם כאשר ביום בהיר, בלי הודעה מוקדמת ובלי הסברים, עוקלה משכורתו בידי השלטונות, ופירושה המעשי של העובדה היה חיי רעב עבורו ועבור שלושת עולליו הרכים – לא רפו ידיו. פנימה בבית אימצה זוגתו הצדקת את ידיו: "כוחות הטומאה נלחמים בנו, ואנו על אפם וחמתם נשיב להם מנה אחת אפיים" אמרה לו. "נמשיך ביתר שאת וביתר עוז ללחום את מלחמת ה'!"

רדיפות השלטונות הלכו וגברו. הגיעו מים כמעט עד נפש: דירתו של רבי משה הופקעה גם היא. כך מצא ר' משה את עצמו ביום מן הימים יחד עם הרבנית ושלושת עולליהם מחפשים קורת גג לראשם. ושמש בית הכנסת שהתגורר בחדרון צר בירכתי בית הכנסת, פתח להם את חדרו. כך עברו רבי משה, ילדיו וחותנו הקשיש הנתמך על ידו, אל החדרון הקטנטן, ועדיין לא כבתה השלהבת… כאשר בחור ישיבה בודד וחסר תעודות שנרדף בידי השלטונות ביקש מחסה – מובן מאליו היה כי ר' משה יציע לו את חדרו. היה הוא המשתכן השישה-עשר…

המאסר כבר נראה היה באופק, קרוב מאי פעם, זורע ייאוש בכולם מלבד בר' משה. "יהודי הוא חייל במערכה, ואינו בורח משדה הקרב", חזר והצהיר בנחישות. ובפתע פתאום ידיעה שכזו: "הרב עוזב". מי היה מאמין לה? מי יוכל להבין את פשרה?

בצורה ספונטנית התארגנה משלחת נכבדה מיהודי העיר שבאה אל הרב. להפציר בו כי יישאר בשדה המוקשים למרות הסכנות המוחשיות. אלא שר' משה נחוש היה בדעתו. אי אפשר היה להזיזו מהחלטתו. "היטב יודעים אתם" פנה אליהם בחום ובאהדה, "כי מעולם לא נרתעתי מקשיים. נלחמתי בחירוף נפש". "על זאת באנו לשאול", נענו הבאים. "מה הביא עתה לנקודת השבירה, להחלטה על ההגירה?"

"נקודת שבירה?" גבותיו של המנהיג הדגול התרוממו בפליאה עצומה, "חלילה לכם מלחשוב כן! הדברים השתנו אצלי עם היכנסו של גורם חדש", והוא המשיך: ילדי בגרו, הגיעה העת לדאוג לחינוכם. כאן איני רואה כי אוכל לחנכם כראוי. משום כך נפלה ההחלטה אצלי, כי חינוך הילדים הוא עיקר העיקרים- מרכז החיים, וכל השאר משני לו.

בעבור זה זכה נח למצוא חן בעיני ה'. וכמוהו אברהם אבינו זכה לאהבת ה', כמו שנאמר: כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה'…

לפני כשנה בשבוע זה (תשע"ו) נרצח הרה"ג רבי ישעיה קרישבסקי הי"ד בידי רוצח בן עוולה ימ"ש בדרכו ללמוד תורה. בספרו פניני יהושע הוא מסביר את סמיכות הכתובים על פי מה שאמרו חכמינו במסכת אבות (פ"ג, מ"י) "כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו". כשהאדם מתנהג כהוגן בבין אדם לחבירו, והסובבים עימו מרגישים רוח טובה ממנו, רוח המקום נוחה הימנו, והוא מוצא חן בעיני ה'. וזה הסבר הכתוב: "ונח מצא חן בעיני ה'" ומדוע? "אלה תולדות נח" וכמו שמפרש רש"י: ללמדך שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים.

וכך נאמר על המבול (ישעיה נ"ט, ד) "מי נח", מלשון נייחא דרוחא- נחת רוח. פעמיים נאמר: "נח" רמז לנייחא דעילא ונייחא דתתאי- נחת לעליונים ונחת לתחתונים. כי ע"י הנחת לתחתונים זוכים לנחת לעליונים.

אסיים בנקודה נוספת הקשורה אליו ואל הרוגי מלכות שנרצחו בשבוע זה לפני כשנה. הייתי אז לנחם אצל משפחת לביא, שאב המשפחה הרב נחמיה הי"ד נרצח, כשניסה להציל מידי בני עוולה את ר' אהרון הי"ד ואדל שתחי' בינט ששבו עם ילדיהם מתפילה בכותל המערבי בליל הושענא רבה. אביו רבי יחזקאל הי"ו הראה לי את ספר הכוזרי שלמד בו כשהקטע האחרון מדבר על היום האחרון בחייו של רבי עקיבא, כששאלו אותו תלמידיו עד מתי? והוא השיב: שכל ימיו היה מצפה לרגע הזה לקיים את בכל לבבך ובכל נפשך. דרש רבי נחמיה בזה ולצערינו גם קיים זאת.

גם רבי ישעיה קרישבסקי הי"ד מביא בספרו דברי רבי עקיבא ותלמידיו אלו. ומוסיף: כי "עקיבא" ר"ת: יש קונה עולמו בשעה אחת. שניהם קנו עולמם ונהרגו על שם קודשו שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם. הי"ד.

השארת תגובה