אם אתה משמח את שלי

הרה"ג שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים במאמר הגות ומוסר לפרשת השבוע

הרב שמואל רבינוביץ. צילום: ויקיפדיה
הרב שמואל רבינוביץ. צילום: ויקיפדיה

בוידוי המעשר אומר המתוודה: "עשיתי ככל אשר ציויתני", מפרש רש"י: שמחתי ושימחתי אחרים. חשיבות השמחה במצווה גדולה היא לאין ערוך, עד שבהמשך הפרשה בה משה רבינו מונה צ"ח קללות ל"ע שנאמר בהן כי הן באות: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב" (דברים כ"ח, מ"ז). אך מדוע יש בכלל מצוות המעשרות גם חיוב לשמח אחרים? האם כשאדם מקיים מצוות תפילין או כשהוא שומר שבת בשמחה, גם צריך לשמח באותה שעה אחרים?

עניינה של שמחת האחרים מצאנו במסכת תענית אודות "אנשי בידוחי", שאליהו הנביא זכור לטוב הצביע והעיד עליהם בפני רבי ברוקא חוזאה שהם מבני עולם הבא. לשאלתו של רבי ברוקא מה מעשיהם? השיבו: "אנשי בדוחי אנן. מבדיחי עציבן". פרש רש"י בלשונו הזהב: שמחים ומשמחים בני אדם. גם שמחים בעצמם וגם משמחים אחרים, ובעבור זה זכו להיות בני העולם הבא.

מצוות הביכורים מבטאת תודה של האדם אל הקב"ה על המתנה שקיבל. זה איננו דבר המובן מאליו, זהו חסד מהקב"ה – "מתנת חינם". הקב"ה מבקש כי במתנות הללו שהעניקו לך תדע גם לתת מהם לבנים אחרים שלו. אם קיבלת עושר תדע להעניק צדקה והלוואה לאחרים, כמו שנאמר: אם כסף תלווה את העני עמך- העני שותף לכסף שלך. בקרבן תודה יש ארבעים לחמים שגם הם יהנו מפרי הישגיך, וכך גם בביכורים. אם אינך משמח אחרים, כנראה שאתה מאמין שמגיע לך את היבול והאוצר. אז צריך לבדוק האם אתה ראוי לכך או לא, וכולנו יודעים כי אין הדבר כן.

מסופר על דמות מוכרת ונערצת באחת מחצרות הקודש במטרופולין החרדי שבניו יורק, שחיתן את בנו בכורו שהיה מחשובי הבחורים בישיבה. אל האולם התקבצו אנשים חשובי ומכרים רבים כמו ידידי החתן והמשפחה. כולם היו נרגשים ביותר ושמחים בשמחתה של המשפחה. מתוך כל האנשים ידעו בודדים כי השמחה של אב החתן אינה מושלמת וכי משהו מעיק עליו.

היה זה בשעת צהריים כאשר חטף תנומה קצרה למען יאגור כח לשמחה הקרבה ובאה, והנה בחלומו: כולם רוקדים בחתונה ומאושרים ביותר והנה אביו –סב החתן שזה לו כבר שנתיים ימים שנסתלק לבית עולמו נכנס אל האולם, לבוש בבגדי חול, כאבל בין חתנים, מתקרב לכיוון מרכז האולם. כשניגש אליו יחד עם בנו החתן להזמינו לרקוד עימם הוא התעלם ממנו במבט זעוף.

כאשר התעורר בבהלה ברור היה לו שמשהו לא טוב עומד להתרחש, ושיתף בזה את בני המשפחה הקרובים. אך כולם הניפו יד בביטול באומרם: חלומות שווא ידברון.
אולם כעת, בעומדם תחת החופה לקול הצלילים משתדל הוא להאמין כי אין זה אלא חלום. להבת הנר אותו החזיק הציתה את השטריימל שלראש החתן, שהחל לבעור ולפזר גיצי אש, צווחות החלו להישמע והשטריימל מיד הושלך לאחור.

אחרי דקות ארוכות נרגעו הרוחות והסדר החל לשוב על כנו. שוב עמדו כולם במקומותיהם והטקס התחיל כשהחתן עם השטריימל חרוך לראשו. החל מרגע זה היה אב החתן רגוע יותר, כיון שחש כי מה שהיה אמור להתרחש התרחש. ואכן, החתונה התנהלה על מי מנוחות ובסופה סיכמו כולם את האירוע כמרשים ועליז ביותר.
שנה חלפה והנה עומד הוא שוב לפני נישואי בנו השני. בלילה שלפני החתונה שוב חוזר על עצמו החלום. האולם מלא מפה אל פה, והוא רוקד עם בנו החתן ולפתע אביו נכנס אל האולם בבגדי חול ושוב מסרב לרקוד ומביט בו בעיניים עצובות ומאוכזבות משהו. ושוב ידע בבטחה כי הלילה עומד להתרחש משהו וכי אביו האהוב מקפיד עליו. התרגשותו היתה משובשת והפחד מהבלתי נודע ליוה אותו בכל רגע.

אשר יגור בא לו. קבלת הפנים והחופה אמנם עברו בשקט, קהל גדול ישב וסעד בנחת לקול צלילים שקטים ואוטוטו יכנס החתן לאולם… לפתע כבה האור באולם ובאחת הכל נדם. אם חשבו כולם שתוך דקות ספורות הכל יבוא על מקומו בשלום הרי שטעו, שלוש שעות תמימות שהו כולם באפילה והחתן ממתין להיכנס אל אולם מואר, משראו האורחים את המצב החלו אט אט לעזוב את האולם באיחולים לזוג הצעיר כי יהיה החושך היחיד בו יראו בחיי נישואיהם…

ביום חתונת בתו השלישית מבין ילדיו החליט לא להסתכן ולא לשכב לנוח, ישב בביתו ואמר פרקי תהילים שיחלוף היום בשלום תוך שהוא נלחם בשמורות עיניו לבל יעצמו, אולם שר השינה חזק הוא ממנו ותרדמה קצרה נפלה עליו. אחרי זמן קצר התעורר בבעתה וידע כי החתונה הזו לא תהיה שונה מהחתונות שהיו לו בעבר. משהו יהיה בחתונה שהוא עדיין לא יודע.

הוא יצא מהבית ופנה לאחד מגדולי הדור לשאול לעצתו. "ברור שאביך דורש ממך דבר מה. נסה להיזכר על מה יכול להיות שמקפיד הוא עליך? אולי הייתה הנהגה מיוחדת שהיה נוהג כאשר היה משיא את ילדיו?" לפתע הבין הכל, "בודאי! כל ימיו היה אבא סמל של עזר לזולת ובימי נישואי ילדיו היה נוהג כמו שנהג אביו גם כן, היה מארגן סעודת עניים מפוארת בלילה קודם החתונה עם מיטב המאכלים.. הוא היה עומד ומשרת את המסכנים עד שנתן להם להרגיש מחשובי ועשירי הקהל, או אז היה סופק ידיים באושר ומתכונן לחתונה".

כעת מובן היה לו מדוע הופיע אביו כך בחלומו, הרי ידוע ש'אם אתם משמחים את שלי אני משמח את שלכם'. אך מה יעשה עתה, הן בעוד שעות ספורות מתארחים כולם לשמחת החתונה שמא איחר את המועד. "אולי תערוך את סעודת העניים בחתונה עצמה, תהיה זו כפרה על היעדרה של שמחת העניים בשמחות הראשונות שכבר היו…" הציע הרב.

בתחילה לא התלהב מהרעיון, לחתונה הזמין אנשים נכבדים ואין הוא מעונין כי ישוו אלו האומליים וחסרי הבית אוירה שאינה נעימה לעין, אך הבין שאין ברירה ומשמים מצפים ממנו להמשיך את המסורת, מה גם שהמחיר עלול להיות כואב. ומשום כך מיד בצאתו מחדר רבו, פנה אל אולם השמחות וביקש להוסיף עוד שולחנות ומנות. בסעודת החתונה הנוצצת ישבו להם עשרות נכי רוח ועלובי נפש, אותם 'שאל' מבית תמחוי באזור וגרם להם להרגיש כאילו נחלו גן עדן. כשהתהלך ביניהם ידע כי חתונה זו וכל השמחות הבאות שיערוך יעברו בשלום ובשלווה יען כי לא תהיה השמחה שלו לבדו כי אם גם של עצובי רוח ושבורי לב.

הקב"ה מצפה מכולנו עת אנו שמחים במתנת ידו שניתנה לנו חינם גם לשמח אחרים, ומצוות הביכורים וקרבן תודה מלמדים אותנו על כך.

יה"ר שיקוים בנו: ומאוצר מתנת חינם חננו כדכתיו "וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם". ונדע לשמח עם מתנה זו גם אחרים.

השארת תגובה