זכור לא תשכח: הצורך לחשוב ולדאוג לחלש

מדוע פרשת מחיית עמלק נסמכה דווקא לפסוקים הקוראים לסיוע ודאגה לחלש ולמסכן? • וגם: סיפורו של זעליג וקמצוץ הטבק • טורו השבועי של הרה"ג שמואל רבינוביץ, רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

הרב שמואל רבינוביץ. צילום: ויקיפדיה
הרב שמואל רבינוביץ. צילום: ויקיפדיה

פרשתינו עוסקת בסופה במצוות שבין אדם לחבירו, כשהמסר שלהם שאסור לחזק ולעשיר לנצל את החלש בשום תחום. לדוגמה: "לא תעשוק שכיר עני ואביון… ביומו תיתן שכרו" (דברים כד', יד'-טו') מעביד מצליח, מצווה התורה שלא ירדה בפועליו תוך ניצול חוסר יכולת לצאת כנגדו. אדרבה, עליו להבין לנפשם, להעריך עמלם ולשלם להם תמורת עבודתם עוד באותו יום, כי עני הוא ואליו הוא נושא נפשו.

עוד צווינו בפרשה זו: "כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום לאלמנה יהיה" (כד', יט'). אם בורכת ושטחי אדמה החקלאיים שלך מניבים, אל תשוב על עקבותיך עבור אלומה בודדת שנשכחה, אלא תשאירה על מקומה כהפקר לעניים.

"לא תראה את חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת… הקם תקים עמו". יהודי נתון במצוקה ואינו יכול לעזור לעצמו. אתה פנוי וכוחך במותנך –לא תוכל לעצום עיניך ולהמשיך לצעוד זקוף גב. חובה עליך להקימו יחד עם כל צרורותיו. "לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן" אל תנצל את היותך מוכר ותעשוק את הקונה.

יש להבין מדוע פרשת מחיית עמלק נסמכה דווקא לפרשה זו של הסיוע והדאגה לחלש ולמסכן?

מפרש רבי שמשון רפאל הירש זצ"ל, שעמלק היה סמל של ניצול החלשים בכח הזרוע ולהכות בהם ללא רחם. הוא זה שמצא את עם ישראל בשעה שהיה עייף ויגע ולא ירא אלוקים וניצל זאת לויזנב בך כל הנחשלים אחריך. ציווי מחיית עמלק בא לומר לנו: שלא יבוא ח"ו זמן שכמו עמלק לא תכיר את החובה לחשוב ולדאוג לזקוק לנצרך, אלא תנצל את עליונותך כדי להזיק לבריות. באה התורה ומלמדת אותנו את החובה להגן על האנושיות ועל ערכי הצדק שלמדת מיפי אלוקיך, ובמיוחד בעת הצלחותיך.

זכור! מזמן לזמן חדש בלבך את מחיית זכר עמלק, ואת מה שנאמר לך על עתידו. ובכך לא תשכח את הגלגל בעולם והצורך לחשוב ולדאוג לחלש.

היה זה בערב היום הקדוש כשבכל בתי ישראל אוכלים כולם את הסעודה המפסקת – ורק בביתו של זעליג שררה עננת תוגה. משעות הבוקר התרוצץ מהכא להתם בנסיונות נואשים להשיג דבר מאכל, אך לשווא. אחרי זמן מה החליט לנסות את מזלו בבית הכנסת אולי שם יתמזל מזלו ויוכל להביא אוכל לפיו ולביתו.

בית הכנסת קידם את פניו כשהוא ריק מאדם מלבד שמואל – גביר העיירה כשהוא ספון בתוך ספר קודש ומתכונן ליום הקדוש, כשלידו מונחת הייתה קופסת טבק ריחני שהכין מבעוד מועד. מיד עלתה תקוה בליבו, אולי יבקש משמואל להריח מהטבק ובזה ישיב מעט את נפשו מהרעב המכרסם בו, אולם התשובה שקיבל גרמה לזעליג להתחרט אלפי פעמים על שביקש: "בוש והיכלם! זה המחשבות

שמטרידות אותך בזמן גדול וטהור זה? בזו הדרך אתה מכין עצמך ועוד מפריע לי בזוטות אלו?" המתפללים שהחלו אט אט להתאסף הביטו בדרמה שהתחוללה וההשפלה היתה נוראית. זעליג שהרעב והתשישות והבושה יחד התפרצו בתוכו ושרפו אותו מבפנים, נעלם במהירות מבית הכנסת מרוב בושה ועגמת נפש.

במהלך השנה החדשה החלה ההצלחה מאירה פנים לזעליג, וכל עסקה שרק ניסה הניבה רווחים יפים. לאחר תקופה עבר מביתו העלוב לאחוזה מפוארת באזור יוקרתי. וכמובן שהשידוכים לבנותיו היו מהנכבדים שבעיירה. אולם למרות עושרו והונו הרב לא הסתנוור, זכר ימיו הקשים לא עזב אותו, וביד רחבה נתן לכל קבצן שהתדפק על דלתו. מנגד אצל שמואל התהפך הגלגל והגיע לשפל שלא הכיר כלל.

שבור לב הגיע שמואל אל הבעש"ט זיע"א ושפך את ליבו. "וכי לא שמת לב כי כאשר ירדת עלה זעליג הקבצן לגדולה? וכי אינך זוכר את אותו ערב יום הכיפורים? קטרוג גדול התעורר אז בשמים ובבית דין של מעלה הוחלט להעביר את כל רכושך לזעליג". שמואל פרץ בבכי סוער סוער: "מה תהא תקנתי, רבי?" השיב לו הבעש"ט הק', "אפשר ואם תבקש אף אתה הימנו טבק והוא יסרב, יתהפך שוב הגלגל וישוב אליך ממונך".

את הזדמנותו החליט שמואל לנצל ביום שמחת נישואי בתו הבכירה של זעליג עם בחור כליל המעלות. כמובן שזעליג לא שכח איש והזמין את נגידי הכרך ועד לעלובי הנפש. טקס החופה החל, כולם נרגשים, רב העיירה מסיים לקרוא את הכתובה ואז הוא משמיע את קולו הצורמני: "האוכל להתכבד בקמצוץ טבק?" ליבו משתולל בלא שליטה, הוא מרים את עיניו לעבר שמואל ורואה אותו. זעליג עוצר מתפילותיו, מוציא קופסת טבק ומגיש לו בחיוך חם…

זעליג עמד במבחן! שמואל קורס תחתיו. משהצליחו להשיב את רוחו, ביקשו לברר את סיבת התרגשותו ואז החליט לספר לזעליג את וידויו האישי. זעליג מיד התעשת ובפעם השניה באותו ערב עמדו טוהר לבבו ואצילות נפשו במבחן: "מסכים אני לתת לך מחצית ממוני, אולם תנאי אחד לי, תבטיחני כי לעולם לא תסרב עוד ליהודי".

עמלק אינו שם לב לחלשים, הוא מנצל את מצבם ופוגע בהם. ומשום כך אנו מחויבים כל העת למחות אותו מאתנו ולזכור כי תורתינו מצווה להיבדל ממנו ולחשוב על הנצרך. משום כך נסמכה פרשת מחיית עמלק לפרשת "בין אדם לחבירו".

השארת תגובה