תכין לך הדרך: הקשר בין אלול לערי מקלט

הרה"ג שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים בדברי הגות ומוסר לפרשת השבוע

הרב שמואל רבינוביץ. צילום: ויקיפדיה
הרב שמואל רבינוביץ. צילום: ויקיפדיה

פרשת "ערי מקלט" מופיעה מספר פעמים בתורה. רק באחרונה קראנו עליה בפרשת "מסעי", ובפרשת "ואתחנן", ועכשיו שוב בפרשת "שופטים". וזאת בנוסף לספר "שמות" בפרשת "משפטים". ודאי שזה בא ללמדנו עניינים עמוקים אשר רלוונטיים לכל אחד מאיתנו, ולא רק למי שהרג חלילה נפש בשגגה.

אחת הראיות המוכיחות שהתורה עצמה מדברת על ימות המשיח היא פרשת ערי המקלט. הקב"ה ציווה לקבוע שלוש ערי מקלט בארץ ישראל ועוד שלוש ערים בעבר הירדן. בהמשך הדברים התורה מוסיפה (דברים יט,ח-ט): "ואם ירחיב ה' אלוקיך את גבולך כאשר נשבע לאבותיך, ונתן לך את כל הארץ אשר דיבר לתת לאבותיך… ויספת לך עוד שלוש ערים". כלומר, התורה מדברת כאן על תקופה שטרם הייתה, שבה יקיים הקב"ה את שבועתו לאבותינו, לתת לנו חלקים נוספים מארץ ישראל המובטחת (ארצות "קיני, קניזי וקדמוני"). זו התקופה של ימות המשיח.

אולם כאן מתעוררת שאלה גדולה: אם מדובר בימות המשיח, הלוא אז לא יהיו רוצחים ונרצחים, ולשם מה התורה מצווה להקים אז עוד שלוש ערי מקלט?

אפשר היה להשיב שהואיל וערי המקלט מיועדות להורגי נפש בשגגה וכאלה אולי יהיו גם בימות המשיח. אבל התשובה אינה מספקת. הגמרא )מכות י,ב) אומרת שהמצב שבו אדם הורג אדם אחר בשגגה, יש מאחוריו חשבון שהקב"ה עושה עם שניהם. ההרוג חייב מיתה וההורג חייב גלות, ולכן הקב"ה מסובב את הדברים שהאדם החייב גלות יהרוג בשגגה את החייב מיתה. מובן אפוא שבימות המשיח, שבהם יתבטל הרע, לא יהיו עוד חייבי מיתה ולא חייבי גלות. ממילא מתעצמת השאלה — לשם מה נזדקק אז לתוספת של שלוש ערי מקלט?

השל"ה הק' (בית־דוד בסופו, כד,א) מסביר שהצורך בערי מקלט יהיה בתקופה הראשונה של ימות המשיח, שעליה נאמר: "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד" (ברכות לד,ב). בתקופה זו עדיין לא יתבטל הרע, ועדיין תהיה קיימת האפשרות של הריגת אדם בשוגג, לכן יהיה צורך בערי מקלט. רק בתקופה המאוחרת יותר של ימות המשיח, שאז תתרבה הדעה בישראל לא יצטרכו לערי מקלט

כשמתבוננים בפרשה זו מבינים שעיר המקלט אינה רק מקום "פיזי" להגנה מפני גואל הדם, יש בה רעיון עמוק. כולנו יודעים שבעת מלחמה ל"ע האזרחים נכנסים למקלטים. אך בחיים הרוחניים המלחמה היא תמידית, ועל כן יש צורך כל העת ב'מקלט', מקום רוחני שאליו אפשר להימלט מפני פגעי הזמן. מקום שבו הנפש יכולה להרגיש מוגנת ובטוחה הוא חודש אלול. החודש הזה הוא בבחינת 'מקלט', שאליו אפשר להימלט כדי להינצל מטרדות העולם. כל השנה אנחנו חשופים להמולת העולם הזה, ומדי פעם כושלים ומכתימים את נפשנו. בחודש אלול הקב"ה מושיט לנו את ידו ומסייע לנו לערוך חשבון נפש אמיתי ולנקות את עצמנו.

מהותו של החודש הזה מומחשת יפה בעזרת המשל של בעל התניא זי"ע בספרו 'ליקוטי תורה', על מלך היוצא אל השדה ומניח לכל אדם לגשת אליו ולהביע לפניו את כל משאלותיו. בימים כתיקונם קשה לאדם מן השורה להגיע אל המלך. עליו להיות בעל סגולות מיוחדות כדי שהמלך ייאות להיפגש עמו, וודאי כדי שיאזין לבקשותיו וימלא אותן. אולם לפעמים המלך יוצא אל העם, ואז אין הוא מוקף סוללה של מזכירים, פקידים ומנהלי לשכה. שום דבר איננו חוצץ בינו ובין האזרח הקטן. כל הרוצה יכול לגשת אליו ולשטוח את בקשותיו. יש רק דבר אחד שהעם צריך לעשות — לצאת אל המלך. לנצל את הזמן הנדיר והיקר שבו המלך קרוב מאוד אל כל אחד ואחד, ולגשת אליו.

זה משל ליחסים בינינו ובין בורא העולם. במשך השנה כולה אנו נדרשים למלא דרישות מסוימות כדי להתייצב לפני הקב"ה. לא כל אדם זוכה שתפילתו תיענה, משום שאין הוא זך וטהור דיו להבטיח שתפילתו תפעל את פעולתה. אבל בחודש אלול ה'מלך' יוצא אל ה'שדה'. המגבלות שקיימות במשך השנה כולה נופלות ונעלמות. כל אדם פשוט יכול להתקבל אצל הקב"ה, להתקרב אליו ולבקש את כל משאלות ליבו. הקב"ה פותח לפנינו את כל השערים ומאיר עלינו באורו הגדול.

אלול "המקלט" של כולנו!

מסופר על יהודי בשם אברהם צבי, שהיה סוחר ישר דרך, ירא ה' וקובע עיתים לתורה. במסחרו, היה נוסע מעיר לעיר, רוכש סחורות ומוכרם בעיר אחרת ועשה חיל בעסקיו. באחת המסעות, החליט להיכנס אל הרבי הק' רבי ישראל מרוז'ין זי"ע. נכנס רבי אברהם צבי אל ביתו של הרבי, השתאה מול ההדר החיצוני ושבעתיים התפעם ממראהו האציל של הרבי ומפניו הקורנות. כשהגיע תורו של רבי אברהם צבי להתברך מפי הצדיק, סיפר לו קמעה על מסחרו והרבי התעניין מאוד בעסקיו.

לפתע שקע הרבי בשרעפיו ולבסוף ננער ואמר: "לפי הבנתי, מרבה אתה לנסוע בדרכים לרגל המסחר ולן מחוץ לביתך, אציע לך עצה נבונה לקיים בכל נסיעה את הפסוק: 'תכין לך הדרך'. ואיך? לפי ראשי התיבות של המילה: תכין. תפילין לתפילה, ככר לאכילה, יין לשתיה, ונר למאור. כדאי לך תמיד לדאוג שארבעה חפצים אלו יהיו עמך בכל המסעות", בסיימו זאת נפרד ממנו הצדיק לשלום וברכו להצלחה בכל אשר יפנה. כשיצא רבי אברהם צבי מאת הקודש, היה לבו תמה ונבוך. הוא לא הצליח לרדת לסוף דעתו של הרבי ולהבין מדוע צוה עליו לשאת דווקא ארבעה דברים אלו? אולם חזקה עליו עצתו של הרבי ומאז הקפיד בכל מסעיו שיהיו באמתחתו ארבעה דברים אלו.

זמן רב חלף וכהרגלו יצא למסע נוסף לרגל מסחרו. לעת ערב, התעייף הסוחר והוא פנה לתור אחר אכסנייה ללינת לילה, פנה כה וכה ולבסוף מצא אכסניה קטנה ברחוב צדדי ונכנס אליה. בעל המלון יצא לקראתו ובמתק שפתיים הזמינו פנימה. את הסוסים הכניס האכסנאי אל האורווה ואת הסוחר הכניס לאחד מחדרי המלון. סעד הסוחר את ליבו במעט מזון וישב ללמוד כדרכו בכל ערב לאור עששית נפט שהעמיד עבורו. שעה ארוכה התמיד בלימודו ויכול היה להמשיך ללמוד עוד שעות רבות, אלא שלפתע נכנס בעל המלון לחדרו ונטל ממנו את העששית בטענה שהשעה מאוחרת ועליו לעלות על משכבו. לטענתו הוא זקוק לנר לצורך אורח חדש עשתה שזה עתה הגיע מהדרך. רבי אברהם צבי נותר באפילת החדר, כשהוא מלא הרהורים וחשדות. התנהגותו של המארח עוררה אצלו נורה אדומה. "מעולם לא קרה לי מאורע מוזר שכזה" חשב בלבו, "יתכן שסכנה אורבת לי הרהר בפחד. לפתע נזכר בדברי הרבי הק' רבי ישראל מרוזין שצוה עליו לשאת עמו בכל מסעותיו ארבעה דברים. פשפש רבי אברהם צבי באמתחתו, שלף את הנר הצית בו אור והחל לבדוק את החדר בו הוא לן. לפתע הבחין כי בקיר הנגדי פעור חור אפל, שמכוון הישר אל מראשותיו של המטה עליה אמור היה לשכב ולישון בלילה. הבין רבי אברהם צבי כי משהו עלול להתרחש בשעות הקרובות, ולכן לא פנה לישון אלא המשיך לשבת בדריכות ולהמתין להתפתחויות.

לא עברה שעה ארוכה, ורבי אברהם צבי שמע תכונה מאחורי הקיר. הוא הציץ בזהירות בחור וראה כיצד בעל המלון מוזג לעצמו כוס עם משקה חריף ועל פניו ארשת של רוצח. לאחר כן נטל בעל המלון אקדח טעון ונפנה אל החור שבקיר. רבי אברהם צבי מיהר לחמוק הצידה בלי לעורר רעש, ובאימה ראה כיצד ניתזים דרך החור מספר יריות, אשר פגעו בקיר הנגדי במקום לפגוע בראשו אשר על כר המטה. רבי אברהם צבי הודה לקב"ה על הצלתו והבין כי האכסנאי אינו אלא רוצח שפל המלסטם את הבריות. הוא נוהג לארח במלונו אורחים תמימים, משכיב אותם במטה שמול החור בכותל, רוצח אותם במהלך הלילה ביריות ולמחרת נוטל את חפציהם וקובר את גופתם. כל אותו לילה, לא נתן רבי אברהם צבי שינה לעיניו. תחילה, ניסה להימלט מהחדר, אך כל החלונות היו נעולים וגם הדלת הייתה נעולה מבחוץ. בחוסר אונים, ישב שעות ארוכות והתפלל לפני הבורא שיצילו ממבקש רעתו.

הבוקר האיר ואל המלון התקרבה פלוגת חיילים שתעו בדרכם ובקשו לנוח מעט. כששמע רבי אברהם צבי את פרסות הסוסים ואת קולם של החיילים, מיהר לזעוק להצלה מתוך החדר. החיילים לא היססו שברו את הדלת והוציאו את הסוחר המפוחד ממאסרו. החיילים היו המומים לשמע סיפורו המזעזע של רבי אברהם צבי ומיהרו לאזוק את ידו של האכסנאי. לאחר חיפוש מדוקדק, נמצאו כמה גופות של הרוגים במרתף ואוצרות כסף רבים שנגזלו מהנרצחים. סופו של המרצח היה מר, ולאחר ימים ספורים נתלה האיש בככר העיר למען ישמעו וייראו. רבי אברהם צבי עמד נפעם מול עיני הבדולח של הסבא קדישא מרוז'ין, שצפה את העתיד והצילו מרדת שחת בעצתו הנבונה.

כל אחד מאיתנו עליו להכין לעצמו את הדרך. ככל שמכינים אותה, אזי מוגנים ומנצחים.

פרשת "ערי מקלט" מלמדת אותנו את הדרך אשר נלך בה. שעלינו להיכן את הדרך לעצמינו, ולבנות לנו ערי מקלט מפני רוחות רעות. מי שטורח בערב שבת אוכל בשבת.

השארת תגובה