השפעת היחיד על הכלל

הרה"ג ראובן אלבז ראש מוסדות "אור החיים" וחבר מועצת חכמי התורה, בדברי הגות ומוסר לפרשת השבוע

הגר"ר אלבז
הגר"ר אלבז

"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" (דברים יא, כו).

בתחילה פותחת התורה בלשון יחיד- "רְאֵה אָנֹכִי", ואילו ממשיכה בלשון רבים "נֹתֵן לִפְנֵיכֶם", ובא ללמדנו בכך שפעולתו של היחיד פועלת ומשפיע על הכלל כולו. וכפי שאמרו רבותינו (קידושין מ ע"א-ע"ב) העולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת – אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת – אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה.

היחיד אינו משפיע על עצמו ועולמו בלבד, אלא על העולם כולו, לטוב ולמוטב, וזהו שאמר שלמה בחכמתו (קהלת ט, יח) וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה, חוטא אחד יאבד טובה לכל העולם כולו, בשביל חטא יחידי שחטא זה איבד מכל העולם טובה הרבה.

לכן פתחה התורה בלשון יחיד, לרמז- "רְאֵה", אתה היחיד, "אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם", הנך משפיע וקובע על העולם כולו.

והסביר זאת רבי שמעון בר יוחאי במשל נפלא לספינה שהייתה מהלכת בלב ים וכל אחד מהסוחרים התמקם בחדר שניתן לו בספינה, כפי התשלום ששילם, כמובן. לאחד הסוחרים לא היה כסף דיו כדי לקנות חדר מפואר במרומי הספינה, ולכן נאלץ לקנות חדר קטן בתחתית הספינה, ובמהלך ההפלגה לקח פטיש ואיזמל והחל להכות בקרקעית הספינה כדי להבחין ולצפות בדגי הים.

שמעו הסוחרים את דפיקות הפטיש הגדולות ומיהרו לגלות את מקורו, ולהפתעתם ראו את אותו סוחר שמכה בפטיש ובאיזמל בקרקעית הספינה, מיד רעמו עליו ושאלו לפשר מעשיו, ולתומו השיב להם שעושה חור בקרקעית הספינה כדי לצפות בדגי הים, והוסיף שעושה זאת בחדרו הפרטי אשר השכיר בכספו המלא ולכן אין להם לעצור בעדו.

"שוטה שבעולם" השיבוהו הסוחרים, "אם תעשה חור בחדרך ויכנסו המים, כל הספינה תטבע, כיון שכולנו נמצאים באותה ספינה, והמים לא יבדילו בין חדר פלוני לחדר אלמוני". קשרו הסחורים את ידיו ועצרו בעדו מלבצע את זממו.

זה המשל, והנמשל, כל עם ישראל נמצאים בספינה אחת, ועל אף שלכל יחיד ויחיד יש את ביתו הפרטי ומקום עבודתו, עליו לדעת שקשור הוא לכלל האומה ומשפיע על השפע הברכה והטובה שינתן לה במעשיו. ולכן כל ישראל ערבים זה לזה (סנהדרין כז ע"ב), ואין לאדם לפטור עצמו במעשיו הטובים בלבד, אלא צריך להשתדל שגם השני יעשה מצוות וימנע מעשיית העבירות, כיון שכולנו נמצאים באותה ספינה.

הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל

בהמשך הפרשה תולה התורה את הברכה והקללה בשמיעה, "אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אלוקיכם… וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ" (שם, כז-כח), אך חילוק יש ביניהם, שבברכות נאמר רק "אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אלוקיכם" וכבר אז מובטח הברכה והטובה, ואילו בקללה אין מספיק אי השמיעה בלבד, אלא גם עשיית מעשה, "וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם", וכפי שאמרו רבותינו (קידושין מ ע"א) שמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, ואילו מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה.

אדם שבא לשמוע דברי תורה, "אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ"- עצם השמיעה בדברי התורה כבר פועלת את פעולתה, ומעניקה לאדם שפע ברכה וטובה. ולכן הדבר הראשי והמרכזי שעלינו לפעול וליזום בדורנו הוא להשמיע את דברי התורה אצל כל המון בית ישראל. אפילו אם בתחילה לא ייקימו, עצם השמיעה תשפיע טובה וברכה. במציאות העגומה בדורנו רבים מאחינו בית ישראל אינם יודעים דבר וחצי דבר מתורתנו הקדושה, לפני כמה שנים שאלו את אחד מאישי הציבור שאלה פשוטה שכל ילד שר אותה בליל פסח, כמה אבות יש לעם ישראל, אך גם את זאת לא ידע וענה שיש ארבעה אבות.. וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ (עמוס א, ד).

ופעם אחת הלכה הרבנית שתחי' לתופרת על מנת שתתפור לה שמלה, ובדרך אגב ניסתה לקרבה ולדבר על ליבה בעניין שמירת השבת. השיבה התופרת ואמרה "אל תראי אותי ככה, אני דוקא אשה מסורתית, ומשתדלת לא לבשל הרבה בשבת, אלא רק בצמצום..". כדי למעט בשיעורים.. וזה נובע מחוסר שמיעה והאזנה לדברי התורה הקדושה, דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם (משלי ג, יז), אך זאת ירגיש האדם רק אם יעשה את הצעד לבא לשמוע ולטעום מטעמה הנפלא, טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה' (תהילים לד, ט). "אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ", הכל ימצא בעצם השמיעה, דברי התורה שאדם שומע ומאזין מקדשים, מזככים, ומדביקים אותו לה' יתברך.

נכנסים אנו לימים הקדושים-חודש הרחמים והסליחות, ראה- ר'אה א'לול ה'גיע, אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי (שיר השירים ו, ג), אני אצל המלך, אני עם המלך, והמלך נמצא איתי, אני לדודי, דודי לי, בחודש הקדוש הזה נכנסים לסוג של מלכות, בָּנִים אַתֶּם לה' אלוקיכם (דברים יד, א), ישראל בני מלכים (שבת סז ע"א).

כשהמלך נמצא איתנו סדר ההנהגה הוא אחרת, הדיבורים לא אותם דיבורים, והמעשים לא אותם מעשים, התפילות לא אותן תפילות ולימוד התורה אינו אותו לימוד תורה, איננו יכולים לבוא עם אותן הנהגות שהתנהגו קודם לכן, בחודש זה נכנסים אנו להיות בני מלכים, עכשיו צריך לדבר כמו בן מלך, להיזהר בכל מילה ומילה שמוציאים מהפה, ללמוד בהתמדה ולא להפסיק באמצע הלימוד, ולהתפלל מעומק הלב, כיון שהמלך נמצא איתנו.

ישנם בני אדם שממתינים ואינם שבים בתחילת אלול בטענה שיש עוד זמן עד ראש השנה, "כשנכנס לחודש תשרי שמזלו מאוזניים-משפט, נחזור..", אך אין זה נכון, צריכים לנצל את הימים הגדולים שניתנו לנו בחודש אלול כבר מתחילתם, ורמז רמזו זאת המפרשים במאמר רבותינו (ברכות סא ע"א, עירובין יח ע"ב) אחרי ארי ולא אחרי אשה, מוטב לחזור בתשובה ומעשים טובים אחרי חודש אב שמזלו מזל אריה, מלשוב בתשובה אחר חודש אלול שמזלו בתולה (אשה). כדאי לו לאדם לשוב בתשובה "אחרי ארי"-לאחר חודש אב (ר"ת- א'לול ב'א), "ולא אחרי אשה"- לאחר חודש אלול.

יהי רצון שחודש הרחמים והסליחות יכנס עלינו לטובה ולברכה ונזכה לראות בישועה השלימה בקרוב, אמן.

השארת תגובה