לטיול יצאנו • מדריך הטיולים של האדמו"ר מסקווירא

בעיצומם של ימי 'בין הזמנים', כשהם עמוסים בעבודה, ישב ברוך ברגמן לשיחה עם מדריכי הטיולים יחיאל חרז ודניאל וקנין המלווים בין היתר את הציבור החרדי • איזו תקרית קרתה ליחיאל חרז עם האדמו"ר מסקווירא ומדוע החסידים העריצו אותו לאחר מכן?

יחיאל חרז
יחיאל חרז

כל שנה זה מגיע. חג הפסח חולף והטלפונים בבתיהם של מדריכי הטיולים לא פוסקים מלצלצל. בטרם הם יוצאים אל הטיול, מדריכי הטיולים עמלים רבות על תכנונו ועל הוצאתו אל הפועל בצורה הטובה ביותר. 'כל ישראל' שוחח עם כמה מהם ויצא עם תובנות מפתיעות.

יחיאל חרז הוא מדריך טיולים ותיק. למעלה מ-20 שנה הוא עוסק במקצוע, אך רק בשנתיים האחרונות החליט להפוך זאת לרשמי ופנה ללימודי המקצוע במשרד התיירות שבסופם קיבל תעודת מדריך רשמית, בצירוף רישיון שמעטים מדריכי הטיולים שמחזיקים בו.

הדבר הראשון שיחיאל מעוניין לציין הוא הסקרנות הטבעית והרצון ללמוד הקיים בעיקר אצל מטיילים חרדים. סיפורים, כפי הנראה לא חסרים. "אחרי שסיימתי את הלימודים של הדרכת הטיולים", פותח יחיאל בראיון. "יצאתי עם קבוצת תלמידים מ'חיידר' ידוע לצפון. מהרגע הראשון שמתי לב לשקיקה שלהם לדעת כמה שיותר. אם שתקתי יותר משתי דקות, הם מיד היו מבקשים שאספר עוד משהו".

מסתבר שביציאה הזו נתקל יחיאל במקרה חריג גם בשבילו. יעד הטיול היה בין היתר ה'ירדנית', קטע מנהר הירדן הממשיך לים המלח. אלא שבמקום, הנחשב ליעד תיירותי פופולארי, קיים אתר הטבלה לנצרות, רח"ל. "כבר בתחילת הנסיעה הקדמתי והבהרתי להם שיכול להיות שתהיה שם קבוצת מטיילים ולא נוכל לשכשך רגלינו במים. לא אמרתי שהם נוצרים ולא סיפרתי על המקום", מסביר יחיאל.

לאחר הנסיעה, הגיעה הקבוצה אל המקום. וכפי שסוכם, יחיאל ירד בכדי לבדוק את השטח. "כבר כשהגענו ראיתי שיש 2 אוטובוסים והבנתי שנמצאת במקום קבוצה נוצרית, אבל כשהתקרבתי ראיתי שהם לא נמצאים במים אלא בדרשה שהייתה חלק בלתי נפרד מן האירוע. הבנתי שיש לי חצי שעה עד שיכנסו להטבלה, אז החלטתי להוריד את הילדים. ביקשתי מהם לעשות קידוש ה'.

"במהלך העצירה הסברתי להם דווקא את הפן היהודי שיש במקום והקשר לעם ישראל. 183 פעמים מוזכר בתנ"ך נהר הירדן. אתם רוצים לומר לי שזה לא שייך לנו? זה לא סתם מים". יחיאל מרבה להזכיר בטיוליו במקום את ה'וורט' של המהרא"ל צינץ: "כתוב בהלל 'בצאת ישראל ממצרים… הים ראה וינוס… הירדן יסוב לאחור… ההרים רקדו כאילים… גבעות כבני צאן…'. מי שמביט היטב בפסוק, שם לב שהפסוק לכאורה לא מובא כסדר. הרי "ההרים רקדו כאילים" לא היה באותה תקופה אלא בהר סיני. אך המהרא"ל צינץ מביא הסבר מדהים: כשישראל יצאו ממצרים, נעמד הירדן בצד כמו 'נד' והפסיק לזרום, גם כל המעיינות המים מהם הוא ניזון, עצרו. ובגלל שהמעיינות עצרו, נקוו מים בתחתית ההרים וההרים התחילו 'לרקוד' מהמים שהיו תחתיהם".

"החרדים יותר פתוחים ללמוד"

יחיאל מרבה ללוות טיולים עבור הציבור החרדי אליו הוא משתייך, אך גם עבור הציבור החילוני. "יש הבדל ענק ביו החרדים לחילונים", הוא אומר, ומדגיש כי ההבדלים הם בעיקר באופי הטיולים. "כשיש לי קבוצות בציבור החרדי שיוצאים עמי לטיול, הם הרי למדו תנ"ך ונביא וכשאנחנו עומדים ליד הירדן ורואים את המסלול של בני ישראל שעברו ביריחו וכבשו את הארץ, או כשאני עומד בקבר שמואל הנביא ופותחים דיון איפה זה רמה ואיפה זה מצפה, אז ברור שהציבור החרדי יותר מתעניין ויותר קשוב לדברים מאחר ורובו למד את ההיסטוריה בתנ"ך".

עם זאת, יחיאל יעדיף תמיד קבוצות מבוגרים על קבוצות צעירים. "אני כמעט משתדל לא לקחת נוער", הוא אומר, ומסביר: "אותם מעניין רק מסלולים ואטרקציות ואקשן, בשביל זה יש מדריכים מסוימים. אני יותר מתמקד באלו שאוהבים לשמוע את התוכן. בציבור שלנו יותר מכירים את הרקע ואיך זה משתלב לנו עם הנביא, הגמרא התפילות. זה לא משנה אם אנחנו הולכים לשפלת יהודה בעקבות שמשון, או אם אנחנו נוסעים לדרום בעקבות יהודה או עמלק שישב שם עם דוד ושאול.
"הציבור החרדי, בעיקר המבוגרים יותר, הרבה יותר פתוחים לשמוע. הם מגיעים כבר עם הרקע המתאים. והרבה יותר מעניין ומרתק אותי. גם זה יותר מאתגר. אני לא מחפש את העבודה הקלה, אני מחפש שישאלו אותי שאלות, שיתעניינו".

עם זאת, יחיאל לא ממהר להשיב בחיוב לכל קבוצה הפונה אליו. "יש קבוצות עם חוסר מודעות לטיולים ערכיים", אומר יחיאל. "את הקבוצות האלו אני משכנע לא לקחת אותי, הם יכולים לקחת מדריך אחר. הם לא צריכים את מה שאני נותן. אבל יש את הקבוצות שרוצים דווקא אותי". את הפרט הזה מברר יחיאל כבר בשלב הראשון. "מה שאני עושה עם רוב הקבוצות, זה תיאום ציפיות. בודק איתם מה הם רוצים, מה יעניין אותם ולפי זה אני מחליט".

לדבריו, אחד הדברים החשובים בהוצאת הטיול אל הפועל, הוא התכנון. "גם אם תיקח קבוצה ל'לונה פארק' לאחר שהם תכננו להגיע למחלבה, הם לא ייהנו, כי הם תכננו ללכת למחלבה. היה פעם ארגון מורים שיצאתי איתם. הם היו בטוחים שהם יוצאים ליום טיול, אבל לא ידעו למה הם יוצאים ובאמצע הטיול הייתה לנו תחושת החמצה. במקום ליהנות מההסברים, כל הזמן הם חיכו לאוכל. כשיש תיאום ציפיות, דברים כאלו לא קורים. לפעמים לוקח כמה ימים להכין טיול גדול לקבוצה מסויימת, שידעו מה מחכה להם. אני משקיע בזה המון כי אני יודע עד כמה זה חשוב".

כשהמדריך התיישב ליד האדמו"ר

רבים הם הסיפורים החריגים המתרחשים אצל מדריכי הטיולים, בעיקר בשל העובדה כי עצם הטיול הוא מאורע חריג. אם לא בשבילו, לפחות לקבוצה אותה הוא מדריך.

מקרה חריג במיוחד אירע ליחיאל כאשר ליווה את מסעו ההיסטורי של האדמו"ר מסקווירא במסעו בישראל. "בכובע השני שלי", מספר יחיאל. "אני מנהל חברת אוטובוסים וארגנתי להם את כל הנסיעות של הקבוצה שליוותה של האדמו"ר בארץ. יום אחד הם נסעו לחברון למערת המכפלה ובגלל שהאדמו"ר רצה שכל החסידים ייסעו באוטובוסים ממוגני ירי, נסע גם הוא באוטובוס הממוגן כמו כולם".

בשביל זה עוצר יחיאל בסיפורו ומציין כי חברון היא אחת הערים התיירותיות בהן הוא מתמחה במיוחד. "זה אחד המקומות הכי אהובים עליי. ולמרות שנסעתי רק בכדי ללוות את ארגון עשרות האוטובוסים שהוצאנו לשם, הבאתי איתי את התיקייה של חברון, עמה אני עושה שימוש כשאני מדריך קבוצות בעיר. בתיקייה יש לי את כל החומר בנושא חברון. מתמונות, עד שרטוטים היסטוריים".

בשביל להספיק כמה שיותר במשרדי החברה, החלטתי לנסוע באוטובוס האחרון שיצא, שבו נסע גם האדמו"ר. בטרם כניסתי למשרד, ראיתי את האדמו"ר עולה על האוטובוס, וראיתי שמורידים את כל הוילונות ומושיבים אותו מאחורה. היה לי בראש שהוא יושב בחלק הזה של האוטובוס". לאחר חצי שעה, חזר יחיאל אל האוטובוס המדובר והתיישב בחלקו בקדמי בהנחה שהאדמו"ר ישוב מאחור. "ראיתי שמקדימה יש מקום פנוי, אז התיישבתי. לצדי ישב אדם מבוגר, מכובד. לא הכרתי את האדמו"ר, אז לא ידעתי איך הוא נראה. חשבתי שזה ראש ישיבה או ר"מ".

יחיאל, שכאמור ידוע באהבתו לאתרים המקודשים כמערת המכפלה וקבר רחל, נשא עליו את התיקייה המדוברת והחל לעלעל בה. "יש לי שם תמונות נדירות ותרשימים היסטוריים מרתקים שמשמשים אותי בהדרכה". במהלך הנסיעה יחיאל שם לב שגבאי האדמו"ר מביט למקומו בכל כמה דקות, "לא התייחסתי לזה והמשכתי להתעסק בחומר של התיקייה. החברים שאלו אותי על הדרך והתחלתי לספר להם על המקום את כל מה שאני יודע. לבינתיים, היהודי המכובד שישב לידי, ראה את התיקייה, ביקש לראות את המסמכים, ונתתי לו".

במקביל, המשיך הגבאי של האדמו"ר להגיע למקום בכל כמה דקות. "באחת הפעמים הגיע אלי הגבאי ואמר לי: "הרב'ה שואל… הרב'ה אומר… לא הבנתי מה הוא רוצה ממני אז אמרתי לו: "הרב'ה יושב מאחורה' ואז הוא סימן לי באצבע שהרב'ה יושב לצדי. מיד קפצתי והתיישבתי על המדרגות של האוטובוס, אמרתי לעצמי: 'שהרבי לא יחשוב שאני איזה חוצפן'. הייתי המום מעצמי".

אל הנסיעה חזור העדיף יחיאל להצטרף לאוטובוס אחר, "לא היה נעים לי מהרב'ה", הוא מסביר. אך יומיים לאחר מכן ציפתה לו הפתעה נעימה. "ארגנתי לחסידות נסיעה נוספת להר הזיתים, ואז המארגנים אמרו לי שהם חייבים שאבוא איתם למירון ליומיים". אחד מנציגי החסידות הסביר ליחיאל כי הבחורים אותם הוא הדריך בנסיעה לחברון, רצו שיבוא להדריכם שוב. "זה היה נסיעה למירון, אז בהתחלה לא רציתי, אבל הם לחצו והסכמתי. כשהגעתי אליהם, הבחורים שאלו: אתה היית המדריך של הרב'ה… לכן רצינו אותך. אז הבנתי מדוע היו הלחצים ונרגעתי".

ההיבט החינוכי

• לאיזה סוג טיולים אתה בעצמך יוצא?

"קודם כל אני לא יוצא בעונת הטיולים. אני מעדיף להגיע כשהמקומות ריקים ולא מלאים כמו בקיץ… אבל יש מקום מקורי שאני יכול להמליץ. הסתובבתי עם קבוצה של אברכי ישיבת גור שכבר כמה שנים אני מדריך אותם. לקחתי אותם לחוות האפרסמון, יש שם יהודי שהתחקה אחר סוד האפרסמון והצמח שהיה בימי בית שני. לקחתי אותם לשילה, עשיתי שם הדרכה סביב העיר שילה. זה היה ממש מעניין".

• מה תמליץ לקבוצה של בחורי ישיבות?

"הארץ שלנו מלאה ברוך ה' במקומות יפים. לגבי המיקום המדויק זה מאוד תלוי אם יש לאיש רכב או לא. אם הם מטיבי לכת, עכשיו חם מאוד, אז לא מומלץ לצאת למסלולים חמים. זה מסוכן. מי שבכל זאת רוצה לצאת, אז יש את נחל פרת שבו יש מזג אוויר מאוד נוח, או עין מבוע שזה מסלול של 4-5 שעות עם מים להתרעננות. בחורים מאוד אוהבים אותו. מקום מדהים".

• יש היבט חינוכי בהדרכת הטיולים?

"אני אוהב את הארץ. אני לא חושב שיש משהו יותר חינוכי מלתור את הארץ. לפני שלמדתי, עברתי איזה מבחן של משרד התיירות. שאלו אותי מה אספר לקבוצת אנשים כאשר אקח אותם למקום שנוגד את השקפתי, כמו לדוגמה ה'ירדנית' ששם מטבילים אנשים לנצרות. ברור שהתשובה לא תוכל להיות שאני לא אקח אנשים. אמרתי להם: אגיד לכם את האמת. אני אקח את האנשים, אראה להם את הפאר וההדר של הטבילה, אגיד להם דבר כזה: 'כל מי שירצה בעתיד לתרום מקווה, שיראה את הפאר וההדר שבנו במקום ויבנה לא פחות יפה מזה'. היו שם שלושה שופטים שנהנו מהתשובה. אמרו לי: 'הצלחת להוציא את כל העוקץ וכל זה בלי לפגוע בצד השני'.

• איך אתה מתמודד עם מתחרים 'חאפרים' שמסכנים את הציבור?

"קודם כל, אני עשיתי את אותן שטויות, אז אני לא יכול לתבוע מכל העולם משהו שאני הייתי בעבר. אבל דבר אחד יש לי לומר לכל החאפרים: כשהתחלתי ללמוד רשמית, חשבתי שאני יודע הכל. הייתי אחרי 20 שנה מדריך, הייתי בטוח שאני עוקף את כולם. שנתיים וחצי למדתי כמה אני לא יודע. כמה אני לא מבין. כל סיור שאני עושה כיום, לוקח לי כמה שעות של הכנה מוקדמת בכדי להוביל אותו במקצועיות".

• מה זה מדריך טוב בשבילך?

"אחד שיודע להתאים מסלול טוב למטיילים שלו, שהוא מוציא אותם אחרת ממה שהוא קיבל אותם. אני יודע שהצלחתי כאשר אני מסיים יום שבו כמעט לא הפסקתי לדבר. אם אני רואה שהם עייפים ולא רוצים לשמוע, זו תחושת החמצה גדולה בשבילי".

• לסיום, טיפ קטן למטיילים?

"תשמרו על כללי הזהירות. זה הטיפ הכי חשוב".

"הציבור החרדי מאתגר בטיולים"

גם דניאל ועקנין, מדריך טיולים מזה כעשור, מסכים כי הציבור החרדי ידוע בסקרנותו הטבעית המתבטאת ביתר שאת בהדרכת הטיולים, שם המטיילים החרדים לא פוסקים להתעניין. למרות העובדה כי דניאל אינו נמנה על הציבור החרדי, פונים אליו גם מישיבות בבקשה כי ילווה אותם בטיוליהם. "יצא לי להדריך לא פעם בחורי ישיבות. אני מרגיש שהחרדים הם אנשים שבתרבותם טבועה מידת הסקרנות. קבוצות אחרות מגיעות עם תחושה של שובע שכביכול יודעים הכל. כשאדם בא לטיול בתחושה שיש לו משהו ללמוד, זה נהדר. זה מאתגר להגיע ולענות לשאלות של המטיילים".

גם דניאל חווה לא פעם מקרים חריגים ומרגשים במהלך עבודתו. "אני זוכר טיול עם מסלול מאוד קשה שאותו ליוויתי", מספר דניאל ועקנין. "שמתי לב שאחד המטיילים היה מופנם מאוד ושקט ולא הבנתי מדוע, עד ששמעתי שהבן שלו נהרג בתאונת דרכים ולבן הייתה אהבה גדולה למסלולי טיולים והוא רצה להרגיש את מה שהבן אהב".

כשאנחנו שואלים את דניאל מה הוא מייעץ למשפחה הנמצאת בשלבי תכנון הטיול הוא אומר: "אדם צריך להגדיר לעצמו מה הוא אוהב בשביל לדעת איפה לטייל. במסלולים שלי, אני אוהב להביא אנשים למקומות שלא היו בהם קודם לכן. את הציבור הדתי והחרדי אני לוקח לטיולים בעקבות אתרים תנ"כיים ואתרי מורשת שפחות מכירים".

• איזה מסלולים אתה מציע?

"קשה למצוא מסלולים שיתאימו למשפחות. מה שכן, אתרי מים הם מאוד מומלצים. כל סביבת הכינרת מלאה בנחלים של רמת הגולן שיוצאים לכינרת. יש מסלולים מאוד אטרקטיביים ששם רבים מהציבור החרדי מגיעים".

גם לדברי דניאל, טיול הוא תהליך חינוכי לחלוטין. "זה חלק מהחינוך. כשאדם מגיע לטייל במסלול מסוים, אתה מחדיר את הערכים שלך. אם אתה באתרי מורשת אתה מחדיר את הפן של גבורת היהודים בדורות הקודמים. אם אנחנו באתר עם קהל חרדי, אני מספר על המסע שרבי נחמן והרב קוק עשו מסע לארץ ישראל. מדריכי הטיולים מלאי ידע בדבר הזה".

• מה דעתך על ה'חאפרים'?

"מבחינתי, ברגע שהמדינה קובעת חוק שרק מורה דרך מוסמך רשאי לגבות תשלום על הדרכה, אז המדינה צריכה גם לאכוף את החוק הזה. ואם היא לא עושה את זה, זה בעיה רצינית. מורה דרך זה רישיון זה לא תעודה. זה כמו רישיון נהיגה. לא תעז לקחת את הילדים שלך בנסיעה עם מישהו בלי רישיון. למה שיסכימו שמישהו ללא רישיון יקח אותם לתוך נחל. אין לו ביטוח. זו סכנה".

• מה בעיניך נחשב למדריך טוב?

"מדריך טוב זה אחד שיודע להכיר את הקבוצה, לזהות אותה מהר ולקחת את ההדרכה למקום שמתאים לקבוצה, כך שבסוף היום ירגישו את הערך מוסף שהביא להם המדריך. זה להיות שחקן. לבוא בבוקר עם ארגז כלים ולדעת באיזה מהם להשתמש".

• לסיום, טיפ למטיילים?

"תבואו מוכנים לטיול. שלא נשמע על אסונות כמו בכל קיץ".

לו יהי.

השארת תגובה