על הכתפיים… אחת, שתיים, שלוש!

יש את האבות שירימו את ילדיהם על הכתפיים בכל הזדמנות אפשרית ויש את אלו שאף פעם לא • לא תאמינו כמה הילדים נהנים כשהז קורה ומה זה בצעם עושה להם

מסיבת חומש בבעלזא חיפה, צילום אהרן ברוך ליבוביץ (33)
מסיבת חומש בבעלזא חיפה, צילום אהרן ברוך ליבוביץ (33)

בכל פעם שהיה יוצא אל הרחוב והיה רואה ילד כבן גילו הנישא על כתפי אביו-היו עיניו של שוקי נקרעות לרווחה.

פעם הוא ראה ילד כזה בשמחת תורה בבית הכנסת. הוא עמד מן הצד ולא גרע עין ממנו. אתה, אביו היקר, לא שמת לב לכך.

אחר כך לקחת אותו בידיך ורקדת אתו ריקוד, בחיבוק, אבל הוא בכלל לא היה מרוצה.

לא שמת לבך לכך והמשכת לרקוד עמו עד שביקש לרדת.

אילו היית רואה איך המשיך לעמוד מן הצד ולצפות בילד ההוא שעל הכתפיים- היית מבין.

אחר כך זה קרה בשבת. יצאתם לטיול של שבת ברחוב השבתי הסמוך לביתכם. הייתם בהרכב מלא. באותה עת חלפו במקום אנשים שאינם תושבי קבע באזורכם, ומשפחה אחת נחמדת הגיעה כנראה מאזור מרוחק. לא הבחנת במבטים ששלח בנך הפעוט.

הוא לא הסתכל לכוונה של אם המשפחה, שנתנה ידה לבת השמונה, שהגישה יד לבת השש. הוא לא הסתכל בבן השלוש עשרה, שנתן ידו לבן הארבע.

הוא הביט מעלה מעלה, אל בן השלוש שישב וחייך חיוך גדול אל מולו, כאילו מכריז:

רק אותי לוקחים על הכתפיים, ואותך לא, רק אני כל כך גבוה! אני גבוה ממך, מכם, מכל העולם!!!

"בוא כבר," משכת בידו, תמה על עיכובו. לא הבחנת עדיין במבטיו. הוא הוסיף להביט אחר גוום המתרחק. יותר נכון אחר גוו של הילד העליון, המביט מגבוה.

בחתונה של השכנים הוא ראה זאת בשלישית.

שם ריחפו בין שמים לארץ ילדים ואפילו מבוגרים. קול התזמורת נשמע בחלל האולם, מחריש אוזניים. ואלו נישאים על כתפיים, מביטים ממעל, מחייכים בשביעות רצון.
הוא הביט בהם ובך, אביו, חליפות, אבל אתה לא הבחנת. לא הבנת.

וכי מדוע שתבין? האם בן משפחה הוא שיינשא על כתפיים?

האם החתן עצמו הוא , או שמא אח החתן? לא!

לראשונה סיפר לך על מאווייו ביום החלקה. שם, ליד קבר רבי שמעון בר יוחאי.

הוא ראה ילד אחר נישא על כתפיים, וכבר לא יכול היה להתאפק. זה יומו שלו, היום הוא חתן. הוא בעצמו. הוא ניגש אליך, הצביע על הילד ההוא והאישונים שבעיניו התחננו…

"אתה רוצה על הכתפיים?" שאלת אותו.

"כן, כן" – אורו עיניו.

"בוא, חמודי, למה לא אמרת קודם? מיד אניח אותך למעלה. נרקוד יחד ונשיר."

לא הייתה תזמורת שתנגן, כי זה לא קרה בל"ג בעומר. אתה פצחת בזמר, כמו אביו של הילד השני. העלית אותו על כתפיך ורצית להתחיל לרקוד. אבל…

"אבא" – הוא תפס את ראשך בשתי ידיים. "אבא, אבא, הוא צווח. "תוריד אותי. אני פוחד, אבאל'ה, תוריד אותי!

מאז הוא לא הביט עוד בבני אדם יושבי – כתפיים. הוא פחד אפילו להביט.

פינת הייעוץ אישי

הכתפיים זכורות לנו בעיקר משני מקורות.

האחד הוא שיר הילדים העתיק:

"ידיים למעלה, על הראש, על הכתפיים…" והשני משמחת תורה, שאז נושא האב את ילדו על הכתפיים.

• יש אבות שאוהבים את ההשתובבות הזו עם הילד ובכל הזדמנות הוא יינשא מעל, ויש אבות שאינם עושים זאת כלל וכלל.

• יש אבות שנושאים את ילדיהם על כתפיהם בדרך לכל מקום כמעט, לכותל המערבי, לבית הכנסת בשבת, בדרך לסבתא, לגן הילדים או לחיידר שבו הם לומדים.

• ישנם אבות שאפילו בשמחת תורה, בחתונה קרובה, ביום החלקה שלהם, לא יעלו את הילד על כתפיהם, כי הם פשוט לא רגילים.

• אין כל חובה לשאת ילד על כתפיים – אבל אולי כן כדאי מדי פעם לרדת אל הילד הקטן, להציץ קצת ממקומו, מגבהו, אל העולם שסביבו, להבין למאווייו, גם אם לא יאמרם באופן ישיר, ולחרוג לפעמים מנוקשות האופי.

אולי כדאי.

2 תגובות
  1. אהבתי מאד

  2. בתור מחנך אני ממליץ לכל אבא לקחת את הילד מדי פעם על הכתפיים כפשוטו
    זה מרומם את הילד וגורם לו להרגיש אהוב וחשוב.

השארת תגובה