תנאים לקבלת התפילה

הרה"ג ראובן אלבז ראש מוסדות "אור החיים" וחבר מועצת חכמי התורה, בדברי הגות ומוסר לפרשת השבוע

הגר"ר אלבז
הגר"ר אלבז

"וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר" (דברים ג, כג).

אור החיים הקדוש בתחילת הפרשת (ד"ה עוד נתכוון לדייק) כותב שבפסוק זה נתכווין לדייק ד' תנאים הצריכין לקבלת התפילה, ד' סגולות שתפילתו של אדם תתקבל:

א. "ואתחנן"- מלשון תחינה, תחנונים, שיתפלל כעני דופק על פתח כדרך אומרו "תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ" (משלי יח, כג) שהתפילה תהיה בגדר בקשה ותחנונים ולא בגדר צפצופים בעלמא.

התפילה צריכה להיות בהכנעה ובשברון לב, קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ (תהילים לד, יט), וְאִם אַתָּה דָן אוֹתִי כְּמַעֲשַׂי אוֹי לִי..וְאִם תְּבַקֵשׁ לְנַקוֹתִי כִּמְטַהֵר וְכִמְצָרֵף כֶּסֶף לֹא יִשָּׁאֵר מִמֶּנִּי מְאוּמָה (מנוסח וידוי הגדול לרבינו ניסים), "תעשה איתי כחסדך ריבונו של עולם, לא מגיע לי כלום", תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפּוֹךְ שִׂיחוֹ (תהילים קב, א. וע"ע בזוה"ק ח"ב פו: ובברכות דף כט ע"ב).

ב. "אל ה'"- שיבקש ממקור הרחמים ולא ישען על שום צד זכות, אלא על רחמי ה' הפשוטים, מצד שם הויה שהוא מידת הרחמים, אָבִינוּ, אָב הָרַחֲמָן הַמְרַחֵם, רַחֵם נָא עָלֵינוּ (מנוסח תפילת שחרית- ברכת "אהבת עולם"), ולא מצד שם אלוקים שהוא מידת הדין (יעוי' באור החיים הקדוש שמות ד, י).

ג. "בעת ההיא"- שיתפלל בזמן התפילה ובשעה שהציבור מתפללים (ברכות ז ע"ב), כדרך אומרו "וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן" (תהילים סט, יד), אם אדם לא מתפלל בזמן הראוי תפילתו לא מתקבלת, עבר זמנו בטל קורבנו (תמורה יד ע"א). יש זמן עד מתי אפשר להתפלל ועד מתי אפשר לקרוא קריאת שמע, אם אינו מקיימם בזמנם אין להם ערך.

וכן צריך האדם להתפלל במקום שהתפילה רצויה, בבית הכנסת יחד עם הציבור ואז יתקיים בו הֶן אֵל כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס (איוב לה, ו) תפילת רבים (ברכות ח ע"א).

החפץ חיים ממשיל בעניין זה משל נפלא לאדם שהייתה לו בת יחידה, ועבד וטרח רבות לפרנסתו כדי שתהיה לבתו נדוניה טובה ומכובדת, קנה קופת ברזל ובכל חודש היה מפריש חלק מנכסיו ושם בקופה, מעת שנולדה לו בתו הניח שם את השטרות, שָׁמָּה חִבְּלַתְךָ אִמֶּךָ שָׁמָּה חִבְּלָה יְלָדַתְךָ (מושאל שיר השירים ח, ה).

והנה הגיע הבת לפרקה תיכנן האבא לקנות לה נדוניה בכל הכסף שאסף לה במשך השנים, פתח את הקופה והוציא את כל השטרות מגוהצות ומצוחצחות, והלך תחילה לחנות הבגדים, בחר מיני שמלות ובגדים יוקרתיים, וכשהגיע לקופה שילם באותם שטרות, התרעם המוכר ואמר: "אתה צוחק עלי? כל השטרות הללו עבר זמנם, המדינה הוציאה שטרות חדשות ופג תוקף שטרות אלו".

מירר בבכי אותו האיש על רוע מזלו ומיהר לבנק הממשלתי, אולי יסכימו להחליף לו את השטרות הישנות בשטרות חדשות, והנה בעומדו בתור בבנק ראה אנשים רבים שבאים עם שטרות קרועות מחוקות ומטושטשות, ומקבלים תמורתם שטרות חדשות ומגוהצות.

בהגיע בתורו ניגש לבנקאי והתחנן בפניו שיחליף לו את השטרות בטענה שטרח והזיע רבות כדי להשיג שטרות אלו. אך הבנקאי לא נענה לבקשתו והסביר שתם המועד בו החליף הבנק את השטרות הישנות בחדשות, וכעת לשטרות אלו אין שום ערך ולא ניתן להחליפם, עבר זמנו בטל קורבנו (תמורה יד ע"א).

זהו המשל, והנמשל, יש זמן קבוע שבורא עולם מחכה ומצפה שנביא לו את הקריאת שמע ואת התפילה, אך אם מביא זאת האדם לאחר הזמן אין להם ערך, על אף שאמרם בכוונה בתחינה ובבכיה, כיון שעבר זמנם ולא ניתן עוד לקבלם. וכפי שדרשו רבותינו (ברכות כו ע"א) על הפסוק (משלי א, טו) מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, זה שבטל קריאת שמע של ערבית וקריאת שמע של שחרית, או תפלה של ערבית, או תפלה של שחרית.

ד. "לאמר"- שתהיה תפילתו מפורשת ולא תהיה סובלת פירוש בלתי הגון וכמעשה שהובא במדרש (אסתר רבה ז, כד) באותו אדם שהיה מהלך בדרך ומטורח ההליכה התייגע ולא הצליח להמשיך, פתח בתפילה ואמר: "ריבונו של עולם תשלח לי חמור בבקשה", לפתע עבר גוי אחד שאתונו כרעה ללדת באמצע הדרך וכדי שלא תקרוס ותתמוטט בהעמיס עליה גם את העייר ציוה על היהודי להרכיב את העייר הקטן על כתפו ולסחוב אותו עד לעיר.

אמר היהודי, ריבונו של עולם, קיבלת את תפילתי, אך במקום שארכב על החמור הוא רוכב עלי, וזהו בגלל שלא פירט את תפילתו, שהיה לו לבקש חמור לרכב עליו, והוא לא ביקש אלא חמור סתם.

אדם צריך לפרט את תפילתו שתהיה התפילה ברורה ולא תסבול שני פירושים, כיון שאם מתפלל תפילה שסובלת פירוש אחר יכול ה' יתברך לקבל רק את הצד השני לפי שאותו אדם עדיין אינו ראוי, לכן יש להתפלל תפילה מבוררת, ואז לעולם אין תפילתו חוזרת ריקם (ברכות לב ע"ב).

כדי ללמדנו כח תפילה מהו נספר, משפחה ברוכת ילדים מבני ברק התכוננו לנסוע לציונו של רבי שמעון בר יוחאי במירון בל"ג בעומר, אך מכוניתם הייתה קטנה (קדליק, בעלת חמשה מקומות), ולא יכולה הייתה להכיל את כל תשעת הנפשות שהיו במשפחה. בדרך לא דרך הצטופפו כל בני המשפחה והגיעו לציון הקדוש במירון.
אמר אבי המשפחה לכל הילדים שביום זה הצדיק פועל ישועות רבות וכל תפילה שמתפלל האדם ומבקש מעומק הלב מהצדיק היא מתקבלת ורצויה בשמים. בנו הקטן בן השלוש שמע לדבריו וכשהגיע לציון ביקש מרשב"י שיתפלל לפני הקב"ה שיביא לאביו מכונית גדולה כדי שלא יצטרכו כל בני המשפחה להצטמצם אלא ישבו ברווח..
לאחר מכן התאספו כל בני המשפחה ונסעו להורי האשה שגרו בצפון להתארח בשבת, לפני כניסת השבת נתן אבי המשפחה את המפתחות לחמיו כדי שישמור עליהם, ובצאת השבת ביקשם בחזרה, אך חמיו נתן לו מפתחות אחרות והכריז בשמחה שאלו המפתחות למכונית החדשה שלו!

התפעל האב ושאל על מה ולמה, והשיב לו חמיו שברוך ה' זכה לחתן את כל בניו ובנותיו ואין לו צורך כעת ברכב גדול, די לו ברכב משפחתי קטן, ומכיון שהם משפחת ברוכת ילדים הוא החליט להעניק לכם את הרכב הגדול במתנה. ללמדך כח תפילה שנאמרת מעומק הלב ובכוונה מה יכולה לפעול, בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ (דברים כד, טו), ביום חמישי התפלל הבן, וכבר במוצאי שבת נענתה תפילתו וקיבלו כל בני המשפחה מכונית גדולה שיוכלו לשבת בה בנחת וברווח.

בתשעה באב לעת ערב מתחילים לומר פסוקי נחמה "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אלוקיכם" (ישעיה מ, א). ונשאלת השאלה, הרי עדיין לא נבנה בית המקדש ולכאורה היה עלינו להמשיך להתעצב ולבכות על החורבן כמו בכל אותו היום, וא"כ מדוע לעת ערב אומרים אנו פסוקי נחמה?

אלא רבותינו מבארים שעצם הדבר שאנו זוכרים את ציון, זוכרים את ירושלים, זה מה שיבנה את בית קודשנו ותפארתנו, ויחיש גאולתנו, צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ יש לָהּ (מושאל מירמיה ל, יז. וע"ע ראש השנה ל ע"א), ולכן יש לומר פסוקי נחמה לאחר יום שלם שהתאבלנו וזכרנו את חורבן הבית.

ידוע המעשה בקיסר צרפת נפוליאון שראה את היהודים יושבים לארץ ובוכים בליל תשעה באב, שלח לרב המקום לשאול מדוע הם מתאבלים, והשיב לו הרב שבוכים עקב חורבן בית המקדש, התפלא נפוליאון ואמר, מתי? לא שמעתי על זה בחדשות ולא ראיתי שכתבו על כך בעיתונים..

אמרו לו הרב שזה לא קרה עכשיו אלא לפני אלף ושמונה מאות שנים (בזמנם, וכעת יותר מאלף תשע מאות וארבעים שנה), התפעל נפוליאון ואמר, "עברו כל כך הרבה שנים ובכל זאת אתם בוכים כאילו זה קרה היום? אם כך בטוחני שבניין זה יבנה שוב". עצם הדבר שעם ישראל צמים ובוכים על חורבן בית המקדש זה הנחמה הגדולה, ובפרט השנה שהרבה יהודים נוספו למעגל הצמים וכל הבתי כנסיות היו מלאים עד אפס מקום.

חשבתי, מדוע גדולי הדורות קבעו את ימי 'בין הזמנים' מיד לאחר יום תשעה באב בו מתאבלים אנו על חורבן בית המקדש, ואולי היא הנותנת, מכיון שכעת צמו והתאבלו וקוננו על חורבן הבית, אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד (איכה א, א), זה יתן את הכח והעוצמה בבחורי החמד שלא ליפול ולרדת ברוחניות חלילה, ולא להתפתות וללכת למקומות שאינם הולמים את בני התורה וגדרי הצניעות אינם נשמרים בהם כראוי, אלא לנפוש במקומות מתאימים ובדרך הראויה מבחינת קוֹיֵ ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ (ישעיה מ, לא), מְנוּחָה שְׁלֵמָה שָׁאַתָּה רוֹצֶה בָּהּ (מנוסח תפילת מנחה של שבת), ולהיכנס לחודש אלול במלא הכח והעוצמה.

עיקר הזהירות שצריכה להיות בבין הזמנים היא שלא לפרוק עול ולאבד את האישיות חלילה, הסבא מסלבודקה לא היה מסיר את המגבעת והחליפה גם כשהיה בביתו ועסק בצרכי הבית, וכששאלו אותו תלמידיו לפשר הדבר, השיב הרב שהוא מפחד להרגיש שאינו ראש ישיבה אלא אדם רגיל מן השורה ויכול להתנהג כמו אדם רגיל, לכן אינו מסיר את הבגדים המסמלים שהוא ראש ישיבה אף כשעוסק בצרכי הבית. בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ (משלי ג, ו), אין זמן שיכול האדם להתנתק מהקב"ה, אלא גם בזמן שנופש בבריכה או בים כשר, צריך לחשוב שעושה זאת כדי שיהיה לו כח וראש פתוח ללמוד את התורה הקדושה ביתר שאת וביתר עוז.
יהי רצון שנזכה לעשות רצונו כרצונו, ונראה בקרוב בקרוב בנחמת ציון בבניין ירושלים, אמן.

השארת תגובה