הדברים אשר דיבר משה / הרב שמואל רבינוביץ

הרה"ג שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים בדברי הגות ומוסר לפרשת השבוע

הרב שמואל רבינוביץ. צילום: ויקיפדיה
הרב שמואל רבינוביץ. צילום: ויקיפדיה

בתוכחת המוסר שאומר משה רבינו לבני ישראל טרם פטירתו מלמד את כל המגידים והדרשנים איך מוכיחים את ישראל. ראשית דבר, על המוכיח להראות דוגמא אישית בכל מעשיו! כפי שנאמר בתחילת ספר דברים: "אלה הדברים אשר דיבר משה". וסיומו של ספר דברים בפסוק: "אשר עשה משה לעיני כל ישראל". רמז יש כאן לכל המגידים והמוכיחים העומדים בשער, שלא די לדבר, אלא צריך להיות בבחינת "אשר עשה לעיני כל ישראל". התוכחה הטובה ביותר והמועילה היא דווקא הדוגמא האישית של המוכיח.

כך גם נאמר על אברהם אבינו (בראשית י"ח, י"ט): "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה'". וראה זה פלא, לא מצינו בשום מקום מה ציווה אברהם אבינו ומה אמר? י"ל שבאמת הוא לא צווה אלא עשה. והמעשים שעשה, הדרכים שבהם הלך, שימשו כדוגמא אישית לנו- בניו- בית ישראל לשמור את דרך ה'.

כך חינך אברהם אבינו את ישמעאל להכנסת אורחים. הוא נתן לישמעאל בן בקר רך וטוב כדי לחנכו במצוות הכנסת אורחים. כדי להדגים לישמעאל כיצד מקיימים מצוות חסד מתוך מסירות נפש, גם ביום השלישי למילתו – היום הקשה והכואב ביותר. ואכן גם ישמעאל שהיה באותו מצב, ביום השלישי למילתו, הצטרף לקיים מצווה זו למרות הקושי. כי הדוגמא האישית של אברהם אבינו השפיעה עליו לקיים את מצוות הכנסת אורחים במסירות נפש, עד שיש אומרים שמכוחו של אותו חינוך מצטיינת הכנסת האורחים של בני ישמעאל עד היום הזה. זהו כוחו של חינוך אמיתי.

האור החיים הק' כותב על הפסוק (דברים ו, ז)"והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום על לבבך ושננתם לבניך"- שרק כאשר דברי התורה חרוטים על לבו של המחנך, אז, ורק אז, יתקיים "ושננתם לבניך". כלומר, לא תתכן השפעה של המלמד על התלמידים בנושאים שאינם חרוטים בלבו של המחנך עצמו. חז"ל (בבא בתרא כ"א) אמרו: שהתקינו שהיו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים, ודורשים זאת מהפסוק "כי מציון תצא תורה". וכתב התוספות שם: "לפי שהיה רואה קדושה גדולה, וכהנים עוסקים בעבודה, היה מכוון ליבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה". ומכאן דקדק "החתם סופר זי"ע, כשהתינוק רואה קדושה והתלהבות של יר"ש מרבו, יתלהב גם ליבו הוא!

באסיפה מכובדת שהתקיימה באנטוורפן בבלגיה, הוזמן לשם "אורח כבוד" שהטריח עצמו לבוא במיוחד למקום, ונתכבד לשאת את דברו עוד לפני המרא דאתרא דאז, הגאון רבי חיים קרייזוורט זצ"ל (שלא כמקובל תמיד). פתח האורח והוכיח ברבים את הקהל כשהוא מצביע על הדברים אשר ראויים לתיקון.

רבי חיים הגיב לדברים בתמיהה רבתי: מנין נטלתם את האומץ והזכות להיות מוכיח בשער, ברבים, במקום זר? שמא כבר פעלתם ועשיתם רבות למען העיר ותושביה?! הרי מצינו אצל ירמיהו הנביא שכאשר הקב"ה מבקש ממנו לילך ולהוכיח את ישראל הוא אומר: "ואומר אהה ה' אלוקים הנה לא ידעתי דבר כי נער" (ירמיהו א, ו), מפרש רש"י "איני כדאי שהוכיחן. משה הוכיחן סמוך למיטתו כבר נחשב בעיניהם בכמה ניסים שעשה להם, הוציאם ממצרים וקרע להם את הים, והוריד להם את המן, הגיז את השליו, נתן להם את התורה, העלה את הבאר- אני כבר בתחילת שליחותי בא להוכיחם"? מה פעלתם למען אנטוורפן שתוכלו לבא ולהוכיחם?

וכך מובא ברש"י בפרשה, שלא רק ירמיהו אמר זאת על משה, כי אם משה אמר על עצמו: אחרי הכותו את סיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון ואת עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרות באדרעי" (א, ד). מפרש רש"י "אמר משה, אם אני מוכיחם קודם שיכנסו לקצה הארץ יאמרו מה לזה עלינו, מה היטיב לנו, אינו בא אלא לקנתר", אבל עכשיו לאחר הניצחון במלחמות ניתן להוכיחם. למדנו איך מוכיחים? מתי? ומי יכול להוכיח?

לפני ההוכחה עליך לשמש דוגמא אישית ולהועיל לאנשים בצורה ראויה. רק כך תוכל להיות מוכיח בשער.

השארת תגובה