ודברתם אל הסלע / הרב שמואל רבינוביץ

יוסל'ה התכווץ על מקומו נכלם. הוא היה רעב כל כך! רצה לצעוק ולא ידע כיצד – הרי כבר מליל אמש המתין למזון הזה! הרעב והאכזבה ערבלו את חושיו, עד שהתרחשה ההתפרצות הבלתי נמנעת; הוא הניף את רגלו ובתנופה נזעמת בעט בסיר הגדול שבידי הטבחית שנהפך על פיו והחל מתגלגל על הארץ

הרב שמואל רבינוביץ. צילום: ויקיפדיה
הרב שמואל רבינוביץ. צילום: ויקיפדיה

בציווי הקב"ה למשה רבינו להוציא מים מן הסלע, נאמר: "קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו" (במדבר, כ' ח'). משה רבינו הצטווה להוציא מים בפני כל עדת ישראל כולה. לעומת זאת בפרשת בשלח (שמות יז,ו) שם גם הצטווה משה רבינו להוציא מים מן הסלע נאמר: "עבור לפני העם וקח איתך מזקני ישראל ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך והלכת"- רק בפני הזקנים. מדוע אז לא הצטווה משה רבינו לעשות את הנס בפני כל הקהל, אלא רק בפני זקני ישראל? וכי זה ששם היתה הכאה וכאן הצטווה על דיבור יש בו כדי להשפיע על הסובבים את האירוע הניסי שמים יוצאים מסלע?

ה'כלי יקר' מבאר את חטא מי המריבה, אשר בו הצטוו משה רבינו ואהרן הכהן לדבר אל הסלע ולהוציא ממנו מים, ומשה רבינו היכה בו פעמיים ובדרך זו הוציא מים, על פי המבואר ב'ילקוט שמעוני' (רמז תשסג). ששם העלו חז"ל את התמיהה מדוע בציווי הראשון שהצטווה משה רבינו להוציא מים מן הסלע נאמר: "והכית בצור ויצאו ממנו מים" – הכאה, ואילו בציווי השני נאמר: "ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו" – דיבור. ועונים על כך חז"ל: ודברתם אל הסלע; 'והכיתם' לא נאמר, כשנער קטן רבו מכהו ומלמדו, כיון שהגדיל בדיבור הוא מייסרו, כך אמר הקב"ה למשה: כשהיה סלע זה קטן הכית אותו שנאמר 'והכית בצור', אבל עכשיו 'ודברתם אל הסלע' –שנה עליו פרק אחד והוא מוציא מים.

שואל על כך ה'כלי יקר': וכל משכיל ישתומם על המראה, וכי סלע זה עיני בשר לו, והלא בזה קטן וגדול הכל אחד הוא. ואיך דימה אותו לנער?

ומשיב כי כוונת המדרש אינה אלא בדרך משל: "ודאי אין הכוונה כי אם אל הנמשל. ישראל ילמדו מזה כי יש הבדל בין המוסר שבעל פה ובין המוסר שבשבט הנוגש, כי בסור המכריח ישוב לסורו. והראה לנו הקב"ה אף על פי שאין דבר זה שייך בסלע מכל מקום למען הראותו הובאו העניינים הללו, לומר שאין נכון להכות בשבט כי אם לנער ובער", אבל כשיגדל תחת גערה תתן לו להבין". כלומר שבמי מריבה יש את הדרך אשר נלך בה ואת המעשה אשר נעשה בחינוך צאצאינו. לא במכות ובכח ניתן לחנך את צאצאינו כי אם לתת להם להבין איך עליו לנהוג.

מסופר על מקרה שאירע בתלמוד תורה הירושלמי "עץ חיים". תקופת צנע היתה זו, ולמשפחות רבות לא היה מזון להאכיל את ילדיהם ולשלוח עמהם פת לחם לחיידר רח"ל. יוסל'ה היה אף הוא אחד מילדי ה'חיידר' שהלך לישון רעב. על מזרון דק הוא שכב, כשגופו צנום ובטנו מקרקרת. הבוקר לא הביא עמו בשורת שובע והוא הלך לתלמוד התורה בקיבה ריקנית עוד מאמש. מילותיו של המלמד חלפו ליד אזניו והוא התקשה להקשיב לשיעור משום שרעב נגס בו. רק צלצל הפעמון והוא אץ רץ אל חדר האוכל, מבקש להיות בין הראשונים שמנתם מוגשת להם, להשקיט את רעבונו.

כשהוגשה לו הצלחת ובה מנת מזון הוא גמעה במהירות, ושוב הושיטה לעבר הטבחית כדי לבקש תוספת. "יש ילדים שעדיין לא קיבלו כלל" השיבה לו הטבחית, "המתן, ואם יוותר בסיר אתן לך מנה נוספת".

יוסל'ה התכווץ על מקומו נכלם. הוא היה רעב כל כך! רצה לצעוק ולא ידע כיצד – הרי כבר מליל אמש המתין למזון הזה! הרעב והאכזבה ערבלו את חושיו, עד שהתרחשה ההתפרצות הבלתי נמנעת; הוא הניף את רגלו ובתנופה נזעמת בעט בסיר הגדול שבידי הטבחית שנהפך על פיו והחל מתגלגל על הארץ.
כולם סביב נאלמו דום, והטבחית הזועפת זעקה כלפיו: 'ילדון מחוצף, עוד היום אדאג שהמשגיח ידע על הכל ויטפל בך, עד שלא יהין אף אחד מילדי התלמוד תורה לנהוג בחוסר דרך ארץ שכזה!'.

כל אותו היום והלילה לא ידע יוסלה מרגוע לנפשו. הפחד טלטל את נפשו, מי יודע כיצד יחרוץ המשגיח הגדול רבי אריה לוין זצ"ל את גורלו. הוא ידע כי ראוי הוא לעונש כבד משקל והפחד אחז בו.

בא הבוקר, והמשגיח רבי אריה זצ"ל סימן ליוסל'ה באצבעו לבוא אחריו לחדר. "לבי כמעט נפל" סיפר יוסל'ה שנים מאוחר יותר, "הוא הורה לי לשבת ואמר: 'שמעתי מה קרה אמש, מה תוכל לומר על כך?'. סיפרתי לו הכל בשפה פשוטה של ילד, על הכמיהה למזון, האכזבה, חוסר האונים ואיבוד השליטה. לעולם לא אשכח את הרגעים הבאים שהיו המתוקים בחיי. הוא הצביע לעבר צלחת מכוסה וביקשה ממני להסיר את המכסה ממנה. היא היתה מלאה עד שפתה במזון. 'אכול ילדי' הוא אמר 'זו מנתי שלי ואיני זקוק לה, ואתה צעיר ונצרך לה מאד'. האכפתיות, החמלה והחום שנבעו מדמותו של רבי אריה מוססו את לבי ונגעו בנקודה העמוקה ביותר שבי. הוא ישב שם והמתין שאשבע, ורק כאשר ידע שבאתי על סיפוקי ושבעתי, יצא מן החדר מבלי לומר מילה". כמה הוא השפיע עלי בזה? איך לפתע השתניתי מקצה לקצה בהליכותיי ובאורחות חיי? עד שנהפכתי לאחד מחשובי אנשי החינוך בדורינו.

התורה מלמדת אותנו בפרשת 'מי מריבה': "ודברתם אל הסלע… והוצאת להם מים מן הסלע". לומר לך: בכל לב אבן יש גם יש מים! קיימת לחלוחית זכה ומתוקה! צריך לדעת למצוא אותה ולהגיע אליה, אולם היא קיימת. גם אצל העיקשים והחזקים ביותר, אלו שדומה כי לעולם לא נוכל להגיע אליהם, וגם אצל השבריריים ושבעי הכישלונות – קיים פרץ מים צלול וטהור.

ואיך היא הדרך להפוך צור לאגם מים? אומרת התורה כי תוכחות מוסר הניתזות מפה מלא מרירות או שבט חובלים המונף בדקות של תסכול וייאוש – לא אלו יקדמו. לא אלו יבנו. אלא: דבר אל הסלע! דבר! מילים של חן ונועם, מילים שישמיעו לו שוב: "כמה טוב אתה? כמה אהוב ומרוצה הנך?" מילים שיזכירו לו ללא הפוגה את מעלותיו הקיימות ואת הצדדים היפים באישיותו. מילים עמוסות בסבלנות אין קץ, שיעודדו אפילו הצלחה קטנה.

נס זה של הוצאת מים מן הסלע מלבד הנס בעצמו, היה בו לימוד חשוב לכלל ישראל בענייני חינוך. והוא שהחינוך על ידי הכאה יש בו תועלת רק אצל קטן, אשר לפעמים בכדי להכריחו לעשות איזה דבר, אין די בדיבור בלבד ונצרכת כפייה והכאה. מה שאין כן כשמתבגר אותו קטן, שוב אין תועלת בחינוך על ידי כפיה והכאה, מפני שבהזדמנות הראשונה שתבוא לידו –יחזור מיד לסורו. על כן הדרך הנכונה בחינוך אדם בוגר היא על ידי דיבורים, הסבר ושכנוע, היכולים לגרום לו שינוי פנימי ואמיתי בדרך הישר.

לימוד זה רצה הקב"ה ללמד את כלל ישראל בהוצאת מים מן הסלע דווקא על ידי דיבור. ללמדנו כלל בחינוך הדורות הבאים, שחינוך אמיתי הוא על ידי דיבור ושכנוע. ממילא כשבמקום לדבר אל הסלע הכה עליו משה רבינו נחסר אותו לימוד מכוון, ועל כך נענש משה רבינו.

מוסיף על כך ה'כלי יקר', שמטעם זה הוצרך משה רבינו להכות את הסלע פעמיים עד שהוציא מימיו, ולא יצאו המים בהכאה ראשונה, כי "כמו שהוצרך משה רבינו להכות את הסלע פעמיים ולא שמע להכאה ראשונה, כך כל שנעשה על ידי הכאה והכרח אין פתגם המעשה נעשה מהרה".

על פי זה ניתן לבאר מדוע הוצאת המים בפעם הראשונה נעשתה בפני הזקנים ואלו השנייה בפני כל עדת ישראל. כי בפעם השנייה הקב"ה רצה ללמד את ישראל איך מחנכים את ילדי ישראל ע"י דיבור בנחת. ועל כן מסר זה היה צריך להיעשות בפני כולם. לעומת ההכאה שם לא היה ענין שילמדו מכך אלא רק נס להשקות בפועל במים. דבר שיכול להיעשות בתחילתו בפני הזקנים בלבד ואח"כ היה נס מתמשך שהסלע השקה את כל ישראל.

השארת תגובה