מי ישלם את חשבון המים? • ואלה המשפטים

נתנאל אינדורסקי
נתנאל אינדורסקי

לפני כעשר שנים, שכר מר פריז דירה וכאזרח הגון הוא טרח ועדכן את תאגיד המים, כמי שאמור לשלם את תשלומי המים והביוב. כשעזב מר פריז את הדירה הוא לא דאג לבדוק שהבא אחריו לוקח על עצמו את "הבעלות" על חוב המים. בשנת 2013 הגיש נגדו התאגיד תביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצל"פ.

לטענת התאגיד, פריז צריך לשלם את חשבון המים בשבע השנים האחרונות – שבע השנים עליהן לא חלה תקופת ההתיישנות. בס"ה תבע ממנו התאגיד כ-15,000 ₪. פריז הגיש התנגדות, בה הוא טען שהוא עזב את הדירה כבר בשנת 2005 וחוב המים כלל לא שייך אליו.

התיק הועבר לביהמ"ש ובדיון הראשון, ביקש התאגיד לתקן את כתב התביעה, באופן כזה שיוספו אליו נתבעים נוספים, בעלי הדירה בשבע השנים האחרונות. כך הוספו לכתב התביעה נתנאל ואריאל שכל אחד מהם היה בעלי הדירה בחלק מן התקופה הנתבעת. נתנאל ואריאל הגישו בקשת רשות להתגונן וזו התקבלה בהסכמה והתיק נקבע להוכחות. נתנאל ואריאל טענו כי כבר בזמן אמת הם הגיעו, כל אחד בזמנו, לתאגיד ובקשו להסדיר את תשלומי המים, אך אז התברר להם כי התאגיד דורש מהם לשלם את כל חוב העבר ובשום אופן לא איפשר להם לשלם רק בגין התקופה בה היו בעלי הדירה.

בנוסף הובהר להם, כי לדירה אין מד מים ולכן הם מחויבים, ברבע עד שליש, מן הצריכה המשותפת בבניין. עוד טענו השניים, כי גם עתה, הם מסכימים לשלם את חשבון המים, רק תנאי אחד יש להם. על התאגיד לומר מהו חוב המים של כל אחד מהם. הרי לא יעלה על הדעת, לחייבם בתשלום בגין תקופה בה לא היו בעלי הדירה. עוד בטרם הגיע מועד הדיון, הגיע אריאל שעדין הינו בעל הדירה, להסדר עם התובעת ובמסגרתו, הסכימה התובעת כי אריאל אינו קשור לתקופת שבגינה הוגשה התביעה והוא נמחק מכתב התביעה.

דקות ספורות לפני החקירה הנגדית, גם מר פריז הגיע להסדר עם התובעת, לפיו הוא ישלם סך 1,600 ₪ על חשבון החוב. נתנאל החליט "להמשיך עד הסוף". בחקירתו בפני ביהמ"ש הודה נציג התובעת, כי במהלך התקופה הנטענת, היה בעלים נוסף לדירה ולא ניתן שום הסבר מדוע הוא איננו נתבע.

עוד התברר כי נתנאל נדרש לשלם 25% מן הצריכה המשותפת למרות שהיא היתה צריכה להתחלק בין חמשה שכנים ולא רק ארבעה. וכאילו לא די בזה, עוד נאלץ נציג התובעת להשיב, כי אינו יודע לחשב את סכום החוב המדויק, לאחר שמקזזים ממנו את חמשת האחוזים העודפים של הצריכה המשותפת ואף את חובם של פריז, אריאל והבעלים הנוסף שלא נתבע. משכך, קבע ביהמ"ש כי "המוציא מחברו עליו הראיה" ואף התאגיד אינו פטור מכלל זה ומשהתאגיד לא הצליח להוכיח את המרכיב העיקרי בתביעתו – כמה הוא החוב האמיתי, נדחתה התביעה תוך חיוב התובעת בהוצאות ובשכ"ט.

השארת תגובה