ערכו של יהודי

הרה"ג שמואל רבינוביץ שליט"א, רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים במאמר ייחודי לכבוד שבת המוקף בסיפורי צדיקים ומעשיות מגודלי ישראל

הרב שמואל רבינוביץ. צילום: ויקיפדיה
הרב שמואל רבינוביץ. צילום: ויקיפדיה

פרשת "ערכין" המדברת על האדם המקדיש ערך אדם לבית המקדש נאמרה מיד לאחר פרשת "התוכחה", בה נאמרו קללות קשות אם ח"ו לא נשמור את התורה. ונשאלת השאלה מה הסמיכות הזו? איזה קשר יש בין התוכחה הקשה והנוראה לבין פרשת 'ערכין' המסיימת את ספר "ויקרא"?

מפרש ה'אמרי אמת' זי"ע שבא ללמדינו שאף בימים קשים ביותר ר"ל, לא נשכח שלכל יהודי יש ערך. בנים אנו לה' בכל עת ובכל מצב וערכנו רב ומשמעותי.
וכך כותב ה'שפת אמת': "ובאמת כמו שצריכין להאמין בהקב"ה אף שאין יכולים להבין הנהגה הנעלמת של הקב"ה. כמו כן צריכין להאמין בבני ישראל אפילו שנראין כעורין ושחורין כמ"ש שחורה אני ונאוה…" (וארא תרס"ג). עצם הפנימיות הנסתרה של איש מישראל, הוא גבוה מעל גבוה ואין לנו השגה בזה. ואף על אלה שאין הטוב נראה עליהם מבחוץ כתב: "יש דור תהפוכות שנראין רע, אבל אין תוכן כברן ועתידין לחזור למוטב" (האזינו תרנ"ה). באמרי אמת הביא את דברי הספרי (פ' ראה) "ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים מלמד שכל אחד ואחד מישראל חביב לפני הקב"ה מכל אומות העולם, והוסיף על זה: זה הוא אפילו כשהיחיד הוא בלא טעם… (הושענא רבא תרצ"ו).

מספרים על סוחר יהלומים בשם ר' מוניא מוניסזון ז"ל שהיה בימי הרבי הרש"ב מליובאוויטש זי"ע, שפעם נכנס אל הקודש פנימה ושיחתו עם הרבי היתה על אנשים פשוטים מאד כשהרבי מפליג בשבחם. החסיד תמה על שהרבי עשה עסק מהם כשהוא אומר שאינו רואה בהם דבר מיוחד. הרבי שאל לר' מוניא אם יש עמו חבילת יהלומים ואם מסכים להראות לו? החסיד נענה ברצון וסידר את היהלומים על השולחן כשהוא מצביע על אחד מהם שהוא מדהים ביופיו ובנקיותו. הרבי השיב לו: "אינני רואה בזה כלום". "צריך להיות מבין ביהלומים בשביל להבין בטיב אבן יקרה כזאת" השיב מוניא. ואז אמר הרבי הרש"ב: כל יהודי הוא פלאי פלאים, אלא שצריך להיות מבין בכדי להבחין בסגולותיו…

ידוע ומפורסם בשער בת רבים כי הרה"ק רבי דוד מלעלוב זי"ע אהב כל יהודי באהבת ישראל שאין בדומה לה. ולא היה מסוגל לראות כל רע על שום אחד מישראל, עד שהיה אומר שכל יהודי 'קדוש' ונעלה הוא ואין שייך אצלו כל רע כל

ל וכלל. ומה שלפעמים רואים שמתנהג שלא כשורה, אין זה מחמת חלק ה'גוי' שבו.

פעם נסע רבי דוד זי"ע יחד עם מחותנו הרה"ק היהודי הקדוש זי"ע. על אם הדרך הם עברו ליד איזה פונדק. נכנס לשם רבי דוד לשעה קלה, אך לא יצא את פני הבית כי אם לאחר זמן מרובה. משיצא שאלו היהודי הק', על מה התמהמהתם כל כך מלצאת מן הבית? ענהו רבי דוד בהיותי בתוך הבית נגלה לעיני 'יראת שמים' מופלגת של יהודי ולא יכולתי לסור מעליו. וכך היה המעשה, בפונדק זה שהו יחדיו אב ובן, האב היה 'לא יוצלח', וכל אימת שהבן ביקש מעמו דבר מה לצורך עבודתו הביא לו האב חפץ אחר בלי שיבין את רצונו של בנו. לפתע קצף הבן על האב וצווח עליו. דע לך אבי כי באם לא הייתי מתיירא מאלוקי הייתי הורג אותך ורוצח את נפשך. והרבי ר' דוד זי"ע לא הפסיק מלהתפעל מהיראת שמים המרובה של הבן שאינו רוצח את אביו רק מפני יראת העונש של מעלה.

וכך היה תמיד אומר: אין יהודי רע בעולם. אין כזה בנמצא. אם תבחין ברע שביהודי, הרי שגילית את החלק הלא-יהודי שבו, את הגוי שביהודי…

לכל יהודי יש ערך אפילו בזמן התוכחה, עת הוא במצב רוחני ירוד. ועכו"כ עת עובד הוא את השי"ת גם אם אינו שוקד על התורה יומם ולילה. ולא בכדי אמרו חכמים אל תהיה ברכת הדיוט קלה בעיניך.

השארת תגובה