קרבן הגוי • מאמרו של רב הכותל והמקומות הקדושים

הרה"ג שמואל רבינוביץ שליט"א, רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים במאמר המקשר את פרתש השבוע לאקטואליה בת זמנינו עם מעשי הגדולים ודברי רבותינו

הרב שמואל רבינוביץ. צילום: ויקיפדיה
הרב שמואל רבינוביץ. צילום: ויקיפדיה

הקרבת הקורבנות, הייתה מן העבודות המרכזיות שבבית המקדש. היא באה מקרבנות חובה- שהאדם חייב בהקרבתם, ומנדבות שהוא מקריב מרצונו. כל יהודי היה רשאי לנדור נדר להקריב קרבן לה' ככתוב בפרשתנו: " איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל… לכל נדריהם ולכל נדבותם, אשר יקריבו לה' לעולה" (כ"ב , י"ח)

בגמרא (במנחות ע"ג:) לומדים מהפסוק הזה דבר חידוש: "איש איש- לרבות את הגויים, שנודרים נדרים ונדבות כישראל". כלומר, לא רק בני ישראל רשאים לנדור קורבנות על המזבח, אלא אפילו לא יהודים יכולים להביא קרבן נדבה לבית המקדש.

דבר זה מעורר תמיהה. ההלכה היא שאסור לשתף גויים בבניין בית המקדש, כדברי הרמב"ם: "אין מקבלין מן העכו"ם נדבה או נדר לחזק את בדק הבית או בדק ירושלים, שנאמר: "לא לכם ולנו לבנות בית" וגו', ונאמר: "ולכם אין חלק וצדקה וזיכרון בירושלים". והנה למרות שאסור לנכרים להשתתף בבניית המקדש, התורה מתירה להם לנדור נדרים ונדבות כישראל ולהקריבם בבית המקדש. מדוע בבניית המקדש השתתפותם אסורה ואילו הקרבת הקרבנות על גבי המזבח שבמקדש מותרת לגויים?

אלא שיש הבדל בין בית המקדש כולו ובין המזבח. בית המקדש נועד להשראת שכינה, וזה שייך בעם ישראל בלבד. כפי שנצטוו בני ישראל: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". ואמרו חכמים: "בתוכו" לא נאמר, אלא "בתוכם" – בתוך כל אחד ואחד. השראת השכינה היא עניין ליהודים בלבד, ואין לגויים חלק בזה. אין להם אפילו מושג במשמעות הזאת של השראת שכינה. לכן נאסר לשתף גויים בבניית המקדש.

לעומת זאת המזבח- ייעודו הוא כפרת עוונות. מקומו נקבע כמקום כפרה כבר מתחילת בריאת העולם. כפי שכתב הרמב"ם: "ומסורת ביד הכל, שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח…הוא המקום שבנה בו נח שיצא מן התיבה, והוא המקום שהקריב עליו קין והבל, ובו הקריב אדם הראשון כשנברא קרבן, ומשם נברא". לכן יש למזבח מעמד מיוחד, המבדיל אותו משאר חלקי המקדש. ועליו מותר להקריב קרבנות גם לגויים. שהרי במקום הזה הועלו קרבנות של אדם הראשון, קין, הבל ונח, ולכן גם צאצאיהם רשאים להקריב בו קרבנות שהרי גם הם צריכים כפרת עוונות.

יש לשים לב כשהגמרא מרבה את הנוכרים שנודרים נדרים ונדבות בישראל, היא מסייגת זאת כך: "אשר יקריבו לה' לעולה", שכל קורבנות שמקריבים העובדי כוכבים קרבים עולות בלבד, ולא שלמים.

מסופר שהגאון רבי חיים מוולוזין זצ"ל היה נוהג לשלוח שליחים לאסוף כסף עבור ישיבתו המפורסמת. פעם אירע שאחד התורמים נמנע מלתרום לשליח וביקש לשלוח תרומתו באמצעות הדואר ישירות לרבי חיים, מתוך רצון שכל כספו יגיע לישיבה והשליח לא יקבל שכר על תרומה זו.

רבי חיים שלח לו את כספו בחזרה, וכתב לו שזהו מנהג גויים! והביא ראיה מהגמרא במנחות שגויים אינם יכולים להקריב קרבן שלמים אלא עולות בלבד, למרות שמקבלים מהם קורבנות. וזאת מדוע? כי גוי אינו מבין שאפשר להקריב קרבן לה' וגם אחרים יהנו מכך. השקפת עולמו שאם נותנים לה' זה "כולו לה'" בלי שאחר יהנה. ועל כן אם רוצים לקבל ממנו קרבן בשלמות זה צריך להיות עולה ולא שלמים. לעומת זאת היהודי יודע שאצל הקב"ה קיים המושג: "כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים", הוא מבין כי הנתינה לאחר כמוה כנתינה לקב"ה. משום כך אצל יהודי יש קרבן "שלמים" ואצל הגוי אין כדבר הזה, כי קרבן שלמים אצלו לא יהיה כראוי לקרבן לה'.

השארת תגובה