"למה זה לכם?" • רב הכותל בעקבות 'שבת הגדול'

רק בשבת הודות לנשמה היתרה היו יכולים למשוך את ידיהם מטומאתה של מצרים • לא תאריך העשרה בחודש גרם, אלא יום שבת קודש שחל אז בעשירי בניסן, ועל כן בדין הוא שיקבע יום זה לדורות כ"שבת הגדול"

הרב שמואל רבינוביץ. צילום: ויקיפדיה
הרב שמואל רבינוביץ. צילום: ויקיפדיה

שבת שלפני חג הפסח נקראת "שבת הגדול". והטעם, לפי שנעשה בו לעם ישראל נס גדול, שהרי בפסח צוו ישראל לקחת את הקרבן בעשירי בניסן, כפי שנאמר: "בעשור לחודש הזה ויקחו להם שה לבית אבות שה לבית". כל אחד צווה לקחת שה לפסחו ולקשור אותו בכרעי המיטה. ושאלום המצרים למה זה לכם? והשיבו: לשחטן לשם פסח במצות ה' עלינו. והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלוהיהן ולא היו רשאין לומר להם דבר, ועל שם אותו הנס קורין אותו שבת הגדול (או"ח סימן ת"ל). שהרי ישראל יצאו ממצרים ביום חמישי בשבוע, ונמצא שהעשירי לחודש ניסן היה שבת.

נושאי כליהם של ה"טור" ושל ה"שולחן ערוך" דנו רבות בעובדה שיום זה נזכר כ"שבת הגדול" ולא בתאריך העשרה בניסן, כמו יתר מועדי ישראל, הקשורים בתאריך החודש ולא באחד מימי השבוע? חג הפסח לדוגמא שנחגוג השבוע, חל ביציאת מצרים ביום חמישי בשבוע, ואעפ"כ אנו מציינים אותו לפי היום החודשי – ט"ו בניסן ולא לפי היום השבועי. מה שונה שבת הגדול מכל חגי ישראל? הב"ח משיב: כי אילו היו קובעים את היום לעשרה בניסן, היו טועים ליחס את היום לחציית מי הירדן בחרבה, אשר התרחש גם כן בעשרה בניסן, ארבעים שנה לאחר מכן, וכדי שלא ליצור טעות בזיהוי מעמדו של היום נקבע היום לדורות כ"שבת הגדול".

תשובה אחרת משיב הגאון בעל "נודע ביהודה" בספר הדרשות שלו "דורש לציון". הוא מפרש, כי לשבת חלק בלתי נפרד בתהליך הגאולה שהחל בעשרה בניסן. כדי להגאל ממצרים זקוק היה עם ישראל לזכויות. משה רבנו מצווה על בני ישראל כי ימשכו את ידיהם מעבודה זרה ויקחו להם כקרבן פסח דווקא את מה שהיה מקודש ונערץ בעיני המצרים. היתה בכך משום תשובת המשקל, הכרוכה בהעזה ובסיכון לא מעטים. שהרי רק מספר חדשים קודם לכן, לאחר מכת הערוב, טען משה רבנו לפני פרעה: "הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו ?!" (שמות ח', כב) ואילו עתה, מתבקשים כל בני ישראל לקחת את מה שהיה נחשב כאלוהי מצרים, לקשור בכרעי המיטה ולהכין לשחיטה, וכל זה נעשה בפומבי ולעין כל, אין ספק כי היה זה מסירות נפש.

כיצד אכן הגיע עם שהיה שבע כל כך בתאוות ובגשמיות, להכרה אלוקית עד כדי ביטול וביזוי פומבי של אלוקי מצרים? ברור שהיה צורך בהתערבות של עזרה אלוקית וללא איתערותא דלעילא אי אפשר היה שעם שלם יתרומם טפח מעל להשגותיו, אך לצורך כך יש לפתוח פתח כחודו של מחט, ואזי הקב"ה פותח פתח כפתחו של עולם. מה עשה הקב"ה כשראה את פעילותו של פרעה המבקש כל העת ש"תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל יעשו בדברי שקר"? ציווה על בני ישראל לקחת שה ולקושרו למיטתם. דווקא בשבת קודש- משום שאז היה להם זמן להתבונן היכן הם ולאן הידרדרו.

במה והיכן בא לידי ביטוי הסיוע משמים? כיצד זה זכה עם ישראל למשוך את ידו מעבודה זרה? שהרי במדרש מסופר כי משה רבנו שכנע את פרעה באשר לנחיצות של יום אחד מנוחה, כדי שלא ימותו עובדי הכפיה תחת עולו של השעבוד הקשה. פרעה הסכים ופטר את בני ישראל מיום אחד, והיה זה יום שבת קודש. (שמות רבה פרשה א'). עוד מסופר במדרש, כי מגילות היו לבני ישראל ובהם היו משתעשעים משבת לשבת (שמות רבה פרשה ה'). א"כ יום השבת היה איפוא היום שבו עם ישראל דבק בא-לוקות ועסק ברוחניות. כך שהנשמה היתרה של השבת, היא זו אשר נתנה את הכח לעליה רוחנית, שהתבטאה בנטילתו של הצאן שהיה בהן משום ביטולה של האלילות.

נמצא, איפוא, שרק בשבת הודות לנשמה היתרה היו יכולים למשוך את ידיהם מטומאתה של מצרים. ביום קדוש זה, שעה שהיו משוחררים מעבודות הפרך, שעה שנשמה יתרה נזרקה בגופם, היתה שעת הכושר להחלץ מטומאת מצרים. כך שלא תאריך העשרה בחודש גרם, אלא יום שבת קודש שחל אז בעשירי בניסן, ועל כן בדין הוא שיקבע יום זה לדורות כ"שבת הגדול".

למדנו את ערכה של השבת היכולה להוציא אותנו מהבלי העולם ולחבר אותנו אל שורשינו ועוצמתנו. כל אחד מאתנו יכול להפוך כל שבת ושבת מימות השנה לשבת הגדול בעבורו, אם רק נשכיל להפשיט מאתנו את החולין ולהתעטר בכתר אורה המושפע עלינו ביום שבת.

השארת תגובה