זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה • הרב ראובן אלבז

חבר מועצת חכמי התורה וראש מוסדות אור החיים, הרב ראובן אלבז בסקירה מקיפה על פרשת השבוע בתיבול מעשי חכמים, סיפורי צדיקים ומוסר השכל בראי הזמן

הגר"ר אלבז
הגר"ר אלבז

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא (ויקרא יב, ב).

אור החיים הקדוש (ד"ה עוד ירמוז הכתוב לצד) מבאר פסוק זה בדרך רמז על הגאולה העתידה:

ישנם שני סוגי גאולות, גאולה בחסד וגאולה בזכות, גאולה בחסד אינה עומדת ומתקיימת לעד, שהרי במצרים הקב"ה הוציא את ישראל במצב שרובם ככולם היו עובדי עבודה זרה, כפי שדרשו רבותינו (ויקרא רבה כג, ב) על הפסוק אוֹ הֲנִסָּה אלוקים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי (דברים ד, לד), הללו (המצרים) עובדי עבודה זרה והללו (עם ישראל) עובדי עבודה זרה, ושקועים במ"ט שערי טומאת מצרים, וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה (יחזקאל טז, ז), ולכן גאולה זו לא הייתה שלימה ונחרב הבית וישראל גלו מעל אדמתם.

אולם הגאולה העתידה תהיה בזכות, בחינת אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר, שהוא חזק ויציב, כך גם הגאולה תהיה חזקה ותקיפה באמצעות זכויותיהן של עם ישראל בלימוד התורה והתפילות להחשת הגאולה ובנתינת הצדקה וריבוי החסדים, וכמו שנאמר (ישעיה יא, כז) צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה.

וכשם שגאולת מצרים הייתה בפתע פתאום בלילה אחד שהכניס הקב"ה בלב פרעה לומר "קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי" (שמות יב, לא), כך גם הגאולה העתידה להיות בעזרת ה' תהיה בפתע פתאום, לפתע יתגלה כבוד מלכותו יתברך בעולם ועם ישראל יגאלו, אך לשם כך צריכים אנו להתכונן, ובמה נתכונן? במידות טובות, להיזהר מאוד שלא לפגוע אחד בשני ולנסות לאחות את הקרעים, לאהוב רֵעִים ולהשתדל לבוא לעזר ה' בגיבורים (לשון מושאל משופטים ה, כג), וכשעם ישראל עוזרים ומסייעים זה לזה זוכים הם ומביאים בכך את העזר מעולם העליון.

***

הגאון רבי יוסף שלום משאש ע"ה מספר שלפני שנים רבות הייתה רעידת אדמה קשה בצפת שזעזעה את העיר כולה, כל תושבי המקום אספו בזריזות את כספם וזהבם וברחו לעיר אחרת כדי להציל את נפשם.

בין הנמלטים היו שני שכנים שגם הם חיטטו וחיפשו בין ההריסות ולקחו מכספם וזהבם ונסעו לסוריה, אחד השכנים מצא בכליו לאחר חיפושים חמש מאות זהובים ועוד כמה מטבעות כסף ונחושת, ואילו השכן השני מצא בסה"כ חמשה זהובים ושניהם יצאו יחד לדמשק בירת סוריה.
והנה כשהגיעו לשם ראו יהודים מתאספים למשא לויה והציעו זה לזה להצטרף עם אותם יהודים במשא הלויה כדי לקיים מצוות לווית המת, במשך הלוויה הם שמעו את רב המקום מספיד את המנוח הנפטר שהיה אדם יקר שכיבד ופרנס את הוריו בהיותם חולים, ובנוסף לכך פרנס עוד משפחה גדולה בת עשרה נפשות מיותמת מאב ואם, ועתה בעוונות הרבים נסתלק מן העולם ונשבר מטה לחמם של ההורים שנשארו ללא קורת גג ומחסה, וכן היתומים המסכנים נשארו לבד ללא אדם שיפרנס אותם. "צריכים אנו לשנס מותניים", הכריז הרב, "עלינו לבוא לעזר ה' בגיבורים לעזור לשקם ולסייע למשפחות הללו שנשבר מטה לחמם, לכן רבותי, כל אחד יתנדב למעלה מכוחותיו כדי לעזור להמשך קיום אותם משפחות".

ובאמת כל היהודים פתחו את כיסם ונתנו כפי יכולתם ביד נדיבה, וגם השכן העני שהיה לו בסה"כ חמשה זהובים תרם שלושה זהובים מתוך כל ממונו והשאיר לעצמו בסה"כ שני זהובים למחייתו. אולם חבירו השכן השני בעל החמש מאות זהובים עשה עצמו כאילו תורם אך לא תרם באמת, כשהגיע הרב וביקש ממנו שיתרום, אמר השכן "בעזרת ה', בלי נדר..".

והנה לאחר הלוויה נפרדה דרכם של השכנים וכל אחד הלך לדרכו לחפש מקום עבודה, יום השוק הגיע וניגש ליריד השכן בעל החמש מאות זהובים, סוחרי המקום הבחינו בו שהוא אדם חדש במקומם והציעו לו כל מיני תכשיטי זהב ויהלומים בחצי מחיר והבטיחו לו שיוכל להיות עשיר גדול מעסקה זו, התפתה השכן העשיר וקנה בכל כספו את תכשיטי הזהב.

בינתיים שכנו העני לא הלך לדוכני מכירת הזהב, שהרי לא היה לו מה לחפש שם, נשאר לו בסה"כ שני זהובים, ובמקום זאת הוא הלך למקום שמוכרים כל מיני סמרטוטים וגרוטאות. לפתע הבחין אותו אדם באחת הגרוטאות, קופסא יפה וגדולה של טאבק הרחה ומעליה זכוכית קטנה, מצאה הקופסא חן בעיניו ומיד ניגש למוכר ושילם על הקופסא שלושה מג'ידים.

הלך השכן לאחד הנהרות במהירות שטף את הקופסא והבריקה, ולאחר השטיפה הבחין שהיא נוצצת וזוהרת והזכוכית שהייתה מעל הקופסא התגלתה כזהב אמיתי, עשרים וארבע קראט, ניגש מיד לחנות זהב ויהלומים והציע בפני המוכר את הקוספא.

נדהם מוכר היהלומים ואמר: "אני רוצה לקנות ממך את הקופסא, אך איני יודע אם יש בידי היכולת לעשות זאת, תן לי דמי תיווך ואשלח אותך לחנות יוקרתית מאוד, אם יהיו אנשים שיתנו לך בעבור הקופסא הזו שמונה מאות אלף דולר, אני אמכור לך אותה ביותר ממיליון דולר", הסכים השכן וסיכמו ביניהם שישלם למוכר חמישים זהובים דמי תיווך. המוכר הציע לסוחרים את הקופסא והצליח למכור אותה ביותר ממיליון ומאה אלף דולר, סכום עתק.

בינתיים חיפש אותו אדם מתווך שימצא לו דירה נאה, אמר לו המתווך שיש יהודי שכל משפחתו היגרה לחו"ל והוא רוצה למכור את דירתו במחיר ממש אפסי, ובתחתית הבית יש מקום מסחר למשי, שמח אותו יהודי מההצעה הנפלאה וקנה את הבית במיליון דולר. התחיל היהודי לסחור במשי, והתחבר לכמה תלמידי חכמים שהראו לו את הדרך אשר ילך בה ואת המעשה אשר יעשה, ולאחר תקופה קצרה התחתן עם אשה יראת ה' טהורה ונעשה עשיר גדול.

לעומת זאת השכן העשיר בעל החמש מאות זהובים שקנה את הזהב, ניסה למוכרו אך גילה לצערו שהכל היה מזויף, רימו אותו, ונתנו לו במקום זהב אמיתי זהב צעצוע שמשחקים בו הילדים. ברגע אחד איבד את כל ממונו.

לאחר כמה חודשים עבר השכן המדוכדך והמדוכא ליד דירתו של שכנו מהעבר והנה הוא הבחין בו יושב על כסא רם ונישא בחנות המשי ומחלק הוראות לפועלים. נדהם השכן ושאל את חבירו: "מה אתה עושה פה? התקבלת לעבודה?"

"כל המקום הזה שלי..", השיב השכן.

"איך הצלחת לקנות מקום כזה גדול, הרי היה לך בסה"כ שני זהובים", שאל.

"חברי היקר", השיב השכן, "נתתי שלושה זהובים לקיים ולהחיות שני זקנים ועשרה יתומים וזה הביא לי את העושר והברכה, קניתי קופסא קטנה והתגלה בראשה יהלום מזהב טהור והרווחתי ממנה ממון רב".

ללמדנו כמה גדול כחה של מסירות נפש שמוסר האדם עבור עזרה לזולת ושהקב"ה לא נשאר חייב ומשלם את גמולו הטוב כבר בעולם הזה, וכדברי הרמב"ם (פ"י מהלכות מתנות עניים ה"ב) לעולם אין אדם מעני מן הצדקה ואין דבר רע ולא היזק נגלל בשביל הצדקה, שנאמר (ישעיה לב,יז) וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם.

ולכן הצדקה נקראת זריעה, זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד (הושע י, יב), כמו אדם שזורע קילו חיטים ומצפה לקבל כמה שקים, ולא מצפה לקבל רק את קילו החיטים שזרע, כך גם בצדקה, האדם זורע מעט צדקה ומקבל כנגדה כפל כפליים.

***

נסיים בביאור נפלא על הפסוק הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ: הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו (תהילים קכו, ה-ו).

רגילים אנו לפסק את הפסוק בצורה הזו: הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה, בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ, דהיינו, אותם הזורעים בדמעה, בקושי ובעמל, יקצרו את זריעתם ברינה ושמחה.

אך יש המפסקים פסוק זה בצורה אחרת: הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה, בְּרִנָּה, יִקְצֹרוּ.. דהיינו, ה-"זורעים" אלו הזורעים צדקות, וכמו שנאמר זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד (הושע י, יב), כמבואר בגמרא (בבא קמא יז ע"א).

ישנם שני סוגים של אנשים הזורעים צדקות: יש כאלה שנותנים צדקה בעצב ובבכי, "מה אני אעשה, אני חייב לתת לו, אך מה ישאר לי?" ויש כאלה שנותנים את הצדקות בשמחה וברינה, "ניתן לו בשמחה, למה לא? שיהיה לו, ה' ישלח בחזרה".

שניהם יִקְצֹרוּ-יקבלו שכר על מצוות הצדקה שעשו, אך שכרו של כל אחד יהיה שונה: "הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה", אלו שזרעו-נתנו צדקות בבכי ובעצב, "נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע"- ימצאו קצת זרעים, דהיינו יקבלו שכר מועט.

אולם "בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו"- אלו שזרעו-נתנו צדקות בשמחה יקבלו שכר גדול, אלומות אלומות, חבילות חבילות של שכר כנגד מצוות הצדקה שעשו בשמחה.

יהי רצון שנזכה להגביר חסדים בעולם ונזכה בחודש ניסן הבא עלינו לטובה ולברכה להיגאל ולהיוושע ישועת עולמים בביאת משיח צדקנו ובבניין בית קודשנו ותפארתנו במהרה בימינו, אמן.

השארת תגובה