צוריאל קריספל

להתרגל לומר שירה על חסדי הבורא

להתרגל לומר שירה על חסדי הבורא

אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת (טו, א). שבת פרשת בשלח נקראת בפי כל ישראל "שבת שירה", כי קוראים בה את שירת הים. והנה ודאי שעניין שירה זו אינו נגמר בקריאתה בתוך הפרשה

מעלת הלימוד עם הבנים

מעלת הלימוד עם הבנים

"והגדת לבנך" (יג, ח). בשעה שיהודי הולך לבית הכנסת להתפלל או ללמוד תורה, חש הוא שבזמן הזה עסק במצווה וקיים בכך את רצון ה', לעומת זאת, אותו יהודי כשהוא יושב ולומד עם בנו במשך חצי

אנו חיים בסביבה שהכל ספוג בטומאה

אנו חיים בסביבה שהכל ספוג בטומאה

כצאתי את העיר אפרש כפי אל ה'  (ט, כט). אבל בתוך העיר לא התפלל, לפי שהייתה מלאה גילולים (רש"י). משה רבינו לא רצה להתפלל בתוך עירם של המצרים, מחמת שפחד מהשפעת העבודות זרות שהיו שם.

היהודי בן אהוב לבוראו

היהודי בן אהוב לבוראו

כה אמר ה' בני בכורי ישראל (ד, כב) בפסוק זה מתגלה יסוד מופלא בצורת הנהגת השי"ת עם הכלל – ישראל. משה רבינו נשלח לדבר עם פרעה שישלח את עם ישראל, ומה עליו לומר? הקב"ה אינו

באנגלית, ביידיש, בספרדית, בצרפתית, או בכל שפה

באנגלית, ביידיש, בספרדית, בצרפתית, או בכל שפה

אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי (מח, כב). למדנו מכאן, שישנן שתי מערכות, תפילה ["צלותי"] ובקשה ["בעותי"], ושומה עלינו להבין את ההבדל שביניהן. כל מצוה היא מטבעה בעלת כח, לדוגמא, אם קובעים מזוזה כשרה בדלת,

טוהר נשק מזויף // צוריאל קריספל

טוהר נשק מזויף // צוריאל קריספל

אבירי זכויות האדם והמאבק בשחיתות הם אותם אלה שמוכנים לסכן חיי חייל יהודי כדי להגן על זכויות המחבל • 'איפוק זה כוח' הוא ביטוי מכובס שנותן רוח גבית למשפחות המרצחים

היסוד: זו המחלוקת והשינוי בגישות

היסוד: זו המחלוקת והשינוי בגישות

בניגוד להבנת אומות העולם, מחיצות נועדו דווקא לחבר ולקרב ולא לרחק, וזהו מאבקנו ביוונים שפרצו את חומותינו # צוריאל קריספל נפרד ממרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל

הרופא בדק והכריז: הילד חי!

הרופא בדק והכריז: הילד חי!

ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל, וימלוך באדום בלע בן בעור ושם עירו דנהבה, וימת בלע וימלך תחתיו יובב בן זרח מבצרה… וימת בעל חנן בן עכבור וימלך תחתיו הדר

השפעתו הרעה של לבן על עם ישראל

השפעתו הרעה של לבן על עם ישראל

ויקרא לו לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד (לא, מז) בספר "מגלה עמוקות" כתב על דרך הרמז, ש"יגר" הוא 213, שכן בשנת רי"ג לבנין בית המקדש, יקריב אנטיוכוס חזיר על גבי המזבח. כדי להבין

"אם המאכל טעים וערב לחיך – אל תאכל"

"אם המאכל טעים וערב לחיך – אל תאכל"

ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואכלה בעבור תברכך נפשי (כז, ד) כאשר בא יצחק אבינו לברך את יצחק, הוא מקדים ומבקש ממנו להביא לו מטעמים, ורק אז "תברכך נפשי", יעקב אבינו גם הוא

נכון, היו לנו חלומות, אבל החלומות לא התגשמו, להיות זקן אין לזה כל משמעות

נכון, היו לנו חלומות, אבל החלומות לא התגשמו, להיות זקן אין לזה כל משמעות

"ואברהם זקן בא בימים" (כד, א) א"ר יהודה בר סימון, אברהם תבע זקנה, אמר לפניו, ריבון העולמים, אדם ובנו נכנסים למקום ואין אדם יודע למי מכבד, מתוך שאתה מעטרו בזקנה אדם יודע למי מכבד, א"ל

"אם הרמב"ם היה קם היום לתחיה, האם היו מקבלים אותו להיות ר"מ באחת הישיבות?"

"אם הרמב"ם היה קם היום לתחיה, האם היו מקבלים אותו להיות ר"מ באחת הישיבות?"

התנתקות מהעולם הסובב בפרשיות הראשונות של חומש בראשית מלמדת אותנו התורה הק' את יסודות אמונתנו, פרשת בראשית עוסקת בבריאת העולם ע"י הקב"ה, חשוב מאוד ללמוד פרשה זו כי הכל מבוסס עליה, פרשת נח מתארת את

לעצור את מרוץ החיים ולהפנים זאת שלא ייאמר עלינו "רשעים כים נרגש"

לעצור את מרוץ החיים ולהפנים זאת שלא ייאמר עלינו "רשעים כים נרגש"

איתא בגמרא (סנהדרין נח ע"ב) "עכו"ם ששבת חייב מיתה שנאמר "ויום ולילה לא ישבותו", וכן פסק הרמב"ם (הלכות מלכים פ"י ה"ט) "עכו"ם ששבת אפילו בימות החול אם עשהו לעצמו כמו שבת חייב מיתה, ואין צריך

אין אפשרות לבטא במילים את עומק עניינן של ההקפות והשמחה עם התורה

אין אפשרות לבטא במילים את עומק עניינן של ההקפות והשמחה עם התורה

ייחודן של ההקפות בשמחת תורה ובשמיני עצרת נהגו כלל ישראל לעשות הקפות, למנהג האשכנזים – בערבית ובשחרית, ולמנהג הספרדים – בערבית, בשחרית, במוסף ובמנחה, וכמו"כ גם במוצאי החג. ידוע שהאר"י הקדוש בספריו הקדושים כתב כוונות