מה מותר ומה אסור לומר לילד כאשר מעוניינים בתוצאה ללא נזק עתידי?
הרב יוסל'ה איזנבך בתשובה לשאלה ששואל את עצמו כל הורה, "כיצד מבהירים לילד שדבר מסוים אסור ללא תוצאות נזק עתידיות"
הרב יוסל'ה איזנבך בתשובה לשאלה ששואל את עצמו כל הורה, "כיצד מבהירים לילד שדבר מסוים אסור ללא תוצאות נזק עתידיות"
יש דרך להעביר ביקורת על הילד, וזו לא זאת המסיימת כל משפט על הילד ב"אבל" • וגם: זו הדרך החכמה להתמודד מול הסביבה עם המצוקות והמוגבלויות שלנו
מחנוכה אנחנו יכולים ללמוד את המסר של "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך" - גם לחינוך הילדים • רעיון ה"נתינה בתרכיז" לילדינו, יכול לעשות פלאות גם אם אנחנו מחשבים אותם ל"עושי צרות" מדופלמים
ישנם מצבים מיוחדים במשפחות שונות, שמתמודדות עם ילד חולה ל"ע, ואז כל תשומת הלב מופנית לעברו ונשכחת לעתים מהילדים האחרים • צריך להיזהר מאד מהמצב הזה, וליישם את עקרונות ה"נתינה בתרכיז"
יש בחיים זמנים של לחץ ומתח בין הילדים בבית, במיוחד כשהאמא חוזרת הביתה עם תינוק חדש - ומיד מתחילה קנאה של האחים הקטנים (ולא רק...) * איך מגיעים בימים כאלה למצב של הפחתת הקנאה ושל
לא מעט פעמים אנו מוצאים את עצמנו מוצפים ברגשי אשמה כבדים אחרי התנהלות לא נכונה עם הילדים. רגשי אשמה הם שואבי אנרגיה גדולים במיוחד. הם רק גורמים לנו להרגיש גרוע עם עצמינו ולעשות את הטעות
כשאני משדר שחוצפה היא לא דבר שאני שומע בכלל אני מראה לילד או לחבר, התכוונת אולי למישהו אחר לא אלי, עלי לא עובדים עם הדברים האלו, אני מספיק בטוח בעצמי מכדי לאבד את שלוות רוחי
היחס לילד מאתגר יכול להיות או זה המקבל, עוזר, תומך ומשקיע בו כוחות אין סוף - למרות שזו כמובן התמודדות לא קלה, או זה הבורח, המתוסכל והמעדיף לפרנס עוד ועוד מטפלים במקום להשקיע בילד בעצמו
"אני מודה לה' שבתקופה שלי לא היה ריטלין", זעק מקירות ליבו עם כל הטמפרמנט הגבוה המאפיין אותו. "כי אם כן היה - אז לא היה ר' מיילך בידרמן... היו מכבים לי את כל האש..."
"יוס" היה איש קיבוץ טיפוסי של ימי קום המדינה. מכנסי חאקי קצרים, כובע טמבל מיתולוגי ושרוולים קצרים המלפפים זוג ידיים שריריות ושזופות. יוס, שבגלגולו הקודם היה בחור חסידי שהתקרא בשם יוס'ל, שרד את איימי השואה
כהורים שעוסקים כל יום ויום מחדש בחינוך, ברור שייתכנו טעויות בחינוך הילדים • אבל הדרך הנכונה היא לדעת, שגם כשיש טעויות בדרך, אסור להתייאש מעצמנו כמחנכים ולהתחיל שוב מחדש, בצורה הנכונה
כבודנו כהורים במקומו מונח וילדינו מצווים עליו, אולם הדבר אינו סותר את הרגשת הקירבה המוחשית הורה אמור להעניק לילדו. טורו של ר' יוסלה אייזנבך
חשבתם פעם על הווידוי של יום כיפור? כל שנה מחדש אנו מתוודים על רשימת חטאים ארוכה מאוד, ובשנה שלאחר מכן שוב. אשמנו, בגדנו וכו', וכך עד מאה ועשרים. אז רגע, ממי בעצם עושים כאן צחוק?
יש הרבה גישות כיצד לגשת לילדינו, מהן טובות יותר ומהן טובות פחות. מה שבטוח הוא שסמכות הורית אינה דבר שנקנה מיד לאחר שנכנסים לסדנא כזו או אחרת - אלא תלוי מאד בעקביות שלנו • אבל
אלול הוא בהחלט זמן מתאים לחשבון נפש על היחסים שלנו מול ילדינו • ישנם הורים שמאזינים להרצאותיי בחינוך ילדים, ומתקוממים אל מול הגישה שלי, היא נראית להם מדי סלחנית, לא מספיק חזקה • להם אני
כשאנחנו נתקלים בהתנהגות חריגה של ילד, חוצפה, הרמת ידיים או תסמינים נוספים - אנחנו צריכים לחפש אחר השורש שלה, מהיכן זה מגיע • פעמים רבות, הכל מתחיל מקושי בלימודים שלא טיפלנו, מה שהוביל למעגל קסמים מתסכל
בדור שלנו ישנה בעיה שאיתה, כמו עוד רבות אחרות, לדורות הקודמים לא הייתה התמודדות: השירים שילדינו שרים או שומעים • זה אולי נושא שנראה קטן ולא מספיק חשוב, אבל בבתים רבים הוא נושא מהותי •
תחילת שנת הלימודים היא זמן ראוי בהחלט לדבר על נושא מהותי לא פחות ואפילו יותר - הצבת הגבולות בכיתת הלימודים • ר' יוסל'ה איזנבאך ב'חנוך לנער'
מהו אמון? איך יוצרים אמון בנו, כהורים? ומהו חינוך?
יש מקרים שבהם אנחנו, בחינוך הילדים, חייבים לבחור - מה לעשות - בין הרע לרע יותר • במקרים האלה, הכי טוב הוא פשוט לתת בהם אמון מלא ולתת להם להרגיש את זה • התוצאות, פשוט
ישנה אבחנה בין שני מושגים שאנו לעתים מתבלבלים ביניהם, "שאיפה" ו"ציפיה" • ציפיה אמיתית, עלינו לדעת, היא העשיה עצמה - עלינו לעשות, מבלי קשר לתוצאות
כבר שבועות ארוכים שאנחנו כותבים כאן על נושא הצבת הגבולות לילדים, אולם נשאלת השאלה: איך מביאים את זה למישור המעשי? יש הרבה ספרים עם הרבה עצות להורים, שמגלים שהעצות טובות רק בספרים...
שיטה חינוכית חשובה להגיע ללבו של הילד, היא "להצטרף" אליו, לשתף אותו ולהיות חלק מחייו וחוויותיו • אבל לא תמיד נשתמש בה. למשל, כאשר הילד או הילדה חוצה קווים אדומים
לפעמים, כדאי "להיכנע" לגחמות מסוימות של הילד, מכיוון שבכך אנחנו יוצרים אצלו "חלל" ופותחים פתח להידברות ישירה ושקטה אתו, ולהבנות שבסיטואציות אחרות קשה מאד להגיע אליהן על שפה נכונה בהצבת גבולות
מה גורם לילדים להיות "לא מרוצים" כל הזמן, להתלונן על האטרקציה העכשווית עוד בעיצומה, ולא לנסות רגע ליהנות ממה שיש? ומה אנחנו יכולים לעשות בנידון?
כל הזכויות שמורות לקו עיתונות בע"מ
מופעל ע"י סטודיו לייט בייט בניית אתרים