יהדות

וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַה' (כג, ג) אדם אינו מפסיד משמירת שבת, על אף שהוא שובת ממלאכה. גם אם אדם מתחיל לשמור שבת שלא לשמה, בסופו של

פרשת השבוע פותחת בפסוק: "אמור אל הכהנים בני אהרון ואמרת אליהם לנפש לא יטמא" (ויקרא כא, א) וכבר שאלו רבים מדוע כתוב הכהנים- "בני אהרן", וכי ייתכן כהנים שאינם בני אהרן? מבאר כ"ק אדמו"ר מצאנז

ישמחו השמים ותגל הארץ היום הזה בו זכיתי למתנה העצומה להמשיך לכתוב לכם את המאמר השבועי הזה העוסק בשילוב הנפלא שבין רפואה, פיסיקה וקבלה. האר"י הקדוש מביא בשער רוח הקודש שכל פרד"ס התורה כלול מכל

זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה' (ט, ו) מהו ה"דבר" האמור כאן? מה היו צריכים ישראל לעשות בכדי שירא אליהם כבוד ה'? פירש התרגום יהונתן: "דֵין פִּתְגָמָא דְתַעַבְדוּן, אַעַבְּרוּ יַת יִצְרָא

בתחילת פרשתנו משה רבינו מצווה את אהרון ואת בני ישראל: "ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה…והקרב לפני ה'. ואל בני ישראל תדבר לאמור קחו שעיר עיזים לחטאת ועגל וכבש בני

החרוסת הינה אחד המאכלים המיוחדים לליל הסדר, כידוע טובלים עלים או קלחים בחרוסת זכר לטיט שהיו עושים אבותינו במצרים, כשהעבידו אותם בחומר ובלבנים. ע"פ תורת הח"ן בחומר זהו סימן לחומר העב שהינו כנגד יסוד העפר

פרשתנו פותחת במצוות "מחצית השקל.  וכך נאמר: "זה יתנו כל העובר על הפקודים… לכפר על נפשותיכם" (ל, יג- טו). מפרש רש"י: "שנתקשה משה, עד שהראה לו הקב"ה מטבע של אש ומשקלה מחצית השקל, ואמר לו

אילו היינו רואים גדודי חיילים נאצים אכזרים אשר התעללו ביהודים, והנה הם חוזרים בגלגול וסובלים סבל נורא ומתים ממחלות ומרעב, הלא לא היינו מתפלאים ומתלוננים על סבלם

'משנכנס אדר מרבין בשמחה' זו הלכה פסוקה שחייב האדם להגביר את כוחות השמחה שבקרבו, היות ועם ישראל נגאל מגלות בבל וחזר לארץ ישראל לבנות את בית המקדש השני, עוד סיבה להגברת השמחה והיא הכנה שמכינים

שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לה'… (שמות לא, טו) הקב"ה אמר לאדם הראשון (בראשית ב, יז): "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת", והיות ויומו של הקב"ה הוא אלף שנה, כמו שנאמר

פרשתנו פותחת במצוות הדלקת נרות המנורה וכך נאמר: "ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור, להעלות נר תמיד" (כז', כ'). ומביא רש"י את דברי חז"ל: כתית למאור ולא כתית למנחות. רק במנורה צווינו להשתמש בטיפת