יהדות

חמישה כללים חשובים שמנחים את המורה בהתייחסות שלו אל תלמידיו, על מנת לחנך אותם בצורה נכונה

בפרשתנו אנו מצווים: "זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים, (דברים כ"ד ט'). לשם מה יש לזכור? מפרש רש"י: כדי להימנע מלדבר לשון הרע. זכור העשוי למרים שדיברה באחיה ולקתה בנגעים. ויש

בעוד ימים מספר נזכה בע"ה כאיש אחד בלב אחד להיכנס לשני ימי ראש השנה, כבר ניכר על הבעות פניהם של החכמים סוג של אימת הדין, והם עיני העדה יודעים שכולם עליהם סומכים. כל מקבץ של

על הפסוק (תהילים יא, ה) ה' צַדִּיק יִבְחָן דרשו רבותינו (ב"ר נה, ב) אין הקב"ה מנסה את האדם בניסיון שאינו יכול לעמוד בו. זהו יסוד גדול בכל מערך החיים שצריך כל יהודי לדעת אותו- אין

"כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבות בשעריך" (דברים, י"ז, ח'). הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל פירש בדרך רמז פסוק זה. וכך סיפר: חסידים מעיר

אלול ראשי תיבות אני לדודי ודודי לי, הוא החודש האחרון מחדשי הקיץ ועליו נכתב 'ירד דודי לגני', מילים אלו הינן סוד רפואי חשוב שאין כדוגמתו והוא סוד פרחי באך המפורסמים. כידוע שינוי החום שבין שעות

"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אלוקיך נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק" (דברים טז, יח). לכאורה קשה, מה כוונת התורה באומרה "תִּתֶּן לְךָ" בלשון יחיד, וכי האדם הפשוט הוא ממנה

חלילה לחשוב שישנן ספירות חיוביות וטובות שהן ספירות קו החסד, וישנן ספירות שליליות ורעות שהן ספירות קו הגבורה. שהרי מקור כולן הוא הטוב המוחלט. ואדרבה, קו ספירות הגבורה הוא קו מדת האמת. ולכן היה אמור

אחת הדרישות הפופולריות בזמננו, אשר נועדה להוכיח את הקדמה והיחס הנאור בעידן המודרני כלפי האישה, אך בפועל מזלזלת מבלי משים באשה, זו הדרישה להשוות את האישה לגבר – כאילו שהאישה כאישה אינה מושלמת כל זמן

  אב ראשי תיבות אלול בא, מכאן אתה למד שחודש זה מכין לחודש הבא אחריו, הוא כעין גשר בין חודש תמוז – תחילת הקיץ – לחודש אלול – סיום הקיץ, הוא חודש המסוגל למיצוע, לנוח

הצטווינו בתורה: “לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ". כלומר, איסור בשר בחלב אינו חל רק על אכילתם יחד, אלא אפילו על בישולם יחד. אחד מסודות סיבת האיסור טמון בנושא בו אנו עוסקים. ביסוד העניין הוא הכלל,

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָֽד (דברים ד, ו). בפרשה זו נצטווינו באחת המצוות החשובות בתורה שהיא אחת הסמלים והסממנים של האומה היהודית, והיא מצוות קריאת פרשת שמע ישראל בכל יום, בוקר וערב. במשך כל

בקריאת שמע נאמר: "ושננתם לבניך ודברת בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" (דברים ואתחנן ו, ז). יש להבין את סדר הדברים, הלא היה מן הראוי לכתוב קודם את הציווי המוטל על האב בחובת לימוד

תקופת אב הינה עונת החופש, זמן של שחרור משגרה מאד לחוצה ובעיקר תובענית, חברה שתובעת מחבריה לעמוד ולהתאים את עצמם לפרמטרים שהינם או גשמיים מדי – עשיר או כלום, או רוחניים – צדיק או רשע,

שני ראשי ממשלה במדינה אחת לא יוכלו לנהל כראוי את ממשלתם, אולם שני שרים באותה ממשלה, לא רק שיוכלו לתפקד כראוי, הימצאות שניהם דווקא הכרחית לתפקודה התקין של הממשלה

הזכרנו כאן את סגולת חודש אב שהינה התחלה וסוף, זהו חודש מסוגל מאד ליישוב הדעת, עשיית חשבון הנפש, קבלת החלטות חדשות ויציאה לדרך חדשה. החודש הזה גם בא לבשר לנו על שינויים שאנו צריכים לעבור

בטקס האירוסין שלו הזכיר גם את מורו בחיידר בכיתה ב', וזאת מפני שתקף אותו יצרו וגנב מחברו חפץ, ובמקום לגלותו לעיני כל הכיתה לקח את אותו החפץ בלי שאף אחד ירגיש, והוכיחו בדברי מוסר נעימים

היא עצרה מונית וביקשה מהנהג: 'קח אותי לרב הכי גדול בירושלים'. הנהג הזהיר אותה שסיכוייה להיכנס לביתו של פוסק הדור בשעה הזו, קלושים - ומה אמר הרב?

בני עדות המזרח ניקו וצבעו את הבית ואף קנו משחקים לילדים, בלוב רכבו על חמורים, הכורדים העניקו לתשעה באב שם מיוחד ובקהילות רבות נהגו לבקר בבתי עלמין

כמידי שנה בשנה בתשעה באב אנו אבלים על חורבן בית המקדש הראשון והשני. 2440 שנים לחורבן בית המקדש הראשון ו-1950 לחורבן בית המקדש השני. השנה נדחה הצום ליום ראשון בשבוע, כיוון שתשעה באב יוצא בשבת