יהדות

נשמה שנתת בי טהורה היא ה"אור החיים" הקדוש כותב שבפסוק זה יש רמז לחודש המיוחד לתשובה שהוא חודש אלול, שבו אנו בוכים לה' וחוזרים בתשובה. קודם ירידת הנשמה לעולם הזה, לוקח אותה הקב"ה ומראה לה

צווינו בפרשה זו למחות את זכר עמלק. "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך… תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח". והשאלה הנשאלת מהו כפל הלשון "זכור", "אל תשכח". אם נזכור הרי שלא נשכח,

ההתייחסות הנכונה לענישה | משל המלך והמלכה | הענשה מתוך אהבה | מודעות לאיסור | גיל הילד | וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר | פתיחות עם ההורים

אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם. כִּי ה' אֱלֹקֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם (כ, ג-ד) נמצאים אנו בעיצומו של חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, שבו מכינים אנו את עצמנו לקראת

ידוע פירושו של השל"ה הק' ורבים נוספים כי פרשה זו, הנקראת בפתחו של חודש אלול, באה ללמדנו כי חובת האדם לשים לעצמו שערים בראשו. בעיניים, באוזניים, באפו ובפיו – שבעה שערים, למען יראה רק מה

ישנם הורים חסרי ערך עצמי, שמעבירים מסר זה לילדיהם. הם מתרפסים בפני הילדים, אינם מסוגלים להטיל משמעת, והופכים להיות מזולזלים בעיני ילדיהם. לעיתים מדובר דווקא בהורים טובי לב, בעלי אופי רך ועדין, בעוד ילדיהם אינם

אשר תשמעו פרשת ראה פותחת במילים: "ראה אנוכי נותן לפניכם… ברכה וקללה…" (דברים יב, כו). ויש להבין איך 'רואים' ברכה וקללה ח"ו, הרי את הברכה וח"ו להיפך, חשים או "שומעים", אבל בדרך כלל לא 'רואים'.

אלול – לכו ונשובה אל ה' רְאֵה אָנֹכִי (יא, כו) "ראה" ראשי תיבות: ראה אלול הגיע. זהו החודש שבו עלינו להכין את "המאזן הסופי". בכל מקומות העבודה עמלים, לקראת סוף השנה – לעתים עד השעות

לעיתים, הורים המאוכזבים מהתנהגותו החברתית של הבן או מהישגיו בלימודיו מטיחים בו מילים הגורמות לו לאבד את התקווה להצליח, וממילא גם את החשק ואת הרצון להשקיע. ומכאן קצרה הדרך לבעיות משמעת. משום שילד החי בתחושה

בפרשתנו אנו מצווים על ברכת המזון לאחר אכילת פת. וכך נאמר: "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך" (דברים ח, י). סדר ברכת המזון הוא שלוש ברכות מהתורה, כמו ששנינו

מודעות היא אחת ממילות המפתח בתקופה הזו של האדם בעולמו המופלא של הבורא. עצם המילה מורה על התפתחות תודעתית שהמשמעות שלה היא תוספת מידע המפתחת את האדם וחלילה בורות גורמת לו להתנהגויות לא מכבדות ולא

וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם (ז, יב) עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה פרשת עקב פותחת בסדרה של ברכות נפלאות המושפעות על אדם המקיים תורה ומצוות – "וְשָׁמַר ה' לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת

אחד האתגרים הגדולים העומדים בפני כל הורה ומחנך, הוא החינוך למשמעת. אי ציות הילדים להוראות חשובות שהם מקבלים, יכול להוציא את ההורים משיקול דעת נכון, בפרט בשעות לחוצות. הנה הגיע זמן ההתארגנות לשינה, השעה הולכת

והרי משפטי חכמה נוספים ביסודות הצבת גבולות בחינוך, מדברי הרש"ר הירש: "אל תרשה דבר שאחר-כך יהיה עליך לאוסרו, ואל תאסור דבר שאחר-כך יהיה עליך להתירו. ואולם, אם ציווית, עליך לעמוד על מילוי מצוותך בכל תוקף.

בילקוט שמעוני (תהלים רמז תרעז) מובא: "תנא רבי שמעון בר יוחאי: גיבורים הם הצדיקים, שהם יודעים לפתות את בוראם והיאך לקלס לבוראם". עוד מובא במדרש (שם): "אמר רב אחא: הסוחרים הכושיים הללו יודעים לסבב את

התורה מצווה אותנו: "והשיבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" (דברים ד', ל"ט). עלינו להחדיר אל לבבנו כי "ה' בשמים ממעל ובארץ מתחת". איזה חידוש הוא זה? הרי מלא כל

חכמינו ז"ל אמרו במדרש איכה על הפסוק בתהילים (עט') :"מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתך- לא היה קרא צריך למזמור אלא בכי לאסף, נהי לאסף, קינה לאסף, ומדוע אומר מזמור לאסף? אלא משל למלך

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב (א, א) ל"ו ימי תוכחה בלבד ה"אור החיים" הקדוש מדקדק בפסוק זה, שבמשך

אחת המבוכות הגדולות שכל ההורים נבוכים בה היא: היכן הגבול הנכון בנתינה לילד, ועד כמה יש להרשות לו לפעול ולעשות כרצונו

כל ה'מסעות' מכונים מלמעלה. בפרשתנו מוזכרים כל מסעותיהם וחניותיהם של בני ישראל במדבר, באר ה"בעל שם טוב" הקדוש, כי הסיבה שבשלה ראתה התורה לצין את סדר המסעות היא, כדי ללמדנו על מסעות החיים שכולנו עוברים:

על הפסוק: "והצילו העדה את הרוצח… והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה וישב בה עד מות הכהן הגדול וכו' (לה. כה). נאמר במסכת מכות (י"א) שאמותיהם הרחמניות של הכהנים גדולים, היו מכתתות

סמכות הורית | ילד שמותר לו יותר, מאושר יותר? | כללים בדרישות ובהצבת גבולות | מתי לסרב לילד? | מתי להרשות לילד? | הזהירות במילה: לא! | כאשר התברר שטעינו בסירוב לילד... | חשיבות שיתוף

הגאון הקדוש המקובל, רבי חיים ויטאל זצ"ל, היה דורש פסוק זה כך: "לא יחל דברו" - אדם השומר את פיו ולא מחלל את דברו ומזלזל בו, זוכה ש"ככל היוצא מפיו יעשה" - הקב"ה נותן

פרשתנו פותחת בציווי: "איש כי ידור נדר לה' או ישבע שבועה לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה". אם אדם נדר נדר על עצמו, או נשבע בפיו לאסור דבר מה על עצמו, מצווה התורה: "לא

כאשר אני חולם אני יוצא ממרחב אחד למרחב אחר לא תמיד ידוע אבל יציאה זו הינה תמיד מילוט מהמציאות המדידה למציאות אחרת, חשוב לציין שאינה מדידה