יהדות

זהירות: איפור לפנים זה לא משחק ילדים 

זהירות: איפור לפנים זה לא משחק ילדים 

פורים בפתח, וכולנו מתלבטים האם לרכוש מוצרי איפור זולים או להשקיע קצת יותר ♦ הסכנה הבריאותית שבמוצרי האיפור יכולה לגרום לנזקים בלתי הפיכים לעורם הרגיש של ילדים ♦ אז איך שומרים על עור הילדים? רוכשים מוצרי איפור

מדוע איחר הרבי את תפילת ערבית והבדלה?

מדוע איחר הרבי את תפילת ערבית והבדלה?

פרשתנו פותחת במצוות "מחצית השקל.  וכך נאמר: "זה יתנו כל העובר על הפקודים… לכפר על נפשותיכם" (ל, יג- טו). מפרש רש"י: "שנתקשה משה, עד שהראה לו הקב"ה מטבע של אש ומשקלה מחצית השקל, ואמר לו

אשליית החומר

אשליית החומר

אילו היינו רואים גדודי חיילים נאצים אכזרים אשר התעללו ביהודים, והנה הם חוזרים בגלגול וסובלים סבל נורא ומתים ממחלות ומרעב, הלא לא היינו מתפלאים ומתלוננים על סבלם

שתיה מופרזת וסכנותיה

שתיה מופרזת וסכנותיה

'משנכנס אדר מרבין בשמחה' זו הלכה פסוקה שחייב האדם להגביר את כוחות השמחה שבקרבו, היות ועם ישראל נגאל מגלות בבל וחזר לארץ ישראל לבנות את בית המקדש השני, עוד סיבה להגברת השמחה והיא הכנה שמכינים

כל אחד יכול לשמור שבת

כל אחד יכול לשמור שבת

שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לה'… (שמות לא, טו) הקב"ה אמר לאדם הראשון (בראשית ב, יז): "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת", והיות ויומו של הקב"ה הוא אלף שנה, כמו שנאמר

האדמו"ר שחפר בור בבית הסוהר

האדמו"ר שחפר בור בבית הסוהר

פרשתנו פותחת במצוות הדלקת נרות המנורה וכך נאמר: "ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור, להעלות נר תמיד" (כז', כ'). ומביא רש"י את דברי חז"ל: כתית למאור ולא כתית למנחות. רק במנורה צווינו להשתמש בטיפת

ההבדל בין יין משמח ליין משכר

ההבדל בין יין משמח ליין משכר

משנכנס אדר מרבין בשמחה ובשנה מעוברת השמחה כפולה ומכופלת, בהלכות פורים ידוע שיש ענין בשתיית יין עד דלא ידע, כלומר עד שהיין ישמח אותו כל כך שיהיה מחוסר דעת, או ליתר דיוק חסר רציונאל. חז"ל

הטלוויזיה כסיטרא אחרא וככלב רע

הטלוויזיה כסיטרא אחרא וככלב רע

"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" (כז, כ). במילים "וְאַתָּה תְּצַוֶּה" התורה הקדושה רמזה לנו יסוד גדול והוא שעל האדם תחילה לבדוק עצמו לפני שבודק את

סגירת מעגל מטלטלת: הרגישות ליתום שהצילה מנישואי תערובת

סגירת מעגל מטלטלת: הרגישות ליתום שהצילה מנישואי תערובת

אל פרשת יתרו העוסקת במתן תורה ובעשרת הדיברות, נסמכה פרשת "משפטים" כהמשך ישיר לתורה שניתנה בסיני. אין בה מושגים על חיי רוממות ודבקות אלא ציוויים על מצוות שבין אדם לחברו: "וגר לא תונו… אלמנה ויתום

כשהרב נזהר לא להפסיק שירת האלמנה

כשהרב נזהר לא להפסיק שירת האלמנה

וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם (כא, א). פירש רש"י: "כל מקום שנאמר 'אלה' פסל את הראשונים, 'ואלה' מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני". יש שבארו, שבפרשה הקודמת, פרשת יתרו, התייחד הדיבור ביתר

כיצד שומרות המצוות על היופי?

כיצד שומרות המצוות על היופי?

לא לחינם הטביע הבורא בטבע האדם להתפעל מיופי. תכלית האדם בעולם הינה להגיע לשלמות הרוחנית, בכוחות עצמו. משום כך האדם שואף בתוככי נשמתו לשלמות

ראש השנה לאילנות

ראש השנה לאילנות

כידוע מה שקורה באור עולם קורה כמותו גם בכדור הארץ ומה שקורה בכדור הארץ קורה כמותו באדם. היות שהתורה השוותה בין האדם לעצים לכן ראש השנה לאילנות הינו סוג של ראש השנה לאדם עצמו. ראש

להידבק בחכמים

להידבק בחכמים

וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹקִים (יח, ה). יתרו היה איש חשוב וכהן מדין. למרות זאת עזב את עמו ומולדתו, ויצא אל המדבר השמם, כדי

ויהי בחצי הלילה

ויהי בחצי הלילה

יציאת מצרים בפועל הייתה ביום, כנאמר: "בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים" (שמות יד, כא). אולם מכת בכורות הייתה בחצי הלילה כפי שנאמר: 'ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור בארץ

התועלת שבשמירה על מצוות

התועלת שבשמירה על מצוות

בטבע, הזכרים קבלו נוי ויופי שאין בנקבות. גם האדם קבל הדרת פנים – זקן. ואף שישנן דרכים שבהן מותר לגלח את הזקן, יחשוב האדם לעצמו: כיצד ייראה אריה בלא רעמתו?

שלושת המעגלים

שלושת המעגלים

ספר יצירה מחלק את המציאות הכללית מאין סוף עד אחרון הנבראים לג' חלקים אותם הוא מכנה בשם עולם שנה נפש, העולם מקביל ליקום לכוכבים ונפש לחיים בתוך האטמוספרה של כדור הארץ. כאשר מתבוננים בשלושה מעגלים

גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ

גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ

כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ (י, א) פַּרְעֹה מְקַבֵּל מַכּוֹת נוֹרָאוֹת בָּזוֹ אַחַר זוֹ, וּבְכָל זֹאת אֵינוֹ נִכְנָע. וּמַדּוּעַ לִבּוֹ קָשֶׁה כָּל כָּךְ? "כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ" – הַ'אֲנִי' שֶׁלּוֹ – "אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד"