יהדות

זמן לעשות שינוי חודש סיון הינו אחרון לחודשי האביב וידוע מאמר חז"ל אחרון חביב, מה מאפיין את חודשי האביב? חודשי האביב מתאפיינים בגאולה, ראשית גאולת הגוף, יציאת מצרים, ביעור חמץ וכדומה, ובסופם גאולת הנשמה, וביניהם

בהעלותך את הנרות פרשתנו פותחת במצוות הדלקת הנרות במקדש. חז"ל ראו הקבלה בין הדלקת הנרות במקדש להדלקת נרות שבת. שניהם מסמלים את נר ה' נשמת אדם ומבטאים את הקדושה והנשמה הקיימים הן במקדש והן בשבת

השלך על ה' יהבך עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ (ט, כ) במילים אלו – אומר ה"אור החיים" הקדוש – "בא הכתוב לסדר כל בחינות הנהגות הענן, וללמד שבחן של ישראל, שהיו חפצים

מדוע בכיבוד הורים מוזכר קודם האב, ואילו במורא מן ההורים מוזכרת קודם האם? מבחינה מעשית, שני פסוקים נאמרו בתורה בדבר הגישה כלפי ההורים: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה'

ברכת הכהנים שהפקיד הקב"ה בידי עבדיו הנאמנים בני שבט הכהונה, שבכל דור ודור עד עצם היום הזה, נאמרת על ידם  בכל יום ויום בדחילו ורחימו, באותה מתכונת ומאותן מילים שנמסרו אליהם מפי הגבורה. כמפורש בפסוקי

חודש סיוון סימנו מתן תורה, אחד משלושת הרגלים, אחת מהמצוות הקשורות בשלושת הרגלים הינה הבאת קורבן חגיגה לבית המקדש. קורבן זה מביאים אותו על השמחה השרויה במעונו של האדם, במסכת חגיגה בגמרא לומדים ששמחה קשורה

המבין שהגוף אינו אלא מעטפת זמנית לאישיותו האמיתית של האדם, רואה בזקן בעל ניסיון החיים העשיר, את האדם המרומם יותר ממנו, והוא מכבד את אישיותו הנבונה

אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל (ה, יב) פרשת סוטה היא פרשה עגומה מאד. חיים שהתחילו באושר ובשמחה הגיעו לידי משבר חמור. מה קרה לכל האהבה והאחווה השלום וְהָרֵעוּת שהיו בין השניים? חז"ל

שעת בקר מוקדמת. הרחובות כמעט ריקים מאדם מלבד מתפללים שהשכימו קום לתפילה ובחורי ישיבה הממהרים ללימודם. בסמטאות הירושלמיות הצרות הלכו שני בחורים כשהם משוחחים, ופניהם מועדות לעבר ישיבת "פורת יוסף". עודם מהלכים, והנה מופיע בקצה

"עשרת הדברות הם עיקרי הדת וראשיתו" כך לשון הרמב"ם בפרוש המשניות למסכת תמיד (ה' א'), שם מובא סדר תפילת הכוהנים בבהמ"ק שהיו אומרים את עשרת הדברות בכל יום בקריאת שמע. טעם רב יש למנהג שכן

מידי לילה בתפילת ערבית אנו מברכים לפני קריאת שמע את ברכת "אהבת עולם". וכך אנו אומרים: "אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת, תורה ומצוות חוקים ומשפטים אותנו לימדת, על כן ה' אלוקינו בשכבנו ובקומנו נשיח

שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם (א, ב). כתב רש"י ז"ל: "מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה. כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים. כשבא להשרות שכינתו עליהן

חודש סיון מביא עמו בשורה נפלאה שאין כמותה בכל חודשי השנה – ו' סיון חג מתן תורה, דיו כאוקיאנוס נשפף, גווילים כיריעות השמים נכתבו, עם כל זאת, דור דור ודורשיו. בהכנעה ושפלות קומה נביא עוד

על משקלה האדיר והבלתי נתפס של כל פעולה רוחנית אמר הרב הצדיק אליהו לופיאן בשם הסבא מקלם: "היה כדאי להקב"ה לברוא את העולם למשך ששת אלפים שנה כדי שיהודי יזכה לומר פעם אחת בלבד במשך

כבר בשמה של ירושלים נמצאת המילה "שלמות" וזו מידה שניתנת להשגה רק על ידי המימוש של שני היסודות גם יחד, קדושה ומלכות, וכאשר מתקיים בעיר השילוב הנפלא הזה, ירושלים מקרינה מן האווירה הזו לכל העם

אם תדברו בשקט עם אדם שהשתגע, קיים בתוכו סדר והגיון צרוף, רק שבהיגיון הזה אינו מתאים להגיון הכללי. האדם נדחף למצבי רוח קיצוניים בשל השילוב בין טבע רגיש ביותר שפוגש חינוך ביקורתי

"אחד הבחורים מסדר לי את הסטנדר, מניח עליו את הסידור. בקריאת שמע שליח הציבור ממתין לי עד שאסיים. הדבר חוזר על עצמו בתפילת שמונה עשרה. כולם ממתינים לי בסבלנות עד שאסיים את תפילתי"

אמנם נאלצתי לקבל את תרומתו של העשיר, אך הנאה הייתה לי רק בקבלת תרומתו הזעומה בת פרוטות אחדות של החסיד העני שבאה מתוך שמחה עצומה בכל לב ונפש

מעצם המעמד המלחיץ והמביך בפני השופטים וכל הנוכחים בבית-הדין, ומהתוצאות הנלוות לעדות כגון מתחים עם בעל-הדין המפסיד מהעדות, עלולה מאד להזיק לעדינות נפשה בכלל