יהדות

יציאת מצרים בפועל הייתה ביום, כנאמר: "בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים" (שמות יד, כא). אולם מכת בכורות הייתה בחצי הלילה כפי שנאמר: 'ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור בארץ

בטבע, הזכרים קבלו נוי ויופי שאין בנקבות. גם האדם קבל הדרת פנים – זקן. ואף שישנן דרכים שבהן מותר לגלח את הזקן, יחשוב האדם לעצמו: כיצד ייראה אריה בלא רעמתו?

ספר יצירה מחלק את המציאות הכללית מאין סוף עד אחרון הנבראים לג' חלקים אותם הוא מכנה בשם עולם שנה נפש, העולם מקביל ליקום לכוכבים ונפש לחיים בתוך האטמוספרה של כדור הארץ. כאשר מתבוננים בשלושה מעגלים

כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ (י, א) פַּרְעֹה מְקַבֵּל מַכּוֹת נוֹרָאוֹת בָּזוֹ אַחַר זוֹ, וּבְכָל זֹאת אֵינוֹ נִכְנָע. וּמַדּוּעַ לִבּוֹ קָשֶׁה כָּל כָּךְ? "כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ" – הַ'אֲנִי' שֶׁלּוֹ – "אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד"

על הפסוק בפרשתנו: "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל" מבאר רש"י: כמו שהצבתי והעמדתי את הברית עלי לקיימה, לפיכך שמעתי את נאקת בני ישראל הנואקים וכו'. והשאלה היא, אם יש הבטחה לגאול את ישראל

בֵּין עִקָּר לְטָפֵל וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם (ו, ג) פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: "וָאֵרָא – אֶל הָאָבוֹת". וְלִכְאוֹרָה הַדָּבָר תָּמוּהַּ, כְּלוּם לֹא יָדַעְנוּ שֶׁאֵלּוּ הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים? הֲרֵי

כתב הראב"ד פרק א' בספר יצירה והניח יסוד מיסודי הבריאה והוא שלכל צמח וצמח יש מלאך אחד שמכה בו ואומר לו גדל. אם נחבר לכאן דברי האר"י החי שכל אור הוא מלאך אז מובנים דברי

יהלומים וחפצי ערך, שומרים במקום סתר מכובד. הם אינם מתגוללים ברחובות כחפצים מזולזלים וכאשפתות. בת השומרת על פרטיותה מוכיחה לעצמה ולעולם שהיא יהלום יקר ערך

התפילין מחברות את נשמת האדם לאור האין סוף ומזרימים שפעת הארה אליה. ואילו התפילין של יד המונחים על הזרוע במקום התפוח עם הטיה כנגד הלב, נותנים את אורם אל הרוח השוכנת בלב

במסעדה יוקרתית בצרפת ישב מיליונר גוי ואכל. בקצה המסעדה ישב אדם שחזותו העידה כי יהודי הוא, כשהוא נראה שמח ומאושר, דבר שהיה לצנינים בעיני הגוי. כל כך בערה בו שנאתו של אותו גוי עד שפנה

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ (א, א) לִכְאוֹרָה לֹא מוּבָן מַהוּ "אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ", וְכִי בְּכָל בַּיִת וּבַיִת וּבְכָל מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה הָיָה נִמְצָא יַעֲקֹב אָבִינוּ? הֲרֵי יַעֲקֹב

בפסוק הראשון של פרשת ויחי מונה התורה את שנות חייו של יעקב אבינו, לפני מותו. וכך נאמר: "ויהיו ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה" (בראשית מז, כח). והדבר מעורר תמיהה, היכן מצינו

וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת (מז, כט) הָ"אוֹר הַחַיִּים" הַקָּדוֹשׁ, מְדַיֵּק בִּלְשׁוֹן הַפָּסוּק, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר 'וַיִּקְרַב יִשְׂרָאֵל לָמוּת' אֶלָּא "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת". הוּא מְבָאֵר, כִּי יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא קָרַב לָמוּת כְּלָל, אֶלָּא יָמָיו – הֵם

בכיסוי הראש של האישה ישנה גם השפעה רבה על חינוך הילדים לעדינות ולמשמעת ולהקניית יראת שמים בלבבם