הרב שמואל רבינוביץ

בפרשת השבוע הקב"ה מצווה את משה רבינו על חילופי המנהיגים. וכך נאמר: "ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו… ונתת מהודך עליו למען ישמעו כל עדת בני ישראל"

גדולה מעלתה של פרשת בלק ובלעם, עד שביקשו חז"ל לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע , ואלמלא טורח הציבור היה עם ישראל אומרה פעמיים בכל יום. ( ברכות י"ב). ויש להבין מה מצאו רבותינו בפרשת בלק

על ה'חטא' של מי מריבה, שבגללו נגזר על משה רבינו להישאר במדבר ולא להיכנס לארץ התקשו המפרשים לפרשו. אך פשטות הדברים שהכעס על משה היה בזה שהיכה את הסלע, במקום לדבר אליו. אלא שעדיין יש

משה רבינו לנוכח התקהלות קורח ועדתו המערערים על הכהונה וטוענים: "רב לכם כי כל העדה כולם קדושים…ומדוע תתנשאו על קהל ה'". משיב בתשובתו הראשונה: "וידבר אל קורח ואל כל עדתו … בוקר ויודע ה' את

יש מן המצוות שהן באות לפרקים אך יש שקיומן תמידי בכל ימות השנה, כמו מצוות ציצית. וכך נאמר במסכת מנחות: (מ"ג) "חביבין ישראל שסבבן הקב"ה במצוות, תפילין בראשיהן ותפילין בזרועותיהן, ציצית בבגדיהן ומזוזות בפתחיהן".  הרי

בהעלותך את הנרות פרשתנו פותחת במצוות הדלקת הנרות במקדש. חז"ל ראו הקבלה בין הדלקת הנרות במקדש להדלקת נרות שבת. שניהם מסמלים את נר ה' נשמת אדם ומבטאים את הקדושה והנשמה הקיימים הן במקדש והן בשבת

ברכת הכהנים שהפקיד הקב"ה בידי עבדיו הנאמנים בני שבט הכהונה, שבכל דור ודור עד עצם היום הזה, נאמרת על ידם  בכל יום ויום בדחילו ורחימו, באותה מתכונת ומאותן מילים שנמסרו אליהם מפי הגבורה. כמפורש בפסוקי

מידי לילה בתפילת ערבית אנו מברכים לפני קריאת שמע את ברכת "אהבת עולם". וכך אנו אומרים: "אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת, תורה ומצוות חוקים ומשפטים אותנו לימדת, על כן ה' אלוקינו בשכבנו ובקומנו נשיח

אמנם נאלצתי לקבל את תרומתו של העשיר, אך הנאה הייתה לי רק בקבלת תרומתו הזעומה בת פרוטות אחדות של החסיד העני שבאה מתוך שמחה עצומה בכל לב ונפש

מה ענין שמיטה אצל הר סיני? זו השאלה, וזו גם התשובה: כל נושא השמיטה והפרנסה, הברכה והתנובה, הן בשנה השביעית והן בשש השנים שקדמו לה, היא מהנותן תורה בסיני!

"ואיש כי יקריב זבח שלמים לה', לפלא נדר או נדבה… תמים יהיה לרצון כל מום לא יהיה בו" (שמות כ"ב, כ"א) רש"י מפרש: לפלא נדר – להפריש בדיבורו. אנחנו מכירים עוד שימוש במילה: "פלא" שנאמרה

פרשת מצורע אינה עוסקת רק בנגעי אדם אלא גם בנגעי בתים. כאשר חלילה מתגלה נגע בבית, על האדם להזמין את הכהן לראות את הנגע כדי שיפסוק את פסקו אודות טהרת הבית או ח"ו להיפך. בטרם

"למען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים… וידעתם כי אני ה'" (שמות, י, ב'). ראשית, יש להבין מדוע יש חובה גדולה כל כך של "והגדת לבנך" על סיפור יציאת מצרים שהוא חלק

אם על תודה יקריבנו החתם סופר שואל מדוע קרבן תודה לא נכתב בפרשת הקורבנות כמו כל הקורבנות שנכתבו בפרשת "ויקרא", אלא בפרשת "צו" כשמתעסקים בקורבנות של הכהנים? ומשיב: "ונראה לי שהמון העם אינם מקריבים תודה

מטרת הקורבנות היא להתקרב לה'. הן קרבן נדבה והן קרבן חובה באים לקרב את נפש האדם אל בוראו. אם כך הדגשת הכתוב: "לרצונו לפני ה'" (ויקרא א', ג') מעוררת תמיהה, מדוע צריכה היתה התורה להדגיש

"אלה פקודי המשכן משכן העדות…" שואל רש"י: מדוע נכתב פעמיים בפסוק המילה: 'משכן'? ומשיב; רמז למשכן שנתמשכן פעמיים – בשני חורבנין על עוונותיהם של ישראל – חורבן בית ראשון וחורבן בית שני. שואל המגיד מדובנא

משה רבינו ביקש מהקב"ה שיודיענו את דרכיו. על כך השיב הקב"ה (שמות לג, כג): "וראית את אחורי, ופני לא ייראו". ויש להבין מה השיב הקב"ה למשה רבינו על הבקשה לדעת את דרכיו אשר נסתרים מעיני

לכבוד ולתפארת פרשת השבוע פותחת במצוות הדלקת המנורה בבית המקדש. לשם זה ציוותה התורה: " וייקחו אליך שמן זית זך כתית למאור". השמן למנורה היה צריך להיות זך- בלי שמרים מהכתישה הראשונה. האדמו"ר הזקן בעל

מסגרת זר זהב צווינו לעשות לשולחן מסגרת, "ועשית זר זהב למסגרתו סביב".  מה הסיבה שיש לעשות לשולחן מסגרת וזר? השולחן מסמל את העשירות, כפי שאמרו חז"ל שהרוצה להעשיר יצפין ששולחן עומד בצפון. כיון שבצד העשירות

"מתן תורה" היה האירוע המכונן אשר השפיע אז ולדורות על העולם. באותה שעה הר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש… ויחרד כל ההר מאד, ויהי קול השופר הולך וחזק מאד…" (שמות יט,

בצווי הראשון לפני מתן תורה נאמר: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (יט, ו). יש להבין מהי אותה "ממלכת כהנים" שהקב"ה מייעד לה את בני ישראל? רש"י אומר שכהנים הכוונה שרים, מהו א"כ ממלכת

בטרם אמרו בני ישראל את השירה על הים נאמר: "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים, ויראו העם… ויאמינו … (שמות יד, לא). ויש להבין מדוע נאמר: "ויאמינו" שזהו לשון עתיד ולא "והאמינו"

דוד המלך (תהילים קה) מתאר את ירידת ישראל למצרים ויציאתם ממנה. ומונה שם את רוב עשרת המכות על סדרן, אך משום מה, חושך שהיא המכה התשיעית מספר עליה דוד המלך לפני כל המכות (שם פסוק

בפרשת השבוע נמנים שלושת השבטים: ראובן, שמעון ולוי, ומספר הסברים מדוע רק הם נמנו. אך אנו נעמוד על לשון הכתוב: במניין שבט ראובן נאמר: "בני ראובן" וכך גם אצל שמעון נאמר: "בני שמעון", ואילו אצל

משה רבינו, הרועה נאמן הינו כבד פה וערל שפה, והוא טוען בפני הקב"ה שיש קושי להנהיג את עם ישראל כשהוא מגמגם. שבעתיים בעת ההיא כשבני ישראל נמצאים במ"ט שערי טומאה, ושרויים במצב של קוצר רוח