הרב שמואל רבינוביץ

מידי לילה בתפילת ערבית אנו מברכים לפני קריאת שמע את ברכת "אהבת עולם". וכך אנו אומרים: "אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת, תורה ומצוות חוקים ומשפטים אותנו לימדת, על כן ה' אלוקינו בשכבנו ובקומנו נשיח

אמנם נאלצתי לקבל את תרומתו של העשיר, אך הנאה הייתה לי רק בקבלת תרומתו הזעומה בת פרוטות אחדות של החסיד העני שבאה מתוך שמחה עצומה בכל לב ונפש

מה ענין שמיטה אצל הר סיני? זו השאלה, וזו גם התשובה: כל נושא השמיטה והפרנסה, הברכה והתנובה, הן בשנה השביעית והן בשש השנים שקדמו לה, היא מהנותן תורה בסיני!

"ואיש כי יקריב זבח שלמים לה', לפלא נדר או נדבה… תמים יהיה לרצון כל מום לא יהיה בו" (שמות כ"ב, כ"א) רש"י מפרש: לפלא נדר – להפריש בדיבורו. אנחנו מכירים עוד שימוש במילה: "פלא" שנאמרה

פרשת מצורע אינה עוסקת רק בנגעי אדם אלא גם בנגעי בתים. כאשר חלילה מתגלה נגע בבית, על האדם להזמין את הכהן לראות את הנגע כדי שיפסוק את פסקו אודות טהרת הבית או ח"ו להיפך. בטרם

"למען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים… וידעתם כי אני ה'" (שמות, י, ב'). ראשית, יש להבין מדוע יש חובה גדולה כל כך של "והגדת לבנך" על סיפור יציאת מצרים שהוא חלק

אם על תודה יקריבנו החתם סופר שואל מדוע קרבן תודה לא נכתב בפרשת הקורבנות כמו כל הקורבנות שנכתבו בפרשת "ויקרא", אלא בפרשת "צו" כשמתעסקים בקורבנות של הכהנים? ומשיב: "ונראה לי שהמון העם אינם מקריבים תודה

מטרת הקורבנות היא להתקרב לה'. הן קרבן נדבה והן קרבן חובה באים לקרב את נפש האדם אל בוראו. אם כך הדגשת הכתוב: "לרצונו לפני ה'" (ויקרא א', ג') מעוררת תמיהה, מדוע צריכה היתה התורה להדגיש

"אלה פקודי המשכן משכן העדות…" שואל רש"י: מדוע נכתב פעמיים בפסוק המילה: 'משכן'? ומשיב; רמז למשכן שנתמשכן פעמיים – בשני חורבנין על עוונותיהם של ישראל – חורבן בית ראשון וחורבן בית שני. שואל המגיד מדובנא

משה רבינו ביקש מהקב"ה שיודיענו את דרכיו. על כך השיב הקב"ה (שמות לג, כג): "וראית את אחורי, ופני לא ייראו". ויש להבין מה השיב הקב"ה למשה רבינו על הבקשה לדעת את דרכיו אשר נסתרים מעיני

לכבוד ולתפארת פרשת השבוע פותחת במצוות הדלקת המנורה בבית המקדש. לשם זה ציוותה התורה: " וייקחו אליך שמן זית זך כתית למאור". השמן למנורה היה צריך להיות זך- בלי שמרים מהכתישה הראשונה. האדמו"ר הזקן בעל

מסגרת זר זהב צווינו לעשות לשולחן מסגרת, "ועשית זר זהב למסגרתו סביב".  מה הסיבה שיש לעשות לשולחן מסגרת וזר? השולחן מסמל את העשירות, כפי שאמרו חז"ל שהרוצה להעשיר יצפין ששולחן עומד בצפון. כיון שבצד העשירות

"מתן תורה" היה האירוע המכונן אשר השפיע אז ולדורות על העולם. באותה שעה הר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש… ויחרד כל ההר מאד, ויהי קול השופר הולך וחזק מאד…" (שמות יט,

בצווי הראשון לפני מתן תורה נאמר: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (יט, ו). יש להבין מהי אותה "ממלכת כהנים" שהקב"ה מייעד לה את בני ישראל? רש"י אומר שכהנים הכוונה שרים, מהו א"כ ממלכת

בטרם אמרו בני ישראל את השירה על הים נאמר: "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים, ויראו העם… ויאמינו … (שמות יד, לא). ויש להבין מדוע נאמר: "ויאמינו" שזהו לשון עתיד ולא "והאמינו"

דוד המלך (תהילים קה) מתאר את ירידת ישראל למצרים ויציאתם ממנה. ומונה שם את רוב עשרת המכות על סדרן, אך משום מה, חושך שהיא המכה התשיעית מספר עליה דוד המלך לפני כל המכות (שם פסוק

בפרשת השבוע נמנים שלושת השבטים: ראובן, שמעון ולוי, ומספר הסברים מדוע רק הם נמנו. אך אנו נעמוד על לשון הכתוב: במניין שבט ראובן נאמר: "בני ראובן" וכך גם אצל שמעון נאמר: "בני שמעון", ואילו אצל

משה רבינו, הרועה נאמן הינו כבד פה וערל שפה, והוא טוען בפני הקב"ה שיש קושי להנהיג את עם ישראל כשהוא מגמגם. שבעתיים בעת ההיא כשבני ישראל נמצאים במ"ט שערי טומאה, ושרויים במצב של קוצר רוח

יעקב אבינו כשעומד לברך את נכדיו מנשה ואפרים, מקדים ואומר: האלוקים אשר התהלכו אבותי לפניו, האלוקים הרועה אותי מעודי עד היום הזה" (בראשית מח,טו). כלומר: זכות אבותי וזכותי יעמדו לכם לקראת הברכה. ואז מי יברך?

הוא מיאן לשוב אל סדר היום. לאחר מחשבה רבה שלח להעביר לכלה מסר חד ברור: הנני מבקש להקים בית על אדני הקדושה והטהרה הצרופה, לאטום את הבית מפני כל סערות הזמן

אחת מגזרות היוונים הייתה: "כתבו לכם על קרן השור אין לכם חלק באלוקי ישראל", ובכך ביקשו לקעקע את יסודות היהדות. ויש להבין מדוע ביקשו לחקוק אמרה זו דווקא על "קרן השור", וכי לא מצאו ערוץ

חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים נראים אמנם זהים, אולם הפתרון של יוסף לחלומות אלו היה שונה כרחוק מזרח ממערב. בעוד שלשר המשקים אומר יוסף כי בעוד שלושה ימים ישיבו פרעה על כנו, ויתן כוס

בפרשתנו אנו קוראים על המאבק המופלא והשמיימי שבין יעקב למלאך – שרו של עשיו. ושם נאמר: "ויוותר יעקב לבדו, ויאבק איש עמו עד עלות השחר" (בראשית לב, כה). יש להבין מדוע צריכה התורה להדגיש כי

יעקב אבינו בבואו לחרן, פוגש לראשונה על הבאר שלושה עדרי צאן רובצים עליה הממתינים לשתות ממנה. אך האבן גדולה על פי הבאר, ורק לאחר שנאספים שמה כל הרועים, הם יחד מגוללים את האבן מעל פי