הרב שמואל רבינוביץ

תשמרון לעשות בפרשתנו צווינו: "כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות" (דברים ח', א'). והפסוק מעורר תמיהה מדוע נאמר "כל המצוה" – בלשון יחיד, והלא חובתנו לשמור את כל תרי"ג המצוות? שמעתי לפרש שהאדם

צווינו בקריאת שמע ללמד את ילדינו תורה כפי שנאמר: "ושננתם לבניך ודברת בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך …" (דברים, ואתחנן ו, ז). יש להבין את סדר הדברים, הלא היה מן הראוי לכתוב קודם את הציווי

המדרש קושר בין המילה "אֵיכָה" הפותחת את מגילת איכה, לבין המילה "אַיֶכָה" שאמר הקב"ה לאדם לאחר חטאו, וכך נאמר: "אמר רבי אבהו בשם רבי חנינא: מה אדם הראשון הכנסתיו לתוך גן עדן וציוויתיו, ועבר על

משה רבינו חש כי הוא הולך להסתלק מהעולם, ועל כן הוא שוטח את בקשתו לפני הקב"ה שימנה לעם ישראל מנהיג שימלא את מקומו אחרי הסתלקותו. הוא דואג ומתפלל שכשהוא ייעדר מן העולם ייטב לצאן עדתו.

פרשתנו מספרת על פעם נוספת בתלונות בני ישראל- דור דעה והפעם נגד המן- הלחם מן השמיים, וכך נאמר: "ותקצר נפש העם בדרך, וידבר העם… למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו

בסיום מצוות ציצית נאמר: "וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם… למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי… (ט"ו, ל"ט – מ'). ויש להבין את כפילות הלשון: "ועשיתם אותם", ושוב "ועשיתם את

מסופר על אחד מחשובי חסידיו של הרה"ק ה'דברי ישראל' ממודז'יץ זי"ע שנוהג היה לערוך 'נסיעה' אל הרבי לעיתים קרובות, אך לפתע חדל לנסוע אליו ובמשך ימים רבים לא נראו פניו בחצר הקודש. לאחר תקופה ביקר

אחד הקרבנות המפורשים בפרשתינו הוא קרבן תודה, המובא כהודיה על נס. רש"י מביא את הארועים שעליהם מביאים קרבן תודה: "על דבר הודאה על נס שנעשה לו, כגון יורדי הים והולכי מדבריות וחבושי בית האסורים, וחולה

בפרשת השבוע בו מתואר חטא העגל חוזר הקב"ה שלוש פעמים על שורש חטאם של בני ישראל בהיותם "עם קשה עורף". פעם ראשונה (לב, ט') – "ראיתי את העם הזה… עם קשה עורף הוא". בפעם השניה

והיה כאשר ירים משה ידו מלחמת עמלק החלה כאשר עם ישראל יצא ממצרים בניסים גדולים, פרעה ועמו הוכו במכות קשות ונוצר פחד עולמי מעם ישראל, כפי שנאמר: "אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד

בדי הארון לארון הברית צוו בני ישראל לעשות מוטות, כפי שנאמר: "ועשית בדי עצי שיטים… והבאת את הבדים בטבעות…לשאת את הארון בהם" (שמות כ"ה, י"ג- י"ד). יש להבין מה הענין בבדי עצי שיטים שהיה בארון

מלאתך ודמעך לא תאחר מצוות "פדיון הבן" מוזכרת בפרשתנו בצווי: "בכור בניך תתן לי" (שמות כב, כח). שואל רש"י: והלא כבר צווה עליו במקום אחר, בסוף פרשת בא: "וכל בכור אדם בבניך תפדה". (י"ג, י"ג)

בגמרא נאמר: אמר רבי אלעזר בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, יצאה בת קול ואמרה להן מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשים בו… (שבת פ"ח). ורבים שאלו איזה סוד וגדולה זו? הרי לא שייך

נס קריעת ים סוף מביא את בני ישראל לשיר את שירת הים, והתורה מספרת לנו מה בני ישראל ראו שהביא אותם לשירה הגדולה. רש"י מביא את דברי חז"ל "שפלטן הים על שפתו, כדי שלא יאמרו

החודש הזה לכם המצווה הראשונה שנצטוו בני ישראל עם יציאתם ממצרים הייתה "קידוש החודש". עד שרש"י בפתח ספר בראשית אומר שהתורה הייתה צריכה להתחיל במצוה זו, וכך נאמר: "החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא

"ידעתי את מכאוביו וארד להצילו" פרשתנו פותחת במילים: "וידבר אלוקים אל משה ויאמר אליו אני ה'". פסוק זה מעורר תמיהה, וכי משה רבינו אשר הקב"ה פה אל פה מדבר עמו, לא יודע ש"אני ה'", שצריך

מרים מתייצבת מרחוק לראות את אשר יהיה עם אחיה משה רבינו. לנגד עיניה היא רואה את הנס העצום כאשר בת פרעה יורדת לרחוץ על היאור, ומושיטה את ידה שנעשית לארוכה ומושה את אחיה משה רבינו

ספר בראשית מסתיים באמירתו של יוסף הצדיק: "ואלוקים פקוד יפקוד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב" (נ', כ"ד). זה אינם סתם מילות הרגעה, אלא מסר כפי שאנו רואים

כשבאים בני יעקב לאביהם ומספרים לו: "עוד יוסף חי" נאמר: "כי לא האמין להם" (בראשית מה, כ"ו). רוחו שבה אליו רק לאחר שרואה את העגלות ששלח יוסף. והשאלה הנשאלת וכי יעקב אבינו חשד בבניו לאחר

ידועה שאלתו המפורסמת של הבית יוסף: "מדוע מדליקים נרות חנוכה שמונה ימים. הרי הנס היה שבעה ימים בלבד, כי ביום הראשון היה שמן בכמות מספיקה להדלקת המנורה"? אחד התירוצים המפורסמים הוא, שהיום הראשון הוא הודאה

יוסף הצדיק פותר את חלומו של שר המשקים: "בעוד שלושת ימים ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך" – פרעה יחזיר אותך למקומך הראשון, "ונתת כוס פרעה בידו" – אתה חוזר לתפקידך הקודם "כמשפט הראשון

יעקב אבינו מתפלל לקב"ה שיציל אותו מעשיו אחיו: "כי ירא אנוכי אותו פן יבוא והכני…" ומסיים: "ואתה אמרת היטב איטב עמך" (לב, יג). החוזה מלובלין זצוק"ל פירש בדרך רמז פסוק זה: "ואתה אמרת היטב" –

הקדוש ברוך הוא מבטיח ליעקב: "כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דיברתי לך" (כח, טו). ויש להבין אריכות לשון הפסוק, וכפל הדברים. וכי לא די לומר: "אני אעשה את אשר דיברתי לך",

על הפסוק: "ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי" (בראשית כה, לא). מפרש רש"י: "מכרה כיום"  – כיום שהוא ברור, כך מכור לי מכירה ברורה. ויש להבין לשם מה היה צריך יעקב אבינו לחדד את