הרב שמואל רבינוביץ

על הפסוק: "ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי" (בראשית כה, לא). מפרש רש"י: "מכרה כיום"  – כיום שהוא ברור, כך מכור לי מכירה ברורה. ויש להבין לשם מה היה צריך יעקב אבינו לחדד את

כדי לעורר את ציבור שומעי לקחו שהתנמנמו בעיצומו של השיעור, נקט רבי עקיבא בשיטה מעניינת, והפתיעם בשאלה מקורית שלא ממין הענין הנלמד. וכך שאל: מה ראתה אסתר המלכה למלוך על מאה עשרים ושבע מדינות כמסופר

בפרשתינו אנו לומדים על התגלות הקב"ה אל אברהם אבינו, עת בא לבקרו ביום השלישי למילה, כפי שנאמר: "וירא אליו ה' באלוני ממרא". מסופר על הרבי בעל ה"צמח צדק" זי"ע שחזר פעם לביתו בעת היותו ילד

לאחר נצחונו של אברהם אבינו במלחמה נגד ארבעת המלכים והצלתו של לוט נאמר: "ומלכי צדק שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון, ויברכהו ויאמר ברוך אברהם לאל עליון… וברוך אל עליון אשר מגן צריך

בתורה לא מרבים במחמאות. בכל התנ"ך איננו מוצאים תארים ושבחים לגדולי האומה היהודית. לא מצאנו הגדרה כמו 'אברהם איש החסד', 'משה המנהיג' או אהרן הרחום'. התנ"ך מתאר בשפה עובדתית את גדולי האומה ומה הם עשו.

פרשת קין והבל היא אחת מהפרשות התמוהות, איך שני אחים שחווים את בריאת העולם ואת ההתגלות האלוקית, ומתוך כך מביאים מנחה לבורא העולם, כמו שנאמר: "ויבא קין מפרי האדמה מנחה… והבל הביא גם הוא מבכורות

ישנה הלכה ייחודית הקיימת רק במצוות סוכה, שהמצטער פטור מלהיות בסוכה. לא מדובר באונס, אלא רק בקצת קושי וצער, וכבר הוא פטור מקיום מצוות הסוכה. והדבר זועק: האם שמענו פעם על יהודי שיפטור את עצמו

המשנה באבות מזכירה לנו: "דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים" .  לפני כמה עשרות שנים, כאשר המציאו את המצלמה הראשונה –קופסה גדולה שעמדה על חצובה בת שלוש רגליים, היה

בכל תפילות ימי הרחמים ובפרט בראש השנה אנו מזכירים כל העת את עקידת יצחק והניסיון של אברהם אבינו,  "כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו כן יכבשו רחמיך את כעסך מעלינו", "ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים

צווינו בפרשה זו למחות את זכר עמלק. "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך… תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח". והשאלה הנשאלת מהו כפל הלשון "זכור", "אל תשכח". אם נזכור הרי שלא נשכח,

ידוע פירושו של השל"ה הק' ורבים נוספים כי פרשה זו, הנקראת בפתחו של חודש אלול, באה ללמדנו כי חובת האדם לשים לעצמו שערים בראשו. בעיניים, באוזניים, באפו ובפיו – שבעה שערים, למען יראה רק מה

אשר תשמעו פרשת ראה פותחת במילים: "ראה אנוכי נותן לפניכם… ברכה וקללה…" (דברים יב, כו). ויש להבין איך 'רואים' ברכה וקללה ח"ו, הרי את הברכה וח"ו להיפך, חשים או "שומעים", אבל בדרך כלל לא 'רואים'.

בפרשתנו אנו מצווים על ברכת המזון לאחר אכילת פת. וכך נאמר: "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך" (דברים ח, י). סדר ברכת המזון הוא שלוש ברכות מהתורה, כמו ששנינו

התורה מצווה אותנו: "והשיבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" (דברים ד', ל"ט). עלינו להחדיר אל לבבנו כי "ה' בשמים ממעל ובארץ מתחת". איזה חידוש הוא זה? הרי מלא כל

חכמינו ז"ל אמרו במדרש איכה על הפסוק בתהילים (עט') :"מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתך- לא היה קרא צריך למזמור אלא בכי לאסף, נהי לאסף, קינה לאסף, ומדוע אומר מזמור לאסף? אלא משל למלך

על הפסוק: "והצילו העדה את הרוצח… והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה וישב בה עד מות הכהן הגדול וכו' (לה. כה). נאמר במסכת מכות (י"א) שאמותיהם הרחמניות של הכהנים גדולים, היו מכתתות

פרשתנו פותחת בציווי: "איש כי ידור נדר לה' או ישבע שבועה לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה". אם אדם נדר נדר על עצמו, או נשבע בפיו לאסור דבר מה על עצמו, מצווה התורה: "לא

״אבא רחום!״ הרימה עיניים טהורות כלפי מעלה, "אולי פיקוח נפש דוחה את השבת ולעשות תיקון כל שהוא שיסתיר את החור הנורא מותר לי לבצע? הן ברגע שתעלה חמתה של הגברת, לא ימנע איש בעדה מלקרוא

דברי הגות ומוסר לפרשת השבוע - פרשת בלק

פרשת פרה אדומה הנקראת בפתח פרשתינו פותחת במילים : "זאת חוקת התורה". ורבים כבר שאלו הרי מדובר במצווה ייחודית של טהרת טמא מת ומדוע נקראת בשם : "חוקת התורה" ולא "חוקת הפרה"? רש"י מביא את

פרשת במדבר נקראת תמיד לפני חג מתן תורה. ובפי צדיקים היא נקראת:  "שבת דרך ארץ" כי הרי דרך ארץ קדמה לתורה. מה יש בפרשה שבו נמנים בני ישראל הקשור למתן תורה? זאת ועוד, הרי עיקרה

בפתח פרשתנו מתארת התורה תמונת מצב של עולם יהודי ללא דופי, שענייניו מתנהלים בסדר מופתי. כל בריותיו חיים בהרמוניה נפלאה אלו עם אלו, ולאף אחד אין מחסור כלשהו, והתורה מדגישה כי מצב אידיאלי זה יושג

המתבונן במצוות "שמיטה ויובל" ילמד ויבין כי בעצם, המצוות הללו, אינם אלא "הסרת בעלות"! בכל הפרטים של שני המצוות הללו אנו רואים, שהתורה מרגילה את האדם בפעולות ומעשים לקבוע בליבו ולצייר חזק במחשבתו, כי "לה'

פרשת השבוע פותחת בפסוק: "אמור אל הכהנים בני אהרון ואמרת אליהם לנפש לא יטמא" (ויקרא כא, א) וכבר שאלו רבים מדוע כתוב הכהנים- "בני אהרן", וכי ייתכן כהנים שאינם בני אהרן? מבאר כ"ק אדמו"ר מצאנז