הרב שמואל רבינוביץ

התורה מצווה אותנו: "והשיבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" (דברים ד', ל"ט). עלינו להחדיר אל לבבנו כי "ה' בשמים ממעל ובארץ מתחת". איזה חידוש הוא זה? הרי מלא כל

חכמינו ז"ל אמרו במדרש איכה על הפסוק בתהילים (עט') :"מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתך- לא היה קרא צריך למזמור אלא בכי לאסף, נהי לאסף, קינה לאסף, ומדוע אומר מזמור לאסף? אלא משל למלך

על הפסוק: "והצילו העדה את הרוצח… והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה וישב בה עד מות הכהן הגדול וכו' (לה. כה). נאמר במסכת מכות (י"א) שאמותיהם הרחמניות של הכהנים גדולים, היו מכתתות

פרשתנו פותחת בציווי: "איש כי ידור נדר לה' או ישבע שבועה לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה". אם אדם נדר נדר על עצמו, או נשבע בפיו לאסור דבר מה על עצמו, מצווה התורה: "לא

״אבא רחום!״ הרימה עיניים טהורות כלפי מעלה, "אולי פיקוח נפש דוחה את השבת ולעשות תיקון כל שהוא שיסתיר את החור הנורא מותר לי לבצע? הן ברגע שתעלה חמתה של הגברת, לא ימנע איש בעדה מלקרוא

דברי הגות ומוסר לפרשת השבוע - פרשת בלק

פרשת פרה אדומה הנקראת בפתח פרשתינו פותחת במילים : "זאת חוקת התורה". ורבים כבר שאלו הרי מדובר במצווה ייחודית של טהרת טמא מת ומדוע נקראת בשם : "חוקת התורה" ולא "חוקת הפרה"? רש"י מביא את

פרשת במדבר נקראת תמיד לפני חג מתן תורה. ובפי צדיקים היא נקראת:  "שבת דרך ארץ" כי הרי דרך ארץ קדמה לתורה. מה יש בפרשה שבו נמנים בני ישראל הקשור למתן תורה? זאת ועוד, הרי עיקרה

בפתח פרשתנו מתארת התורה תמונת מצב של עולם יהודי ללא דופי, שענייניו מתנהלים בסדר מופתי. כל בריותיו חיים בהרמוניה נפלאה אלו עם אלו, ולאף אחד אין מחסור כלשהו, והתורה מדגישה כי מצב אידיאלי זה יושג

המתבונן במצוות "שמיטה ויובל" ילמד ויבין כי בעצם, המצוות הללו, אינם אלא "הסרת בעלות"! בכל הפרטים של שני המצוות הללו אנו רואים, שהתורה מרגילה את האדם בפעולות ומעשים לקבוע בליבו ולצייר חזק במחשבתו, כי "לה'

פרשת השבוע פותחת בפסוק: "אמור אל הכהנים בני אהרון ואמרת אליהם לנפש לא יטמא" (ויקרא כא, א) וכבר שאלו רבים מדוע כתוב הכהנים- "בני אהרן", וכי ייתכן כהנים שאינם בני אהרן? מבאר כ"ק אדמו"ר מצאנז

בתחילת פרשתנו משה רבינו מצווה את אהרון ואת בני ישראל: "ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה…והקרב לפני ה'. ואל בני ישראל תדבר לאמור קחו שעיר עיזים לחטאת ועגל וכבש בני

פרשתנו פותחת במצוות "מחצית השקל.  וכך נאמר: "זה יתנו כל העובר על הפקודים… לכפר על נפשותיכם" (ל, יג- טו). מפרש רש"י: "שנתקשה משה, עד שהראה לו הקב"ה מטבע של אש ומשקלה מחצית השקל, ואמר לו

פרשתנו פותחת במצוות הדלקת נרות המנורה וכך נאמר: "ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור, להעלות נר תמיד" (כז', כ'). ומביא רש"י את דברי חז"ל: כתית למאור ולא כתית למנחות. רק במנורה צווינו להשתמש בטיפת

אל פרשת יתרו העוסקת במתן תורה ובעשרת הדיברות, נסמכה פרשת "משפטים" כהמשך ישיר לתורה שניתנה בסיני. אין בה מושגים על חיי רוממות ודבקות אלא ציוויים על מצוות שבין אדם לחברו: "וגר לא תונו… אלמנה ויתום

כששומע יתרו על קריעת ים סוף ומלחמת עמלק הוא מחליט להגיע אל המדבר למשה רבינו – חתנו אל המדבר. שם משה רבינו מספר לחותנו "את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל". רבים

יציאת מצרים בפועל הייתה ביום, כנאמר: "בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים" (שמות יד, כא). אולם מכת בכורות הייתה בחצי הלילה כפי שנאמר: 'ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור בארץ

על הפסוק בפרשתנו: "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל" מבאר רש"י: כמו שהצבתי והעמדתי את הברית עלי לקיימה, לפיכך שמעתי את נאקת בני ישראל הנואקים וכו'. והשאלה היא, אם יש הבטחה לגאול את ישראל

במסעדה יוקרתית בצרפת ישב מיליונר גוי ואכל. בקצה המסעדה ישב אדם שחזותו העידה כי יהודי הוא, כשהוא נראה שמח ומאושר, דבר שהיה לצנינים בעיני הגוי. כל כך בערה בו שנאתו של אותו גוי עד שפנה

בפסוק הראשון של פרשת ויחי מונה התורה את שנות חייו של יעקב אבינו, לפני מותו. וכך נאמר: "ויהיו ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה" (בראשית מז, כח). והדבר מעורר תמיהה, היכן מצינו

כאשר יוסף הצדיק נפרד מאחיו לקראת נסיעתם לארץ כנען להביא את יעקב אבינו למצרים, הוא מעניק להם מתנות. וכך נאמר: "לכולם נתן… חליפות שמלות, ולבנימין נתן שלוש מאות כסף וחמש חליפות שמלות" (בראשית מ"ה,  כ"ב).

עוד קודם שהחלו גזרות השמד של היוונים, עמדו וגזרו על איסור לקיום מצוות ביכורים ומצוות הבאת העצים למערכות (תענית כח, א). מה המיוחד במצוות אלו שביקשו היוונים לבטלן בראשית גזירותיהן על עם ישראל שמטרתן היתה

יעקב אבינו פוחד ורועד מהמפגש עם אחיו עשיו הרוצה להורגו.  הוא שומע שהוא עדיין בכעסו כשהוא יוצא לקראתו עם ארבע מאות איש למלחמה. ובעקבות כך הוא נערך לדורון, מלחמה ותפילה. בתפילתו הוא אומר: "קטונתי מכל

לאחת העיירות היהודיות היה בא מידי כמה חודשים 'מגיד מישרים', דרשן מופלא עם פה מפיק מרגליות. בשבת שבה היה המגיד מגיע, כל יהודי העיירה היו מתכנסים בבית הכנסת המרכזי על מנת לשמוע את דרשתו. שבת