הרב ראובן אלבז

הדרך להגיע לכבישת היצר

הדרך להגיע לכבישת היצר

זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה' (ט, ו) מהו ה"דבר" האמור כאן? מה היו צריכים ישראל לעשות בכדי שירא אליהם כבוד ה'? פירש התרגום יהונתן: "דֵין פִּתְגָמָא דְתַעַבְדוּן, אַעַבְּרוּ יַת יִצְרָא

כל אחד יכול לשמור שבת

כל אחד יכול לשמור שבת

שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לה'… (שמות לא, טו) הקב"ה אמר לאדם הראשון (בראשית ב, יז): "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת", והיות ויומו של הקב"ה הוא אלף שנה, כמו שנאמר

הטלוויזיה כסיטרא אחרא וככלב רע

הטלוויזיה כסיטרא אחרא וככלב רע

"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" (כז, כ). במילים "וְאַתָּה תְּצַוֶּה" התורה הקדושה רמזה לנו יסוד גדול והוא שעל האדם תחילה לבדוק עצמו לפני שבודק את

כשהרב נזהר לא להפסיק שירת האלמנה

כשהרב נזהר לא להפסיק שירת האלמנה

וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם (כא, א). פירש רש"י: "כל מקום שנאמר 'אלה' פסל את הראשונים, 'ואלה' מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני". יש שבארו, שבפרשה הקודמת, פרשת יתרו, התייחד הדיבור ביתר

להידבק בחכמים

להידבק בחכמים

וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹקִים (יח, ה). יתרו היה איש חשוב וכהן מדין. למרות זאת עזב את עמו ומולדתו, ויצא אל המדבר השמם, כדי

גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ

גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ

כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ (י, א) פַּרְעֹה מְקַבֵּל מַכּוֹת נוֹרָאוֹת בָּזוֹ אַחַר זוֹ, וּבְכָל זֹאת אֵינוֹ נִכְנָע. וּמַדּוּעַ לִבּוֹ קָשֶׁה כָּל כָּךְ? "כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ" – הַ'אֲנִי' שֶׁלּוֹ – "אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד"

המרוקאי ביקש לעלות לארצות הברית דרך צרפת

המרוקאי ביקש לעלות לארצות הברית דרך צרפת

בֵּין עִקָּר לְטָפֵל וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם (ו, ג) פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: "וָאֵרָא – אֶל הָאָבוֹת". וְלִכְאוֹרָה הַדָּבָר תָּמוּהַּ, כְּלוּם לֹא יָדַעְנוּ שֶׁאֵלּוּ הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים? הֲרֵי

רוּחַ יִשְׂרָאֵל סַבָּא

רוּחַ יִשְׂרָאֵל סַבָּא

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ (א, א) לִכְאוֹרָה לֹא מוּבָן מַהוּ "אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ", וְכִי בְּכָל בַּיִת וּבַיִת וּבְכָל מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה הָיָה נִמְצָא יַעֲקֹב אָבִינוּ? הֲרֵי יַעֲקֹב

הַצַּדִּיקִים מְחַיִּים אֶת יְמֵיהֶם

הַצַּדִּיקִים מְחַיִּים אֶת יְמֵיהֶם

וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת (מז, כט) הָ"אוֹר הַחַיִּים" הַקָּדוֹשׁ, מְדַיֵּק בִּלְשׁוֹן הַפָּסוּק, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר 'וַיִּקְרַב יִשְׂרָאֵל לָמוּת' אֶלָּא "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת". הוּא מְבָאֵר, כִּי יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא קָרַב לָמוּת כְּלָל, אֶלָּא יָמָיו – הֵם

אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּי

אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּי

וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי (מד, יח). נְטִיָּתוֹ הַטִּבְעִית שֶׁל הָאָדָם הִיא לְהַאֲשִׁים אֲחֵרִים בְּכָל תַּקָּלָה, וְאַף אִם נִרְאֶה שֶׁיֶּשְׁנָהּ גְּזֵרַת שָׁמַיִם, תּוֹלֶה הוּא אֶת הַדִּין בַּאֲחֵרִים – בְּאַשְׁמַת פְּלוֹנִי וּבִגְלַל חֲטָאֵי אַלְמוֹנִי. אַךְ

לְהָאִיר פָּנִים אֲפִלּוּ לְגוֹיִים

לְהָאִיר פָּנִים אֲפִלּוּ לְגוֹיִים

וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יוֹסֵף בַּבֹּקֶר וַיַּרְא אֹתָם וְהִנָּם זֹעֲפִים. וַיִּשְׁאַל אֶת סְרִיסֵי פַרְעֹה אֲשֶׁר אִתּוֹ בְמִשְׁמַר בֵּית אֲדֹנָיו לֵאמֹר מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם (מ, ו-ז) מַה לְּיוֹסֵף וְלִשְׁנֵי הַגּוֹיִים?!… שַׂר הַמַּשְׁקִים וְשַׂר הָאוֹפִים, הַיּוֹשְׁבִים בְּבֵית הָאֲסוּרִים

אוֹתוֹ חִנּוּךְ, וְתוֹצָאָה שׁוֹנָה בְּתַכְלִית!

אוֹתוֹ חִנּוּךְ, וְתוֹצָאָה שׁוֹנָה בְּתַכְלִית!

וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו (לב, ד) יַעֲקֹב וְעֵשָׂו – שְׁנֵיהֶם נוֹלְדוּ מֵאוֹתָם אָב וָאֵם, שְׁנֵיהֶם גָּדְלוּ בְּאוֹתוֹ בַּיִת, וְקִבְּלוּ אֶת אוֹתוֹ חִנּוּךְ. עֵשָׂו הָרָשָׁע, תִּרְאֶה מַה יָּצָא מִמְּךָ – אִישׁ רַע מַעֲלָלִים,

"לא היה לי הרבה חשק ללמוד"

"לא היה לי הרבה חשק ללמוד"

וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא (כח, יא) בְּמֶשֶׁךְ י"ד שָׁנִים לֹא שָׁכַב לִישֹׁן! עַל הַמִּלִּים "וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא" כָּתַב רַשִׁ"י: "לְשׁוֹן מִעוּט, בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שָׁכַב,

סוֹפָהּ שֶׁל תְּפִלָּה לְהִתְקַבֵּל • הגיגים בפרשה

סוֹפָהּ שֶׁל תְּפִלָּה לְהִתְקַבֵּל • הגיגים בפרשה

וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ (כה, כא) הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ כּוֹתֵב, שֶׁלְּאַחַר שֶׁרָאָה יִצְחָק שֶׁרִבְקָה עֲקָרָה וּמְנָעָהּ ה' מִלֶּדֶת, פָּנָה אֵלֶיהָ וְאָמַר: 'יֶשְׁנוֹ מָקוֹם אֶחָד שֶׁבּוֹ וַדַּאי

הַמְחַשֵּׁב עַצְמוֹ גָּדוֹל – מִתְקַטֵּן!

הַמְחַשֵּׁב עַצְמוֹ גָּדוֹל – מִתְקַטֵּן!

וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה (כג, א) הַתּוֹרָה מְצַיֶּנֶת אֶת מִסְפַּר שְׁנוֹת חַיֶּיהָ שֶׁל שָׂרָה אִמֵּנוּ בְּפֵרוּט רַב: מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים. רָאִיתִי בֵּאוּר נִפְלָא, הַמִּתְיַחֵס

גְּדוֹל הַדּוֹר טוֹרֵחַ בְּגוּפוֹ

גְּדוֹל הַדּוֹר טוֹרֵחַ בְּגוּפוֹ

וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ (יח, ח) אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיָה אָדָם נִכְבָּד אֲשֶׁר עָמַד בְּקֶשֶׁר עִם כָּל נְסִיכֵי הָעוֹלָם, כְּפִי שֶׁנֶּאֱמַר: "נְשִׂיא אֱלֹקִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ" (בְּרֵאשִׁית כג ו). אַף עַל פִּי כֵן, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ אוֹרְחִים

קִרְבַת אֱלֹקִים – פִּסְגַּת הָאֹשֶׁר

קִרְבַת אֱלֹקִים – פִּסְגַּת הָאֹשֶׁר

וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו (יב, ז) לְהוֹדִיעַ הַפְלָגַת חִבַּת אַבְרָהָם בְּקוֹנוֹ. כָּתַב הָ"אוֹר הַחַיִּים" הַקָּדוֹשׁ: "כַּוָּנַת הַכָּתוּב לְהוֹדִיעַ הַפְלָגַת חִבַּת אַבְרָהָם בְּקוֹנוֹ, כִּי

הרב רגז כשבתו נפטרה 'באמצע שיעור'

הרב רגז כשבתו נפטרה 'באמצע שיעור'

אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ (ו, ט). רועה שוטה, שלא ביקש על דורו. איתא בזוהר הקדוש (כרך א פרשת נח, דף לח ע"ב): "תנו רבנן, מה השיב הקדוש ברוך הוא לנח, כשיצא מן התיבה וראה כל העולם

בלי מפה, 700 קילומטר חזרה הביתה

בלי מפה, 700 קילומטר חזרה הביתה

וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת ה' וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹקִים בָּרָא אֹתוֹ (א, כז) מַאן דְּנָפַח מִדִּילֵיהּ נָפַח הַתּוֹרָה מְעִידָה, כִּי הַקָּבָּ"ה בָּרָא אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ. וּמִכָּאן רְאָיָה, כִּי נְטוּעוֹת בָּנוּ תְּכוּנוֹת עִלָּאִיּוֹת

האדמו"ר הקפיד: צדקה, במיוחד בערב שבת

האדמו"ר הקפיד: צדקה, במיוחד בערב שבת

זכינו לעבור את הימים הנוראים ונכנסים אנו לימי חדוה ושמחה בחג הסוכות, וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ.. וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ (דברים ט"ז, יד-טו). במצוות הסוכה ישנו דבר פלא, כל מצוה ממצוות התורה מקיימים אנו באיבר מסוים, תפילין ביד

לפרק את המכשולים לפני יום כיפור

לפרק את המכשולים לפני יום כיפור

נמצאים אנו ימים ספורים לפני כניסתנו ליום הקדוש והנורא, יום אדיר בשנה-יום הכיפורים. ביום הזה נדרשים אנו לבוא לפני ה' יתברך כל אחד ואחד עם ריבוי העבירות הצבורות על כתפיו הן במחשבה הן בדיבור והן

הנס בבעלזא: החור באוזן נסתם

הנס בבעלזא: החור באוזן נסתם

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אלוקיכם" (דברים כט, ט). כשכל ישראל נמצאים באחדות שלימה הם זוכים להיות חזקים ומחוסנים ואף אחד לא יוכל לשבור אותם. אחדות פירושו וויתור, לוותר ולהקריב מעצמו עבור חברו, לא

הצעה לרב: 50 ש"ח עבור כל הרמת כפתור חשמל בשבת

הצעה לרב: 50 ש"ח עבור כל הרמת כפתור חשמל בשבת

וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶ-יךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ (דברים כו, יא). אור החיים הקדוש כותב בפרשה זו את הפתגם המוכר והידוע בפי המון העם, וזה לשונו, גם ירמוז במאמר

להתפטר מחובות? תעשה עצמך משוגע

להתפטר מחובות? תעשה עצמך משוגע

על הפסוק (תהילים יא, ה) ה' צַדִּיק יִבְחָן דרשו רבותינו (ב"ר נה, ב) אין הקב"ה מנסה את האדם בניסיון שאינו יכול לעמוד בו. זהו יסוד גדול בכל מערך החיים שצריך כל יהודי לדעת אותו- אין

מעשה אמיתי: חמיו נפגע בגלל 100 ש"ח

מעשה אמיתי: חמיו נפגע בגלל 100 ש"ח

"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אלוקיך נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק" (דברים טז, יח). לכאורה קשה, מה כוונת התורה באומרה "תִּתֶּן לְךָ" בלשון יחיד, וכי האדם הפשוט הוא ממנה