הרב ראובן אלבז

אל תספרו להשם כמה חטאתם

אל תספרו להשם כמה חטאתם

נשמה שנתת בי טהורה היא ה"אור החיים" הקדוש כותב שבפסוק זה יש רמז לחודש המיוחד לתשובה שהוא חודש אלול, שבו אנו בוכים לה' וחוזרים בתשובה. קודם ירידת הנשמה לעולם הזה, לוקח אותה הקב"ה ומראה לה

עוד שלושה ימים ראש השנה!…

עוד שלושה ימים ראש השנה!…

אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם. כִּי ה' אֱלֹקֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם (כ, ג-ד) נמצאים אנו בעיצומו של חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, שבו מכינים אנו את עצמנו לקראת

'מאזן סופי' של השנה

'מאזן סופי' של השנה

אלול – לכו ונשובה אל ה' רְאֵה אָנֹכִי (יא, כו) "ראה" ראשי תיבות: ראה אלול הגיע. זהו החודש שבו עלינו להכין את "המאזן הסופי". בכל מקומות העבודה עמלים, לקראת סוף השנה – לעתים עד השעות

מעלת עבודת ה' בשמחה

מעלת עבודת ה' בשמחה

וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם (ז, יב) עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה פרשת עקב פותחת בסדרה של ברכות נפלאות המושפעות על אדם המקיים תורה ומצוות – "וְשָׁמַר ה' לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת

קנית שעון? החוכמה מול ילד שובב

קנית שעון? החוכמה מול ילד שובב

בילקוט שמעוני (תהלים רמז תרעז) מובא: "תנא רבי שמעון בר יוחאי: גיבורים הם הצדיקים, שהם יודעים לפתות את בוראם והיאך לקלס לבוראם". עוד מובא במדרש (שם): "אמר רב אחא: הסוחרים הכושיים הללו יודעים לסבב את

להשפיע ולהוכיח בנועם ובכבוד

להשפיע ולהוכיח בנועם ובכבוד

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב (א, א) ל"ו ימי תוכחה בלבד ה"אור החיים" הקדוש מדקדק בפסוק זה, שבמשך

פוטר מעבודתו והשכנים עושים צרות

פוטר מעבודתו והשכנים עושים צרות

כל ה'מסעות' מכונים מלמעלה. בפרשתנו מוזכרים כל מסעותיהם וחניותיהם של בני ישראל במדבר, באר ה"בעל שם טוב" הקדוש, כי הסיבה שבשלה ראתה התורה לצין את סדר המסעות היא, כדי ללמדנו על מסעות החיים שכולנו עוברים:

כוחה של תפילה

כוחה של תפילה

פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי (כה, יא) • וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה

אדם כי ימות באהל

אדם כי ימות באהל

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי (א, א) על הפסוק הזה אמרו חז"ל (במדבר רבה פרשה א, ז): "כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר, אינו יכול לקנות את החכמה והתורה, לכך נאמר 'במדבר סיני'".

בלי עסקים, לא לצבא – בן תורה בלבד

בלי עסקים, לא לצבא – בן תורה בלבד

אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ (כו, ג) הגאולה תלויה בעמל התורה. בזכות התורה נגאלנו, ובזכותה עתידים אנו להיגאל, והדברים רמוזים בפסוק, שכן "אם" ראשי תיבות: אהרן משה, אסתר מרדכי, אליהו משיח. יש כאן רמז

ברוך מרחם על הארץ

ברוך מרחם על הארץ

כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לה' (כה, ב) טעמים רבים נאמרו במצות השמיטה, ואחד מהם הוא – מנוחת הארץ. כפי שאדם עובד ששה ימים ונח ביום השביעי, ומצינו זאת

ככה בכל שישי יכפיל מזוני

ככה בכל שישי יכפיל מזוני

וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַה' (כג, ג) אדם אינו מפסיד משמירת שבת, על אף שהוא שובת ממלאכה. גם אם אדם מתחיל לשמור שבת שלא לשמה, בסופו של

הדרך להגיע לכבישת היצר

הדרך להגיע לכבישת היצר

זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה' (ט, ו) מהו ה"דבר" האמור כאן? מה היו צריכים ישראל לעשות בכדי שירא אליהם כבוד ה'? פירש התרגום יהונתן: "דֵין פִּתְגָמָא דְתַעַבְדוּן, אַעַבְּרוּ יַת יִצְרָא

כל אחד יכול לשמור שבת

כל אחד יכול לשמור שבת

שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לה'… (שמות לא, טו) הקב"ה אמר לאדם הראשון (בראשית ב, יז): "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת", והיות ויומו של הקב"ה הוא אלף שנה, כמו שנאמר

הטלוויזיה כסיטרא אחרא וככלב רע

הטלוויזיה כסיטרא אחרא וככלב רע

"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" (כז, כ). במילים "וְאַתָּה תְּצַוֶּה" התורה הקדושה רמזה לנו יסוד גדול והוא שעל האדם תחילה לבדוק עצמו לפני שבודק את

כשהרב נזהר לא להפסיק שירת האלמנה

כשהרב נזהר לא להפסיק שירת האלמנה

וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם (כא, א). פירש רש"י: "כל מקום שנאמר 'אלה' פסל את הראשונים, 'ואלה' מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני". יש שבארו, שבפרשה הקודמת, פרשת יתרו, התייחד הדיבור ביתר

להידבק בחכמים

להידבק בחכמים

וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹקִים (יח, ה). יתרו היה איש חשוב וכהן מדין. למרות זאת עזב את עמו ומולדתו, ויצא אל המדבר השמם, כדי

גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ

גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ

כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ (י, א) פַּרְעֹה מְקַבֵּל מַכּוֹת נוֹרָאוֹת בָּזוֹ אַחַר זוֹ, וּבְכָל זֹאת אֵינוֹ נִכְנָע. וּמַדּוּעַ לִבּוֹ קָשֶׁה כָּל כָּךְ? "כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ" – הַ'אֲנִי' שֶׁלּוֹ – "אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד"

המרוקאי ביקש לעלות לארצות הברית דרך צרפת

המרוקאי ביקש לעלות לארצות הברית דרך צרפת

בֵּין עִקָּר לְטָפֵל וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם (ו, ג) פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: "וָאֵרָא – אֶל הָאָבוֹת". וְלִכְאוֹרָה הַדָּבָר תָּמוּהַּ, כְּלוּם לֹא יָדַעְנוּ שֶׁאֵלּוּ הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים? הֲרֵי

רוּחַ יִשְׂרָאֵל סַבָּא

רוּחַ יִשְׂרָאֵל סַבָּא

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ (א, א) לִכְאוֹרָה לֹא מוּבָן מַהוּ "אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ", וְכִי בְּכָל בַּיִת וּבַיִת וּבְכָל מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה הָיָה נִמְצָא יַעֲקֹב אָבִינוּ? הֲרֵי יַעֲקֹב

הַצַּדִּיקִים מְחַיִּים אֶת יְמֵיהֶם

הַצַּדִּיקִים מְחַיִּים אֶת יְמֵיהֶם

וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת (מז, כט) הָ"אוֹר הַחַיִּים" הַקָּדוֹשׁ, מְדַיֵּק בִּלְשׁוֹן הַפָּסוּק, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר 'וַיִּקְרַב יִשְׂרָאֵל לָמוּת' אֶלָּא "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת". הוּא מְבָאֵר, כִּי יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא קָרַב לָמוּת כְּלָל, אֶלָּא יָמָיו – הֵם

אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּי

אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּי

וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי (מד, יח). נְטִיָּתוֹ הַטִּבְעִית שֶׁל הָאָדָם הִיא לְהַאֲשִׁים אֲחֵרִים בְּכָל תַּקָּלָה, וְאַף אִם נִרְאֶה שֶׁיֶּשְׁנָהּ גְּזֵרַת שָׁמַיִם, תּוֹלֶה הוּא אֶת הַדִּין בַּאֲחֵרִים – בְּאַשְׁמַת פְּלוֹנִי וּבִגְלַל חֲטָאֵי אַלְמוֹנִי. אַךְ