הרב ראובן אלבז

לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה

לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה

בתורה תמיד נכתב חג הפסח בלשון "חג המצות", ואילו בפי בני אדם רגילים לקרא לחג זה בשם "חג הפסח", והטעם לכך לפי ש"חג המצות" הוא על שם שלא הספיק בצקם של ישראל להחמיץ ביציאתם ממצרים,

הסוסים שילמדו אתכם על פורים

הסוסים שילמדו אתכם על פורים

כדי להגדיר ולהמחיש את גודל מעלת ימי הפורים הקדושים להם אנו מתקרבים המשילו רבותינו זאת במשל לעגלון שהסיע בעגלת הסוסים שלו את אחד מעשירי העיירה, לאחר שהגיעו לעיר הגדולה ביקש העשיר לעצור את העגלה ונכנס

הסבלנות משתלמת

הסבלנות משתלמת

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי (שמות כה, ב). פרש רש"י: "לי – לשמי". אומנם מצות הצדקה נחשבת למצוה, גם אם הנותן אינו מכון לשם

כבוד הזולת – יתום ואלמנה

כבוד הזולת – יתום ואלמנה

כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן. אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ (שמות כב, כא-כב). כתב ה"חינוך" (מצוה סה): "נמנענו מהכביד במעשה, או אפילו בדיבור, על היתומים והאלמנות, שנאמר: 'כל

באמצע הכביסה, הדלי נחלק לשניים

באמצע הכביסה, הדלי נחלק לשניים

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ… אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ… וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם (שמות יח, א-ט). יתרו

נחום: עוור, גידם וקטוע רגליים

נחום: עוור, גידם וקטוע רגליים

וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה (שמות יד, כב). חז"ל אומרים, שבני ישראל היו יראים להיכנס למים, עד שקפץ נחשון בן עמינדב וירד תחילה, ואחריו באו כל ישראל. חז"ל מוסיפים ואומרים, שכשנחשון נכנס למים, הם

מאמין רק לעיתון? תלמד לקרוא

מאמין רק לעיתון? תלמד לקרוא

נסי מצרים – תעודה נצחית וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' (י, ב). למי נועד הפפירוס סדרת הניסים שנעשתה במצרים הייתה עבור

הילד שנולד ללא יד

הילד שנולד ללא יד

הָרַחֲמִים שֶׁבְּתוֹךְ הַדִּין 'וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' (ו, ב). שֵׁם אֱלֹוקִים וְשֵׁם הֲוָיָ"ה כְּאֶחָד ה"אור החיים" הקדוש מבאר, שבפסוק זה נזכר גם שם אלוקים המורה על דין, וגם שם הוי-ה המורה

כור היתוך ליצירת העם הנבחר

כור היתוך ליצירת העם הנבחר

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה (א, א) בפרשתנו, ובפרשיות הבאות, מתוארת ירידת עם ישראל למצרים, שם סובלים הם צרות קשות ונוראות עד בא שעת גאולתם. מהי תכלית ירידתם למצרים? לשם מה צריך עם שלם

הצדיקים מחיים את ימיהם

הצדיקים מחיים את ימיהם

ה"אור החיים" הקדוש, מדייק בלשון הפסוק, שלא נאמר 'ויקרב ישראל למות' אלא "ויקרבו ימי ישראל למות", ומבאר, כי יעקב אבינו לא קרב למות כלל, אלא ימיו – הם שהתקרבו לסיומם והם אלו שהצטערו על כך

להוריד את מפלס השנאה

להוריד את מפלס השנאה

וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה (מד, יח) מהו 'אליו'? לשם מה נכתבה התיבה הזו? אלא – אומר ה"אור החיים" הקדוש –

מדת הבטחון וחובת ההשתדלות

מדת הבטחון וחובת ההשתדלות

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם (מא, א) יוסף היה מופלג בבטחונו בה' ה"אור החיים" הקדוש ביאר, שפרעה היה חולם שנתיים ימים בתמידות את החלום הזה, אלא שהיה שוכחו, ולסוף שנתיים ימים חלם שוב את

וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה

וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה

"וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף" (לז, א-ב) רש"י בתחילת הפרשה מביא משל בענין כוחו של יעקב מול עשו: "הפשתני הזה נכנסו גמליו טעונים פשתן, הפחמי תמה: 'אנה יכנס כל

התלהבות של בעלי תשובה

התלהבות של בעלי תשובה

כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה (לב, ה) יש ללמוד מרשעים את דרכי פעולתם רש"י מביא את מאמר חז"ל: "עם לבן הרשע גרתי, ותרי"ג מצוות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים". ומפרשים

סולם שלבי התמודדות מול היצר

סולם שלבי התמודדות מול היצר

וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא (כח, י-יא) לפתח חטאת רובץ ה"אור החיים" הקדוש דורש פסוקים אלו בדרך רמז: "ויצא

בלתי אפשרי? – ליצנות!

בלתי אפשרי? – ליצנות!

וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק (כה, יט) המתפלל על חברו נענה תחילה פירש רש"י: "אברהם הוליד את יצחק – על ידי שכתב הכתוב 'יצחק בן אברהם', הוזקק לומר 'אברהם הוליד את

הַמְחַשֵּׁב עַצְמוֹ גָּדוֹל – מִתְקַטֵּן!

הַמְחַשֵּׁב עַצְמוֹ גָּדוֹל – מִתְקַטֵּן!

וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה (כג, א) הַתּוֹרָה מְצַיֶּנֶת אֶת מִסְפַּר שְׁנוֹת חַיֶּיהָ שֶׁל שָׂרָה אִמֵּנוּ בְּפֵרוּט רַב: מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים. רָאִיתִי בֵּאוּר נִפְלָא, הַמִּתְיַחֵס

משכני אחריך נרוצה

משכני אחריך נרוצה

קרבם בעבותות אהבה ביום השלישי למילת אברהם הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה, ואברהם הצטער על כי נמנעה ממנו מצות הכנסת אורחים, מצות החסד שכה אהב. "וישא אברהם… והנה שלושה אנשים" – אברהם לא ידע כי מדובר

פסגת החסד לדאוג לכלל ישראל

פסגת החסד לדאוג לכלל ישראל

וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ (יב, א) לֵךְ מה"לְּךָ" והיה תמים אברהם היה עמוד החסד. הוא לימד אותנו שכדי לדבוק בחסד, יש להפסיק להסתכל רק על עצמך, על הלְךָ, אלא יש להסתכל על צרכי הזולת,

זיכוי הרבים במשנת מרן זצוק"ל

זיכוי הרבים במשנת מרן זצוק"ל

איתא בזוהר הקדוש (כרך א פרשת נח, דף לח ע"ב): "תנו רבנן, מה השיב הקדוש ברוך הוא לנח, כשיצא מן התיבה וראה כל העולם חרב, והתחיל לבכות עליו, ואמר: רבונו של עולם, נקראת רחום –

התורה תכלית העולם

התורה תכלית העולם

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ (א, א) בראשית – בשביל ראשית התורה הקדושה מתחילה במילה "בראשית". ורש"י מביא את דרשת חז"ל (בראשית רבה א, ו): בראשית – בשביל ראשית. ומה היא ה"ראשית"? התורה

שאיבת הקדושה מבית המקדש

שאיבת הקדושה מבית המקדש

נצטוינו בתורה הקדושה: "שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת" (דברים טז, טז). כל אדם מישראל היה עולה לבית המקדש שלש פעמים בשנה.

כי כבר רצה האלקים את מעשיך

כי כבר רצה האלקים את מעשיך

יום הכיפורים הוא יום סליחה ומחילה, וכתב הרמב"ם (בהלכות שגגות פרק ג הלכה י), שיום הכיפורים אינו מכפר אלא למי שמאמין שיום זה הוא יום מחילה וסליחה וכפרה. והנה, לאחר שהאדם היה שרוי ביום הכיפורים

אשרי העם יודעי תרועה

אשרי העם יודעי תרועה

הכח לעקור את שורשי הרע פרשת נצבים נקראת תמיד בסמוך לראש השנה, ויש בה רמז המעורר אותנו למצות התקיעה בשופר, שהיא מעיקרי היום, והוא: אותיות המלה 'שופר' הן ראשי תיבות של מילות הפסוק: "שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה