משה ולדר

על גברים ומעונות-היום (או מחר) / משה ולדר

על גברים ומעונות-היום (או מחר) / משה ולדר

  באשר מיום הלך האדם על האדמה הטובה כשלצידו עזר כנגדו, הלא היא האישה. ובאשר הם שניהם מורכבים מאי-אלו יסודות שונים בתכלית, נמצאים לבסוף אלו השניים בתימהון מתמיד לנוכח התנהגותו המוזרה של האחר, קרי בן

הכל נשאר במשפחה: פישר מהרהיטים? סבא שלו טוביה קרישר הוא הבן דוד של שוסטק

הכל נשאר במשפחה: פישר מהרהיטים? סבא שלו טוביה קרישר הוא הבן דוד של שוסטק

בבוקר"טים עייפים אלה כשאני מוצא עצמי לעיתים מקלף תפוז בהיחבא, משתדל שלא לבלוט בנוף עד ששוב אתפס על ידי עובר אורח מזדמן שיעצר וירחרח בחשדנות לאמור "היי, מי מקלף כאן תפוז?", אזי אקפל את זנבי

אבל חרוב אחד נפל // משה ולדר

אבל חרוב אחד נפל // משה ולדר

הוא נפל בסוף, החרוב הזקן מהארבל. זה קרה בהפתעה, יום אחד של רוחות סוערות ופתאום הוא פשוט התמוטט כמו בובה על חוט שהמפעיל שלה יצא להפסקת קפה. זה היה אירוע מכונן, אחרי שנים רבות בהן

ימי חשמנים: "אל תקחו מאיתנו את הסופגניות"

ימי חשמנים: "אל תקחו מאיתנו את הסופגניות"

"ואני שואל, איה שמחת החיים? מדוע שלא נשמן קצת את הגלגלים, אנחנו מבטיחים לא להגזים, נשתה דאייט בסוף, אולי אפילו נאכל קצת ירקות, אבל אל תקחו מאיתנו את כל המאכלים הללו! נהגו מאז ומעולם לאכול

הקפה של אחמד / משה ולדר עם משל ושנינה

הקפה של אחמד / משה ולדר עם משל ושנינה

  אחמד פסע אל תוך קרחת היער הקטנה כשהוא אוחז את הסלולרי שלו אל מול עיניו. זאת היתה מיומנות כזו שהוא סיגל לעצמו- כמו רבים אחרים בדור הסלולר- את ההליכה תוך כדי התבוננות במכשיר, כאשר

איפה הגננת שתעצור את הטירוף?

איפה הגננת שתעצור את הטירוף?

שלושה ילדים מתפרעים בהיותם קטנים, נטפלים לבן העשיר של הכיתה, אך הגננת עוצרת אותם, נשאלת השאלה איפה הגננת שתעצור את העיתונאי, הח"כ והשופט שנטפלים לבן של נתניהו

מפעל של רגשות / משה ולדר עם משל ושנינה

מפעל של רגשות / משה ולדר עם משל ושנינה

"הנה אתה נערי! בוא תכנס אל תתבייש, תתבשם מריח הניחוח, מה? לא אני צוחק זה רק דבר כזה שאומרים… למה, אתה רגיש לבשמים? אותך שלחו ממערכת העיתון ההיא זמן ועט הלא כן? לסקר את המפעל

אחוות האזרחים הקטנים שדופקים את המערכת

אחוות האזרחים הקטנים שדופקים את המערכת

ביום יום אנחנו לא יוצרים קשר עם זרים אחרים, אך כשנתקע קבוצה של זרים גמורים בתחנת אוטובוס, והאוטובוס יאחר כהרגלו, אנחנו נמצא להפתעתנו נושאי שיחה משותפים. מה קורה לנו באותם רגעים? משה ולדר במשל ושנינה

נחצ'ה של סוכות: משה ולדר ב'משל ושנינה'

נחצ'ה של סוכות: משה ולדר ב'משל ושנינה'

"השנה החלטתי לבנות סוכה". כך סיפר לי פסח שמאלטר בדרכינו לשוק ארבעת המינים. "אה כן?", נתרגשתי עימו, "בשעה טובה ומוצלחת, שיהיה אהה… יישוב ארעי", "כן, בעזרת ה' ", אמר פסח, "מה קרה שהחלטת לבנות סוכה",

דבר אליו • ממשיל בשנינה עם ילד מתוק

דבר אליו • ממשיל בשנינה עם ילד מתוק

קיץ תתפ"ז דפיקות נשמעו מתוך המכשיר הקטן שנח על השולחן, האמא הרימה אותו וזיהתה מייד את הסימן שהופיע על גבי המסכון- דלת מרצדת עם קווים קעורים (כלומר-קריקטורה של דפיקה מ.ו.) . "הוא כאן!!!", היא כתבה