ינון פלח

התקשורת היא סוכנת התודעה מספר אחת. היא אולי לא קובעת איזו עיר אמורה להיות בסגר, אבל היא בהחלט תורמת לשיח המפלג נגד הציבור החרדי שמתנהל כאן כבר חודשים ארוכים

אם אפשר לקיים ישיבות ממשלה דרך הזום, אפשר גם להפגין דרך הזום. אם אפשר ללמד ולחנך את ילדי ישראל מרחוק, אפשר גם להפגין מרחוק

הקמפיין של מור יוסף ושות' ייגנז באותה מהירות שבה נולד. ייתכן כי מלכתחילה ידע מור יוסף שהקמפיין הנוכחי לא יעבור את הסנסורים של ראשי המפלגה. המהירות שבה ראשי הבית היהודי התנערו מהכרזה המדוברת, מולידה את

הרצוג מגיע לישורת האחרונה של המשא ומתן כשהוא חבול, מוכה ומרוט נוצות. נתניהו עשה לו בית ספר לפוליטיקה במובן הרע של הסיפור. הרצוג טירון, נתניהו אשף. קדנציה רביעית כראש ממשלה, הקנו לנתניהו רזומה בכל הקשור

הנערים בהו בדרכם במשך דקה ארוכה בעשן הריחני מיתמר בעוד שבעה יהודים בעטו במים הקפואים ברגליהם. ניסו לגנוב שניות של אוויר. החייל העביר את הסיגריה אל זווית פיו וירה בראשה של אישה אחת. האוויר פרח

הרשימה ב"הארץ" לא קוראת להפלת נתניהו באופן רשמי • מכנים זאת: המפתח לניצחון מלחמת האזרחים. כלומר: ישראל מצויה בעיצומה של מלחמת אזרחים • בצד אחד, אתם מבינים לבד, נמצאים בצלאל סמוטריץ' ודומיו • בצד השני

ועידת 'דגל התורה' השלישית שנפתחה ביום שלישי והסתיימה בשעות הצהריים של יום חמישי בהשתתפותם של גדולי ישראל, סימנה את האות לפתיחתה של מערכה פנים חרדית. הוועידה, שהתקיימה בכפר הנופש שבקיבוץ 'חפץ חיים' עסקה במגוון רחב

שני ראשי מפלגות, נמצאים בעיצומה של סערה משפטית: 17 שנים אחרי מעשיהו, אריה דרעי שוב עשוי למצוא עצמו בדרך לחדרי החקירות • 17 שנים אחר שנחקר בפרשת העמותות ושמר על זכות השתיקה, עשוי יצחק הרצוג

נתניהו שבע קרבות בקדנציות האחרונות שלו. בעיקר מול הממשל האמריקאי והנשיא ברק אובמה. בינואר 2017, גם נתניהו ישחרר אנחת רווחה, עם מינויו של הנשיא או הנשיאה שיחליפו את אובמה. הניסיון של נתניהו להתערב בפוליטיקה הפנימית

גפני השיב בכעס לסלומינסקי: "ביטלתי את הדיון מחר אין יותר התדיינות. אם קיימת היום דיון, פניך לא להסכמות. הפכת להיות פקיד של האוצר. עושים פה מעשה זימרי ומבקשים שכר כפנחס". כך הסתיים דיון, אחד מיני

משום מה, ראשי המפלגות סבורים שהבעת עמדות הממצבות אותם במרכז המפה הפוליטית, תסייע להם לקבל קולות מקהלים חדשים. שימו לב כיצד היטשטשו הגבולות הפוליטיים. במחנה הציוני, רבים מבכירי המפלגה כולל היו"ר מנסים לברוח מתדמית המפלגה

שוב התמונות הקשות. שוב הקולות המוכרים. שוב אסון. שוב הרגעים הללו שלופתים את הראש ואת הלב ומונעים ממך להמשיך בשגרה הרגילה. יום ראשון היה עוד יום. תחילת שבוע, שעת ערב. ההודעה הראשונה הייתה דיווח, כמעט

מאז ומתמיד היה הכותל המערבי משאת הנפש של היהודים. בהיותם בגולה ובשבתם בארץ ישראל. שלוש פעמים ביום אנו מתפללים "ותחזינה עינינו בשובך לציון". לא לקשת רובינסון ולא לרחבה כזו או אחרת. לציון, ירושלים של מעלה,

הם חטפו כוויות קור כשעמדו בחוץ והמתינו לשלג שבושש לבוא ורק נתניהו ממשיך לשמור על ארשת פנים קפואה, למרות שאין לכך קשר למזג האוויר. הוא גם הבטיח שהבניה שהוקפאה בירושלים מקורה בהחלטה מדינית ולא בחמ"ל

בין עותניאל לתל אביב מפרידים כמה עשרות קילומטרים. לפני שלושה שבועות הגיע נישאת מלחם וירה לעבר יושבי מסעדה הסמוכה לדיזינגוף סנטר ונמלט. ביום ראשון רצח מחבל את דפנה מאיר בפתח ביתה בעותניאל ונמלט. נישאת מילחם

22 שנה המתין אריה דרעי לרגע שישוב למשרד הפנים. הדרך הייתה פתלתלה. לא מעט מהמורות הונחו בדרך לכיבוש היעד הנכסף. מהיום שחזר להנהגת ש"ס, חלפו כמעט שלוש שנים. בקדנציה הקודמת הוא ראה את שולחן הממשלה