"שתלמד את הלקח" • רב הכותל בנבכי ההפטרה

רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים, הרב שמואל רבינוביץ על קורבנות וחינוך במשא מתובל בסיפורי משל, דברי הצדיקים ואנקדוטות מהפטרת השבת

הרב שמואל רבינוביץ. צילום: ויקיפדיה
הרב שמואל רבינוביץ. צילום: ויקיפדיה

בהפטרת ראש השנה מסופר על אלקנה שהיה עולה בכל שנה ושנה למשכן בשילה, ועמו עלו כל משפחתו, עבדיו ושפחותיו וכו'. הוא היה עושה זאת בקול גדול, כדי שגם אחרים יבחינו בו ויעלו עמו. בכל שנה ושנה היה הולך בדרך אחרת, וכל זאת כדי לגרום ליותר ויותר אנשים לעלות עמו לרגל. כך שברור שאצלו העליה לרגל הייתה בחשיבות עליונה ביותר.

אחרי שנים של עקרות ל"ע זכתה חנה אשתו ללדת את בנם – שמואל והנה עם לידתה נאמר: "וחנה לא עלתה כי אמרה לאישה עד יגמל הנער והבאותיו ונראה את פני ה'…". ולכאורה, מדוע ויתרה חנה על העליה לרגל, כדי להיות עם בנה, הרי בשעת העליה לרגל זכו לגילוי אלוקות "כדרך שבא לראות כך בא ליראות" (חגיגה ב, א), ובפרט שחנה היתה נביאה, כך שלגביה שבעתיים העליה לרגל היתה בדרגה נעלית ביותר? גם אם יש צורך לטפל בבנה הפעוט הרי לפי משמעות הכתוב והמדרשים היה אלקנה אדם עשיר, ובאפשרותו היה לשכור מינקת עבור שמואל, כך שהיה מתאפשר לחנה לקיים מצוות עליה לרגל מבלי לפגוע בצרכים של הפעוט שמואל, א"כ מדוע היא נשארה בביתה וויתרה על הזכות העצומה לראות אלוקות בעליה לרגל?

הרבי מליובאויטש זצ"ל למד מכאן עד כמה גדולה מעלת ההתעסקות בחינוך הילדים. על אף חשיבות העליה לרגל, אמרה חנה שהוויתור על התעסקות בגידול וחינוך הילד ולו לזמן קצר, יש בו חשש לפגיעה קלה בחינוך הילד ועדיף לוותר גם על דבר נעלה כעליה לרגל כדי להתמסר לגמרי בהתעסקות בחינוך.

במילת הפתיחה של ספר ויקרא מופיעה הא' כאות זעירא – בכוונה תחילה כמובן. יתכן שבא הקב"ה לרמוז למשה, ודרך משה לכל הדורות הבאים, את המסר הבא : אלף זעירא – תלמד את הילדים ותקרא להם בעודם קטנים וזעירים. תשקיע ותחנך אותם עוד בינקותם. כפי שרמז לכך שלמה המלך: "חנוך לנער על פי דרכו – גם כי יזקין לא יסור ממנה". על פי דרכו – בפתח דרכו. כמו: על פי הבאר, על פי האהל. בראשית דרכו בחיים, בעודו זעיר וצעיר – למד אותו.

רעיון זה מקבל משמעות בדברי חז"ל ב"ויקרא רבא". "אמר רב אסי: מפני מה מתחילין לתינוקות בתורת כהנים ואין מתחילין מבראשית? אלא שהתינוקות טהורין והקורבנות טהורין, יבואו טהורין ויתעסקו בטהורין". דברי רב אסי מלמדים אותנו שני יסודות: האחד, כי כל נושא החינוך כרוך בהקרבת קורבנות. אי אפשר להצליח בחינוך אם אין נכונות מצד ההורים והמורים להקריב, להתמסר ולהקדיש מאונם ומהונם להצלחת הילדים בתורה וביראת שמים. משום כך מתחילים ללמד את הילדים דווקא בספר ויקרא, ובכך רומזים להורים, כי חייבים להקריב, כדי לראות פרי בעמל החינוכי. ואף לוותר על הרוחניות שלהם כמו חנה שוויתרה על העליה לרגל.

היסוד השני שמלמד אותנו רב אסי הוא, להתחיל בלימוד ובחינוך בגיל הרך ביותר. כפי שלימדנו אלישע בן אבויה באבות פרק ד': "הלומד ילד למה הוא דומה, לדיו כתובה על ניר חדש". להבדיל מהלומד זקן, הדומה "לדיו כתובה על ניר מחוק". לא בכדי קבעו חז"ל: "גירסא דינקותא לא משתכחא". כל מה שנלמד בגיל הרך, מוטבע בחותם עמוק בתודעתו של הלומד.

לימוד של תינוקות וחינוכם של ילדים בגיל הרך מעניקים סיכוי לראות ברכה בעמל.

סיפור עתיק יומין המבסס דברים אלה, מתאר אדם שהיה שקוע כל ימיו בעולם העסקים, ולא הקדיש מזמנו לחינוך ילדיו ולמתרחש בתוך כותלי ביתו. גם בשבתו לשולחן השבת והחגים, מחשבותיו נדדו לעסקיו הענפים שבהם עשה חיל רב. כגודל הצלחתו בפריחה הכלכלית – כן גדל כישלונו בחינוך הילדים, שעולמם החומרי היה פורה מאד, אך בתחום הרוחני היו דלים ואביונים.

בנו הבכור התחבר עם חברים ריקים ופוחזים, אשר סטו מדרך הישר והיו לכנופייה של ליסטים. בכישרונותיו הפך הילד למנהיג הכנופיה. יום אחד נסע האב לרגל עסקיו לנסיעה ארוכה מאד, ועימו מצבורים של יהלומים, אבנים טובות ומרגליות. בהגיע רכבו לנקיק צר על אם הדרך, חסמה כנופיית שודדים את הדרך ואילצה את הרכב לעצור, ובאיומי אקדח הוציאה את האיש מרכבו. פני השודדים היו לוטים במסכה, ובעוד שמנהיג הכנופיה ראה כי אביו הוא קורבן השוד כמובן האב לא הכיר את בנו.

הצביע הבן מנהיג הכנופיה על עץ בעל גזע עבה ביותר, ואמר לאב : "אם חייך יקרים לך, עקור את האילן הזה מן האדמה". הנשדד היה בטוח כי השודד מהתל בו. "זה בלתי אפשרי", אמר. "האילן מושרש עמוק באדמה, הגזע עבה ביותר, ולא ניתן להזיזו אף מילימטר". בין האילנות צמחו גם עשבים שוטים, בעלי גבעול דקיק כדרכם של עשבים. את אלה אמר הנשדד, אני יכול לנקש, אך לא את האילן עם הגזע. ברגע זה הסיר מנהיג הכנופיה את המסכה מעל פניו ואמר לו: "אני הבן שלך. כשהייתי עשב רך, לא דאגת לנקש ולטפל בי ובחינוכי. היום אני מושרש עמוק בחטא ונושא באחריות למשפחות רבות של פשע. להחזיר אותי בתשובה ולדרך הישר בעת הזאת, תהיה עבורך משימה בלתי אפשרית. רציתי שתלמד את הלקח. לו היית דואג מבעוד מועד להפוך אותי ראוי להמשך מורשת הדורות היה לך למי להוריש מורשת. חבל מאד!".

"חנוך לנער על פי דרכו", בפתח חייו, בעודו עשק, תוך הקרבה רוחנית וגשמית, כי אז, "גם כי יזקין לא יסור ממנה".

השארת תגובה