גם נתניהו יודע שהעולם לא ימתין עבורו זמן רב

ינון פלח
ינון פלח

בין עותניאל לתל אביב מפרידים כמה עשרות קילומטרים. לפני שלושה שבועות הגיע נישאת מלחם וירה לעבר יושבי מסעדה הסמוכה לדיזינגוף סנטר ונמלט. ביום ראשון רצח מחבל את דפנה מאיר בפתח ביתה בעותניאל ונמלט. נישאת מילחם נלכד וחוסל כעבור שבוע. רוצחה של דפנה מאיר נלכד כעבור יומיים כשכוחות מיוחדים שלפו אותו מהמיטה בביתו.

אלו העובדות היבשות. השאלה – כיצד הגיבו מרבית כלי התקשורת בשתי הסיטואציות. הפיגוע בת"א גרם לחרדה לאומית ולמשדרי חדשות תכופים. העובדה שהמחבל הסתובב חופשי במשך שבוע ימים ועלול היה להוציא לפועל פיגוע נוסף, הדירה שינה מעיניהם של תושבי גוש דן, ובצדק רב.

מאידך, תושבי עותניאל הסתגרו בבתיהם למשך מספר שעות ולאחר מכן, על אף הכאב העצום עם רציחתה של דפנה מאיר הי"ד, החיים חזרו למסלולם.

נכון, קיים הבדל בין מחבל שמסתובב עם תת מקלע והמודיעין סביב מקום הימצאו – לפחות בימיה הראשונים של החקירה – לוט בערפל, לבין צעיר בן 16 חמוש בסכין שע"פ הערכת המודיעין, חזר להסתתר בכפרו סמוך ליישוב עותניאל.

ובכל-זאת, כאשר מחבל מסתובב חופשי בת"א, מרבית כלי התקשורת חשים כאילו מישהו מסתובב להם בתוך הבית ומפר את שלוות היום יום. בעיניהם, זה מצדיק דיווחים שוטפים ועדכונים חיים בכל רגע נתון. אולם כאשר מחבל מסתובב חופשי באזור עותניאל, זה כבר לא ניוז. נו, זה רק עותניאל. שוב המתנחלים האלה עושים צרות. זה הרי מעבר לקו הירוק. זו בכלל אשמתם שבחרו לגור שם.

לפעמים גם התקשורת נוהגת איפה ואיפה. זה לא שנרשמה התעלמות מהפיגוע בעותניאל. משהו ברוח הדברים היה שונה. הפיגוע בתל אביב קיבל הד תקשורתי נרחב יותר למעט הפיגוע בעותניאל. אולי אין לכך קשר לימין ושמאל, אבל השבוע שוב הוכח שמדינת תל אביב, לפחות חלקה הגדול, מנותקת מהוויה הכלל ישראלית.

שברו שמאלה

ליזי שגיא משמשת בתפקיד מנהלת אגף המידע בארגון "בצלם". היא פעילה גם בקבוצת "מחסום WATCH", ב"קואליציית נשים לשלום" ובארגוני שמאל אחרים. תפיסת עולמה קיצונית גם ביחס לאנשי שמאל.

מעבר לכך שבעבר הצהירה שאינה עומדת בצפירה ביום הזיכרון, דבריה עוררו לא מעט שערוריות. "בפעם הראשונה שלא עמדתי בצפירה של יום הזיכרון 'לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות איבה', הרגשתי שזה שיא שיאי השיאים בכפירה", אמרה. "נפרדתי מהסמל העיקרי – הנרטיב החברה שסוגדת למתים ומתעלמת מן החיים".

וזו ההתבטאות השערורייתית שלה שעוררה עליה זעם רב: "ישראל גורמת לזוועות הגדולות של האנושות… ישראל מוכיחה דבקות בערכי הנאציזם. התשובה לשואה היא לא מדינת ישראל כי אם המאבק בגזענות. מדינת ישראל לכשעצמה, דווקא מוכיחה דבקות בערכי הנאציזם למיניהם: עליונות הגזע, לאומנות, קישור בין עם למדינתו כהכרח קיומי, מדיניות ההפרדה, קשר בין נאמנות לאזרחות, דמוניזציה ל'אחר' ש'מאיים' על הקיום ועוד… אל מול זה, גוזרת ישראל קופונים רבים בעולם, על חשבון השואה".

בהזדמנות אחרת אמרה: "אז איזה עם אנחנו? אנחנו לא מקימים תאי גזים ומחנות השמדה, אבל אילו היו, כמה אנשים היו מתנגדים לכך בפועל ולא בלב? אנחנו מקימים גטאות… נבחרי ציבור ואנשי דת מסיתים נגד ערבים ואיש אינו סותם להם את הפה… אז גם אנחנו רוצחים, טובחים (ראו עזה לאחרונה), מגרשים, מפרידים במחסומים בין אמא לילדיה, בין בני משפחה… איזה מוסר יש לנו? אין לנו! המוסר שלנו הוא אשליה ותו לא".

הדברים פורסמו לפני זמן רב. מנכ"לית בצלם הגיבה בשעתו ואמרה כי היא אינה מסכימה עם דבריה של שגיא ובכל אופן הדברים נכתבו לפני ששגיא החלה את עבודתה בארגון "בצלם". בהמשך, נאלצה שגיא לעזוב את "בצלם" ועברה לעבוד במסגרת "הקרן למגיני זכויות אדם", עמותת בת של ארגון "יש דין".

בעמותה זו מצאה שגיא כר נוח ודרור למחשבותיה. במקום שבו מנכ"לית הקרן מכנה את ישראל "מדינה גזענית ורצחנית" ותומכת בחיסול ישראל וב"סיום הכיבוש מהירדן לים", אין מקום לפרשנות. לא מדובר בארגון שראשיו רואים את טובת ישראל אל מול עיניהם. אלה אנשים שהמירו את הלאומיות שלהם ואת הזהות הישראלית שלהם לפלסטינית.

שגיא אינה הראשונה בקרב ארגוני השמאל שמעזה להתבטא באופן קיצוני. פרופ' אלון ליאל, הנחשב לאחד מוותיקי הדיפלומטים של ישראל חטא בכך לא מעט פעמים. ליאל כיהן כמנכ"ל משרד החוץ, שגריר ישראל בכמה מדינות, יועצו של אהוד ברק ובתפקידים נוספים. רעייתו, רחל ליאל מכהנת כמנכ"לית השלוחה הישראלית של "הקרן החדשה לישראל". בתו, דפנה, משמשת ככתבת הכנסת של חדשות ערוץ 2.

ב-2015 השתתף פרופ' ליאל בפנייה לממשלת ברזיל בבקשה שלא לאשר את כוונתה של ישראל למנות את דני דיין לתפקיד שגריר ישראל בברזיל. בהרצאה שנתן ליאל לאנשי "שוברים שתיקה", הוא אמר לאנשי הארגון כי על אף שיש להם לגיטימציה של שני אחוזים בציבור הישראלי, לא ניתן להמתין בשל התרחבות ההתנחלויות ויש לפעול מחוץ לישראל. הוא המליץ לפעילים להפעיל לחץ לחרם בינלאומי שרק הוא יוכל להשפיע על ישראל, כפי שקרה בדרום אפריקה: "אתם ראש החץ שאומר לעולם שהכיבוש הוא בלתי נסבל לנו ובלתי נסבל להם. זה בלתי נסבל לשני העמים, ואז ברגע שתהיה הכרה שזה בלתי נסבל יתחילו להתגלגל דברים". עוד המליץ ליאל לפעול להחלטה של מועצת הביטחון שפלסטין היא מדינה חברה, מה שיהפוך את ישראל לכובשת של מדינה חברה באו"ם.

בשבוע שעבר חשף העיתון "ידיעות אחרונות" את הקשר בין אלול ליאל ל"שוברים שתיקה". הדברים שאמר בהרצאה שנשא בפני פעילי הארגון, חושפים טפח מהשקפת עולמו. לא סיום הכיבוש עומד מול עיניו. לא חזרה לגבולות 67 היא משאת נפשו. זו כבר שנאת ישראל שנשמעת מפיו של מי שכיהן בשירות הציבורי שנים ארוכות.

לא שחברי "שוברים שתיקה" היו זקוקים לדבריו של ליאל. חזקה עליהם דבריהם של המנכ"לית לשעבר של הארגון פרופסור נורית פלד אלחנן. "כל התכונות המבחילות שמייחס העולם האנטישמי ליהודים מתקיימות במנהיגי מדינת ישראל". תסלחו לי, אבל לאמירה הזו אין שום קשר לסכסוך הישראלי פלסטיני. אין לכך שום חוט מקשר לוויכוח הפוליטי בישראל בין ימין לשמאל. זוהי אמירה אומללה של אישה אומללה. ולחשוב שמדובר בפרופסורית באוניברסיטה העברית שמפרסמת את מחקריה בעולם במימון האקדמיה הישראלית שנהנית מתקציבי המדינה שהיא עצמה בזה להם ומוציאה את דיבת מנהיגיה רעה.

ואגב, זו לא האמירה החריפה שיצאה מפיה המפיק מרגליות של שנאה. לאחר אחד מפיגועי ההתאבדות שבו נרצחה בתה סמדר, אמרה הפרופסורית בראיון: "זה הגביר לי את הכעס כנגד שלטון הכיבוש כי מי שאשם ברצח הזה הוא הכיבוש. המתאבדים הם העשבים השוטים. הגידולים הממאירים של הכיבוש".

כמעט בלתי אפשרי להבין את דבריהם של אלון ליאל, פרופ' נורית פלד אלחנן, ליזי שגיא ודומיהם. אלה לא אנשים שטובת ישראל מול עיניהם. טובת הפלסטינים עומדת לנגדם. לנצח הם יצדיקו את הצד הפלסטיני. תמיד ישראל תהיה אשמה. הם לא שופטים את הסיטואציה. הם רק מאשימים. המשמעות היא שהם נקטו צד בסכסוך. זה לא הכיבוש שמדיר שינה מעיניהם. זו השנאה העצמית שמכלה בהם כל חלקה טובה. מי שנלחם בכיבוש אינו מסית נגד בני עמו. מי שמדבר סרה בבני עמו אינו רוצה בטובתם.

ארגוני השמאל הללו שמתהדרים בניקיון כפיהם ממומנים לפחות בחלקם ע"י הקרן החדשה לישראל. חלקם, זוכים לסיוע כספי מגופים כדוגמת ה-BDS, באמצעות קרנות אירופאיות הנתמכות ע"י הארגון שחרט על דגלו החרמה של ישראל. הכספים עוברים כמה צינורות עד שמגיעים לידיים ישראליות, בניסיון לטשטש את העקבות.

ועוד לא דיברנו על עזרא נאווי, שסיפורו התפוצץ בשבוע שעבר בקול רעש גדול, כמי שהתגאה בכך שהוא מסגיר לידי הרשות הפלסטינית, תושבים פלסטינאים שהחליטו למכור את אדמתם ליהודים, על אף שברור שעל חלקם ייגזר דין מוות.

בארגוני השמאל בוחרים להאשים את הימין, את התקשורת, את הממשלה, את הכיבוש. בקיצור, כולם אשמים. אולי הגיע הזמן, שאלו שבאמת רוצים לנהל כאן וויכוח סביב שאלת גבולות שישים ושבע או סביב סוגיות מדיניות ברות הכרעה, שיבודדו מעליהם אישים וארגונים שעושים שירות לצד השני. כך לא פותרים סכסוך בן מאה שנים. כך מעצימים אותו ועל הדרך מעמיקים את הקיטוב בתוך החברה הישראלית.

ארגונים כדוגמת "בצלם", יש דין", "מחסום ווטש", "קואליציית נשים למען שלום", "שוברים שתיקה", "הקרן החדשה לישראל" ודומיהם, לא קידמו את השלום במילימטר. מי שתומך בשלום לא מפיץ שנאה כנגד מדינת ישראל ושולל את קיומה.

אם תרצו, זו אחת הסיבות לכך שמחנה השמאל שכונה בעבר "מחנה השלום", התכווץ לממדים שאין בכוחו לאיים על אף ממשלת ימין שתוקם, בין אם נתניהו בראשה ובין אם יהיה זה מועמד אחר ממחנה הימין.

היוזמה הסעודית

"האתגר הכל-כך חשוב שעומד בפנינו היום, הוא קידום השלום. גם על כך שוחחתי עם הנשיא אובמה, ואני תומך מאוד ברעיון לשלום האזורי שהוא מוביל. אני שותף לרצונו של נשיא ארצות-הברית להביא עידן חדש של התפייסות באזורנו. לצורך זה נפגשתי קודם עם מובארק במצרים ועם המלך עבדאללה בירדן, כדי להסתייע במנהיגים אלה במאמץ להרחיב את מעגל השלום סביבנו. אני פונה מכאן למנהיגי מדינות ערב ואומר: בואו ניפגש. בואו נדבר שלום. בואו נעשה שלום. אני מוכן להיפגש עימכם בכל עת. אני מוכן לבוא לדמשק, לריאד, לביירות – לכל מקום.

"אני קורא למדינות ערב לשתף פעולה עם הפלסטינים ואיתנו כדי לקדם את השלום הכלכלי. אני רוצה להבהיר: השלום הכלכלי איננו תחליף לשלום המדיני, אבל הוא מרכיב חשוב מאוד בהשגתו. יחד נוכל לקדם פרויקטים שמתגברים על החסרונות של אזורנו, למשל: התפלת מים, או שמנצלים את היתרונות שיש לנו כאן, למשל: ניצול אנרגיית השמש, או ניצול מיקומנו הגיאוגרפי לפרישת צינורות גז או נפט, או קווי תעבורה שמחברים את אפריקה עם אסיה, את אסיה לאירופה. יחד אנחנו נוכל לממש את הישגי היזמות המרשימים שאני רואה במפרץ הפרסי. זה מדהים את כל העולם, זה מרשים גם אותי.

"אני קורא ליזמים המוכשרים של העולם הערבי לבוא להשקיע כאן ולעזור לפלסטינים ולנו להזניק את הכלכלה. יחד נוכל לפתח אזורי תעשייה שייצרו אלפי מקומות עבודה ואתרי תיירות שימשכו מיליונים שיבקשו לצעוד בפעמי ההיסטוריה – בנצרת ובבית-לחם, בחומות יריחו ובחומות ירושלים, לשפת הכנרת ולאתר הצלילה בנהר הירדן. יש כאן פוטנציאל ארכיאולוגי-תיירותי עצום, אם רק נשכיל לשתף פעולה, לפתחו ולנצל אותו. אני פונה אליכם, שכנינו הפלסטינים, בהנהגת הרשות הפלסטינית: בואו נתחיל משא ומתן מיד, ללא תנאים מוקדמים. ישראל מחוייבת להסכמים הבינלאומיים ומצפה מכל הצדדים האחרים למלא את התחייבויותיהם. אנו רוצים לחיות עימכם בשלום ובשכנות טובה. אנו רוצים שהילדים שלנו והילדים שלכם לא יראו עוד מלחמה – שהורים, בנים ואחים לא יידעו עוד את יגון השכול; שילדינו יחלמו על עתיד טוב יותר ויממשו אותו; שאנחנו ואתם נשקיע את מרצנו באתים ובמזמרות ולא בחרבות ובחניתות".

אתם יודעים מי חתום על הטקסט הזה? יצחק רבין? שמעון פרס, אהוד ברק? יוסי ביילין? אל תנחשו. זהו נאום בר אילן של בנימין נתניהו ב-2009, שבו הצהיר לראשונה על שתי מדינות לשני עמים.

חלפו כמעט שבע שנים מהנאום. שום התקדמות מדינית לא נרשמה. ככל שנוקף הזמן, גם נתניהו יודע שהעולם לא ימתין עבורו זמן רב. ישראל לא יכולה למצוא את עצמה בבידוד מדיני. מי שנשא בשידור חי את נאום בר אילן, מחויב מתי שהוא לפרוע את השטרות.

בתקופה שבה גל טרור יום יומי גובה את חייהם של ישראלים וממשלת ישראל לא נוקטת צעדים למניעת הטרור, למעט הגברת אכיפה והתמגנות, המצב הנוכחי לא יישאר כך זמן רב.

מאחר וההערכות של מערכת הביטחון הן שסופו של הגל הנוכחי אינו נראה באופק, אזרחי ישראל יתחילו לאבד סבלנות.

לפחות למראית עין, נתניהו מחויב לייצר תהליך מדיני. יוזמות השלום הרבות שנידונו בפורומים שונים במרוצת השנים לא הניבו פרי. כל צד מאשים את הצד השני. אך יוזמה אחת, היוזמה הסעודית, לא עמדה למבחן.

בין ישראל לסעודיה לא מעט מכנה משותף. היטיב להגדיר זאת השבוע ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי האלוף במיל' עמוס ידלין. "כשמלך סעודיה מתעורר בבוקר וסוקר את האיומים על משטרו, בראש הרשימה הוא מונה את איראן ודאע"ש, בדיוק כמו ראש ממשלת ישראל", טען ידלין בראיון. "במקביל בשתי המדינות יש תמיכה ברורה במשטרו של סיסי במצרים במאבקו נגד האחים המוסלמים ורצון להביא להחלשת הציר הרדיקלי איראן-סוריה-חיזבאללה. מה שמונע את שיתוף הפעולה זה הסוגיה הפלסטינית".

אם היוזמה הסעודית תקרום עור וגידים, ישראל תוכל לקבל לגיטימציה של מדינות ערביות מתונות במאבקה נגד הטרור. כאשר ישראל תבנה צעדים בוני אמון אל מול העולם הערבי והמערבי, יהיה לישראל יותר קל להכניס את חמאס וחיזבאללה לרשימה אחת עם דאעש ואל-קעידה.

הקדנציה הנוכחית היא אולי ההזדמנות האחרונה של נתניהו להוכיח שתהליך מדיני הוא בראש ובראשונה אינטרס של ישראל. אבל כל עוד ארגונים כדוגמת "שוברים שתיקה" ו"בצלם" ממשיכים במלאכתם, נתניהו יכול להיות רגוע לגבי עתידו הפוליטי, גם אם התהליך המדיני יישאר תקוע בעשר שנים הקרובות. פעילותם של ארגוני השמאל היא הקמפיין הטוב ביותר שנתניהו יכול היה לבקש.

מחיר השבת

יותר מששמרו ישראל על השבת, שמרה השבת על ישראל. קריסתה של רשת "מגה" שנחשה בעבר לרשת קמעונאית ויציבה, הוא נורית אזהרה אדומה.

בעבר, כאשר בעלי הרשת רכשו את רשת PM:AM והתעקשו על המשך פתיחתה בשבת, היו כמה מידידיו של הבעלים שהתריעו באוזניו: אל תשחק עם השבת. ויסמן המשיך בתכניתו העסקית. הרשת, הכולל את מכלול רשת 'מגה', 'מגה בעיר' ו'יו', עומדת על סף קריסה. ביהמ"ש העניק ביום שני לבעלים ארכה של שלושים יום למצוא קונה. העובדים המתוסכלים השביתו את הרשת ליום אחד כאות מחאה.

מי שהיה בטוח בכוחו ובעוצמת הרשת שבראשה הוא עומד, הופתע לגלות שליושב במרומים יש דרכים משלו להראות כיצד קריאת תיגר על יום המנוחה השבועי, מורידה השקעות של מאות מיליונים ביגון שאולה.

2 תגובות
  1. ישראל פורחת ומשגשגת כבר שישים ושבע שנים ללא שלום. ישראל תמשיך לפרוח ולשגשג ללא שלום. שלום החנק שמציעים לנו כל אוהבינו בעולם הוא מתכון לחיסולינו, בעיקר הצעת השלום הסעודית. כל הצעת שלום שתתקבל על דעתינו תידחה מכך וכל ע"י כל הפרטנרים שלנו, החל בדרישה האלמנטרית להפסיק את ההסתה ואת המלחמה הדיפלומטית.

  2. גדעון סער וישראל כץ הם החלופה המתבקשת והמצליחה!

השארת תגובה