דיל ודברים • עם שמועות לא הולכים לפריימריז

ינון פלח
ינון פלח

22 שנה המתין אריה דרעי לרגע שישוב למשרד הפנים. הדרך הייתה פתלתלה. לא מעט מהמורות הונחו בדרך לכיבוש היעד הנכסף.

מהיום שחזר להנהגת ש"ס, חלפו כמעט שלוש שנים. בקדנציה הקודמת הוא ראה את שולחן הממשלה מספסלי האופוזיציה. בקדנציה הנוכחית, גויסו מיטב המשפטנים שהסבירו שדרעי לא יוכל לכהן כשר הפנים. נתניהו בחר להשאיר את המשרד המדובר בידי הליכוד. דרעי לקח את משרד הכלכלה, וכפרס ניחומים, קיבל גם את משרד הנגב והגליל.

סעיף 52 הידוע עליו סירב לחתום, הוביל אותו לפרישה ממשרד הכלכלה. נתניהו עט על המציאה. הרי ממילא הוא מחזיק בידיו חמישה משרדי ממשלה, ליום פקודה, או ליום שבו ייאלץ לחלק תיקים לשותפה פוטנציאלית שתסכים להרחיב את שורות הקואליציה.

בין נתניהו לדרעי התקיימו דיל ודברים. סוכם שבתמורה למשרד הכלכלה, דרעי יקבל משרד ממשלתי נוסף בסבב התיקים הראשון. על הדרך, משרד הנגב והגליל עבר שינוי השם והפך למשרד הפריפריה הנגב והגליל.

סבב התיקים הגיע מהר מהצפוי. סילבן שלום נאלץ לפרוש מהחיים הפוליטיים. נתניהו הבין שמשרד הפנים לא ישאר בידי הליכוד. כבר לפני כשבועיים, עם פרישתו של סילבן שלום, הודיע נתניהו לחברי סיעתו: משרד הפנים לא יישאר בידינו. דרעי, שחשק במשרד עוד בטרם הורכבה הקואליציה, הבין ששעתו הגיעה. אחרי שעצם מינויו לשר בממשלה צלח את המשוכות המשפטיות, כניסתו למשרד הפנים, לא אמורה לחולל מהומות פוליטיות שיסכלו את המינוי.

סבב התיקים שנתניהו מתכנן עדיין לא יצא אל הפועל. חברי כנסת כצחי הנגבי, בני בגין ואחרים, ממתינים לטלפון המיוחל מלשכת ראש הממשלה. בגין כבר היה שם. הוא מונה לשר ונאלץ להתפטר כדי שנתניהו לא יעבור את מכסת השרים המותרת. כעת, הוא עשוי לשוב לשולחן הממשלה. אבל נתניהו טרם החליט.

לדרעי לא היה זמן להמתין לסבב התיקים. אצל נתניהו, ומי כמוהו יודע, ההתלבטויות עשויות להימשך זמן רב. אם לא יכה על הברזל בעודו חם, הוא יחמיץ את ההזדמנות לשוב לתפקיד המיתולוגי אותו מילא בשלוש ממשלות משנת 1988 עד 1993 אז נאלץ לפרוש.

מינוי וגמור

כהכנה לקראת התפקיד, וכדי שנתניהו לא יתפתל ויאמר שהוא חושש למנותו לתפקיד שר הפנים בשל קשיים משפטיים, ביקש דרעי חוות דעת מנומקת של היועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין. בחוות הדעת ששלח היועץ לדרעי, כתב וינשטיין כי מינויו של דרעי לתפקיד שר הפנים "אינו לוקה באי סבירות קיצונית". וינשטיין סייג את דבריו וציין כי בחודש אוגוסט, כאשר דחו שופטי בג"ץ עתירה נגד מינויו של דרעי לשר הכלכלה הם קבעו כי המינוי 'מעורר קשיים משפטיים' ומצוי 'על גבול מתחם הסבירות'. "כוחן של קביעות אלו שריר גם ביחס למינוי המוצע כעת", כתב וינשטיין בחוות הדעת.
האם זה מה שימנע מתנועות חוץ פרלמנטריות לנסות לנטרל את המינוי? תשכחו מזה. התנועה לאיכות השלטון הגישה עתירה לבג"צ נגד המינוי. גם תנועת אומ"ץ הודיעה שבכוונתה להגיש עתירה בנושא. זה לא מנע משרי הממשלה לאשר את מינויו של דרעי פה אחד.

את מבחן בג"צ דרעי יעבור. סביר להניח שלא יצוצו נימוקים משפטיים חדשים שימנעו מדרעי לכהן בתפקיד. בינתיים, הוא כבר נכנס למשרד הפנים. וכבר ביומו הראשון, הוכיח שליטה ברזי המשרד, אותו הוא מכיר היטב. עשרים שנה חלפו, והנה שוב, ראשי הרשויות שוב משחרים לפתחו וממתינים למוצא פיו.

מכאן ואילך, הדרך סלולה. דרעי לא יוכל לטעון שלא קיבל לידיו משרדים ביצועיים. כעת, כשבדיו תיקי הפנים, הפריפריה, הנגב והגליל, יש לו את כל ארגז הכלים הדרוש לחולל מהפכות. המשרדים הללו תפורים למידותיה של ש"ס ולקהל היעד אליו מבקש דרעי להגיע. ממשרד הפנים שאב דרעי את כוחו. משם, בנה את הדימוי של מנכ"ל המדינה שליווה אותו במשך שנים. האם יצליח לשחזר את תהילת העבר, או שהרעב הפוליטי שהיווה קטליזטור בשנות השלושים לחייו, דעך עם הזמן כשהוא עמוק בעשור השישי?

המבחן האמיתי יהיה בשנה הבאה בהצבעה על תקציב המדינה השנתי. אם יצליח להחיל בו שינויים מרחקי לכת לטובת מעוטי היכולת, הוא יקנה את עולמו. אם יהיה זה תקציב של גזירות, יופנו אליו האצבעות המאשימות.

מה נשתנה?

שר ההיסטוריה הגיע השבוע לביקור קצר. בעידן שבו הכל מתועד, מצולם ומוקלט, גם דברים שנשכחו, עשויים לצוץ.

רק לפני שנה, כאשר מלחמת כיפופי הידיים בין המפלגות התנהלה בעוצמה ערב הקמתה של הממשלה הנוכחית, הבין דרעי שמשרד הפנים לא יהיה בידיו, בוודאי לאחר שמינהל התכנון הועבר למשרד השיכון לבקשתו של השר משה כחלון.

דרעי החליט להפוך את הלימון ללימונדה. כלל לא רציתי את משרד הפנים, טען. בראיון שהעניק לעיתונאים ירון דקל ועמית סגל בגלי צה"ל באפריל 2015, אמר דרעי כי הוא זה שהחליט לוותר על תיק הפנים. "היום, כשאני בא לשרת בחזרה את הציבור כשר בממשלה, אני רוצה לשרת את כל הציבור ואני קשוב גם לביקורת ציבורית. אני לא רוצה להיכנס למשרד שמראש אני נכנס אליו ברגל שמאל", אמר דרעי בראיון. "לכן הכרעתי שאני לא נאבק על המשרד. למעשה, בשביל התיקון האמיתי החברתי הייתי צריך לחזור למשרד הפנים. עשו לי עוול נוראי שהגישו נגדי בעבר כתב אישום בנושאים הציבוריים, ממנו זוכיתי על ידי הרכב של שלושה שופטים".

וכדי להוציא מליבם של הטועים הוסיף דרעי: "שלא יהיה ספק, אם הייתי נאבק על משרד הפנים, הייתי מקבל אותו במלואו, כולל התכנון, מכיוון שבלעדינו אי אפשר להקים ממשלה".
תשעה חודשים חלפו מאותו ראיון ודרעי שוב שר הפנים. מה השתנה? בעיקר הנסיבות. כשנאמרו הדברים, הבין יו"ר ש"ס שדרכו למשרד הפנים נחסמה. אם היה יודע מה עשוי להיוולד תשעה חודשים לאחר מכן, היה דרעי בורר היטב את מילותיו.

שומרים על המסורת

אחד משרי העבר של הליכוד הגדיר את נתניהו במילים הבאות: בנימין נתניהו הוא סך כל פחדיו. במילים אחרות: העובדה שהוא אינו סומך על איש גורמת לו לחשוד בכל אחד. הוא בטוח שכולם מנסים להפיל אותו. גם יריביו באופוזיציה, גם חבריו בקואליציה, אפילו בכירי מפלגתו שמבקשים לרשת את מקומו.

חלק מהפחדים מבוססים על חצאי אמיתות. בליכוד ומחוצה לו ממתינים פוליטיקאים בכירים ליום שבו נתניהו יפנה את הבמה. אחרי הבחירות האחרונות, נזרקו לחלל האוויר השמועות לפיהן בתום הקדנציה הנוכחית נתניהו יפרוש מהחיים הפוליטיים.

אלא שעם שמועות לא הולכים לפריימריז. נתניהו לא מתכוון ללכת לשום מקום, מלבד לכהונה נוספת. בליכוד התלוצצו השבוע וטענו שנתניהו ימשיך להתמודד קדנציה אחר קדנציה, עד שיגיע היום שבנו יאיר יוכל להתמודד בעצמו. ממלכת נתניהו, מכנים זאת באירוניה במפלגת השלטון.

למי שעוד לא היה ברור, נתניהו, שמכהן כעשר שנים במצטבר כראש ממשלה, מתכוון לעקוף בהליכה את שיאו של בן גוריון. אם יצלח את הקדנציה הנוכחית עד תומה, השיא ישבר. אם ייבחר לקדנציה נוספת, יהא זה שיא שראשי הממשלה הבאים יתקשו לשחזר.

מה יש בו בראש הממשלה, שמחד הצליח להיבחר ארבע פעמים לתפקיד, ומאידך, מעורר כל כך הרבה אנטגוניזם?

כגודל ההצלחה כך גודל המתקפה. ככל שיריביו הפוליטיים מתגמדים לידו, כך גודל התסכול של רבים מבכירי התקשורת, שלא הצליחו למתג מועמד חלופי שבכוחו לאיים על המשך שלטונו של נתניהו.
השבוע, עטה התקשורת על העובדה שנתניהו התעקש לקיים פריימריז לתפקיד יו"ר הליכוד, על אף שמלבדו איש לא הגיש מועמדות. ההחלטה בינתיים בוטלה ונתניהו משייט כל הדרך לתפקיד יו"ר הליכוד מבלי להעמיד את עצמו לבחירה.

האם זה נכון? האם זה דמוקרטי? כנראה שכן. כל עוד החוקה מאפשרת זאת, אין הגיון בהוצאת כספים ובזבוז משאבים לשווא. מתפקדי הליכוד לא אמורים למצוא את עצמם מאחורי הפרגוד ולהתלבט בין נתניהו לפתק הלבן. בחירתו של נתניהו לתפקיד והכרזתו כמנצח ידועה עוד בטרם שריקת הפתיחה. ההחלטה המחודשת לביטולן של הבחירות המקדימות על תפקיד היו"ר, היא החלטה נבונה. שום תועלת לא תצמח לדמוקרטיה מבחירות כאלו. אותה חוקה שבגינה נטען כי חובה לקיים את הפריימריז, היא אותה חוקה שמאפשרת כעת שלא לקיים את הפריימריז. זה רק תלוי לאיזה צד של המפה הפוליטית משתייך המשפטן שקורא את החוקה.

ובכל זאת, היו שטענו כי בחירות הן בחירות וכי על הבוחרים לממש את זכותם הדמוקרטית.

בהקשר לכך ראוי לומר שני דברים. ראשית; במרבית המפלגות לא מתקיים הליך דמוקרטי. לא בישראל ביתנו, לא ביש עתיד, לא בכולנו, לא ברשימה המשותפת, ובוודאי לא בש"ס ויהדות התורה. הרכב הרשימה נתון לרוב בידיו של יו"ר המפלגה שמרכז בידיו כוח עצום.

הבית היהודי, הליכוד והעבודה, נותרו השרידים האחרונים לשיטה שהייתה נהוגה בעבר. מפלגות המרכז הוכיחו, שאפשר לייבא מועמדים ראויים לפוליטיקה, מבלי לדרוש מהם לחלות את פניהם של חברי מרכז המפלגה ולעשות את כל הדרך לאילת ולקרית שמונה כדי לנשנש בורקס שנטחן לאחר המימונה, בבר מצווה שעורך פעיל מפלגה שהחליט לדחוק את בנו לעול המצוות כבר בגיל 12 וחצי, כיוון שהתאריך האמיתי נופל אחרי הבחירות.

שנית; בחירות נועדו לאפשר לבוחר לברור בין שתי אופציות. כאשר אף אחד לא מגיש את מועמדותו, מה הטעם לשאול את פי הבוחר. אם רצו מתמודדים אחרים להציב את עצמם לבחירה, יואילו נא לאסוף את מספר החתימות הנדרש ולהציב עצמם כמתמודדים על תפקיד יו"ר הליכוד.

בשורה התחתונה: התכנית של נתניהו הצליחה יתר על המידה. הוא בסך הכל ביקש לתפוס את יריביו במפלגה כשהם לא מוכנים ולא ערוכים. מסתבר שכל עוד נתניהו מכהן כראש ממשלה, הליכוד ממשיך לשמור על המסורת ולפיה לא מדיחים ראש ממשלה מכהן מתפקיד יו"ר הליכוד. כך היה עם בגין, כך היה עם שמיר. המורשת הזו לא תיעצר ככל הנראה אצל נתניהו.

תפסיקו ליילל

את הסאגה סביב הבחירות לתפקיד יו"ר הליכוד, היטיב להגדיר נתנאל שלומוביץ, פרשן עיתון "הארץ". "לפעמים אין ברירה אלא להגן על בנימין נתניהו", כתב. "יו"ר הליכוד נמצא תחת מתקפה מכל כיוון על כך שדחף לקיום בחירות על ראשות מפלגת השלטון ועל כך שאיש לא מתמודד מולו. למרות שבית הדין של הליכוד החליט לבטל את קיום הפריימריז, חשוב לזכור שהסיבה שהם לא מתקיימים אינה בגללו, אלא בגלל שאיש לא טרח להתמודד נגדו.

"כמי שנוטים לשאת מבט לאח הגדול באמריקה כמודל לחיקוי, זו הזדמנות נהדרת ללמוד לקח חשוב. קחו למשל את מערכת הבחירות האחרונות לנשיאות ב-2012, ותראו אם זה נשמע לכם מוכר: שליט מכהן בשיטה דמוקרטית נדרש לחזור למפלגתו כדי לבקש מנדט מחודש לכהונה נוספת לקראת התמודדות בראשותה בבחירות כלליות. אף מועמד רציני לא מתמודד מולו, זולת כמה מועמדי מחאה אזוטריים. ההליך הפרוצדורלי של ההצבעה מתקיים כסדרו. ברק אובמה, כצפוי, נבחר פה אחד על ידי 50 מדינות והתמודד לכהונה שנייה.

"והנה בישראל 2016 לא מצליחים לעכל את קיומו של מנהיג מפלגת שלטון המבקש מנדט לכהונה נוספת, ומצליח בצורה מסחררת. אפשר וראוי לסלוד ממדיניותו של נתניהו ברמה החברתית-כלכלית וביחסו לערבים ולשמאל בכלל. ואפשר לבקר את העובדה שבישראל, בניגוד לארה"ב, אין הגבלה על מספר כהונות ראש הממשלה. אבל אי אפשר להתכחש לכך שלפי כללי המשחק בישראל, הפריימריז הבאים בליכוד הם תוצאה של פוליטיקאי מיומן ששמר את אחיזתו במפלגתו עד כדי כך שאין לו יריבים. גדעון סער לא מוותר על המרוץ כי אין לו זמן לקמפיין. הוא מוותר כי הוא חכם ויודע שיפסיד.

"בארה"ב נשיא מכהן שזוכה בפריימריז הוא הנורמה, ונשיאים כגון לינדון ג'ונסון, שנאלצו לפרוש בתום כהונה אחת בגלל מרד פנים-מפלגתי, הם היוצא מן הכלל. בהקשר הישראלי, זה מתהפך. אנחנו מתקשים להכיל מנהיג דומיננטי, מהסוג שמאפיין את תקופתו, כמו בן גוריון, לטוב ולרע.

"גם אם יש דבר מה בטענות המופנות כלפי נתניהו והתעלולים הביורוקרטיים שבעזרתם הוא משמר את כוחו בתוך מפלגתו, חשוב לזכור שהוא כן מעמיד את עצמו להצבעה, בניגוד לחבריו היו"רים ב"כולנו" וב"יש עתיד". לנתניהו, כך אנחנו לומדים משנה לשנה, יש את זה. ומי מהליכודניקים שחושב אחרת צריך להפסיק ליילל ופשוט להתמודד".

כחומר ביד החוקר

ישנה רק סיטואציה אחת שבה על אף ביטולן של הבחירות המקדימות, נתניהו לא יתמודד על ראשות הממשלה.

נתניהו תלוי בחסדם של חוקרי המשטרה. חקירת הגברת הראשונה בפרשת מעונות ראש הממשלה והסיכוי שגם נתניהו יוזמן לחקירה, עלולות לפתוח תיבת פנדורה ולהציב את מועמדתו של נתניהו כבעייתית.
בעניין הזה נתניהו יכול להתייעץ עם קודמו בתפקיד, אהוד אולמרט. חקירת המשטרה שנפתחה כנגדו הובילה לפתיחתן של חקירות נוספות בפרשיות אחרות. בסופו של דבר, אולמרט נאלץ לפרוש מתפקידו כדי לנהל מאבק משפטי שצלח חלקית.

נתניהו, שהצליח לשלוט במפלגתו שליטה ללא עוררין, תלוי כעת בחסדם של חוקרי המשטרה.

השארת תגובה