השמש שוקעת בחמש וחח"ל זורחת כשהשמש שוקעת

בחברת החשמל עובדים אנשים מאמינים בני מאמינים ● תשמעו את ראשי החברה בראיונות לתקשורת: ניתוקי החשמל זה כוח עליון, לכן לא נפצה את הלקוחות ● עכשיו גם אתם מבינים מדוע מי שמאמין לא מפחד. בחברת החשמל לא מפחדים ממכם. לא שתתבעו אותם ולא שתעברו לחברה המתחרה

עובדים בסופה. צילום: יוסי וייס, חברת החשמל
עובדים בסופה. צילום: יוסי וייס, חברת החשמל

ליקוי מאורות

כשראיתי את עשרות אלפי הישראלים שהתנהלו השבוע לאור נרות, חשבתי שמדובר במחווה יוצאת דופן של אזרחי ישראל, במלאות עשרים שנה לרצח יצחק רבין. אחר כך הבנתי, שיש יותר אנשים בישראל שהדליקו נר ביארצייט של רחל אמנו שחל יום קודם לכן.

במדינה שבה אין ביטחון וכל אזרח מדמיין כיצד באמצעות מוט של מטריה הוא מנטרל את המחבל הבא והופך לגיבור היום, לא פלא שעשרות אלפי ישראלים ישבו בימים האחרונים בחשכה. כי אם אין לכם ביטחון וממילא אין פתרון באופק, באמת הגיע הזמן לכיבוי אורות.

ככה זה כאשר מזיזים את שעון החורף בשבוע של ז' בחשוון. אחר כך מתפלאים מדוע השמש שוקעת בחמש וחברת החשמל זורחת כאשר השמש שוקעת. מי שביקש להנות מעוד שעה של חושך בעקבות המעבר לשעון חורף, קיבל במתנה עוד כמה שעות של חושך מוחלט. בלי חשמל, בלי מעלית, בלי תנור חימום, בלי מענה טלפוני במוקד של חברת החשמל.

אפילו את הביטחון איבדנו. כל אדם עם מעיל הופך לחשוד מיידי. כל שני רכבים של בזק הופכים להתראה על אירוע רב נפגעים, וכל רכב פרטי שנוסע בנתיב תחבורה ציבורית הופך למכונית תופת פוטנציאלית.

אתה צועד ברחוב, מחפש את החשוד הבא, בודק האם כישורי הזיהוי שלך עומדים במבחן המציאות, ואז עושה את מה שכל ישראלי ממוצע עושה: מביט לעבר אדם שלבוש באופן מוזר ומסמן לעוברים והשבים לתפוס מרחק. בשלב מסויים, "החשוד" מבין שחושדים בו. הוא מנסה לסגל התנהגות רגילה, דבר שרק מגביר את החשד. באופן טבעי, הוא הופך ללחוץ יותר, ובאותן שניות אתה מבין שאתה נמצא בעין הסערה ומדמיין כיצד בעוד כשעה, כלי התקשורת עוטים עליך עם מיקרופונים ומצלמות כדי שתקריא להם סיפור לפני השינה – פרק מתוך רב המכר "פתאום ראיתי מחבל".

וכדרכם של ישראלים, בסיטואציה מן הסוג הזה, התנועה נעצרת; הולכי הרגל נמלטים, ורק כמה גיבורים בעיני עצמם, מעזים להתקרב אל ההלך שכבר הספיק לקבל מנה גדושה של צילומים וסרטונים, שיספיקו לו כדי למלא אלבום שלם של "חיים שכאלה".

בניסיון להיות פרודוקטיבי, אתה מתקשר למוקד העירוני שישלחו סייר ביטחון, אבל הם מסבירים לך שבדיוק נפער בור בכביש הראשי והם עמלים על תיקונו. אתה מנסה להזעיק את המשטרה כדי שתבדוק את החשוד, אבל במוקד 100 אין מענה, כי מישהו שכח לחבר להם את זרם החשמל כבר שלושה ימים. אתה מתקשר לבני המשפחה הקרובים כדי שיזעיקו חמישה אנשים שיעבירו לעוד חמישה אנשים שיעבירו לעוד חמישה אנשים, לקרוא פרק תהילים בשל העובדה שקרוב משפחה מדרגה ראשונה נמצא בחרדה מדרגה שלישית.

מסביבך, אנשים מתחילים לשלוף חפצים חדים, בקבוקי זכוכית, מטריות, או כל דבר שיכול למנוע ממחבל פוטנציאלי לבצע את זממו. מישהו הגדיל לעשות והצטייד במלחייה. מתנצל, הוא אמר, נגמר לי גז הפלפל. לפחות יש לי משהו כדי לזרות לו מלח על הפצעים.

ואז אתה מגלה שכל ההתקהלות הייתה לשווא. אין חשד ואין חשוד. מדובר בהולך רגל שרק ירד לחנות הירקות כדי לקנות עגבניות. הוא לא שיער שהמחיר שלהן יהא כל כך יקר.

אם אין לחם

ההיגיון הבסיסי אומר שכאשר אין כסף, מגדילים את ההוצאות. זו תובנה כלכלית עתיקה שמקורה בתקופה הכשדית (לכו תוכיחו שזה לא כך) שעומדת במבחן המציאות כבר אלפי שנים. כל סוגי הממשלים – מהדיקטטורות הגדולות, דרך השלטונות המלוכניים, הפריצים, המלכים, הרוזנים, ועד הממשלים הדמוקרטיים – כולם נוקטים בגישה זהה: אין כסף? מגדילים את ההוצאות. בדיוק הפוך מכפי שאתם מנהלים את משק הבית שלכם.

זו כנראה הייתה הנחת העבודה של מי שהחליט דווקא השבוע להגדיל את שכר חברי הכנסת באלף שקלים החל מינואר הקרוב. זו כנראה גם הייתה הסיבה שהכנסת אישרה להגדיל את תקציב הכנסת ולממן עוזר שלישי לחברי הכנסת, כי כידוע חברי הכנסת לא עומדים בעומס ההודעות לעיתונות והכנת השאילתות, ואין מנוס מלהצמיד להם עוזר שלישי בשכר. באמת לא הוגן, בייחוד בשעה שאני בקושי מסתדר עם עוזר אחד, שלרוב זה אני עצמי.

ניסיתי לדון את חברי הכנסת לכף זכות, אבל אז נזכרתי שמישהו צריך לממן גם את הכף הזו, ולכן החלטתי לוותר על הזכות לדון אותם.

כנראה שהביטוי אם אין לחם תאכלו עוגות, הוא משל עגום על מצבה של המדינה שאומרת לאזרחיה – אם אין ביטחון ואין חשמל, תשבו בחושך. אפילו עוגות אי אפשר לאפות לאור נרות.

אור לגויים

אני לא מבין גדול בחשמל. אני מבין בזה הרבה פחות משקע ותקע כשהם ערניים. אני לא נוהג לקרוא את ההוראות המצורפות על החשבון הדו-חודשי המגיע מחברת החשמל. לרוב, יש שם המלצות כיצד לחסוך בהוצאות החשמל. שזה קטע, כי זה בערך כמו שחברה המייצרת גלידות תכתוב ע"ג האריזה המלצות כיצד לחסוך בקניית גלידה. מישהו נרדם במחלקת השיווק של חברת החשמל.

מסתבר, שלא רק במחלקת השיווק נרדמו שם. גם מחלקת התיקונים לא גרמה להרבה נחת למאות אלפי ישראלים.

רציתי לומר שככה אי אפשר להמשיך והגיעו מים עד נפש, אבל אז נזכרתי שהבעיה היא עם חברת החשמל ולא עם תאגיד המים העירוני. לפחות מים בברזים היה לנו. אפילו ברחובות היו הרבה מים. נדמה לי שקוראים לזה שלוליות ענק או אגמים קטנים, או שטפון, או כל דבר אחר שגרם לעובדי חברת החשמל לא להגיע בזמן כדי לתקן כבלי חשמל שנקרעו.

אגב, למי ששוקל לתבוע את חברת החשמל, בגין הימים הארוכים בהם שהה לא חשמל, כדאי שידע שני דברים: ראשית, מי שאינו מרוצה מהשירות של חברת החשמל, מוזמן לעבור לחברה המתחרה. אהה, בעצם אין חברה מתחרה, כי המונופול קובע שיש רק חברה אחת שראשית לספק לכם זרם חשמל, והיא יכולה לעשות ככל העולה על רוחה, גם אם זה לא עומד בקנה אחד עם העולה על רוחכם, או עם הרוחות שמנשבות בעוצמה מחוץ למה שהיה פעם מקום מגורכם.

שנית: בחברת החשמל עובדים אנשים מאמינים בני מאמינים. הם יודעים שמאת ה' הייתה זאת. איך אני יודע? תשמעו את ראשי החברה בראיונות לתקשורת: ניתוקי החשמל זה כוח עליון, לכן לא נפצה את הלקוחות.

עכשיו גם אתם מבינים מדוע מי שמאמין לא מפחד. בחברת החשמל לא מפחדים ממכם. לא שתתבעו אותם ולא שתעברו לחברה המתחרה.

שאילתא

רק לי "ירי תלול מסלול" נשמע כמו מתקן חדש בלונה פארק?

שורת סיום

למעלה מ-40,000 משפחות כבר השתתפו במבצע של חטיפי אסם, ענו על שאלות טריוויה וזכו בפרסים. מצד שני, למעלה מ-40.000 משפחות היו השבוע ללא חשמל. אני רק מקווה שלא מדובר באותן משפחות.

השארת תגובה