"בוגרת טכניון, עובד עירייה ועובד בזק" ● נאום נתניהו

לא אנחנו הכשלנו את הסכמי השלום, ירדן ומצרים יוכיחו ● שהפלנגות של דאעש, יבעירו את המזרח התיכון? אסאד, לא ראוי ליותר גינויים? ● המפלצות שולחות לחזית ילדים בני 13 ואימהות לילדים ● ינון פלח מציג: הנאום שראש הממשלה לא נאם

בנימין נתניהו במליאת הכנסת. צילום: דוברות הכנסת
בנימין נתניהו במליאת הכנסת. צילום: דוברות הכנסת
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

הנאום שלא היה

במקום לכנס בתכיפות את הקבינט, על נתניהו היה לעמוד ולומר דברים ברורים, גם לאוזני העם בישראל, גם לאוזני ההנהגה הפלסטינית, וגם ובעיקר לאוזני מנהיגי מדינות המערב.

רבותיי, אנחנו במלחמת אין ברירה. מלחמה שנכפתה עלינו. כן, זו מלחמה לכל דבר. ירושלים הפכה לשדה קרב. חוצות הערים הפכו למקום סכנה.

מי שחושב שמדובר במפגעים בודדים, משלה את עצמו. צעירים מוסתים לא מתעוררים בבוקר ומחליטים לרצוח יהודים ברחובה של עיר. זו מערכה מתוזמנת שמקבלת גיבוי מההנהגה הפלסטינית השולטת בעזה ומההנהגה השולטת בגדה המערבית.

את עוצמות השנאה הללו שאבו אותם צעירים ממקור כלשהו. כך הם חונכו. בבתי הספר, בדרשות של האימאם במסגד, ברשתות החברתיות, בעיתונות הפלסטינית. דור שלם חונך לשנאה יוקדת כלפי כל יהודי, בין אם הוא מתגורר מעבר לקו הירוק ובין אם הוא בתוככי הקו הירוק. דור שלם שגדל על ברכי האמונה שבאמצעות הסכין והאקדח ניתן לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

בימים האחרונים אנו עדים למסע הרג ורצח בכל חוצות ישראל. זו לא רק ירושלים. זה גם רעננה, פתח תקווה, חולון, מגדל העמק ורשימת הערים רק הולכת ומתארכת.

השבוע נופצו כאן כמה מיתוסים. בצוק איתן, העולם הרים קול זעקה, כאשר במסגרת המלחמה שלנו למיגור קיני הטרור, מצאו את מותם ילדים ונשים בצד הפלסטיני. אומר ברורות: אנחנו לא הורגים ילדים. אנחנו לא הורגים נשים. אנחנו הורגים מחבלים. אנחנו גודעים את היד שמניפה את החרב המבקשת לגדוע חיים יהודיים בארץ ישראל. מי שמערב נשים וילדים במלחמה שלא יבוא בטענות כאשר הוא מאבד אותם בשדה הקרב.

לא אנחנו שלחנו ילדים בני 13 עם סכין ביד כדי לשחוט ילד יהודי בן גילו. זהו טרור מעידן חדש. רק בדאע"ש מחנכים ילדים מגיל צעיר להקריב את החיים למשימות התאבדות.

לא אנחנו שלחנו אמהות עם רכב תופת בכדי להתפוצץ ולזרוע הרס וחורבן. לא אנחנו מטיפים להרוג כל יהודי באשר הוא. לא מבית מדרשנו יצאו אותם מפגעים, אשר בשם הדת הורגים בכל מקום.

ילדים ונשים, בעידן הטרוריסטי, הם חלק ממפעל הטרור האימתני. מפלצות הטרור לא בוחלות באמצעים. הן שולחות אל החזית גם ילדים בני 13. הן מקריבות על מזבח אמונתם גם אימהות לילדים. כשהיד מניפה את הסכין או שולפת את האקדח, אנחנו נגדע אותה, גם אם מדובר בילד או באמא לילדים. לטרור אין פנים, אין גיל ואין מגדר. בטרור נלחמים. את הטרור מרסנים, בכל דרך, בכל אמצעי. ובאמת שאין לנו כוונה להתנצל על כך.

ואני רוצה לומר לכם עוד משהו: תמיד נשמעה הטענה, שהטרור הפלסטיני צומח בעקבות מצוקה. בשל העובדה שלצד הפלסטיני אין תקווה, אין עתיד ואין אופק. גל הטרור האחרון הוכיח שהטענה הזו לא מחזיקה מים.

תעברו על רשימת המפגעים האחרונה ותגלו את האמת המרה. אחת המחבלות היא בוגרת הטכניון בחיפה. מחבל אחר עבד בחברה ישראלית גדולה. מחבל נוסף, קיבל את משכורתו מאחת העיריות הגדולות בישראל.

מה מניע אנשים עם עבודה מכובדת ומשכורת לקום ולרצוח לאור יום בידיעה כמעט ברורה שהוא יוצא למשימה שממנה קרוב לוודאי לא יחזור בחיים, מלבד שנאה תהומית הגוברת על כל שיקול הגיוני אחר?

האבסורד זועק לשמים. חלק ניכר מהמחבלים נושאים תעודות זהות כחולות. הם אזרחי ישראל. הם בוחרים את נציגיהם לכנסת. הם מקבלים ביטוח לאומי. הם נהנים משירותי העירייה שבתחומה הם מתגוררים.

בזמן שביד אחת הם מקבלים את סל השירותים שמדינת ישראל נותנת לאזרחיה, עם היד השניה הם שולפים סכין חדה כדי לרצוח את מי שמיטיב איתם.

אין עוד מדינה בעולם שנוקטת במדיניות דומה לשלנו. אין עוד מדינה שתעבור לסדר היום על סדרת פיגועי דקירה בחוצות הערים. האם ממשלת צרפת הייתה שותקת לנוכח גל פיגועים בפריז הבירה? האם מסע רצחני בחוצות לונדון היה מסתכם בגינוי כלפי המפגעים? האם כוחות הביטחון של הממלכה הבריטית לא היו נוקטים צעדים מרחיקי לכת על מנת לעצור בכל דרך את מסע הטירוף? מדוע מה שמותר לכל מדינה בעולם לבצע, אסור לישראל – למרות שזה הדבר המתבקש ביותר?

מי ראוי לגינוי

רבותיי, הסתכלתי בימים האחרונים על הדו"ח שמסכם את מספר הגינויים שלהם זכו מדינות וארגוני טרור בשנה החולפת במליאת האו"ם. הופתעתי לגלות שסוריה, איראן, דאע"ש, חיזבאללה, חמאס ואל-קעידה, זכו לשלושה עד חמישה גינויים בלבד. חלקם לא "זכו" אף לא לגינוי אחד. רק מדינת ישראל גונתה 65 פעמים.

תגידו לי אתם, מנהיגי המדינות, איזה מזרח תיכון אתם רוצים? האם באמת אתם מעוניינים שהפלנגות של דאעש, שמטילים את חיתתם על העולם כולו, יבעירו את המזרח התיכון? האם בשאר אסאד שטובח בבני עמו, לא ראוי ליותר גינויים? האם זרועות התמנון של דאע"ש שמהלך אימה על מדינות אירופה, לא נדרש למספר גינויים גבוה יותר? האם איראן, שיאנית ההוצאות להורג, לא אמורה להיות בראש רשימת המדינות שראויות לגינוי? מהיכן הסלחנות הזו שלכם, מנהיגי המערב, כלפי ארגוני טרור או מדינות שפורשות עליהם את חסותן? האם בגלל הקהילה המוסלמית שגודשת את אירופה בהמוניה, אתם חוששים לומר בקול את מה שאתם אומרים בדיונים סגורים? האם עיניכם אינן כלות כאשר בתוך הבית שלכם, אירופה עוברת תהליך מואץ של איסלאמיזציה? האם בגלל העובדה שבכל עיר בירה אירופית יש יותר מסגדים מכל מבנה ציבורי אחר, גורמת לכם להתעטף בשתיקה? האם בשל העובדה שמוחמד הפך לשם הנפוץ ביותר בקרב ילדים בחלק ממדינות אירופה, גורמת לידיכם להישאר כבולות, כדי לא "להכעיס" את מיליוני המוסלמים שהשתלטו על היבשת?

הביטו במראה. תענו לעצמכם על השאלות הללו. קל לכם לשבת וממקום מושבכם לגנות, לבקש להרגיע את הרוחות, להתחשב, להכיל את הצד השני. אנחנו נלחמים היום את המלחמה שאירופה תנהל עוד עשר ועשרים שנה. יום יבוא ותגלו שמישהו גנב לכם את היבשת. שמישהו השתלט עליה בשם מדיניות ההגירה הפתוחה. יום יבוא ובארמון האליזה בפריז או בדאונינג 10 בבריטניה, ישבו מנהיגים שחולקים השקפת עולם זהה לזו של אבו בכר אל-בגדדי.

אני עומד כאן היום, כראש ממשלת ישראל, מדינה קטנה עם 8 מיליון תושבים, שלמעלה ממיליון מהם נמנים על הציבור הערבי. הם חיים בתוכנו, טוב להם לגור בישראל. הם מעדיפים את השלטון הישראלי על פני כל אחת מהמדינות הערביות שמסביב. אף אחד מהם לא היה מחליף את מגוריו מנצרת ושפרעם לדמשק, לקהיר, לבגדד או לכל בירה מוסלמית אחרת. הם יודעים היטב מדוע. הם יודעים שזהו המקום הבטוח ביותר עבורם. הם יודעים שמדינת ישראל תגן על אזרחיה – יהודים וערבים כאחד. אז מהיכן נובעת הדרישה הלא הגיונית שלכם להפסיק את מסע רצח העם הפלסטיני. האם גם אתם נפלתם שדודים אל מול מכונת ההסתה הפלסטינית, המייצרת אינספור שקרים שבהם היא מזינה את העולם?

אני קורא גם למנהיגי מדינות ערב המתונות: היכן אתם? מדוע לא נשמע קולכם? האם אתם לא רואים כיצד מול עיניכם, האידיאולוגיה של דאע"ש תופסת שביתה בליבם של צעירים? האם אינכם חוששים שיבוא היום והשמים יתקדרו מעל ראשכם? אולי הגיע הזמן, שאתם, המנהיגים המתונים, שרוצים מזרח תיכון נטול מלחמות, תתגייסו למערכה. ההשפעה שלכם כה גדולה, שאם תציגו חזית אחידה אל מול ציר הרשע, מדינות הטרור, יתקשו להרים את ראשם.

ולכל מי שטוען שהעדר תהליך שלום, מוליד תהליך של טרור, הגיע הזמן לנפץ את המיתוס הזה: פיגועי הטרור הקשים ביותר שחוותה מדינת ישראל, התרחשו דווקא בימים שתהליך השלום היה בשיאו. בימים שבהם יצחק רבין ושמעון פרס עמדו על מדשאות הבית הלבן יחד עם יאסר ערפאת לטקס חתימת הסכם אוסלו, בישראל עוד ניגבו את שלוליות הדם של יהודים שנרצחו בפיגועי תופת שהתרחשו באוטובוסים, בקניונים ובשאר מקומות הומי אדם. כאשר השלושה הללו זכו בפרס נובל לשלום, ישבו גדולי הארכי-טרוריסטים והכינו את רשימת הפיגועים הבאה שלהם. שנות ה-90 הביאו בכנפיהן לא רק הסכם שלום ופרס נובל. קורבנות הטרור, מונח שנולד באותן שנים, הפכו לרשימה ארוכה של משפחות שאיבדו את יקיריהן והפכו למשפחת שכול אחת גדולה.

סרבני השלום

רבותיי, תעברו על ההיסטוריה של 20 השנים האחרונות. היו כאן ראשי ממשלה שהלכו רחוק בנדיבותם כלפי הצד הפלסטיני. מיצחק רבין ושמעון פרס, דרך אהוד ברק, אריאל שרון ואהוד אולמרט. כולם ניסו להתוות דרך מדינית. כולם חתרו למשא ומתן מדיני. כולם, מי פחות ומי יותר, הסכימו לוותר על שטחים תמורת שלום. כולם הציעו הצעות מרחיקות לכת. ההנהגה הישראלית הציעה כל מה שניתן להציע על מנת להגיע לשלום. את מה שהציע אהוד ברק לערפאת בוועידת קמפ דיוויד ובשפרדסטאון, אף מנהיג ישראלי מעולם לא הציע. גם אהוד אולמרט היה מוכן לחזור לגבולות 67 בהתאמות קלות. ברגע האמת, ההנהגה הפלסטינית סירבה להצעה. גם ערפאת וגם אבו-מאזן לא ידעו, או יותר נכון לא רצו לקבל החלטה היסטורית שהייתה שמה קץ לסכסוך.

הם נבנו מהסכסוך. האתוס הפלסטיני קיים כל עוד הסכסוך קיים. גם הם הבינו שברגע שהם יהפכו מישות אוטונומית למדינה, העולם ידרוש מהם את מה שהוא דורש מיתר מדינות העולם. רוצים להיות מדינה? תתנהגו כפי שנדרש ממדינה החברה באו"ם. אבל ערפאת, ולאחריו גם אבו-מאזן, ידעו היטב: הרחוב הפלסטיני מעוניין להנציח את הסכסוך. מזה הם חיים. על זה נבנה דור שלם שינק את הנרטיב שהוליד את דור המרצחים והסכינאים שאנו רואים בעיניים קרועות מדאגה.

במרוצת השנים עלו וירדו אינספור הצעות ותכניות מדיניות. מתכנית ביילין-אבו מאזן בשנת 95, דרך מתווה קלינטון, יוזמת ז'נבה, הסכמי וואי, הסכמי שארם, ועידת שפרדסטאון ותכניות נוספות.

כל מזכירי המדינה האמריקאים יצאו בעשרים השנים האחרונות למסע דילוגים לאזור. מוורן כריסטופר, דרך מדליין אולברייט, קולין פאוול, קונדוליסה רייס, הילארי קלינטון וג'ון קרי. כולם הציעו מתווים ותכניות. כולם נכשלו. גם הסכמים שכבר נחתמו התמוססו ימים אחדים לאחר מכן לקול הפיצוצים העזים שהחרידו את ערי ישראל. הפיגועים תכפו ככל שהתהליך המדיני התקדם.

לא אנחנו הכשלנו את הסכמי השלום. מדינת ישראל הוכיחה שהיא יודעת לכרות בריתות שלום עם אויביה. הסכם השלום עם מצרים עמד במבחן ההישרדות של 30 השנים האחרונות. הסכם השלום עם ירדן שריר וקיים על אף המתיחות באזור. ישראלים יכולים היום לבקר בחלק ממדינות ערב, דבר שלא התאפשר בשנותיה הראשונות של המדינה. עם חלק ממדינות ערב יש לנו שיתופי פעולה מודיעיניים וכלכליים. הוכחנו שאנחנו יודעים לשמר הסכמי שלום ולכרות בריתות גם עם מדיניות שהיו בעבר מדינות אויב. הפלסטינים לא עמדו במבחן אחד עדיין. אין אף הסכם שלום שהפלסטינים עמדו בו. לא עם ישראל ולא עם אף מדינה אחרת.

שווא שקד שומר

ולאזרחי ישראל אני רוצה לומר: צריך לומר את האמת – אין לנו פתרון קסם אל מול טרור הסכינים. אין לאף מדינה בעולם ניסיון קודם עם טרור מהסוג הזה. גם למודיעין הטוב בעולם אין מידע מוקדם על ילד בן 13 שיוצא מבית הספר ומחליט להרוג את בני גילו. אל תחשבו שיש לנו פתרונות שניתן לשלוף מהשרוול. אין תכנית מגירה לסיטואציה כזו. נכון, יש לנו את חיל האוויר הטוב ביותר מבין צבאות האזור, הכנו את עצמנו גם למלחמות ארוכות במספר חזיתות בו זמנית. שיפרנו את המוכנות שלנו, הצטיידנו בכלי המלחמה היקרים והמתקדמים בעולם, העמקנו את המודיעין מעבר לקווי האויב, אבל אין לנו תשובה אל מול מפגעים בודדים ששולפים סכין מטבח ויוצאים לגדוע חיי אדם. יכול להיות שהתכוננו למלחמה הלא נכונה.

היום, צריך לומר בקול ברור: העוצמה הצבאית שלנו לא יכולה לבוא לידי ביטוי אל מול גל הטרור שחווים אזרחי ישראל בשבועות האחרונים. אף נאום, מלוטש ורהוט ככל שיהיה, לא יצליח לטשטש את האמת הפשוטה הזו. היום יותר מתמיד, כולנו מבינים את דבריו של דוד מלך ישראל: אם ה' לא ישמור עיר, שווא שקד שומר.

3 תגובות
  1. ידידי , אתה גאון,מה שכתבת כתוב באופן הרציונלי והמדויק ביותר
    עלייך לשלוח את הדברים לבית ראש הממשלה
    לידי בנימין נתניהו

  2. ידידי , אתה גאון,מה שכתבת כתוב באופן הרציונלי והמדויק ביותר
    עלייך לשלוח את הדברים לבית ראש הממשלה
    לידי בנימין נתניהו

  3. לא מבין את הקונספקט. למה הוא היה צריך לנאום את זה? אם אתה רוצה להיות כותב נאומים תנסה לעבוד בתחום, אבל מה בין זה לבין טור פוליטי. סתם לכתוב דמיונות על נאום שלא ננאם בכלל? ספר מה היה. פרשן אותם. מה הקטע לפנטז נאום. זה נאום יפה מאד, אבל מה הפספוס הגדול שלא נאם את זה? אם יש פה איזה מסר ספציפי עדיף שתתמצת את זה בכמה שורות. לכתוב שני עמודים עמוסי מלל סתם לא יוצא ברור מה מיוחד כל כך בנאום (היפה) הזה שלא ננאם. הוא נאם נאומים אחרים והכל בסדר.
    סליחה שתקפתי. זה פשוט צרם לי לקרוא השבוע את הטור, הרגיש לי מריחה. מכתב פוליטי מצפים לחדש משהו, לא להמציא סיפורי "אילו" שכל אחד יכול.

השארת תגובה