נֹעַם הַנְּשָׁמוֹת • משפחת המלחינים הנודעת בשיחת חג

המלחין האגדי הגאון רבי יוסף צבי ברייער משמש כיום כראש ישיבה וכדיין בבית הדין 'חוקה ומשפט'. מימינו ומשמאלו מנעימים בשיר ילדיו, הרה"ג רבי אברהם פנחס, המחנך הרב יחיאל מעכל ובן זקוניו הרב אהרן • על הנשמה היתירה והסיפורים המרתקים שהפכו את היצירות של חצר בעלזא לקלאסיקה של עולם המוסיקה החסידית

הרב יוסף צבי ברייער
הרב יוסף צבי ברייער
הצטרפו עכשיו – וקבלו את העיתון היומי לתיבת המייל שלכם

בעידן החדש בו ה"מוסיקה החסידית" שינתה את פניה לבלי הכר, נחשפנו אל סיפורה של ממלכת הנגינה הפלאית עליה מנצחת "משפחת ברייער" הבעלזאית, הצצנו ונסחפנו. מי שזכה לטעום טעמה של שבת ערבה במחיצת משפחת המשוררים והמלחינים לבית ברייער יעיד בהתרגשות רבתית כי טעם של שבת כה מרוממת ועילאית שכזו לא טעם מעולם.

מאורע שכזה מתרחש כשההרכב המוסיקלי המנצח של ממלכת ברייער נקרא כדי לרומם ולהנעים שבתות התאחדות של חוגים שונים או קבוצות חסידיות שמבקשות להתעלות ולספק מזון רוחני לנפש משתוקקת. בראש המשפחה ניצב המלחין הוותיק והמחנך הידוע, ראש הישיבה הגאון רבי יוסף צבי ברייער שליט"א שכיום משמש כדיין בבית הדין "חוקה ומשפט" ומימינו ומשמאלו מנעימים בשיר צאצאיו ילדיו, הרה"ג רבי אברהם פנחס שליט"א, מחבר השיר הנודע "השבעתי" שהתפרסם בכל תפוצות ישראל, המחנך הרב יחיאל מעכל ובן זקוניו הרב אהרן שליט"א בעל הקול הייחודי שמבצע בקול המון-עם, בשמחות ובאירועים, את היצירות המיוחסות לבית ברייער.

עדים נאמנים שחוו את שבתות ההתעלות במחיצת משפחת ברייער – מעידים כי עין לא נותרה יבשה. השירים של מי שניצב בראש רשימת המלחינים החסידיים של דורנו מרטיטים כל נפש נכספת וממיסים כל לב כמה ועורג. בכתבה שלפנינו ביקשנו לסקור את ממלכת הנגינה לבית ברייער ולהציץ אל עומק נשמתה של המוסיקה החסידית האותנטית.

מתוך שיח בעלי מנגנים, חברים למקצוע, אנו מקבלים רקע על הז'אנר החסידי הייחודי שיצר הרב ברייער בארבעים שנות פעילות מוסיקה חסידית: "הרב ברייער הוא לא מלחין כמו כל המלחינים", מתאר חברו הטוב, המלחין החסידי ר' חיים בנט, "הוא מלחין יוצא דופן ששייך לדור של מלחינים שפג ונעלם. כמו ר' זיידל רובנר, ר' פיני'ע חזן, המלחין הסדיגוראי, ר' ניסן יוסט מוויזניץ' – הם יצרו יצירות מרהיבות שלשמם ולזכרם כל תאוות נפש".

מצטרף לדבריו גם יוסי גיל המומחה בה"א הידיעה למוסיקה חסידית: "בשבילי ר' יוסף צבי ברייער הוא יוצר מדור של פעם! מבני העליה של הנגינה החסידית. הייתי משתמש בציטטה של "ראיתי בני עליה והן מועטין"! אם יש לנו בעל מנגן חסידי אמיתי, הוא ר' יוסף צבי ברייער. בניגונים שלו יש הכל. היצירות שלו מורכבות, אחוזות בשרעפי קודש. ברגעים הכי גדולים בבעלזא, שרים את השירים שלו. ואתה יודע למה כי הוא מעניק את פירוש המילות. זה מתחיל בכך שהוא איש חינוך, אישיות תורנית, שזה מה שמייחד בעצם את כל בעלי המנגנים של בעלזא".

מסכם ר' משה מרדכי (מונה) רוזנבלום, מי שעיבד במשך שנים רבות את ניגוניו של הרב ברייער בסגנונו הוא הקולח והנמרץ: "אני בדמיוני רואה כאילו הביאו אותו מדור של לפני מאתיים שנה. המלחין הזה שייך לטעמי, לתקופה אחרת. יהיו אנשים שבצדק יאמרו, כי אין להם את הסבלנות להאזין לשיריו. יחד עם זאת הניגונים שלו, כאחד שעיבד חלק משיריו – הם נורא מסקרנים אין בהם רגע אחד משעמם. (בניגוד לשירים של רוב המלחינים שעבדתי עימם). לא בין השירים, ולא בתוך השירים עצמם. השירים מגוונים בצורה בלתי רגילה. השירים הבלתי נשכחים שאני זוכר ממנו הם: 'יונה מצאה בו מנוח', "משכני" ו"תקע בשופר". הרגעים הגדולים שלי בהיסטוריה, כמעבד מוזיקלי ייזכרו בעיבודים הנפלאים שבצעתי לשיריהם של של ר' יוסף צבי ור' ירמיה דמן, ושאר מנגני החצר".

אברהם פריד על הקו

בימי עשרת ימי תשובה אנו תופסים לשיחה את בנו של ר' יוסף צבי, המשורר החסידי הנודע ר' אהרן ברייער, שנאות להקדיש לנו מזמנו כדי לשבר את אוזנינו על הקלאסיקה המפעימה שיצר אביו במאות ואולי אפילו אלפי יצירות שהפכו אותו להבדיל ל"בטהובן" הקלאסי, לאיש שניחן בחוש נגינה מרטיט שמציב אותו ללא מתחרים בראש רשימת המלחינים החסידיים של דורנו.

הוא עצמו, אברך חסידי עם זוג עיניים יוקדות, מופיע בחתונות ובאירועים בשלל של כובעים: זמר, גראמער, משמח ובעל תפילה. בשעה שאביו הרב ברייער שרוי היום בעולם החושן משפט – בגישור, בוררות, דיינות ופסק – ביקשנו מהברא כרעא דאבוה להכניס אותנו אל עולם הנגינה של אביו. "אבא", הוא פותח ואומר, "הוא מלחין מזן מיוחד. ניגוניו דורשים העמקה. זה לא אינסטנט – מחברים והולכים הלאה, זהו ניגון נצחי. לא משהו בר-חלוף. לצערנו בעולמנו הנוכחי קיימת בעיה. הציבור לא מחפש עומק. האמת לא בוערת בעצמותיו. הוא מעדיף ריגושים קצרי טווח, שנעלמים בתהום הנשייה. אני מופיע בשמחות ובחתונות ורואה לצערי 'את הקולות'. אני רואה את הלהיטים שצומחים בין לילה, אלו שירים 'חד פעמיים', שנמוגים חיש מהר. אך את השירים של אבא ישירו לדורות. אמת מחייבת היא כי צריך להתעמק בשירים שלו, אך לשמחתי הם עולים על שולחן של מלכים. ישנם הרבה יהודים רבים וקהילות שלימות ששרים את שיריו של אבא בעיתות הכי גבוהים בשנה, ברגעי רגש, בחופות, במצווה טאנץ ובימים נוראים, וזה שכרנו מכל עמלנו".

כאמור, משפחת ברייער העמידה שני דורות של מנגנים ויוצרים: היצירה המפורסמת האחרונה "ריבון העולמים ידעתי", פרי לחנו של המחנך הרה"ג ר' אברהם פנחס ברייער, בנו הגדול של ר' יוסף צבי פשטה במהירות הבזק בדיוק כמו השלאגר הקודם "השבעתי" שיצא בעשרות ומאות ווריאציות מוסיקליות ובוצע בכל זווית אפשרית. בן הזקונים הזמר ר' אהרן נבחר לבצע את השיר המיוחד שמילותיו הנשגבות לבד מעבירות רטט של קדושה והתחזקות: "ריבון העולמים ידעתי כי הנני בידך לבד כחומר ביד היוצר ואם גם אתאמץ בעצות ובחבולות וכל יושבי תבל יעמדו לימיני להושיעני ולתמוך נפשי מבלעדי עוזך ועזרתך אין עזרה וישועה".

"את המילים המרטיטות כתב הגה"ק בעל ה"אור לשמיים" מאפטה, מענקי הרוח של עולם החסידות", משבר את אוזנינו ר' אהרן, "בתחילה השיר יצא כסינגל ותוך זמן קצר התחלנו לקבל ד"שים וקריאות התפעלות. הסערה שהוא חולל הייתה כה גדולה עד שהזמר הידוע ר' אברהם פריד הרים בעצמו טלפון וביקש לרכוש אותו לטובת דיסק שאמור לצאת בתקופה הקרובה". ר' אהרן עצמו מבצע עתה במקביל את שירי אביו ר' יוסף צבי, בדיסק חדש שהו"ל ארגון התשובה "צוהר" של בעלזא, המכונה "ממעמקים" שהופץ בקרב תומכי הארגון וגם בדיסק שמפיק מרכז מוסדות בעלזא מדי שנה, "לישרים נאווה תהילה" בקרב חסידי בעלזא.

ניגון עם שורשים

הרב יוסף צבי ברייער, מכונה בצדק, מלחין חצר בעלזא. בתפקידו המיוחד כמלחין החצר, הוא אחראי לניגוני ההתעוררות – היצירות המיוחדות שמושרות במעמדים המרוממים ביותר בחצר הקודש בעלזא, ומצליחות להמיס לבבות מאובנים, אטומים ומנוכרים. ולא רק בחצר בעלזא נשמעים זמירות אלו, מקומות רבים וטובים מסלתה ומשמנה של ציבור היראים אימצו את הניגונים האלו בחום ומעלים אותם על שולחן מלכים – בעיתות התעוררות, רגש וכיסופים.

שורשיו של הרב ברייער, נטועים ב"דושינסקי" שם התחנך, בת"ת ובישיבה. אך מאז ילדותו נמשך לבעלזא ל'טישים' שערך כ"ק האדמו"ר הנוכחי, ושם שאב את ההשראה לניגוניו. למשפחת ברייער כאמור שורשיים מוסיקליים ענפים: "קודם כל", מספר ר' אהרן, "סבי שיחי', ר' נתן, כיהן שנים רבות כבעל תפילה ערב בימים נוראים, וגם אב סבי רבי מעכל ברייער כיהן כחזן בשיפשוהל בווינה". השורשים מסתעפים למעלה בקודש, סבו של הרב ברייער, היה הג"ר ישכר שלמה טייכטל זצ"ל מרבניה הבולטים של הונגריה ומחבר השו"ת המפורסם של "משנה שכיר". הרב טייכטל הסתופף בצילם של האדמו"ר הגה"ק מהרי"ד מבעלזא, והגה"ק ה"מנחת אלעזר" ממונקאטש זי"ע. ואכן מעניין כי הסב הגדול בספריו מדגיש את העניין של ההתעוררות הטהורה הנובעת מטיש חסידי וניגוני קודש מרטיטי לב. אגב, סביו של "המשנה שכיר", שהוא גם סביו של הרב ברייער, זכה לשמש כבעל תפילה בחצרו של הרה"ק הדברי חיים מצאנז זיע"א, שעליו נאמר כי בתפילתו היה רוקע ברגלו עד זוב דם.

עם רקורד כה עשיר של "בעלי תפילה" – כבר אין צורך לעלות על סוד כשרונה של ממלכת הנגינה לבית ברייער. מאז היותו ילד, מספרים על הרב ברייער, היה יושב בחיידר בקטמון ומפזם לעצמו חרש. מולו ריצדו כל היום קטעי לחנים שצצו ועלו. הוא חלם בהקיץ על שירים. והיה מחבר קטע ועוד קטע, משננם וסופגם עמוקות אל תוך אישיותו הפנימית. בישיבה קטנה זה כבר הפך להשתפכות של ממש. הרב ברייער היה מבלה את "בין הסדרים", בישיבה בחדרו. החברים ישובים לידו ב"חצי גורן", וחוזרים בדבקות על היצירות של עמיתם הצעיר.

אך כל זה לא היה רשמי. רק בשנת תשל"ג כשהאדמו"ר מדושינסקי שליט"א התארס, הלחין את השיר "השבת נועם הנשמות" והיצירה "מזמור שיר חנוכת הבית" לבית דושינסקי ועוד שירים המושרים עד עצם היום הזה. מקהלת בעלזא שנוסדה אז לפי רצון האדמו"ר מבעלזא, נתקלה לראשונה בכישרונותיו של ברייער. הרב ירמי' דמן, הסולן לבית בעלזא פנה אליו והזמין שיר. ברייער נעתר, ומאז ועד היום מושרים יצירותיו על שולחן מלכים בחצר בעלזא.

כשהאדמו"ר מבעלזא התערב

בניגוד למה שחושבים רבים, הרי שחסידות בעלזא לא הייתה מאז ומעולם מושתתת על ניגונים. בעלזא שהיוותה אבן שואבת לרבבות בגאליציה, נודעה כחסידות מפוארת שהפנימיות היוותה חלק מתוכה. אך בחגים ובמועדים היא שמרה על מסורת קבועה של ניגונים ספורים ומיוחדים שהתקבלו מבית המגיד מקוזניץ' והחוזה מלובלין ולמעלה בקודש. אלו בלבד הושרו מתוך קפידה מיוחדת.

אגב, היצירתיות של השירה הבלזאית, ניכרת במתינותה. יותר רגש, יותר געגוע, עדין, לירי, יפה. גם כשהשירים שמחים ומרקידים ניכרת עליהם הרצינות הבעלזאית. מכאן נקודת המוצא של שיריו של הרב ברייער, שכאמור פיתח בצורה חסרת תקדים את השירה הבעלזאית, והפך אותה לבית יוצר ענק לאינספור שירי רגש שהמוטיב המרכזי בהם הוא השילוב של: "וגילו ברעדה".

ברכת המזון – היא יצירה תורנית נוספת מבית מדרשו של ברייער, משולבת עם ראיה חינוכית חסרת תקדים. וכך מספר ר' אהרן ברייער: "אבא כיהן במשך שנים כמנהלו הרוחני של ת"ת בעלזא בבני-ברק, וכאב לו לראות כי ברכת המזון מהווה מטלה על כתפי הילדים, האומרים אותה בעייפות, חסרי חשק ומרץ. כאן השתמש בכובעו כמלחין, הוא חיבר יצירה עליזה וסוחפת על ברכת המזון, ניגש עימה לגדולי ישראל ושאל האם נכון לחנך את הילדים לשיר את ברכת המזון. גדולי ישראל חיזקו את ידיו. בעל השבט הלוי מרן הרב וואזנר זצ"ל השיבו כי לא רק שמותר, אלא גם תיקון גדול יש פה. ואז הוא הגיע עם ההצעה למלמדים. הם לא ידעו כיצד לעכלה. הם ראוה כמשימה שלא תצלח. אך הוא לא הרפה. הוא הכניס לכל כיתה קלטת מהשיר. והכריז כי הכיתה שתדע הכי מהר לשיר את ברכת המזון תזכה בפרס. ואכן מאז נתפרסם השיר בכל תפוצות ישראל. חדרים רבים אימצו את השיר. ואלפי ילדים זוכים לומר פעמיים ביום את ברכת המזון, מילה במילה, בשמחה ובחשק".

מאוחר יותר הוציא הרב ברייער סדרת קלטות מיוחדת הכוללת עימה ניגונים עם כל מה שילד יהודי צריך לדעת. ברכות השחר ותפילות היום. הקלטות יצאו בהברות שונות, אידיש, אידיש ירושלמית, עברית חסידית, ועברית ליטאית. וגם בשפה האנגלית.
קלטות ודיסקים רבים הצטברו משיריו של ברייער. קלטות ספוגות ברגש וגעגועים. הניגונים ברובם הם מלאכת מחשבת, יצירות ארוכות, מעשי אמן, שמומחים לנגינה יגדירו אותם כתופעת פלא במוסיקה הרדודה של היום. טלו בבקשה את היצירה על קה-אכסוף, לחן מדהים שמושר מדי שבת בשולחנו הטהור של האדמו"ר מבעלזא. ספק אם קיים מלחין בדורנו שמסוגל להוציא יצירה שכזאת מתחת ידיו. ברשימת הניגונים המעוררים של ברייער נמצאים: "אמר רבי עקיבא", "ועל כן נקווה", "הנה ימים באים", "מרן דבשמיא", "תפילת גשם", "חמול", "ליבי ובשרי", "יום שבתון","היה עם פיפיות", "יזכרם", "האדרת והאמונה", "יעלה ויבוא". ואלו רק חלק מזערי מהרזומה העשיר של הדמות שמהווה מאגר בלתי נדלה של רגש וכיסופים.

הניגונים מורכבים מאוד, למהלך יצירתם אין זמן קצוב. פעמים שיצירתם משתרעת על פני שנים רבות כפי שקרה להרב ברייער בשיר על: "כל ברואי מעלה יעידון יגידון". פיוט שכולו מבטא שבח והודיה להשי"ת. שבע שנים חובר הניגון. וזאת מדוע ולמה? "משום ששבח זה דבר שקשה לבטא", מסביר הבן ר' אהרן ברייער, "רק כדי לשבר את האוזן: השירה החסידית המקורית מתחלקת לשלוש דרגות שונות. יש מהם שירי שמחה והתעוררות הנפש, יש מהם שירי דבקות והשתפכות הנפש, ויש מהם שירי התעוררות הלב לתשובה וקירוב לבם של ישראל לאביהם שבשמים. אך כשאתה מדבר על שבח להקב"ה, הרי 'אילו פינו מלא שירה כים… אין אנחנו מספיקים להודות…' ולכן", מסביר ר' אהרן, "כדי לעמוד על קצה המזלג של המושג להודות ולהלל לקב"ה לקח לאבא להלחין את השיר שבע שנים".

את "בריך שמיה" יצירה נוספת ארוכה ומורכבת, הציג הרב ברייער לפני האדמו"ר מבעלזא, שהביע תמיהה מדוע הקטע "אנא עבדא דקודשא בריך היא", שקט כל כך. אבא אמר לו, "איך אפשר, אני מתבייש לצעוק 'אנא עבדא' מי אני בכלל, פחות ערך שכמוני? והאדמו"ר השיב: "בכל מצב צריך לצעוק בקול גדול: 'אנא עבדא דקודשא בריך היא'. אני שואף להיות עבד המלך". ואז צירף הרב ברייער לבקשתו את הקטע הגבוה והזועק: "אנא עבדא!"

הסיפורים שמאחורי הניגונים

מאחורי מסורת הניגונים הגדולה מסתתרים אינספור סיפורים קטנים של קירוב יהודים דרך הנגינה. סיפור מפעים שהוא תולדה נוספת מובהקת המלמדת על שיריו של הרב ברייער, אנו שומעים מפיהם של בני המשפחה. אצל הוריו של הרב ברייער התאכסן יהודי מארה"ב, בשם ר' ישראל שלום בלומנפלד. בלומנפלד זה הלך נגד הזרם. הוא החזיק חנות באיסט-סייד, ושמר על השבת מכל משמר, וכל זאת לאור ברכתו של האדמו"ר משטפשנט זי"ע, שברכו כי ישאר ערליכ'ר יוד. אחיו לעומתו נטשו את הדת כליל. לעת זקנה עלה לא"י והשתכן בבית הוריו של ברייער. יום אחד אירע נס. נכדיו של אחיו מצאו את דרכם חזרה לדת והגיעו בעקבות דודם הזקן לבית משפחת ברייער. הוריהם, אחייניו של ר' ישראל שלום, דבקו בחילוניותם. אך יום אחד הגיעו גם הוריהם לא"י ובקשו להתארח בשבת, איך לא… בבית משפחת ברייער.

עברית הם לא ידעו, ילדיהם שמשו כמתורגמנים. הרב ברייער הגיע לבית הוריו במיוחד מאשדוד, יחד עם משפחתו כדי להנעים להם את השבת. שבועות ספורים אחר כך, מתקשרת בתם כולה בוכייה. "אני לא יכולה להירגע", השתנקה בדמעות, "ההורים שלי כבר שנים מספר עושים את דרכם חזרה לדת, אך בית הכנסת רחוק מהבית, והם אמרו כי יהיו מוכנים להגיע אליו בשבת רק באמצעות רכב. כמובן שהסברנו להם ארוכות כי שמירת השבת היא הגורם המרכזי בשיבה לדת. אך הם מיאנו לשמוע. המהפך הגדול חל בזכותכם… אתם ישבתם בליל שבת ושרתם יחד עם הילדים, והם חשו חוויה רוחנית רגשית, ששינתה את אישיותם כליל, והיא שהביאה לתוצאה שב"ה חזרו למקורות".

הרב ברייער, כחסיד נאמן, מלחין על פי רוב ניגונים לבקשת רבו האדמו"ר מבעלזא שליט"א. לפרשת יתרו באחת השנים, פרשת קבלת התורה, קיבל טלפון מהגבאי, להלחין ניגון על "עדב יקר אחסנתיה", מתוך פיוט ה"אקדמות". הרב ברייער הפסיק את עסקיו, פנה לחדרו ישב שם שעה ארוכה ובסיומה יצא ניגון מרגש שנשלח לירושלים, ממש ב"שעת האפס", אך בשבת כבר זכו בטיש בבעלזא להתענג על הניגון בדבקות ובעילאיות.

מלחינים רבים (וגם אלו שמתיימרים) צריכים ללמוד פרק ב"הלחנה" מהרב ברייער. כשהלחן הוא פירוש למילים ולא לקוח מאיזה עולם אפל של מוזיקה הוללת, הוא גורם להתעוררות רבתית שמקרבת לאבינו שבשמים. שמענו גם כי לפני כל שיר שנשלח לירושלים לאדמו"ר מבעלזא, טובל הרב ברייער במקווה כשהוא מבצע את סיום הלחנת השיר בתוך המים. בהחלט נקודה למחשבה לאנשים שעוסקים במוסיקה ומתיימרים למכור את מרכולתם בזיל הזול. השיר "ק-ל מסתתר", שמהווה צירוף של סודות קבלה, נלמד על ידי הרב ברייער היטב עם פירוש המילות. ולאחר מכן בקע גם השיר המעורר שחובר עליו.

נגינה שהיא ספר מוסר

את המסר החשוב ביותר מבחינתו, ר' אהרון ברייער שומר לסוף. "אבא תמיד נוהג לומר", מציין ר' אהרן, "כי המלחינים הם המחנכים הבלתי רשמיים של הדור. ותפקידם הבלעדי הוא להלחין ניגונים שמחים ומעוררים לתשובה. חובה קדושה כמובן היא לנתק את הנוער מהסגנון הזר שהולך וחודר וממלא את ישותנו. העיניים כלות כשרואים ששירים נכריים עוברים 'גיורי קפיצה' וחודרים למחננו. ויש כאן גם טענה שיש לה סימוכין כביכול, מספרי מוסר, שאם יש חס ושלום 'אהבה רעה' צריך להפוך את אותה אהבה ל'אהבה דקדושה'. זו טענה מופרכת מעיקרה. מרע צריך לברוח כמו מאש! לנו אין את הכלים והמוח הטהור שהיו בדורות קודמים.

"מצאנו גדולי ישראל שבדורות קודמים, גיירו שירים והפכום לכלי קודש. ניגונים רבים של החסידויות הפולניות, נלקחו מהמנון הצבא הפולני. ניגוני וויזני'ץ נלקחו חלקם, מהשירים של הכפריים הקרפטיים. והירושלמים לקחו חלק מניגוניהם משכיניהם הערבים. נכון. היו בעבר הרחוק שירי עם שניתן היה לגייר. אך היום הס מלהזכיר! הסגנון של הדור הנוכחי – גם בשירי עם כפי שאנחנו נוכחים לראות ירד לתחתית המדרון. המקצבים של היום הם מקצבים גסים, פרועים, של הוללות ופריקת עול. היום מוחדרים בעזרת טיעונים אלו, דיסקים עמוסים בארס וטומאה. ההדגש החשוב ביותר הוא שכמובן משירים נפלאים אפשר להתעורר ולהתרגש".

כשהרב אהרון מדבר, ניכר בקולו אותו רגש שניכר בשירתו: "הנגינה יש לזכור – היא רק אמצעי ולא מטרה. הנגינה צריכה להיות צמודה ללימוד התורה. המטרה היא להביא למידות טובות, תורה ויראת שמיים. בזמן בית המקדש, כשיהודי הגיע עם 'קרבן חטאת' על חטא שנעשה בשוגג, והיה בטוח שאין כמוהו לרוע, דאגו הלווים הקדושים לשמח את רוחו בשיר עליז שהוציא אותו מעצבותו. וההיפך, יהודי שהגיע לבית המקדש, בטוח בעצמו, מחזיק את עצמו ל'אני ואפסי עוד', זכה מיידית לניגון התעוררות שהביא אותו לחשוב באיזו מדרגה נמוכה הוא נמצא".

ואחרי פרקי התעוררות שכאלו נחתום במה ששמענו מאברך ירושלמי שהגדיר זאת כך: "הקלטות של משפחת ברייער מהוות עבורי 'ספר מוסר' ולכן אני שומע אותם מראש חודש אלול עד מוצאי יום הכיפורים. השירים שלו מחייבים אותי". אז מי שחשקה נפשו בהופעה חסידית בנוסח של פעם, מוזמן להגיע לטיש של בעלזא בירושלים ולראות את המקהלה הבעלזאית בראשותו של הרב ירמי'ה דמן, מבצעת ברגש את היצירות המרטיטות – מעולם שלא הכרתם.

השארת תגובה