שִׂמְחָה לְאַרְצֶךָ • הרב ברוך צ'ייט בראיון מתנגן

מעבר להיותו ראש ישיבת 'מערבא מכון רובין' אותה הקים לפני 30 שנה, הרב ברוך צ'ייט עומד גם מאחורי הרבה מאד נכסי צאן ברזל במוסיקה החסידית • מה האלבום הבא שלו, ועבור מי הוא מיועד?

הרב ברוך צ'ייט
הרב ברוך צ'ייט
הצטרפו עכשיו – וקבלו את העיתון היומי לתיבת המייל שלכם

אם חשבתם שהשיר 'כל העולם כולו גשר צד מאוד', היה קיים מאז ומתמיד, אז זהו שלא. מי שהלחין את השיר הזה הוא הרב ברוך צ'ייט, מוותיקי המוסיקאים החסידיים.

הרב ברוך צ'ייט (69) נולד בארצות הברית. את לימודיו התורניים השלים ב'ישיבת חפץ-חיים'. קיבל סמיכה לרבנות מרבו הרב חנוך לייבוש זצ"ל. כיום מכהן הרב צ'ייט כראש ישיבת 'מערבא מכון רובין', הישיבה אותה הקים לפני כשלושים שנה. כאמור, הוא אחד מוותיקי המלחינים במוסיקה החסידית, ואיתו בחרנו להיפגש כדי לשמוע על המוסיקה של פעם עד המוסיקה של ימינו אלה. על הפעילות היומיומית שלו, ועל השאיפות לעתיד. כן, גם בגילו יש לו עוד תוכניות לשנים הבאות.

ואם הזכרנו את השיר 'כל העולם כולו', נפתח בסיפורו של השיר כפי שמספר לנו הרב צ'ייט:

"זה היה בתקופה שאחרי מלחמת יום-הכיפורים, בשנת 74', לפני יותר מארבעים שנה. ידיד שלי, הרב הד"ר טרופר הציע לי לבוא ולשמח חיילים שהיו במצרים באותו זמן. לנגן ולשיר להם. זה היה במסגרת ארגון שהוא עמד בראשו. הארגון נקרא בשם 'גשר', שמטרתו לגשר בין דתיים לשאינם דתיים. כמובן שנעניתי בשמחה, ויצאנו לדרך – למצרים".

"את השיר הזה, 'כל העולם כולו', הלחנתי שם במקום. את המילים לשיר הזה קיבלתי מראש-הישיבה שלי, שהיה שר שיר אחר על אותן המילים אבל בשפת היידיש. כמובן שהמקור של הפתגם הזה הוא מר' נחמן מברסלב".

• הלחנת אז את השיר, ולימדת אותו לחיילים?

"כן, החיילים למדו את השיר, ושרו אותו במסעם ממקום למקום. דבר מעניין נוסף שהיה שם, זה כשהחיילים עברו על גשר מעל התעלה, הם שרו את השיר 'כל העולם כולו', והתמונה הזאת שודרה בטלוויזיה. ראה זאת הזמר יהורם גאון, וביקש לצרף את השיר לתקליט שלו, והשאר היסטוריה…".

שירים רבים הלחין הרב צ'ייט, ומהן נכסי-צאן-ברזל ממש. כאלה שאנחנו שרים עד עצם היום הזה, וייתכן כי לא יודעים שהוא זה שעומד מאחוריהם. שירים מפורסמים ששר מרדכי בן-דוד הולחנו על ידו, ביניהם 'רחם בחסדך' ו'ואני בחסדך בטחתי'. גם אצל אברהם פריד בתחילת דרכו מופיעים שירים של הרב צ'ייט, כמו 'א-ל ההודאות' ו'אברהם יגל'.

השיר 'לא אמות כי אחיה', הוא בהחלט יפה ומרגש, אבל יש גם סיפור מאחוריו. הנער מנחם ערנטל, בתקופה בה היה חולה מאוד, ביקש מהרב צ'ייט להלחין שיר בשבילו.

"אמרתי לו שזה לא תמיד מצליח", מספר הרב צ'ייט, "אבל על אלו מילים אתה רוצה שאלחין? שאלתי אותו. ואז הוא בחר את המילים 'לא אמות כי אחיה'. הלכתי הביתה", ממשיך הרב צ'ייט ונראה כי אותן התחושות של אז צפים ועולים בו שוב, "הדלקתי נר, וניסיתי לעבוד על המילים האלו, ויצא ב"ה הלחן הידוע לכולם".

"בהמשך, מרדכי בן-דוד שר את השיר הזה בהופעה שהתקיימה בבנייני-האומה, הם הקליטו את זה, ומכרו את הקלטת לצורך גיוס כספים לארגון 'זכרון מנחם', הארגון שלימים הוקם לזכרו של מנחם ז"ל".

איש חינוך

מלבד היותו מוסיקאי ומלחין, משמש הרב ברוך צ'ייט גם כראש-ישיבה, הוא עומד בראש ישיבת 'מערבא מכון רובין'. במהלך השיחה איתו, ניכר מאוד כי עיקר עיסוקו הוא חינוך, אם כי הוא לא מוכן להפריד בין שני הדברים. כלומר, בין המוסיקה לחינוך.

"ראיתי רעיון מאוד יפה", הוא אומר בהקשר הזה, "על הפסוק עורה כבודי עורה הנבל וכינור. שאדם צריך לעורר את הכבוד שלו – את הכבוד של צלם אלוקים, וזה מתאפשר רק דרך המוסיקה. כי זה לא רק שכל אלא זה גם רגש. אם אדם לא יודע מה הוא יכול להיות, אז הוא הפסיד את התפקיד שלו בחיים. מרגישים תמיד ורואים את זה בשטח, שכל מה שאנחנו מנסים לעבוד להשקיע בלימוד בתפילה ובמוסר, בזמן שזה מתחבר עם המוסיקה זה מקבל משמעות אחרת. אנחנו כאן בישיבה כל ליל משמר, ליל שישי, יושבים יחד. תלמידים גומרים מסכתות, שומעים שיחות, זה משהו נפלא. יושבים בדביקות עם נרות אחרי השיחה ושרים ביחד בקשר של אהבה, ובסופו של הערב אנחנו עושים ריקוד".

"זה הרבה יותר מאשר לומר ש'ביטולה זהו קיומה'. אחד מהדברים החשובים שחסר לציבור, בעיקר הציבור החרדי, שבזמן שתלמיד לא נמצא בבית המדרש, בזמן שהוא לא עסוק בלימוד, אז מה האופציות שלו? כאן בישיבה אנחנו פועלים בשיטתו של ראש-הישיבה שלי ר' חנוך לייבוש זצ"ל, שהוא סבר שעבודה התעמלות וספורט זה לא רק טוב, אלא חיובי מאוד. יש לנו חדר התעמלות לא פחות מאף מלון בארץ…". "אומרים בשם הסבא מסלבודקה – שרוב ההשקפות בנויים על איך שנהגו בסלבודקה – כי הרבי שלי ואבי זצ"ל היו קשורים לר' דוד לייבוביץ', שהוא הקים את 'ישיבת חפץ-חיים'. הוא היה בין התלמידים המיוחדים של הסבא מסלבודקה. וסיפרו אז מעשה שהיה מהסבא מסלבודקה, שמעתי את זה מהרב קמינצקי שהוא בן לבנימין קמינצקי בן של ר' יעקב קמינצקי, שהוא שמע את זה מסבו, שיום אחד נכנסו קנאים לבית-המדרש והכריזו על איזה דבר אסון ומשהו נוראי, שישנם תלמידים שעושים התעמלות בברזלים מאחורי בית-המדרש, וחייבים להפסיק את זה! אמר הסבא מסלבודקה: "השארתי אותם בכוונה, כדי שאחרי הסדרים הבחורים יוכלו לעשות התעמלות". אבל העולם שלנו הוא כל כך קיצוני, מפחדים מכל דבר, אין מסורה, אין על מי לבסס השקפות. אז מפסידים את האיזון, אין משהו יותר חשוב מאיזון".

"היום צריכים לפתח את כל הכוחות בתוך הד' אמות של הלכה. והכוונה היא שכשאדם נמצא במצב של בין-הזמנים, בזמן שהוא לא יכול ללמוד, אז מה הוא כן הוא יכול לעשות, מה מותר, מה עוזר לו? ולדעתי זה גם בריא מבחינת הנפש וגם מבחינת הגוף. אנחנו מדגישים שהפירמה של הישיבה זה תלמיד-חכם עם דרך-ארץ ובעל-מידות. כשהכוונה שלנו לתרום לעתיד של כלל ישראל, להוציא תלמידים שיקדשו שם-שמיים. רציתי להעביר את המסר הזה, שהרעיון הבסיסי הוא לתת לתלמיד את הכלים להיות בן-תורה אמיתי, עם דרך-ארץ, ומידות-טובות לקדש שם שמים. ובעתיד, הוא יתרום לכלל ישראל. בנוי על היסודות של סלבודקה של פעם".

את הישיבה שהוא עומד בראשה הקים הרב צ'ייט לפני כשלושים שנה. אז גם עלה לארץ עם רעייתו וילדיו. קודם העליה, הגיע הרב צ'ייט לישראל כדי לסייע לאביו בישיבה בה כיהן כראש-ישיבה בסניף של 'ישיבת חפץ-חיים' בירושלים, ולא היה אז בקו-הבריאות. לאחר מכן, החליטו משפחת צ'ייט לעלות לארץ-ישראל.

נראה כי חשוב מאוד לרב צ'ייט להסביר את תפיסתו ושיטתו החינוכית, נוכח התנגדות כמעט אוטומטית של הציבור החרדי לרעיונות מן הסוג הזה. הוא מבין ומודע לכך שהסגנון בו הוא מנהל את ישיבתו, לא עולה בקנה אחד עם דרכו של רוב הציבור החרדי. אבל חשוב לו לנסות ולהסביר את דרכו. ויותר מכך, הרב קם ממקומו כדי להשמיע לי הקלטה מתוך טייפ, ובה נשמע הרב שלמה זלמן אוירבאך, במענה לשאלת הרב צ'ייט האם להמשיך עם הישיבה, מכיון שיש עליה שאלות ותלונות על לימודי חול וכו', "תמשיך, תצליח ויהיה ה' איתך".

"אני מרגיש שבעצם חינוך, זה למסור ולעורר תלמידים לעבודת ה'", ממשיך הרב צ'ייט בהסברה שלו, "סך הכל האחריות שלנו, בכל דרך שאפשר, אם זה מוסר; אם זה עבודה; השקעה; תפילה; לימוד, הכל זה חלק מאחריות שלנו, להגיע לסוג של שלימות במקסימום האפשרי".

• נחזור למוסיקה. מתי התחלת עם העשייה המוסיקלית?

"אני בנערותי התחברתי מאוד לר' שלמה קרליבך, השירים שלו נכנסו ללב שלי. האבא שלי זצ"ל, לאחר שהיה ראש-ישיבה, הוא כיהן כרב באמריקה, ובתקופה ההיא לימד אותי מפוחית פה, שניגן בה כשהיה צעיר. שמעתי על ר' שלמה, פגשתי אותו ומאוד הושפעתי ממנו. בגיל 13 בערך התחלתי ללמוד גיטרה, אני זוכר את הגיטרה הראשונה שקניתי, היא עלתה שתים עשרה דולר, ומה שזול שווה זול. היה מאוד קשה לנגן, אבל היה רצון וחשק. בהמשך, שמתי לב לכך שבכמה אקורדים אפשר לנגן המון שירים, אז נכנסתי לזה, ומהתלהבות ניסיתי גם להלחין, זה היה בערך בגיל 15".

תקליט 'בני הרבנים'

הפרוייקט הראשון המשמעותי של הרב צ'ייט היה התקליט 'בני הרבנים'. הסיפור שעומד מאחוריו גם הוא מעניין. זה היה בשנת 67', הרב צ'ייט תלמיד מן המנין ב'ישיבת חפץ-חיים'. התלמידים התבקשו על ידי הישיבה לסייע בגיוס כספים, ולתלמיד ברוך צ'ייט היתה הצעה מעניינת לראש-הישיבה: הוא ועוד כמה תלמידים, יוציאו תקליט מוסיקה, ובו שירים שכבר הולחנו על ידיו, ואת ההכנסות מהמכירות – יעבירו אל הישיבה. שם התקליט היה אמור לשאת את שמה של הישיבה – 'ישיבת חפץ-חיים'. כשהגיש ברוך צ'ייט את הצעתו לפני ראש הישיבה, קיבל זה את הצעתו, והם פנו לביצוע המשימה.

לאחר שסיימו, והשמיעו את השירים לראש-הישיבה, הסגנון המודרני לא מצא חן בעיניו. והוא ביקש להשמיט את שמה של הישיבה מעטיפת התקליט. וכאן בעצם נאלץ הרב צ'ייט למצוא שם אחר לתקליט. התקליט נקרא 'בני הרבנים', כי חלק מאלו ששרו בתקליט היו בניהם של רבנים. כאן בעצם התחילה באופן רשמי הקריירה המוסיקאלית של הרב צ'ייט. השירים מתוך האלבום התפרסמו והפכו לנחלת כלל העולם היהודי, ביניהם השירים: 'הללו את ה", ו'מי האיש החפץ חיים'.

באותה תקופה, מלבד ר' שלמה קרליבך, ובן ציון שנקר, כמעט ולא היו יוצרים וזמרים במוסיקה החסידית-יהודית. מרדכי בן-דוד היה ממש בתחילת דרכו.

• היתה ביקורת עליך, ועל המוסיקה שאתה יוצר?

"זה לא היה בסגנון של רבנים שיצאו נגד, אבל זכור לי שהיו כאלה ישיבות שהיה אסור לשמוע את התקליט. כי זה מודרני, וזה לא כמו המסורה, אין קלרינט…".

"בסך הכל התחלנו לשם שמים, בשביל הישיבה. לא היה לנו בכלל כוונה להיות תזמורת או מקהלה. לא היינו בעניין של תחרות ומסחריות, אלא יותר ליהנות. ההתמקדות היתה גם ביצירת שירים שמעוררים את הלב, שירים שאפשר לשיר בזמירות שבת, בסעודה שלישית ומלווה מלכה. לא סתם בשביל התלהבות למכור תקליטים, יותר דביקות יותר קומזיץ".

• מה בעצם הפריע לראש-הישיבה בשירי התקליט?

"תראה, עשיתי סגנון חדש. אפילו שלמה קרליבך לא הוציא מוסיקה עם גיטרות בלבד כמו שאנחנו עשינו. אנחנו בעצם לקחנו את הסגנון שהיה אז באותה תקופה בעולם המוסיקה בכלל – והשתמשנו בו. אמנם לא ממש רוק עם גיטרות חשמליות, אבל עם גיטרות. עממי מהנשמה. אבל זה היה "חדש", וכידוע ש"חדש אסור מן התורה".

• מה עשה את העיבודים?

"אני בעצם עשיתי אז רוב העיבודים. לא למדתי מוסיקה באופן יסודי, אלא מתוך 'שמיעה', שמעתי הרבה וידעתי לתרגם את מה ששמעתי, למה שרציתי לייצר".

ימי 'קול סלוניקה'

פרוייקט נוסף שיצא מתחת ידי הרב צ'ייט הוא 'קול סלוניקה'. ארבעה תקליטים יצאו תחת השם הזה. "אהבתי מאוד את הבוזוקי", נזכר הרב צ'ייט, "וזה היה החידוש בסדרה הזו. במקום הסגנון של קרלינט, הכנסתי את הבוזוקי, מוסיקה בסגנון יווני. באחד התקליטים שר גם הזמר אורי שבח. שמעתי אותו פעם בהופעה באמריקה, עשינו היכרות, והוצאנו יחד תקליט שלם. אנחנו מאז חברים טובים, הוא מגיע אלינו לישיבה מדי פעם ל'משמר' שאנחנו עושים כל יום חמישי.

• בהמשך הקריירה הופעת ב'האסק' מספר פעמים…

"מדי פעם, לא קבוע. יש לי ידיד בשם שייע מנדלוביץ שהוא אמרגן שם והוא מזמין אותי מידי פעם. בפעם האחרונה שהופעתי ב'האסק', עשינו משהו לזכר ר' אלי טייטלבוים, שהיה ידיד שלי. הוא התפרסם גם כאיש חינוך, הוא זה שפירסם בתחילת הדרך דף-יומי על קלטת אודיו, וגם דרך הטלפון. עשינו אז הופעה בהאסק לזכרו".

• האם גם בשנים האחרונות הרב ממשיך בכתיבת שירים חדשים?

במקום לענות, מציג בפניי הרב צ'ייט את הדיסק האחרון שהוציא לפני מספר שנים. הפתיע אותי לראות, תוך כדי מבט ברשימת השירים, שהשיר 'ואתם הדבקים' שביצע גם שלוימי גרטנר, הולחן על-ידי הרב צ'ייט. סגנון השיר הוא מודרני ומתחכם, ולא בסגנון הישן של פעם.

"נכון", מסכים איתי הרב צ'ייט, "כי בקטע השני בעיקר יש משהו קצת יווני, הקצב קצת שונה. אבל משום מה, דווקא אהבו את זה. שלוימי גרטנר התלהב מזה, וביקש להשתמש בשיר הזה. אני מסכים שזה יצא קצת מההגדרות. הרבה פעמים היו טענות על ר' שלמה (קרליבך), זה אותו שיר! אותו סגנון! כאן, יצאנו קצת מהסגנון".

• וכשהלחנת אותו, לא התכוונת ליצור שיר בסגנון חדש…

"לא, ככה זה יצא לי. שרנו אותו בישיבה הרבה, עד שזה יצא בתקליט האחרון".

• האם יש תוכניות מוסיקאליות בהמשך הדרך?

"מה שאני עובד עליו עכשיו זה דבר שאני קצת חושש ממנו, אני עושה זה, אני מקווה, לשם שמים. או שזה מאוד יצליח, או שזה יהיה 'על הפנים'. תקליט של שירים באנגלית, פעם ראשונה שאני מוציא בעז"ה דיסק שלם של שירים באנגלית שאני כתבתי. התקליט מכוון בעצם לסטודנטים, להחזיר בתשובה או לעורר מחשבות של יהדות. מה שגורם לי לחשוש קצת, זה הסגנון המוסיקאלי שעליו אני מתכוון לבסס את התקליט, מוסיקת 'בלוז', עם גיטרות ומפוחית פה. דיברתי עם גיטריסט מאד מוכשר בענין התקליט הזה. אבל אני עדיין לא בטוח שזה מה שאני רוצה לעשות".

"לדעתי זה דבר שיכול לעורר את הנשמה. אחד השירים שיהיו בתקליט למשל, "light Shabbos candles" (= אור נרות השבת), מה זה עושה לאדם אור נרות השבת. זה לא כאילו אתה חייב להיות דתי, הדלקת נרות שבת זה יכול לסמל אהבה, קשר לבריאה קשר לשמים, לנשמה. אני עובד כל כך קשה, זיעה ניגרת מפניי, השבוע חלף, עכשיו זה הזמן שהמוח והנפש שלי רוצים להתחבר. זה הרעיון של השיר".

"הדבר היפה ב'בלוז', זה שאפשר לספר סיפור דרך המוסיקה הזאת. הז'אנר הזה נוצר על ידי העבדים השחורים באמריקה. מטבע הדברים, בשל היותם עבדים, הם לא ידעו קרוא וכתוב, על אחת כמה וכמה שלא ידעו תוים. אך כשעבדו בשדות-הכותנה, הם היו שרים שירים נוגים שחיברו בעל-פה, ואשר ביטאו את מצוקתם. ר' שלמה למשל, סיפר סיפור, אבל זה לא היה בתוך השירה ממש. הוא סיפר סיפור בליווי כמה אקורדים, ולאחר מכן היה שר. כאן בסגנון הזה, זה סיפור שבא ויוצא מתוך ה'בלוז'. גם הדרך שמנגנים כל תו ותו במוסיקת-הבלוז זה כל כך מרגש".

• עשו כבר סגנון כזה במוסיקה היהודית?

"לא שמעתי. העליתי את הרעיון לכמה חברים ואנשי מקצוע, ולא שמעתי על עוד מישהו שעשה מוסיקה בסגנון הזה. השקעתי בזה הרבה, כי אני חושב ומאמין שזה יכול לעורר את הלב. אני מעריך ומקווה שיקבלו את זה. אצל החרדים אין ציפיה שזה יתקבל, כי זה לא כ"כ מתאים. אבל סטודנטים ברחבי העולם – אני מקווה מאוד שכן".
"בנוסף, יש לי כוונה לתרגם את זה לעברית. וכבר יצא לי לדבר פעם את הזמר אביתר בנאי על זה. היה אצלנו גם יונתן רזאל במסגרת טיול הישיבה לצפון, ודיברנו אז על האפשרות של תרגום השירים לעברית"..

• מה עם הדור השני למשפחת צ'ייט?

"יש לי הרבה סוגים של בנים, בבחינת "חנוך לנער על פי דרכו". יש לי בן שלומד במיר, שני בנים שסיימו 'נחל חרדי', ויש לי גם כאלה שכבר אחרי חתונה כל אחד בתחום שלו. לשאלתך, יש לי כמה ילדים שמנגנים מאוד מיוחד, אחד מהם שמו יוסי, יש לו עסקים הוא גר ברמת בית שמש, מאוד מוכשר בגיטרה, הוא ניגן גיטרה בתקליט האחרון שהוצאתי. אני מתכוון לעבוד איתו גם בתקליט הבא בעז"ה".

***

כשאנחנו משוחחים עם כאלו שייצרו מוסיקה של הדור הקודם, תמיד מעניין לשמוע את דעתם על המוסיקה של היום:

"אני בדעה", אומר הרב צ'ייט, "ששיר יהודי צריך להיות כזה שנכנס אל הלב של האדם, ושהאדם יכול להתעורר מזה ולהגיע לדביקות עם הקב"ה. שירים כאלה שאפשר לשיר בשולחן-שבת, במלווה-מלכה ובקומזיץ. אלו שירים שאתה רואה שהם יוצאים מן הלב".

"בשיר ישנם שלושה חלקים, וזה מאד דומה לאדם. יש את המילים, שזה המח. יש את המנגינה, שזה הלב. ויש את העיבוד, שזה הלבוש. העיבוד זה בעצם ההגשה של השיר, אלו כלים ינוגנו בו, באיזה קצב הוא ינוגן, מי הזמר וכו'. אפשר להגיש את השיר עם כוונה למכור תקליטים, ואפשר להגיש אותו עם כוונה לעורר. וזה היום קצת מפריע לי, שהדגש היום יותר ביצירות המוסיקאליות, זה ליצור משהו שימכור, ולא משהו שיפעל על הרגש של האנשים. וזה לדעתי טעות, כשהופכים אומנות ודבר קדוש, לדבר של סחורה, זה חבל. לא מספיק נזהרים שהשיר יהיה ברמה של התעוררות או התלהבות".

• ומה עם שירי שמחה, שירים של חתונה?

"גם שירי שמחה צריכים להיות עם התעוררות. אבל זה לא צריך להיות משוגע. זה יכול להיות משהו מאוד רציני, אבל לא פחות שמח. בלי שמחה אי אפשר להגיע לנבואה, זאת אומרת שיש בשמחה מעלה גדולה של דביקות בה'. שמחה זה לא להיות משוגע, שמחה זה להתעורר עם ריקוד עם אהבה עם קשר".

• אלו טיפים היית מעניק למלחין הצעיר?

"'והעיקר לא לפחד כלל'. יש ריזיקה בכל דבר. אדם מתחיל משהו חדש, הוא דואג מה יגידו אנשים. דברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב. העיקר בכל ענין שאדם מתחיל זה לא לפחד לנסות. אם אדם מרגיש שיש לו משהו לתת לציבור, לתת לכלל ישראל, לא להתבייש לא לפחד, לעשות מאמץ. גם אצלי כשיש לי שיר חדש, אני מנסה ללמד את זה לתלמידים ב'משמר', לא תמיד אני מקבל תגובות טובות. אדם צריך בעיקר סייעתא-דשמיא וגם בטחון עצמי. שילוב של שני הדברים".

עולם הספרות

כמה כובעים יש לו לרב צ'ייט. מלבד יצירותיו המוסיקאליות ועיסוקו כאיש חינוך וראש-ישיבה, הוא גם ערך ועורך ספרים רבים. הספרים שכתב גם הם מושפעים ישירות מעיסוקו כאיש חינוך. הספרים נכתבו עבור ילדים בעיקר, והם מלמדים ומחנכים למידות טובות. רוב הספרים מעוטרים בציוריו של גדי פולק המצויין.

הספר הראשון שהוציא הרב צ'ייט הוא "ל"ט מלאכות שבת", עם הצייר יוני גרנשטיין. הספר זכה להצלחה רבה והודפס בשפות רבות: עברית; אנגלית; צרפתית; רוסית וספרדית.

נראה כי יש לרב צ'ייט חיבה מיוחדת לספרים שהוציא. במשרדו ניצב לו אקווריון, ובו דמויות תלת-מימדיות שיצר עבורו אחד מידידיו, מתוך אחד הספרים.

הרב מציג לי את אחד מספריו החדשים שיצא זה עתה בשפה האנגלית, – ruin great simchas" "don't let small problems, (=אל תיתן לבעיות קטנות – להרוס את השמחות הגדולות). הרעיון של הספר הוא, שבמצבים שונים של שמחה, אם זה חתונה, בר-מצוה או כל שמחה אחרת. קורים לעתים דברים קטנים ומרגיזים שמשפיעים על כל האווירה ומאיימות להרוס את השמחה שאמורה להיות לנו. הספר ממחיש את הסיטואציות האלו בעזרת ציוריו של גדי פולק, לצד טקסט שמסביר כיצד אפשר להתמודד עם המצב.

"הספר הזה לא מיועד בעיקר לילדים", מסביר הרב צ'ייט, "מכיון שהטקסט שבו מתאים יותר למבוגרים, הוא יתאים יותר לעיון משותף של ההורה יחד עם הילד. גם הורה לבד יכול ללמוד מתוך הספר. לא מזמן התקשר אלי קרוב משפחה שראה את הספר, למחרת היתה אצלו שמחת-ברית, הוא אומר לי: "הרב חייט אני חייב להגיד לך, הספר הזה הציל אותי. היו כמה דברים שהפריעו לי, אמרתי לעצמי, רבש"ע, זכיתי לבן ולמשפחה, מה יותר טוב מזה, אז קרו כמה דברים לא טובים, שטויות. למה לא להסתכל על הצד הטוב".

***

אמנם 'כל העולם כולו גשר צר מאוד', אך זה לא מונע מהרב ברוך צ'ייט, ליצור לתכנן ולחלום על עוד ועוד פרויקטים בתחום המוסיקה והחינוך, שישנו את העולם ויעשו אותו לטוב יותר. 'והעיקר לא לפחד כלל'.

השארת תגובה