שִׁמְךָ נָאֶה לְךָ. וְאַתָּה נָאֶה לִשְׁמֶךָ. וּשְׁמֵנוּ קָרָאתָ בִּשְׁמֶךָ

פירשו צדיקים: תקיעת שופר. נחטפנו, שכחנו את המילים, איבדנו את השפה, אנחנו יכולים רק לנגן את הצעקה ואת הכאב של "קולי שמעת אל תעלם אזנך לרווחתי ולשוועתי"

סליחות ברחבת הכותל המערבי
סליחות ברחבת הכותל המערבי

נוהגים לקרוא בראש השנה בפרשת הגר וגירוש ישמעאל וכמה טעמים בדבר. אחד מהם על פי מה שכתוב בו "אל תיראי כי שמע אלוקים אל קול הנער באשר הוא שם". ובמדרש נאמר (בראשית רבה נג) "אמר רבי סימון קפצו מלאכי השרת לקטרגו. אמרו לפניו: רבון העולמים אדם שהוא עתיד להמית את בניך בצמא אתה מעלה לו באר? אמר להם: עכשיו מה הוא, צדיק או רשע? אמרו לו: צדיק. אמר להם: איני דן את האדם אלא בשעתו". מדברי חז"ל אלו עולה שאין דנים את האדם אלא כפי מצבו באותה שעה. על דרך זה אנו מבקשים שידונו אותנו לפי מצבנו עתה ביום הדין, כאשר אנו בהתעוררות תשובה ומרבים בתפילה.

לכאורה, הרי בבן סורר ומורה נאמר להיפך (סנהדרין עא, ב), שאמנם עכשיו אינו במצב של חיוב מיתה אולם הוא נהרג על שם סופו. מדוע כלפיו אין אומרים 'באשר הוא שם' לפוטרו ממיתה?

ופירשו, ששונה דין ישמעאל לפי שבכה באותה שעה, שנאמר: "וישמע אלקים את קול הנער", ויש כח מיוחד לבכי לעורר 'עת רצון', לעומת בן סורר ומורה שאיננו שומע ואינו איכפתי. וזה ענינו של היום הזה "ראש השנה" להתעורר ולבקש על חיינו. בכח התפילה והדמעות זוכים שדנים אותנו לפי מצבינו באותה השעה ולא על פי מעשינו בעבר ובעתיד. חז"ל אמרו: שערי דמעות לא ננעלו. בכח הדמעות נפתחים כל השערים וזוכים לטוב ולברכה.

מסופר שפעם לפני תקיעת שופר בבית מדרשו של הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע לא הצליחו להוציא קול שופר. הרים הברדיטשבער את השופר וקרא: נוהגים לשטוף את השופר כדי שייצאו הקולות. מן השמים רוצים שנשטוף אותו בדמעות, וגעו כל העם בבכייה.

עוד מסופר על ילדים יהודיים רכים שנקרעו מחיק הוריהם ונחטפו לצבא הרוסי להיות קנטוניסטים בשירות הצאר. בלילה הראשון במחנה ישבו הילדים יחדיו, המומים, עצובים. קם אחד מהם ואמר: אנחנו בצרה גדולה, מה עשו הורינו בשעת צרה? אמרו תהילים. גם אנחנו נאמר תהילים. אבל אין לנו תהילים, ואנו לא זוכרים כלום, אבל את המנגינה של תהילים כולנו זוכרים, בואו ונצעק את המנגינה. וכך התחילו לצעוק בקול ובבכיות את מנגינת הילדים הנצחית של חברת תהילים "שיר המעלות אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני, ה' הצילה נפשי", ותעל שוועתם השמימה.

וזה- פירשו צדיקים- תקיעת שופר. נחטפנו, שכחנו את המילים, איבדנו את השפה, אנחנו יכולים רק לנגן את הצעקה ואת הכאב של "קולי שמעת אל תעלם אזנך לרווחתי ולשוועתי"

הרה"ק רבי הערש מפארצובה זי"ע שהיה עובד ה' מופלא ושליח הציבור בחצרות פשיסחא, קאצק, גור ואלכסנדר, נסע בצעירותו אל הרבי מלובלין זי"ע. היו אלו שנותיו האחרונות של ה"חוזה", והוא הפנה אותו לחבורת בני עליה שהסתובבו בצל בנו הרה"ק רבי יוסף מטורטשין זי"ע. אחרי פטירת החוזה הסתופף רבי הערש בצל קדושת הרה"ק רבי יוסף מטורטשין זי"ע, בנו של החוזה, שם החל לשמש כשליח ציבור.

לימים כשחסה בצל כנפיו של החידושי הרי"מ זי"ע, שאלו פעם החידושי הרי"מ זי"ע: האם תוכל לומר איזה דבר תורה מרבך הרה"ק רבי יוסף מטורטשין זי"ע? ויען רבי הירש ויאמר: דברי תורה איני זוכר, רק מעשה ומשל אספר.

פעם אחת לפני התקיעות הוא נכנס לבית המדרש, ואמר את הדברים הללו: תוכחה- לא אומר לכם, רק מעשה אספר לכם. בעיר אחת היה גביר אחד מוכר יין נכבד ותלמיד חכם, ורב העיר בא אליו פעם אחת לביתו לקידוש. מיותר לציין כי הגביר נתכבד מאוד בבוא הרב אליו, וקרא למשרתו להביא מהמרתף מהחבית האמצעית את היין המשומר כי היין הזה הוא טוב מכולם.

והנה עבר זמן רב, הגביר יושב ומשיח עם הרב בדברי תורה, ומשרתו לא בא חזרה. הגביר ביקש את סליחתו של הרב כדי שהוא בעצמו ילך למרתף להביא יין ולראות מה זאת.

בבואו למרתף נבהל לראות את ברזי החביות פתוחות, והיין נשפך כמים על הארץ. וכשבא חזרה מהמרתף בלב נשבר וצער גדול מההיזק שגרם המשרת. חיפש את המשרת, וימצאהו מונח שיכור כלוט, והוא עונה לו בשכרותו: "אני רוצה בעל הבית שלי שתוסיפו לי לשכר הוספה הגונה, כי משכורתי מעט לפי ערכי". עד כאן סיפר הרבי, אמר ולא יסף.

ויהי בשמוע החידושי הרי"מ זי"ע את הדברים, אמר: "המשל הזה נאמר בחכמה נפלאה"! והוא מרמז על מה שנגרם על ידי האדם במשך ימות השנה, קלקולים והפסדים והוא במעשיו גורם שהשפע ייאבד ממנו ויתפזר למקום החיצונים… ומכל מקום הוא בשלו: רוצה הוא העלאה במשכורת… בני, חיי, מזוני…

בראש השנה אנו מבקשים מהקב"ה שיראה אותנו באשר אנו שם. בכח דמעותינו ותפילותינו אנו זועקים ומבקשים שלא ידונו אותנו לפי עברינו ועתידינו. שלא יתייחסו אלינו חלילה כשיכורים כפי מנהגינו במשך השנה כולה לצערינו אלא כמעשינו בשעה זו.

יה"ר שתכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. שנה שיאמר ה' למשחית הרף, שנה של הרמת קרן התורה, שנה טובה שימלא ה' משאלות ליבינו לטובה, ויתברכו כל בני ישראל בחיים טובים

השארת תגובה