לא לפי הספר

הסכם הפסקת האש שחתמו נתניהו ויעלון סותר את דבריהם עצמם

מנדי ריזל. צילום: מנדי הכטמן
מנדי ריזל. צילום: מנדי הכטמן

נתניהו מרמה את העולם, אותנו – אבל בראש ובראשונה את עצמו.

"דאע"ש זה חמאס, חמאס זה דאע"ש", אמר ביבי בפנים רציניות להחריד לחבר הקונגרס האמריקני דארל ריסה, בסוף השבוע שעבר. "הטרור האסלאמי הרדיקלי מאיים כיום על העולם כולו. הוא מאיים על ישראל, על ארה"ב, על מדינות ערב המתונות, על אירופה, על כולם. אנו ניצבים בפני אותה רשת טרור אסלאמית ועלינו להיאבק בה יחדיו. "ראית את המעשה המזעזע של עריפת ראשו של ג'יימס פולי. אנו ראינו את רצח המזעזע של שלושת הנערים, רצח שחמאס הודה שהוא ביצע. אלה ענפים של אותו עץ רעיל. עלינו ליצור חזית אחידה כנגד החזית האחידה הטרור האסלאמי הרדיקלי. העולם החופשי והמדינות הדמוקרטיות צריכות לעמוד יחדיו כנגד הטרור הזה, זאת הדרך היחידה בה נוכל לבלום אותם ובסופו של דבר זאת הדרך היחידה בה ננצח אותם".

באמת, מר נתניהו? חזית אחידה? אתה הרי מוכיח קבל עם ועולם שדאע"ש אינו חמאס, חמאס אינו דאע"ש.

בהנחה ודאע"ש, אל קעידא או טליבאן היו שולטים בעזה היית יושב איתם למשא ומתן? היית מעביר להם אספקה של חשמל, גז, מלט, ביגוד, תרופות ומים? היית מאפשר להם לירות ולטבוח בחייליך ואזרחי מדינתך מבלי להשיב להם כגמולם? אני מניח שהתשובה לשאלות הללו היא "לאו" מוחלט. בדיוק כשם שארצות הברית, בריטניה או רוסיה לא ידונו עם דאע"ש ויעבירו לו אספקה.

אז למה, אדוני ראש-הממשלה, חמאס שונה? ישראל, היא ולא אחרת, מעבירה לו מידי יום מאות משאיות אספקה, מזרימה חשמל לרצועה הארורה ומאפשרת לו לשלוט ביד רמה. ישראל היא-היא שדנה איתו על תנאי כניעה. ואל תספרו לי על כך שהשיחות מתנהלות באמצעות המצרים, שמתזזים בין שני האולמות שבהם יושבים נציגי ישראל וחמאס. תכל'ס, זה נקרא שישראל מנהלת משא-ומתן עם ארגון טרור.

בעבר, יצא לאור ספר שהפך לרב-מכר, בשם "מלחמה בטרור". שם המחבר: בנימין נתניהו."הטרור הוא איום אסטרטגי על השלום ועל עתידה של מדינת ישראל. נקודת המוצא למאבק נגד הטרור היא הסירוב הגמור להיכנע לתביעותיו, בצד החלטה אמיצה להילחם בו עד חורמה", נכתב בהקדמה.

אם אתה לא מאמין במה שכתבת ונכנע לתביעות הטרור החמאסי, למה שהעולם יתייחס אליו כמו לדאע"ש?

 

■ ■ ■

לצידו של נתניהו עומד שר הביטחון משה בוגי יעלון. "סר הביטחון", קוראים לו בעוטף עזה.

האיש, שהיה הסמן הכי ימני בממשלה, תקיף ונחרץ, נהיה רכרוכי. שר ביטחון אמור לספק ביטחון, ולא להודיע לתושבי קו עימות שהם יכולים להתפנות מבתיהם. את זה יעשה שר הרווחה, במידה ושר הביטחון לא מספק את תפקידו. והוא לא מספק את תפקידו.

בדברים אלו, מר יעלון, אתה מוכיח לציבור שישראל היא מדינה מובלת, ולא מובילה; שהיא לא מצליחה לעצור את ירי הרקטות. זו התשובה? פינוי? מה עם השמדת האויב – לא שמעת על כך?

אה, גם ליעלון יש ספר. "דרך ארוכה קצרה", הוא קרא לו. "עלינו לגבור על איום האסלאם הג'יאהדי, לנצח במלחמת התרבויות", כתב בו. "עלינו להביס את המשטרים והכוחות המובילים את המתקפה הג'יאהדית על המערב". חמאס אינו אחד מהם, בוגי?

והנה עוד פנינים מהספר: "ברור שבין אם יהיה הסדר ובין אם לאו, הם ימשיכו להכות בנו כל עוד יוכלו, כל עוד יעריכו שהאלימות משתלמת. וכיוון שכך, הצורך להוכיח לפלסטינים שהאלימות אינה משתלמת הוא צורך אסטרטגי (ההדגשה במקור). היעד של המלחמה שנכפתה עלינו בשנת 2000 הוא לצרוב בתודעה הפלסטינית את ההבנה שאלימות אינה משתלמת".

אינה משתלמת? ומה בדבר אזור דיג מורחב, פתיחת מעברים והויתור על הדרישה לפירוז הרצועה – דרישות שעליהן ויתרת? האלימות משתלמת, תשאל את חמאס.

ואם תהיתם מה גורם לתבוסתנות הזו, הנה תשובתו של יעלון בעצמו, כפי שכתבה בספרו: "את השיח התבוסתני מקדם משולש כוחות: מנהיגות שאינה מנהיגה, תקשורת שאינה מדווחת אמת וקבוצה של עשירים מאוד, המעוניינים בשקט – גם כשהוא שקט מדומה – על מנת להבטיח רווחים מקסימליים, שהתנאי להם הוא שערי מניות גבוהים בבורסה. זהו הקשר 'הון-שלטון-עיתון'… שלושת הכוחות האלה, כל אחד בשל סיבותיו שלו, שותפים ליצירתה של אשליה מסוכנת, אשר אני רואה בה איום אסטרטגי ממדרגה ראשונה".

 

■ ■ ■

 

לאחר חמישים ימי לחימה תם מבצע 'צוק איתן'. העם איתן, ההנהגה ממש לא. עוד לפני המבצע הופגזו העיר שדרות והיישובים סביב לה במטחי רקטות, והרי לכם חודשיים של חיים בלתי נסבלים, שהפיתרון להם ברור וחד – אבל אינו מיושם. ייתכן שבלית ברירה היו נפגעים גם חפים מפשע – אבל דמינו עדיף מדמם; "הבא להורגך השכם להורגו", גם אם הוא מקיף עצמו באוכלוסיה. זה או אנחנו או הם. חד וחלק. שחור ולבן.

כנראה שמה שברור לכל אדם בר-דעת, לא מובן להנהגה: ישראל ידעה זה מכבר על חמשה משגרי פצמ"רים שבסיועם טווחו תושבי היישובים צמודי הגדר. אבל צה"ל לא תקף אותם. מדוע? ובכן – שלושה מהם מוקמו בתוך בתי ספר מלאים בפליטים, ושניים אחרים בסמוך מאוד לבתים שאת תושביהם לא הצליחו בצבא להשיג כדי לבקש מהם להתפנות. התוצאה: הילד דניאל טרגרמן הי"ד קיפח את חייו כתוצאה משיגור פצצה מאחד המשגרים הללו, שהוצב במתחם בית-הספר היסודי 'עלי אבן אבי אלב' בפאתי שכונת זייתון. רק ביום שני בלילה נזכרו בחיל-האוויר לתקוף את המשגר הקטלני – 12 שעות לאחר שהתבקשו הפליטים ששוכנו בביה"ס לצאת מהמקום. דמם אדום יותר משל דניאל הי"ד?

 

■ ■ ■

 

ובתוך כל הזעם הגואה על הממשלה, אסור לנו לשכוח להודות למנהיג הבירה, לקב"ה, על נסיו ונפלאותיו עימנו: 4,594 רקטות ופצצות מרגמה נורו לעבר הדרום. מרביתן נחתו בשטחים פתוחים. אחרות פגעו בבתים שהיו ריקים מאדם.

השבוע, בבית הכנסת, פגשתי יהודי קשיש, עולה מחבר העמים, ששרד את השואה. "כשיש 'צבע אדום' אני רואה את כולם בורחים ומנסים לתפוס מחסה, אבל אני ממשיך לשבת. לא אספיק להגיע לממ"ד או למקלט הציבורי בתוך 15 שניות. זה בלתי אפשרי". אז מה אתה עושה, ניסיתי להבין.

"אני שם את יד ימין על העיניים, אומר 'שמע ישראל', ובטוח שהקב"ה ישמור עלי. הממשלה הרי לא דואגת לנו; עובדה שכבר 13 שנה מבטיחים שקט והוא אינו נראה באופק, אז ברור שאין לי על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמים". והוא שומר. עליו ועל רבבות התושבים המטווחים בעוטף עזה. בייחוד בימים אלו; בייחוד כאשר בירושלים יושבת ממשלה שראשיה כותבים תיאוריות שיכלו להביא זה מכבר את השקט לארץ הקודש, אך אינם מיישמים אותן.

נתניהו יעלון וגנץ (צילום: משרד הביטחון)

השארת תגובה