כשליצמן סגר מרפסת ● בית ספר לפוליטיקה

ליצמן הפך מאורח למארח ואייכלר הפך מעין רכב חלל עצמאי ● על שבוע פוליטי לא רע שעבר על הסיעות החרדיות במשכן הכנסת ועל החבל שנקרע ממשיכותיו של ראש הממשלה

אבי בלום
אבי בלום

במדד הלויאליות ושיתוף הפעולה, ליצמן אמור היה לכהן כבר מזמן כשר בכיר בממשלת נתניהו הרביעית. שני בנאמנותו רק ליובל שטייניץ שחטף כאב ראש תכף עם מינויו ליו"ר הוועדה למינוי דיינים, וחתך לנוח בביתו בלי קיזוז. במעין חד-גדיא קואליציוני שלא נגמר, הפרישה המוקדמת של שטייניץ, אילצה את דרעי לעמוד על הדוכן ולהרוויח 'זמן פציעות' באמצעות העלאת הסוגיה הרת-הגורל: מהם שורשי השם מכלוף שהתגלה בחפירות ארכיאולוגיות במהלך מערכת הבחירות האחרונה.

עם ליצמן פתחנו בחד-גדיא, ואליו נחזור: בלו"ז הדחוס, יותר מכיתות הסרדינים, של ראש-ממשלת ישראל, מככבת לה פגישה קבועה, לפחות אחת לשבוע עם נציג חרדי. לא עם שר הכלכלה ואפילו לא עם יו"ר ועדת הכספים. הנפגש המתמיד אינו אחר מאשר סגן שר הבריאות יעקב ליצמן, והסיבה אינה היותו ממונה על בית החולים מעייני הישועה.

חשיבותה של הפגישה נעוצה בעצם קיומה, ובתיעודה המדוקדק ברשומות. המיקום משנה פחות. לעיתים נפגשים השניים באקווריום שבלשכת רה"מ, אך לרוב מתקיים המפגש בלשכת רה"מ בכנסת, אליה מרותק ממילא ראש-הממשלה-הצרה, נטולת הקיזוזים, מדי שני ורביעי.

בשבוע שעבר ליצמן הפך מאורח למארח, כאשר ראש-הממשלה הגיע למשרד הבריאות כדי לחנוך את רפורמת בריאות הנפש. על חשיבות הרפורמה והמזל ששיחק לליצמן – כבר נכתב כאן בעבר. ליצמן השיק את הרפורמה בקדנציה הראשונה שלו במשרד וחזר בדיוק בזמן כדי לגזור את הסרט.

אז ראש-הממשלה והשר הממונה (בשלב זה) הגיע כדי לברך, אלא שמאחורי הביקור הנדיר של ראש-ממשלה בלשכת אחד משריו, יש סיפור מעניין. במעשייה שתתואר כאן תכף ומיד יש כדי ללמד על הקשר שנרקם בין נתניהו לליצמן. אהבה התלויה בבג"ץ.

איש חסיד היה

ומעשה חסידי שהיה, כך היה. במהלך הפגישות הקבועות בין השניים בלשכת רה"מ בכנסת, הבחין ליצמן חד העין כי נתניהו מתזז את המאבטחים מפינה לפינה, כדי לקלוט פיסות נוף ירושלמיות שמבצבצות בינות לחלונות הלשכה בכנסת.

ראש ממשלת ישראל כלוא בכלוב של פלדה וברזל. אנשי היחידה לאבטחת אישים מקיפים אותו בכל אשר ילך. מאבטחים נשלחים מראש לכל אתר בו הוא אמור לבקר. בודקים מוסמכים מפשפשים בכיסי המשתתפים באירועים ומעבירים אותם במכונות שיקוף. מומחי חבלה ומיגון מציבים חלונות אטומים ובודקים כל זווית ירי אפשרית. שש שנים ברציפות מכהן נתניהו בתפקיד. שש שנים של קלסטרופוביה מתמשכת.

ליצמן, שהבחין איך שבוע אחר שבוע, ביבי מסיט את הווילון כדי לתפוס קצת נוף ירושלמי בחלון – זרק לו הצעה שאי אפשר לסרב לה. "בלשכת שר הבריאות החדשה שממוקמת בקומה 13, יש נוף ירושלמי עוצר נשימה. בוא נקיים שם את הישיבה הבאה". ביבי קפץ על המציאה, ומאז, שבוע אחר שבוע, התחיל את הפגישה עם ליצמן בשאלה קבועה: "יעקב, מתי מגיעים אליך למשרד כדי לראות את הנוף?".

בשבוע שעבר נמצאה הסיבה. רפורמת בריאות הנפש נחנכה ונתניהו הבהיר למן הרגע הראשון כי אינו מתכוון להחמיץ את ההזדמנות למנוחת-נפש אישית. בביקורים מהסוג הזה, הכל מתוזמן ומאורגן עד לפרט האחרון. הכל, למעט לוח-הזמנים שכפוף לאיחוריו הכרוניים של ראש-הממשלה.

כאשר אנשי צוות הארגון של לשכת רה"מ הגיעו לקומה ה-13 במשרד הבריאות הם עיקמו את האף. "המקום לא מתאים", הם עדכנו בלשכת הבוס, "השולחן בלשכה של ליצמן גדול מדי, הסטנד לא נכנס. ככה אי אפשר לקיים מסיבת עיתונאים".

ביבי נותר בשלו: "בחייכם", הוא אמר, "שבועות אני שומע על המרפסת בקומה ה-13, תדאגו שמסיבת העיתונאים תהיה בקומה הנכונה". בסוף נמצאה בלשכת ליצמן הנוסחה הגואלת: מסיבת העיתונאים תתקיים באולם הישיבות בקומה הרביעית, אך לפניה תתקיים פגישת עבודה בקומה ה-13.

חשבתם שכאן מסתיים הסיפור? אז זהו, שהוא רק מתחיל. כי אחרי שאנשי התפאורה עזבו את הבניין עם הרבה טקס וסירנות מיללות, הגיע תורם של המאבטחים לתור את המתחם ולפסוק נחרצות: לקומה ה-13 נתניהו יעלה, אך למרפסת הוא לא ייצא.

כל ראש-ממשלה צריך מרפסת, וכשנתניהו הגיע ללשכת ליצמן הדבר הראשון שהוא עשה זה לגשש את הדרך למרפסת הנוף שלמענה בא. "לא לשם – לכאן", ניסו המאבטחים לשמור על כבודם ועל ביטחונו של רה"מ הנתון לחסותם.

רק שאלף מאבטחים לא יוכלו לגערר-חוסיד אחד שאחראי מדי חול-המועד על מעמד 'הקבלת פני רבו' בבית-המדרש הגדול בגור. בעימות בין מאבטחי רה"מ ליועצו של ליצמן מוטי בבצ'יק, הייתה ידו של האחרון על העליונה. "תפנה ימינה. מכאן יוצאים למרפסת", הוא סימן לביבי ופתח את דלת המרפסת לרווחה.

ביבי הדף קלות את המאבטחים, יצא למרפסת, הרכיב את המשקפיים על חוטמו ובמשך שעה ארוכה, כמו מורה דרך מקצועי, הסביר לנוכחים בקול בריטון מה הם רואים: "שם זו בקעת הירדן. תביאו מצפן ותראו שאני יודע מה אני אומר".

אחרי שנשם מלוא הריאות אוויר ירושלמי צלול, ביקש ביבי מיענק'ל לעבור למרפסת הנוספת שבצדה השמאלי של הלשכה. "בצד שמאל יש לנו רק חלון", השיב לו ליצמן בהומור, "הפתח הגדול נמצא אצלנו בימין".

כשנתניהו סיים את הביקור בלשכה וירד למסיבת העיתונאים, ניכר היה שאוויר וריח ירושלים של מעלה, השכיחו ממנו לשעה קלה את ריח הגז: "יעקב, היום אנחנו לא ממצמצים אלא רצים ועושים. אז בוא ניתן גז ונמשיך לעבוד".

רפורמת מגדל השן

התשובה לשאלה מדוע זקוק ביבי לפגישה שבועית עם סגן שר הבריאות, ניתנה אתמול (שלישי) באולם הבג"ץ. זו אינה רפורמת השן, אלא הכרעת יושבי מגדל השן. ביבי התכונן לדיון בבג"ץ כמו סטז'ר למבחנו הראשון. השיא היה הגעתו הספונטנית שתוארה לפני רגע, לישיבת היערכות במשרד הבריאות.

בקדנציה הקודמת של ליצמן כסגן שר במעמד שר, הייתה זו הסתדרות הרופאים שעתרה נגד מינויו, בטענה שהמשרד אינו יכול לתפקד ללא שר מכהן במשרה מלאה. הפרקליטות צידדה אז בפה מלא בעמדת הממשלה. בעתירה הנוכחית שהוגשה על-ידי שרת הבריאות לשעבר יעל גרמן, הפרקליטות מילאה פיה מי פלואוריד.

בסבב הקודם שופטי הבג"ץ אומנם אישרו בשורה התחתונה את המינוי, אך הבהירו כמעט מפורשות כי להיתר יש מועד תפוגה. השופטים מלצר ורובינשטיין שישבו בשעתו בהרכב, בראשות הנשיאה ביניש, יושבים גם כיום בהרכב שהורחב לשבעה ודן בעתירת יש עתיד נגד מינוי ליצמן. הרכב נרחב מלמד לעיתים על הכרעה מהותית הקרבה ובאה.

בצד ההכרעה שניתנה לשעתה, הקדישו אז השופטים פרק מיוחד למשמעות שתהיה להחלטתם בסבב הבא. "בסופו של יום נאמר דברינו במבט צופה פני עתיד", הם כתבו. לאור אירועי השבוע נכון יותר לומר "מבט צופה פני יש עתיד".

המסר שהשמיעו השופטים בסיבוב הקודם היה ברור, כמו דיאגנוזה סופנית של רופא מומחה שקוצב את ימי חייו של הפציינט: "נראה כי מוסד ה'כאילו' של סגן שר הממלא את פונקציות השר עד קצה גבול היכולת הפורמלית כשהשר המכהן הוא ראש הממשלה, להבדיל מסגן שר במתכונת הבסיסית, הוא מוסד הקרב לתום דרכו. על המערכת הממשלתית ליתן דעתה כי פסק דין זה, אף אם לא הביא להתערבות שיפוטית נוכח הרקע שתואר, מהווה תמרור לעתיד.

"מה שאין אדם מן היישוב יכול לקבל כהגיוני ומתקבל על הדעת ויש לו פתרון אחר – ראוי כי ייפתר בדרך הנכונה… קרי מינויו של שר ככל משפטו וחוקתו. ראוי משרד ממשלתי, כי מי שעומד בראשו בפועל, במהות יהא בעל כל הכוחות והסמכויות מהחל ועד כלה… אנו יוצאים מהנחה כי כך יהא בממשלה הבאה למצער".

"הממשלה הבאה" הייתה ממשלת יש עתיד. אחריה קמה הממשלה הנוכחית במסגרתה שב ליצמן למשרד שעורר בו כיסופים במשך שתי שנות אופוזיציה. בעקבות המינוי באה גם העתירה.

אחרי אמירות כה ברורות, אין פלא שבפרקליטות סירבו לשוב ולהגן אוטומטית על המינוי. מליצמן עצמו שלמד כל מילה בעיון (עם נושאי כלים), ניתן היה להבין עד לפני שבוע שאם שופטי הבג"ץ יכפו אותו להיות שר – הוא יאמר רוצה אני.

בכנסת נטו לומר עד לא מכבר, כי ההבדל בין דרעי לליצמן – שעתירות נגד כהונתם מונחות לפתחו של בג"ץ – הוא במידת ההזדהות עם העותרים. דרעי מתפלל לכישלונם. ליצמן להצלחתם.

אחרי שהדברים נכתבו כאן בשעתו, ביקש ליצמן לתקן, והזכיר כי את ההחלטה שלא להתמנות לשרים, קיבלה בשעתו מועצת גדולי התורה, ערב השותפות עם מנחם בגין, בהמלצתו של נשיא מועצת גדולי התורה, מרן הלב שמחה מגור זצ"ל.

ליצמן הבהיר כי ציבורית, אין לו רצון וגם לא צורך, להיות האיש שבגללו תשונה המסורת שהונהגה במשך כארבעים שנה. "אבל אם בג"ץ יחליט, אלך לשאול ואקבל תשובה", הוא הפטיר בחצי חיוך ונתן את הרושם שלמשרד הוא ימשיך להגיע – גם אם יידרש לחדור ללשכת השר במשאית הדברה.

בהכשר הבג"ץ

ערב הדיון אתמול בבג"ץ, נשמעו מכיוונו של ליצמן קולות אחרים. "ההכרעה המסתמנת היא שליצמן לא יוכל לשמש כשר", אמרו בבוקר יום שלישי בסביבתו, במה שנדמה יותר כהתבטאות טקטית, ערב הדיון, מאשר אמירה מהותית.

נתניהו וליצמן ידעו שהבג"ץ יגיע והתכוננו לדיון כמו שצה"ל נערך לפני שנה לצוק איתן – ע"י התמודדות עם איומי המלחמה הקודמת ולא עם זו שעתידה לבוא. היועץ המשפטי לממשלה הבין מפסיקת הבג"ץ דאז שהדגש צריך להיות על מעורבות אפקטיבית ולא פיקטיבית של ראש הממשלה כשר הממונה על מערכת הבריאות.

כתוצאה מכך, ההנחיה שניתנה לנתניהו הייתה לגלות מעורבות ערה בכל ענייני המשרד. כחלק מהטקטיקה, הצטוו נתניהו וליצמן בהוראת הרופא המשפטי, להיפגש לפחות אחת לשבוע, כדי לשדר רושם שוטף של שר בריאות במשרה מלאה, שתחתיו מכהן סגן שר לכל דבר.

אז השר נתניהו וסגנו ליצמן הרבו להיפגש כמו זוג (ליטאי) בתקופת האירוסין: היכן שרק אפשר ותחת עיניים בוחנות. פעם אצלו, פעם אצלה, ובלבד שלא יהיה ייחוד – והפגישות תתועדנה ותוגשנה להרכב המורחב של שופטי הבג"ץ.

הדיון בבג"ץ טרף את הקלפים. אמרת המחץ בדיון הייתה המשך ישיר של אמרת אגב שהשמיע השופט מלצר בעתירה הקודמת, בנוגע לעצם חוקיות הכהונה של ראש-ממשלה כשר במשרדים נוספים.

ב'חוק יסוד: הממשלה' הישן נושן, מתקופת הבחירה הישירה לראש ממשלה, היה ניסוח ברור שאפשר לראש ממשלה לכהן במקביל כ"ממונה על משרד".

בנוסח חוק היסוד המתוקן, הניסוח הזה הושמט, ומכאן הסיקו שופטי הבג"ץ כי אין לכאורה הרשאה חוקתית לראש-ממשלה לכהן במקביל כשר במשרדים נוספים. יש עתיד נתבקשה לתקן את העתירה ולהגישה נגד כהונת ראש-הממשלה כשר במשרדים נוספים, ארבעה במספר, לפי סדר חשיבותם: תקשורת, חוץ, בריאות, שיתוף פעולה אזורי.

על רקע ההתפתחות הדרמטית בבג"ץ וכפי שנראים הדברים בשלב זה, מהפגישות המרובות של ביבי וליצמן – שידוך הגון של שר ב'כאילו' וסגן במשרה מלאה, כבר לא ייצא.

"אם בג"ץ יחייב את ליצמן לכהן כשר אני מאמין שהוא יקבל את אישור גדולי ישראל", אמר ח"כ ישראל אייכלר בתום הדיון בבג"ץ, "התקווה של 'יש עתיד' לראות את יהדות התורה מחוץ לקואליציה מוקדמת". כמה מהחברים ביהדות התורה שמעו את אייכלר מדבר ותפסו את הראש בין הידיים. הדבר האחרון שהם צריכים, זו קריאת תיגר פומבית על שופטי בג"ץ ערב ההכרעה.

אבל אייכלר של הקדנציה הנוכחית הוא מעין רכב חלל עצמאי שהתנתק מבסיס האם של סיעת יהדות התורה. זה בא לידי ביטוי גם השבוע בהימנעות מאישור הרכב החברים בוועדה המשותפת לוועדת הכנסת ולוועדת הכספים. "מזל שהוא קיבל את הוועדה לפניות הציבור ולא את ועדת המדע והחלל", התבטא בהומור שחור אחד מחבריו לסיעה, "אחרת, הוא היה גורם נזק חסר תקנה ליחסי החוץ של ישראל עם החלל החיצון".

בג"ץ אמר את דברו, ומה שהחל ככאב ראש של ליצמן הפך לעוד נבוט שמוטח בראשו של ראש-הממשלה. התרחיש האופטימלי מבחינת נתניהו הוא שינוי 'חוק יסוד: הממשלה' ותיקון הנוסח כבראשונה, כך שיתאפשר לראש הממשלה לכהן כשר במשרדים נוספים. רק שמצבו של ביבי בקואליציה הנוכחית רחוק מלהיות אופטימלי, וגם הוא יודע ששום דיפלומט בעולם לא יצליח לשכנע את סילבן וארדן להרים יד בעד הותרת תיק החוץ בידי נתניהו. וזה עוד לפני שדיברנו על שכנוע השותפים שמחוץ לסיעתו. אחד-אחד, עד להשגת רוב של שישים ואחד.

נכון לכתיבת השורות, בתום הדיון, מבהיר ליצמן כי אין בכוונתו להגיב עד לפסיקת הבג"ץ. רק לאחריה ואם יידרש לכך בעקבות הפסיקה – יביא את ההכרעה לפתחה של מועצת גדולי התורה.

תהא אשר תהא החלטת שופטי הבג"ץ, ירח הדבש בין ביבי לליצמן יסתיים ברגע שהשופטים יאמרו את דברם. אם ההוראה תחייב מינוי שר במשרה מלאה – ליצמן יידרש להעביר במועצת גדולי התורה הכרעה לא פשוטה.

אבל גם אם בדרך לא דרך תוכשר לבסוף הכהונה כסגן שר (תרחיש בעל סיכוי נמוך לאור הערות השופטים), עונג גדול יותר מהשבועות הראשונים שלו במשרד, ליצמן כבר לא יחווה. הוא ונתניהו אומנם ימשיכו להיפגש כמו זוג מאורס. אך לא ליטאי, אלא חסידי.

כחלון הזדמנויות

בסך הכל עבר על החרדים שבוע פוליטי לא רע עם תוצאות אפקטיביות אליהן נלוו כותרות מיותרות. חוק הגיור המתוקן אושר. בתי הדין הועברו ממשרד המשפטים לדתות. חוק הכשרות עוכב לזמן מה. בסבב החקיקה הבא כדאי לחשוב מראש על חקיקה-דתית מדורגת ולא מרוכזת. זו אומנם ממשלת 'חטוף ואכול', אבל הדבר האחרון שאנו צריכים זה דימוי תקשורתי של בולמוס זלילה חרדי.

מי שיכול לנשום לרווחה הוא יו"ר ועדת הכספים, שעד לסופ"ש שעבר אפפה אותו אימת התקציב התלת-שנתי. ליו"ר ועדת כספים בכנסת יש סמכויות של חשב-מלווה ברשויות. ברצותו יאשר ובאי-רצותו יחבל. העברת תקציב תלת-שנתי הייתה הופכת את גפני מחשב-מלווה בעל עוצמה וצבע למנהל-חשבונות אפרורי.

נתניהו ניסה עד לרגע האחרון לקדם את תקצוב-התלת בהנחה שתקציב שכזה יקנה לו שקט קואליציוני עד לסוף 2017. ביבי עשה קולות של משבר. בשבוע שעבר הוא ביטל דיונים משותפים עם שר האוצר, נגידת בנק ישראל ובכירי האוצר. הוא הקפיץ את כחלון כשפנה מעל לראשו לממונה על התקציבים באוצר. נתניהו איים ללכת עד הסוף, וכרגיל, כשהגיע לסוף – התקפל.

הדד-ליין להכרעה היה אתמול (שלישי). לפי חוק המשילות החדש התקציב חייב היה להיות מוגש עד למועד זה. הקואליציה ביקשה להאריך את המועד להנחתו עד ה-31 באוגוסט, ולהעברתו בקריאה שנייה ושלישית עד ה-19 בנובמבר. קצת יותר מחודש לפני תום שנת הכספים 2015. תקציב 2015, יאושר רטרואקטיבית. תקציב 2016 יאושר בוודאות בסבב הנוכחי. הקרב, אפוא, היה על תקציב 2017.

ביבי משך את החבל עד שנקרע. מולו עמדו כל ראשי הסיעות שהתנגדו לתקציב משולש. בפרונט עמד שר האוצר כחלון, אך מאחוריו הסתתר יו"ר ועדת הכספים שזכה ומלאכתו נעשתה על-ידי אחרים.

גפני כבר היה יו"ר ועדה בסבב הקודם, אבל הסיטואציה הנוכחית שונה. אז עמדה מולו חזית אחידה של שר העל הכלכלי נתניהו ושר אוצרו עושה דברו, בביגוד מלא וגם בפיג'מה, יובל שטייניץ. כעת ניצב גפני בפני שתי חזיתות שונות, כאשר ראש הממשלה ושר האוצר פועלים כשתי רשויות מנוגדות.

תמרון נכון בין שני הקטבים יכול להפוך את הקדנציה הנוכחית בוועדת הכספים לטובה מקודמתה. כל עוד גפני לא יתפוס צד ברור, הוא יוכל למצב עצמו כבורר ולגבות שכר טרחה בהתאם.

תגובה אחת
  1. חבל רק שליצמן החזיר את הפלואור למים. הנזקים מוכחים כבר במחקרים רבים וכמעט בכל העולם הפסיקו את ההפלרה. גם כך שיעור תת פעילות בלוטת התריס בישראל גבוה.

השארת תגובה