[banners_zone id=40]

מירון תשפ"ב כבר לא ייראה אותו דבר

חבל שארבעים וחמישה יהודים יקרים היו צריכים לקפד את חייהם כדי שדברים יתחילו להשתנות. את מירון תשפ"א לא נרצה לזכור, אך לעולם לא נוכל לשכוח

זאת חנוכה אצל הרשבי, צילום דוד כהן (37)
זאת חנוכה אצל הרשבי, צילום דוד כהן (37)

מירון תשפ"א. אירוע שייצרב לנצח בהיסטוריית העם היהודי. האסון הכבד שניחת עם מותם הטראגי של 45 קורבנות תפס את כולנו לא מוכנים.

אין אחד שלא יזכור מתי היה הרגע המדויק שבו שמע על האסון ומימדיו. זה התחיל בסביבות השעה 1 לפנות בוקר בליל ל"ג בעומר. הדיווחים הגיעו טיפין טיפין. תחילה דווח על פארנצ'עס שקרס. אט אט החלו להגיע עוד ועוד דיווחים והתמונה החלה להתבהר: במדרגות שמובילות ממתחם 'תולדות אהרון' נמחצו למוות מאות בני אדם. המספרים היו בלתי נתפסים. עם כל שעה שחלפה, עודכנו מספרי ההרוגים והפצועים.

בדקות הראשונות עוד נמשכה ההילולא והתזמורת המשיכה לנגן. זעקות 'הצלה' נשמעו מכל עבר. יחלפו עוד מספר דקות עד שהכרוז הכריז על סיומה של ההילולא. גם במשטרה הודיעו מיד לאחר מכן: אירועי ל"ג בעומר תשפ"א הסתיימו. כל הציבור מתבקש להתפנות מההר. המראה העצוב של מאות אלפי יהודים צועדים רגלית בשורה ארוכה ממרומי ההר אל חניוני האוטובוסים, היה מראה עצוב במיוחד.

לא משנה איפה הייתם ומה עשיתם, באותן דקות, החיים של כולנו נעצרו. כל אחד מאיתנו הכיר מישהו מהנפגעים. מאות אלפי משפחות דאגו לגורל יקיריהן לאחר שהטלפונים הסלולריים במקום קרסו. הורים דואגים ניסו לתפוס בטלפון את בניהם במשך לילה שלם. הכאוס שלט בכל פינה בהר מירון. יחלפו שעות ארוכות עד שחרון הנעדרים אותר.

זה היה לילה ארוך וכואב. לילה שמתנדבי מד"א וארגוני ההצלה שנכחו במקום, לא יישכחו כל חייהם. כמות הנפגעים לא זכורה גם למי שהורגל באסונות המוניים. גם מתנדבים וותיקים שעדיין זוכרים את פיגועי הטרור ההמוניים, לא נתקלו בכמות כה גדולה של נפגעים בזירה כ"כ קטנה וצפופה.

שום דבר לא הכין אותם למראות הזוועה. החייאה אחר החייאה, פינוי אחר פינוי, וזירת מוות מדממת שבמרכזה שורה ארוכה, ארוכה מידי של הקורבנות. ארבעים וחמישה יהודים קדושים שעלו לשפוך שיח לפני הקב"ה בליל ל"ג בעומר בציונו של התנא הקדשו רבי שמעון בר יוחאי זיע"א, קיפדו את חייהם באסון כל כך כבד.

התמונה שבה מונחות זו לצד זו שורת הקורבנות שעד לפני דקות אחדות עוד נלחמו על חייהם, מלווה אותנו עד היום. היא תמשיך ללוות אותנו לנצח. זהו אחד הרגעים שאין דומה לו. מספר בלתי נתפס שהלב מסרב להאמין והמוח מסרב לעכל. מעט מאד אנשים הלכו לישון בלילה הזה.

עם שחר של יום שישי, ערב שבת קודש, החלו להגיע שמות הנספים. האסון לכד את כל רבדי היהדות. מכל הערים, מכל המגזרים, חובשי כיפות שחורות, חובשי כיפות סרוגות, ליטאים, חסידים וספרדים, בני חו"ל ובני ארץ ישראל. הטרגדיה פקדה את כולם. איך מעכלים אסון כזה? איך מסבירים לצעירי הצאן על מה זאת עשה ה' לנו ככה?

לימים אחדים שלטה תחושת האחדות. האסון הצליח לאחד את כלל הציבוריות הישראלית למפגן של סולידריות וערבות הדדית. יחלפו ימי השבעה עד שהשגרה על שלל ויכוחיה תחזור לראש סדר היום.

בשוך ימי השבעה, ואולי כבר בעיצומם של ימי האבל, החל חשבון הנפש. ויכוח ציבורי עז ניטש סביב הצורך בהקמתה של ועדת חקירה. דיו רב מידי נשפך סביב הסוגיא האם ועדת חקירה ממלכתית תחקור את כשלי מירון או ועדת חקירה בתצורה שונה, נטולת שיניים של ממש. הקמתה של הממשלה החדשה גדעה את הוויכוח וההחלטה הראשונה שקיבלה מיד לאחר כינונה, הייתה הקמת ועדת חקירה ממלכתית. הוועדה החלה את פעילותה לאחר שמונו שלושת חבריה, ועל פי העדויות שנשמעו עד כה, דבר אחד ברור: למקום המתוייר ביותר אחרי הכותל המערבי, יש יותר מידי אחראים ופחות מידי נושאים באחריות. כל אחד מגלגל את האשמה על האחרים. כל אחד בטוח שפעל נכון, ורק דמם של ארבעים וחמישה קורבנות, מה שהוגדר כאסון האזרחי הכבד ביותר שאירע בישראל, זועקים אלינו מן האדמה.

מרבית הנוגעים בדבר, ובעיקר מרבית הציבור החרדי מבין שהטיפול בהר מירון חייב להיות אחרת. שסבך האחראים על המקום, רק מקשה על ביצוע שינויים בשטח. שכל שינוי ולו הקטן ביותר במתחם, מצריך שלל אישורים מכמה וכמה גופים הנוגעים בדבר. הציבור הרחב אינו שולט ברזי המקום. הוא אינו יודע מיהם חברי ועדת החמישה, או המרכז הארצי למקומות הקדושים, ההקדשות, משטרת ישראל או כל אחד מהגופים האחרים האמונים על המקום.

מירון תשפ"ב כבר לא ייראה אותו דבר. חבל שארבעים וחמישה יהודים יקרים היו צריכים לקפד את חייהם כדי שדברים יתחילו להשתנות. את מירון תשפ"א לא נרצה לזכור, אך לעולם לא נוכל לשכוח.

השארת תגובה