החצוף העיר לרב: העישון מפריע לי

הם ישבו בקרון המיועד למעשנים ורבי ישראל עישן סיגריה. פנה אליו האיש בגסות ואמר לו שאינו סובל את ריח העישון. ר' ישראל לא ביקש להצטדק, לא הסביר שהקרון מיועד למעשנים

סליחות במוסקובה, צילום לוי נזרוב (41)
סליחות במוסקובה, צילום לוי נזרוב (41)

אנו מתחילים את סדר הסליחות בפסוקים רבים שמדברים בשבחו של הבורא. ראשית צריך לשים לב שיש בפסוקים אלו סדר ברור. הקטע הראשון מהווה הקדמה לסליחות: לְךָ ה' הַצְּדָקָה, וְלָנוּ בּשֶׁת הַפָּנִים. וכך עד סיום החלק הראשון בפיסקא "כִּי אַתָּה שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה".

אח"כ באים שבעה פסוקים שבהם מזכירים את הביאה לבית ה': שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה, עָדֶיךָ כָּל בָּשָֹר יָבֹאוּיָבוֹא כָל בָּשָֹר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנֶיךָ ה'. יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ ה', וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ: בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה, נִבְרְכָה לִפְנֵי ה' עֹשֵֹנוּ. נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו, נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו. בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה חֲצֵרוֹתָיו בִּתְהִלָּה, הוֹדוּ לוֹ בָּרְכוּ שְׁמוֹ: וַאֲנַחְנוּ בְּרֹב חַסְדְּךָ נָבוֹא בֵיתֶךָ, נִשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ. הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת ה' כָּל עַבְדֵי ה', הָעֹמְדִים בְּבֵית ה' בַּלֵּילוֹת. שְֹאוּ יְדֵיכֶם קֹדֶשׁ, וּבָרְכוּ אֶת ה':

אח"כ באים פסוקים המדברים בקדושת ה': רוֹמְמוּ ה' אלוקינו וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו קָדוֹשׁ הוּא. רוֹמְמוּ ה' אלוקינו וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ, כִּי קָדוֹשׁ ה' אלוקינו. הִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ, חִילוּ מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ: נִשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ וְנוֹדֶה אֶת שְׁמֶךָ עַל חַסְדְּךָ וְעַל אֲמִתֶּךָ, כִּי הִגְדַּלְתָּ עַל כָּל שִׁמְךָ אִמְרָתֶךָ. ה' אֱלֹוקי צְבָאוֹת מִי כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ, וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבוֹתֶיךָ. כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַה', יִדְמֶה לַה' בִּבְנֵי אֵלִים:

בהמשך מובאים פסוקים המדברים בגדולת ה': "כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵֹה נִפְלָאוֹת, אַתָּה אלוקים לְבַדֶּךָ. כִּי גָדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ, וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ. גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד, וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר: כִּי גָדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד, נוֹרָא הוּא עַל כָּל אלוקים. כִּי אֵ-ל גָּדוֹל ה', וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אלוקים. אֲשֶׁר מִי אֵ-ל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶֹה כְמַעֲשֶֹיךָ וְכִגְבוּרֹתֶיךָ: מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם כִּי לְךָ יָאָתָה, כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ. מֵאֵין כָּמוֹךָ ה', גָּדוֹל אַתָּה וְגָדוֹל שִׁמְךָ בִּגְבוּרָה. לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה, תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ:

אח"כ הפסוקים מביאים את גודל מעשי ה': לְךָ יוֹם אַף לְךָ לָיְלָה, אַתָּה הֲכִינוֹתָ מָאוֹר וָשָׁמֶשׁ. אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי אָרֶץ, וְתוֹעֲפוֹת הָרִים לוֹ. מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה', יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ: לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵֹא לְכֹל לְרֹאשׁ. לְךָ שָׁמַיִם אַף לְךָ אָרֶץ, תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ אַתָּה יְסַדְתָּם. אַתָּה הִצַּבְתָּ כָּל גְּבוּלוֹת אָרֶץ, קַיִץ וָחֹרֶף אַתָּה יְצַרְתָּם: אַתָּה רִצַּצְתָּ רָאשֵׁי לִוְיָתָן, תִּתְּנֶנּוּ מַאֲכָל לְעַם לְצִיִּים. אַתָּה בָקַעְתָּ מַעְיָן וָנָחַל, אַתָּה הוֹבַשְׁתָּ נַהֲרוֹת אֵיתָן. אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם, שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם: וכו'

ומסיימים בתחינה למחילה בחסד וברחמים: "הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ, חוּסָה עַל עֲמָלָךְ. הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף שֶׁלָּךְ, ה' עֲשֵֹה לְמַעַן שְׁמֶךָ":

מה מצאו מסדרי הסליחות להתחיל כסדר זה? מדוע מתחילים הסליחות בגדלותו של הבורא? ואח"כ יתר הסליחות?

אין זאת אלא שהסליחות נאמרות באופן אחר כאשר יודעים אנו למי חטאנו. ואביא סיפור שיבהיר לנו את הדבר:

התעלף מרוב בושה

מסופר על הגאון רבי ישראל מסלנט זצ"ל שנסע פעם ברכבת מהעיר קובנא לווילנא. כדרכו נסע ללא מלווים כשהוא לבוש בבגדים פשוטים כאחד מבעלי הבתים. לידו ישב יהודי צעיר שלא הכירו. הם ישבו בקרון המיועד למעשנים ורבי ישראל עישן סיגריה. פנה אליו האיש בגסות ואמר לו שאינו סובל את ריח העישון. ר' ישראל לא ביקש להצטדק, לא הסביר שהקרון מיועד למעשנים, רק ביקש את סליחתו וכיבה את הסיגריה. לא עברו רגעים מועטים ושוב נשמע קולו הנרגז של אותו יהודי, 'אי אפשר לשבת בד' אמות של הזקן הזה, הוא פותח את החלון ומכניס קור בעצמותינו. ושוב השיב לו ר' ישראל בנחת תוך שהוא מצטדק ואומר, 'סלח לי לא אני פתחתי את החלון, אך אם הדבר מפריע לך, אסגור אותו. ואכן קם ר' ישראל וסגר את החלון.

כשהגיעה הרכבת לוילנא קם אותו יהודי ממקומו וכשעמד לצאת הבחין בקהל רב מסתופף בתחנת הרכבת. לשאלתו למי מחכים, השיבו לו כי באו להקביל את פני גאון ישראל אבי תנועת המוסר רבי ישראל מסלנט.

שמח האיש על הזכות שנקרתה לפניו ועמד גם הוא בין מקבלי פני הרב. והנה, לקול תרועת ההמונים והצפיפות סביב דמותו של האורח הנכבד, הבחין האברך כי האיש שבא הוא לא אחר מאשר אותו 'זקן' שישב עמו ברכבת ושהציק לו  במשך כל הנסיעה. כשהבין זאת התעלף! אחרי שהתאושש מעט, ניגש אליו ונפל על ברכיו בתחנונים שיסלח לו על שהתגרה והשפיל אותו וימחל לו, ולא נחה דעתו עד שראה כי הרב התרצה.

ויתירה מכך, הוא זכה לקבלת פנים לבבית מר' ישראל שעודדו שלא יצטער וגילה לו שאין בלבו שום טינה עליו חלילה, וכי אין אדם עומד על דבר אלא אם כן נכשל בו…

כך אנחנו נראים

אחרי שאמרנו עשרות פסוקים שמדברים בשבח הבורא. אחרי שהבנו כמה גדול ה', אנחנו נמצאים באותה סיטואציה כמו אותו אברך מול רבי ישראל מסלנט. ברגע שאנחנו מודעים לגודלו של הקב"ה, פתאום אנו קולטים עם מי התעסקנו. את פי מי מרינו. למי הכאבנו ואת מי הרגזנו. איזו בושה, איזו כלימה. כאשר מגלים כי זה ה' שכל העולם שלו וכל מה שיש בעולם הוא עשה. הוא הגדול והגיבור, ונורא הדבר שחטאנו לו. באחת אנו מרכינים ראש ואומרים: לְךָ ה' הַצְּדָקָה, וְלָנוּ בּשֶׁת הַפָּנִים. זה פחד פחדים כשקולטים זאת. וכפי שאומרים: "עֶזְרָא הַסּוֹפֵר אָמַר לְפָנֶיךָ אֱלֹוקי בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי לְהָרִים אֱלֹוקי פָּנַי אֵלֶיך"…

 

השארת תגובה