הסקר החליט: לא יהיה סגר

בממשלה נטולת חוט שדרה רעיוני ומוסדר – הסקרים עשו את שלהם, ולעת עתה נדמה כי היא נסוגה מהרעיון להטיל סגר • מגבלות יהיו גם יהיו, אבל עם ישראל יוכל להדביק ולהידבק בהמוניו

ראש הממשלה נפתלי בנט, צילום לע"מ
ראש הממשלה נפתלי בנט, צילום לע"מ

כשיהודי טוב סובל ל"ע ממחלה חשוכת מרפא, בשלב מסוים, משכלו כל הקצין והרופאים אומרים נואש, נשלחים בני המשפחה הדואבים אל הקודש פנימה, לבתיהם של גדולי ישראל, כדי לשקול 'שינוי השם' לחולה, בתקווה לערבב את השטן ולמנוע ממלאך המוות להשלים את מלאכתו.

למרבה הצער, איש לא גילה את אוזנו של ראש הממשלה, נפתלי בנט, שהסגולה היהודית העתיקה לא תופסת כאשר משנים את שמו של מלאך המוות עצמו. הניסיון המאולץ לטפטף לתודעת הציבור כביכול מגיפה חדשה באה לכאן, דלתא שמה, לא הצליח עד כה לשקם את תדמיתה של הממשלה כמי שמתקשה להתמודד עם הנגיף ולקבל החלטות קשות. היה מי שתהה בציניות מדוע מחלקות הקורונה בבתי החולים עמוסות עד אפס מקום, ואילו מחלקות הדלתא נותרו ריקות…

סקרי דעת הקהל שנערכו בשבוע האחרון, מלמדים שיותר ממחצית מתושבי מדינת ישראל לא מרוצים מאופן הטיפול של הממשלה הנוכחית במשבר הקורונה. ביחס לשאלה מי יתמודד טוב יותר עם המשבר, זכה ראש הממשלה לשעבר ח"כ בנימין נתניהו לתמיכה כפולה מזו של מחליפו בתפקיד. העם בישראל מרגיש שהעסק לא מתנהל, ומה הפלא, כאשר שרי החוץ והאוצר אינם משתתפים בקבינט הקורונה, ומי שכן מגיע – שקוע בקטטות עם בכירי מערכת הבריאות.

במצב כזה, אין לתמוה על כך שהקבינט מתקשה לקבל החלטות ברורות ומותיר את הציבור הישראלי בערפל, ולא כזה העולה משריפות שהציתו "משברי אקלים" אנושיים בפאתי ירושלים. במשך שבוע ויותר תדרכו שרי הממשלה בכל הזדמנות את כל מי שרק הסכים לשמוע, על סגר קרב ובא, אוטוטו, לקראת החגים. השר אלקין אף היה נחרץ יותר כשדיבר על סגר ריאלי כבר בשבוע הקרוב, בהתאם להתפתחות במספרי החולים הקשים.

אבל אז הגיעו סקרי דעת הקהל ולימדו שרוב הישראלים לא מתכוונים להתייחס לסגר ברצינות, ולא רק החרדים והדתיים – שמרגישים בצדק שיש כאן איפה ואיפה: טיסות לטורקיה בחגים המוסלמיים כן, טיסות לאומן בראש השנה לא. חופשת אוגוסט על מי מנוחות עם נתב"ג עמוס נוסעים לעייפה, ומנגד, בין הזמנים של תשרי בחיק האכיפה. על פי הסקרים, מרבית הציבור הישראלי כבר לא מתייחס ברצינות להוראות, לא בנושא בידוד, לא בנושא בדיקות, לא בנושא הקפדה על מסיכות וריחוק חברתי והוא גם לא מתכוון להתייחס ברצינות לסגר, אם יוטל אחד כזה.

בממשלה נטולת חוט שדרה רעיוני ומוסדר – הסקרים עשו את שלהם, ולעת עתה נדמה כי היא נסוגה מהרעיון להטיל סגר בתקופת חגי תשרי. מגבלות יהיו גם יהיו, אבל עם ישראל יוכל לחגוג בחיק הגרעין המשפחתי המורחב, להדביק ולהידבק בהמוניו, בזן הדלתא כמובן. לפחות עד הסקר הבא.

לא ניתן להכיל

אי אפשר לעסוק במגפת הקורונה מבלי להתייחס לפליטת הפה החמורה של השבוע, זו ש'ברחה' לשרת הפנים איילת שקד במהלך ראיון בחדשות 13, על הצורך "להכיל את המתים". שקד מיהרה לתקן ולהתנצל, וגם ראש הממשלה הגן בחירוף נפש על זוגתו הנאמנה להנהגת 'ימינה', רגע לפני שנמלט לנופש קליל אי שם במתחם צימרים צפוני.

אבל גם בנט, בניסיון לרכך את האמירה הכמעט בלתי אפשרית, הוסיף חטא על פשע והניח על שני צדדי המאזניים את המתים ואת העסקים הקורסים. בשבדיה נאום כזה היה מתקבל בתשואות, במדינת ישראל, האמונה על קדושת החיים, פחות.

המסר אולי נכון ברמה התיאורטית, גם כאשר מדינה מאפשרת לכלי רכב לנוע בכבישים, היא לוקחת בחשבון שיהיו אי אלו הרוגים בתאונות, ובכל זאת היא בוחרת "להכיל את המתים" כדי לאפשר את קיומם של חיים תקניים. עדיין, משפט כזה אסור לו שייאמר, הן בגלל שקריסת עסקים תיאורטית אינה שיקול המאפשר להקריב ביודעין מאות ואלפי נפשות, ובעיקר בגלל חוסר הרגישות בפני משפחותיהם של אלפי מתי הקורונה (6,687, נכון לשעת כתיבת השורות, מהם 259 בתקופת כהונתה של הממשלה הנוכחית).

עם זאת, ההסבר הפוליטי פשוט להפליא. בנט אינו טיפש, בקרב ה'בייס' המקורי שלו – הציבור הדתי לאומי הליברלי – אמירה כזו הייתה מתקבלת בזעזוע, אבל בנט נטש מזמן את המצביעים המקוריים ששלשלו פתקי 'ימינה' לקלפי, כעת הוא מחפש לו 'בייס' חדש בגזרת מצביעי המרכז, על חשבון כחול לבן, תקווה חדשה, ישראל ביתנו ואולי גם יש עתיד. אם לא יצליח להתייצב על מספר סביר של מנדטים, לא מן הנמנע שנראה אותו משתלב בעתיד, לקראת הבחירות הבאות, באחת הרשימות הללו, כמנהיג ברוטציה או כמספר שתיים עם רזומה בבלפור.

למעשה, כבר כשקיבל את ההחלטה על הרכבת הממשלה, הבין בנט שמה שהיה לא יחזור על עצמו. מי שעקב אחרי סדרת התדרוכים שהוענקו 'מפי הגבורה' לבכירי הפרשנים הפוליטיים בעיתונות הכללית, זיהה מוטיב שחזר על עצמו. בכל הפרשנויות הוסבר היטב שבנט "מרגיש משוחרר" אחרי שנטש את הבייס האותנטי ושוב אינו מחויב לו, בדרכו לאתר לעצמו קהל יעד חדש.

המצביעים הללו, רובם מקרב מעמד הביניים החילוני, מתרגשים פחות מאמירות בסגנון של "כסף שווה חיים". אדרבה, חלקם רואים בזה קו מחשבה ראוי. לא לחינם מהססת הממשלה להטיל סגר, לא לחינם היו לא מעט מקרב חבריה בין אלו שקראו – בגלוי או במרומז – שלא להתייחס להוראות הממשלה הקודמת. הם מכירים היטב את מצביעיהם ויודעים מה מדבר אליהם. בנט ושקד בסך הכל עולים על הגל.

שואה של יחסים

בתחילת השבוע, אחרי ששב ממסע דיפלומטי מתיש למרוקו, שהפכה באורח פלא למדינה אדומה מיד לאחר שובו, שב שר החוץ ויו"ר יש עתיד יאיר לפיד לישראל, היישר לנופש חליפי, במקום ראש הממשלה שחזר לפעילות. במקרה של לפיד, לא מעט דיפלומטים מקצועיים במשרד החוץ נשמו לרווחה כששמעו על הנופש היזום, בתקווה לקבל מעט שקט וכמה ימים נטולי פיגועים בזירה הבינלאומית.

בין לבין, הספיק לפיד לחולל משבר דיפלומטי עם פולין, אחת הידידות הגדולות ביותר של ישראל באיחוד האירופי, תוך שהוא חותר להידוק הקשר דווקא עם האגף המערב אירופי, שהאכיל את ישראל בעבר לא מעט מרורים, בתמיכתו הבלתי מסויגת בפלסטינים.

קצת רקע הכרחי: אין חולק כי העם הפולני בתקופת השואה, בחלקו הגדול, נטה לאנטישמיות. אמנם קצת פחות מעמים שכנים כמו האוקראינים, הקרואטים או הליטאים, שטבחו בעצמם בשכניהם היהודים, והרבה הרבה פחות מגרמניה הנאצית, אבל עדיין – אנטישמים. לא מעט פולנים הסגירו יהודים נמלטים לידי הנאצים (וגם לא מעט מהם היו חסידי אומות העולם וסייעו להציל חיי יהודים) ורבים מהם שמחו לאיד.

צאצאיהם של אותם פולנים, מסרבים לשאת לעד את כתם הקלון של השואה, משום שהם רואים בפולין עצמה קרבן טראגי של המלחמה. מדינה שנכבשה וחולקה בידי סטאלין והיטלר, מיליונים מבניה – כולל שלושה מיליון יהודים, אך לא רק – נרצחו ונרדפו בידי שני הצדדים, ממשלתה גלתה ללונדון ובמשך עשרות שנים נשללה ממנה עצמאותה ומנהיגי תנועת 'סולידריות' נרדפו עד צוואר. מיותר לציין שאין בכל הנימוקים הללו ולו מעט כדי להקל בחומרת מעשיהם של הפולנים בתקופת השואה, ולבטח אין לאפשר שכתוב של ההיסטוריה ומחיקת המעשים האיומים ההם.

ב-2018 נעשה ניסיון של ממש לטשטש את העבר: הפרלמנט הפולני העביר חוק האוסר לייחס את השואה לפולין, תוך שהוא מוציא מהחוק ביטויים כמו "מחנה השמדה פולני". ישראל וארה"ב הובילו קמפיין משותף נגד החוק, קמפיין שנוהל בחוכמה ובסיומו הקימו ישראל ופולין צוותים משותפים לדיון בנושא, ובמקביל, בוטלה הענישה הפלילית למי שיעבור על החוק.

בסוף השבוע שעבר, חתם נשיא פולין אנדז'יי דודה על חוק נוסף, הקובע כי לאחר 30 שנה, לא יהיה ניתן לערער על החלטות מנהליות העוסקות ברכוש. הנושא והתקופה לא נבחרו באקראי – לפני מעט יותר מ-30 שנה קרס הקומוניזם ופולין יצאה לחופשי. רבבות נכסים שהוחרמו על ידי הקומוניסטים לאורך השנים, נותרו בבעלות המדינה ורק חלקם נתבעו בידי הבעלים המקוריים.

בין אותם נכסים, קיים גם קומץ יחסי של נכסי יהודים שהוחרמו במקור על ידי הנאצים, ולאחר סיום המלחמה נלקחו על ידי הקומוניסטים. מבחינה זו, החוק ימנע מיורשיהם של הנכסים לתבוע אותם בעתיד. חיוני להדגיש כבר בשלב זה שני דברים: האחד, סביר להניח שמי שלא תבע עד כה את נכסי משפחתו שנותרו בפולין – כבר לא יעשה זאת, אם מסיבות של קושי משפטי או משום העדר הצדקה כלכלית. השני, החוק במהותו לא כוון לניצולי השואה, המהווים אחוז קטן מאוד מכלל הנכסים המדוברים.

מדיניות דיפלומטית חכמה, הייתה עשויה לרכך מעט את החוק ולחזק את הסנאט הפולני במאבקו מול ה'סיים' (בית הנבחרים של פולין נחלק לשניים – הבית העליון הוא ה'סנאט' והבית התחתון הוא ה'סיים') כך שהחוק יחול רק מכאן ולהבא ולא יפגע בתביעות משפטיות שכבר החלו להתנהל. בנוסף, מו"מ חכם היה עשוי להוביל את פולין לאמץ את הצעד של שכנותיה (אוסטריה, גרמניה ועוד) ולהקים קרן לפיצוי נפגעי השואה. שר החוץ שלנו זיהה פוטנציאל עסיסי לכותרות אוהדות, והתעלם באלגנטיות מהמסלולים הרצויים.

לפיד יצא למתקפה חסרת תקדים על הפולנים, כולל המלצה לשגריר הפולני להאריך את חופשת המולדת שלו ולא לשוב לישראל. נעשה גם ניסיון לרתום את האמריקנים לסוגיה, אולם מזכיר המדינה אנתוני בלינקן, בעצמו (כמו לפיד) בן לניצולי שואה, הסתפק בהצהרה אנמית וסירב לעת עתה לנקוט צעדים של ממש נגד הפולנים.

אבל הסיפור אינו רק נוכחותו של שגריר כזה או אחר. במהלך כהונתו, השכיל נתניהו לבנות גשר ייחודי בין ישראל ובין ארבע מדינות מזרח אירופיות המכונות גם קבוצת וישגרד – פולין, הונגריה, צ'כיה וסלובקיה. ישראל הפכה לכמעט חברת מועדון בקבוצה המדוברת, והקשר ההדוק עם המדינות הללו סייע לה לבלום כל יוזמה אנטי ישראלית באיחוד האירופי. פולין, אותה פולין, היא כיום אחת מידידותיה הגדולות ביותר של ישראל באירופה, ואולי המשמעותית מכולן.

החרפת היחסים עם פולין, עשויה להפיל כאבני דומינו את מערכת הקשרים המופלאה הזו ולמוטט את התמיכה הישראלית. לפיד אולי משוכנע בטיב קשריו עם הנשיא הצרפתי עמנואל מקרון, אבל רצוי שיזכור שמקרון תלוי במיליוני מצביעים מוסלמים, ולא נתפלא אם כבר בתקופה הקרובה תשמיע צרפת זמירות חדשות-ישנות באשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני.

ומילה לסיום: הלקח המרכזי שאירופה אמורה ללמוד מהשואה, לפחות על פי הציפיות, הוא הדרישה האנושית לעמוד לימין העם היהודי הנרדף, לאחר שזנחה מיליונים מבניו כשניסו להימלט מאימי הנאצים וסגרה בפניהם את השערים. פולין של ימינו עושה בדיוק את הדבר הנכון במישור הבינלאומי ותומכת בישראל ללא סייג, יהיה זה צעד טיפשי במיוחד לאבד את כל זה בגלל השלכה עקיפה של חקיקה מהסוג המדובר, חקיקה שכמותה יש גם, הפלא ופלא …בישראל.

לקח אפגני

ואם בעניינים בינלאומיים עסקינן: העולם הזדעזע השבוע מהתמונות שהגיעו משדה התעופה בקאבול, שם נצמדו אלפי אפגנים מבוהלים למטוסים האמריקניים האחרונים שעזבו את המדינה בחופזה מאימת הטאליבן, חלקם הדביקו את עצמם לגוף המטוס מבחוץ, ובתיעוד מעורר חלחלה נראו כמה וכמה מהם צונחים אל מותם.

אל חשש, אפגניסטן רחוקה דיה והנשק המתקדם ביותר המצוי בידי הטאליבן הוא משגר רקטות לטווח בינוני. הזרקור במקרה זה צריך להיות מופנה דווקא לעברם של האמריקנים. חיטוט קל בעבר מעלה שהדוד סם לא פספס כמעט שום הזדמנות להתעלם, לזנוח או לבגוד בשותפים מדיניים שונים ברחבי הגלובוס, ממשטר השאה באיראן ועד מפלתו של מובארק בקהיר, מווייטנאם ועד לוב. בכל מקום כמעט נשברו האמריקנים ועזבו.

את הלקח עלינו ללמוד לעתיד, אם וכאשר יוצע הסכם שלום הכולל "ערבויות ביטחוניות" מעבר לים. אז כדאי ורצוי לזכור כי מדובר בערבויות הקיימות בקושי על הנייר…

 

##טיזרים

טיזר 1: בממשלה נטולת חוט שדרה רעיוני ומוסדר – הסקרים עשו את שלהם, ולעת עתה נדמה כי היא נסוגה מהרעיון להטיל סגר בתקופת חגי תשרי. מגבלות יהיו גם יהיו, אבל עם ישראל יוכל לחגוג בחיק הגרעין המשפחתי המורחב, להדביק ולהידבק בהמוניו, בזן הדלתא כמובן. לפחות עד הסקר הבא

טיזר 2: בנט נטש מזמן את המצביעים המקוריים ששלשלו פתקי 'ימינה' לקלפי, כעת הוא מחפש לו 'בייס' חדש בגזרת מצביעי המרכז, על חשבון כחול לבן, תקווה חדשה, ישראל ביתנו ואולי גם יש עתיד. אם לא יצליח להתייצב על מספר סביר של מנדטים, לא מן הנמנע שנראה אותו משתלב בעתיד, לקראת הבחירות הבאות, באחת הרשימות הללו, כמנהיג ברוטציה או כמספר שתיים עם רזומה בבלפור

השארת תגובה