הנזק התדמיתי של שאשא ביטון

ליברמן יודע שעד לאישור התקציב וחוק ההסדרים בכנסת, הוא ייאלץ לוותר על חלקים גדולים מהתוכניות שהציג ולבצע לא מעט תרגילי התעמלות קרקע ושמיניות באוויר

ישיבת ממשלה צילום אריה לייב אברמס
ישיבת ממשלה צילום אריה לייב אברמס

לפנות בוקר יום שני, הסתיימה ישיבת הממשלה הארוכה ביותר בתולדותיה הקצרות של ממשלת ישראל השלושים ושש. אם תהיתם, הישיבה לא עסקה בנושאים אקוטיים כמו התפרצות הגל הרביעי של הקורונה, עם יותר משלושת אלפים חולים חדשים ומספר דו ספרתי של נפטרים ליום, השרים גם לא התעמקו במשבר החיסונים ובמחסור הצפוי בתוצרת פייזר לקראת זריקת הבוסטר, ואפילו לא במצבם הכלכלי של רבבות שכירים ואלפי עסקים קטנים שמצויים על עברי פי פחת, מצב הצפוי להחמיר בקרוב, עם הטלת הסגר לקראת חגי תשרי, כפי שדווח מעל במה זו לראשונה לפני שבועיים.

הישיבה עסקה באישור תקציב המדינה, מנופח מחד גיסא ומקוצץ מאידך גיסא. חלק מהשרים הגיעו טעונים לישיבה, בעיקר אלו שהקיצוצים המתוכננים פגעו בתקציבי משרדיהם, או שראו את עצמם מאוכזבים ביחס לתגמול שקיבלו אחרים. בראש הזועמים בתחילת הערב היה שר הבריאות, ניצן הורוביץ, שדרש תוספת של 2.5 מיליארד שקל לתקציב משרדו, בהתחשב בליקויים הקיימים ובצרכים העודפים שיצר משבר הקורונה.

הורוביץ הגיע כשהוא חמוש באקדח טעון בכדורי סרק. אם באשר לגנץ היו לראש הממשלה נפתלי בנט ולשר האוצר איווט ליברמן אי אלו חששות, על כך ששר הביטחון עשוי להביע את אי שביעות רצונו גם במישור המעשי ולקבל את אחת מההצעות שזורמות אליו כל העת מכיוון הליכוד, הרי שלמרצ אין שום תחליף או איום בקנה. הם שבויים דה פקטו של הממשלה וכל אולטימטום מצדם מתקבל בהתאם ונשלח לסל המחזור, כיאה למפלגה שוחרת איכות סביבה.

ליברמן מתכוון להעביר בתקציב הקרוב שורה ארוכה של גזירות, קיצוצים ומיסים. זה כולל רשימה לא סופית בעליל של מיסוי רב פעמי על חד פעמי, ומיסים נוספים על שתיה מתוקה ועל דלק, העלאת מחירי החשמל וביקורים פרטיים אצל רופאים, קיצוץ המימון במעונות היום, צמצום הסבסוד של התחבורה הציבורית (כי 'רב קו' זה לעשירים, או שכל מה שהמילה 'רב' מוזכרת בו מעלה את חמתו של שר האוצר) וביטול מערך הכשרות, ואלו רק מקצת תוכניותיו של שר האוצר ויו"ר 'ישראל ביתנו'.

כפוליטיקאי מיומן דיו, יודע ליברמן שעד לאישורם הסופי של התקציב ושל חוק ההסדרים בכנסת, הוא ייאלץ לוותר על חלקים גדולים מהתוכניות שהציג ולבצע לא מעט תרגילי התעמלות קרקע ושמיניות באוויר כדי לזכות במדליית הזהב. נדמה כי לא מעט מהרפורמות שדחף כמעט בכוח לחוק ההסדרים, הם עיזים שאמורים להישלף משם כמחוות של רצון טוב לפי העניין. כשיש לך קואליציה של שישים ואחת אצבעות, אתה מצפה מלכתחילה לשורה ארוכה של חברי כנסת שינצלו את ההזדמנות להתבלט ולייצר כותרות וינסו להוביל מאבקים אישיים פומביים. לפיכך, אתה זקוק גם לתת לכל אחד מהם לטעום את טעמו של הישג, כדי שיצביעו במצפון נקי ברגע האמת.

בסיום ישיבת הממשלה, כשהחברים מחאו כפיים בהתלהבות, קיבל גם השר הורוביץ את התוספת שתרפד את מצפונו, בסך של 2 מיליארד שקל לתקציב משרד הבריאות ושימור התקנים שנוספו בעת משבר הקורונה. תהיו בטוחים שבאוצר הכינו עבורו את הסכום מלכתחילה, בדיוק למטרה הזו…

כבר לא משותפת?

מי שצפויים להצביע בעד התקציב בהתלהבות מרובה הם חברי הכנסת של רע"מ, שקיבלו את כל תאוותם בידם. השלל כולל את עשרות המיליארדים שהובטחו לעבאס במסגרת ההסכם הקואליציוני ועוד קצת פינוקים כדי למנוע 'אי הבנות' של הרגע האחרון. עם סוחר משופשף כמו עבאס, אפילו ליברמן מפחד להתעסק. לא לחינם החלה האופוזיציה לנפנף בשבוע האחרון בביטוי הקליט 'מס עבאס' (כל הזכויות שמורות לשר האוצר לשעבר, ח"כ ישראל כץ).

בניגוד לעבאס, הקולגות מהמשותפת זועמים על הקואליציה ועל התנהלותה מולם. עד לפני כשבוע, עוד שררה אידיליה בין הצדדים, וראשי הקואליציה ספרו למעשה שישים ושבעה תומכים פוטנציאליים בתקציב, מתוך הבנה שיידרשו לחלק בתמורה אי אלו תופינים נוספים למגזר הערבי באמצעות טיבי ושות'.

אבל השבוע האחרון הביא עמו כמה קצרים משמעותיים, כולל הפלת חוק שיזמה המשותפת לטובת המגזר הערבי, רק משום שרע"מ מעוניינת לקדם בעצמה את החקיקה ולגרוף את הקרדיט. ליברמן אמנם הצהיר בסדרת הראיונות שפיזר ביממה שלאחר הצגת התקציב, כי לא יהסס להשתמש "בלי בושה" בחברי הכנסת של המשותפת לצורך העברת התקציב – אולי כניסיון למגר מראש מורדים בקואליציה פנימה ולרמוז להם שיש שישים ואחד תומכים גם בלעדיהם – אבל ספק גדול אם אכן יצליח לעשות זאת.

איימן עודה מיהר לצייץ בלגלוג על שר האוצר, שבעבר נהג לכנות אותו ואת חבריו "תומכי טרור", כי מעכשיו ליברמן יקרא להם "תומכי תקציב". נציגה אחרת של חד"ש, ח"כ עאידה תומא סלימאן, הצהירה כי זהו תקציב ימין קיצוני שפוגע בחלשים והיא "מציעה לליברמן להתעורר מהחלומות שלו". אבל לליברמן מותר עדיין לחלום, מסיבה טובה.

הרשימה המשותפת מורכבת כידוע משלוש סיעות משנה – חד"ש בראשות עודה (שלושה מנדטים), תע"ל בראשות טיבי (שני מנדטים) ובל"ד עם מנדט בודד. בסבירות גבוהה נראה את חד"ש ואת בל"ד מתנגדות לתקציב. הנעלם הגדול הוא טיבי, שבעבר כבר רץ ברשימה אחת עם רע"מ, ונראה כמי שעשוי לחדש את השותפות העתיקה ולערוק לצדו של הסוס המנצח עבאס.

נזכיר שוב את המספרים: במצב הדברים הנוכחי, האופוזיציה הימנית מונה חמישים ושניים מנדטים, בתוספת ח"כ שיקלי וארבעת נציגי המשותפת הצפויים להתנגד, ישנם חמישים ושבעה מתנגדים כמעט מובטחים. לו יבחרו טיבי וגיסו להתנגד גם הם – תהיה הקואליציה תלויה על בלימה. די בח"כ סורר אחד שיביע את מחאתו ויצביע נגד התקציב כדי לפזר את הכנסת. מאידך, אם טיבי יתמוך, ואפילו אם רק יבחר להימנע, תקבל הקואליציה רשת ביטחון סבירה, ורק שני חברי כנסת שיחצו את הקווים, או ארבעה שיימנעו, עשויים להניב את התוצאה המיוחלת.

בשלושת החודשים שנותרו עד לאישורו הסופי של התקציב בכנסת, רצוי וכדאי לעקוב אחרי התנהלותו של טיבי, ובפרט אחרי מערכת היחסים האישית שלו מול עבאס ומול נציגי הקואליציה. לא מומלץ לייחס משקל עודף לאמירות של יו"ר תע"ל, שכבר הוכיח בעבר שהוא יודע להתגמש ולבנטט את חבריו לספסלי האופוזיציה. כן מומלץ לשים עין אחרי מעשים, כמו תמיכה בהצעות חוק והתייצבות לצד האופוזיציה בהצבעות שונות.

שוברים את הביצים

השבוע הנוכחי הוא האחרון לפני יציאתה של הכנסת לפגרת הקיץ, שאמורה להימשך עד אחרי החגים. בחודש הקרוב תעבוד המחלקה המשפטית של הכנסת במלוא הקיטור כדי להכין את התקציב כהצעת חוק, ולפי התוכנית, מיד עם שובה של הכנסת לפעילות ב1 באוקטובר, יחל מרוץ נגד השעון לאישור התקציב בשלוש קריאות במליאה, כולל דיונים בוועדות הרלוונטיות, עד לדד ליין האחרון – סוף אוקטובר.

אבל בשיחות אישיות, כשעיגולים שחורים מקיפים את עיניהם, חברי הכנסת – בעיקר אלו מהאופוזיציה – כמעט מיואשים מההתנהלות. להערכתם, ויש לה על מה שתתבסס, הפגרה תהיה רחוקה מלהצדיק את שמה, והקואליציה צפויה לטרטר אותם לדיוני חירום, בעיקר בוועדת הכספים, כדי לזרז את חקיקת התקציב וחוק ההסדרים.

גם בקואליציה נערכים לקרבות ממושכים, כולל האפשרות שיידרשו לסגת מכמה מהרפורמות המובהקות, כמו רפורמת הכשרות ורפורמת החקלאות. למרבה האירוניה, דווקא הרפורמה האחרונה נתפסת כמועילה לכיסיהם של אזרחי ישראל, מאחר והיא מפחיתה את המכס על יבוא של פירות, ירקות וביצים, מה שיוזיל בסופו של דבר את המחיר לצרכן.

אבל זו בדיוק גם הסיבה שהרפורמה הזו מחזיקה במירב הסיכויים ליפול, כשהאזרחים משלמים כסף, אזי מטבע הדברים הוא הולך לכיסיהם של חברי קבוצה מסוימת, במקרה הזה, כיסיהם של החקלאים, שטרחו להביע את מחאתם באופן בלתי נתון לספק, כפי שהבחין כל מי שנתקל בדרכו לנופש במשטחי ביצים מרוחים על כבישי ישראל.

החקלאים גם מחזיקים בלובי לא רע בכלל במפלגת העבודה ובמפלגת כחול לבן, ויש מי שייאבק למענם מתוך הקואליציה. סופו של דבר, לא נתפלא אם מחירי התוצרת החקלאית ייוותרו על כנם, ואולי יהיה אפילו מי שיפצה את החקלאים על הסבל שעברו בשבוע האחרון…

איפה השכל?

העיתון 'ידיעות אחרונות' אינו חשוד בעודף לוחמנות אופוזיציונית. מי שעוקב באדיקות אחרי עמודי השער של 'ידיעות' (ולבטח אינו נמנה על קוראינו) ישים לב אל נכון לגיבוי מלא מלא שמקבלת הממשלה מביטאונו של נוני מוזס. אשר על כן, שפשפו הקוראים את עיניהם בתדהמה בחמישי האחרון, כשכותרת העיתון האשימה את שרת החינוך בהכחשת קורונה, תחת הטקסט הדוקר "כשהאמת יוצאת לאור".

נקדים ונסביר, כי בעיתונות הישראלית ישנו מעט מאוד פירגון הדדי. שרת החינוך, יפעת שאשא ביטון, רשמה את פליטת הפה ממנה השתמע שהיא אינה בוטחת בחיסוני הקורונה – במהלך ראיון שהעניקה דווקא בחדשות 12. בנוהג שבשגרה, ידיעות אחרונות היה נותן לידיעה 'פולו' (כיסוי ידיעה שפורסמה לראשונה בכלי תקשורת אחר) במקרה הטוב בתחתית אחד העמודים האחוריים, אולי כמחווה לפרשן עמית סגל, העובד בשני כלי התקשורת המדוברים.

העובדה ש'ידיעות' בחר למרוח בחלקו העליון של עמוד השער את הטקסט התוקפני, שאינו ידיעה או תחקיר, אלא כותרת לטור דעה נגד שרת החינוך, מלמדת על רצון לטרפד בכינון ישיר את השרה, משל הייתה ספינה ישראלית בנתיבי מימיו של המפרץ הפרסי. העובדה שהעיתון נוהג לשרת את ממשלת המרכז-שמאל, מובילה להנחה שהצעד המדובר נעשה בתיאום מוקדם עם מישהו במעמד גבוה מזה של שאשא ביטון.

יש מעט מאוד אנשים שעשויים להוביל מהלך כזה במערכת הפוליטית, החל מראש הממשלה וכלה בשניים-שלושה מראשי מפלגות הקואליציה. מישהו מהם סימן את שאשא ביטון ככזו שמביאה נזק תדמיתי יתר על המידה לממשלה, ואולי גם כמי שנוטה להפגין עודף עצמאות ודעתנות, והוא החליט לשגר לעברה יריית אזהרה מהדהדת. לפיכך, אם השרה לא תתיישר במהרה – אנחנו צפויים לשמוע על "לחצים" להדחתה או החלשתה. אם כי במקרה הזה, לכל הפחות בסוגיית החיסונים, לשאשא ביטון יש בהחלט 'אשם תורם' למהלך.

ב'תקווה חדשה' נאלצו להתמודד בשבוע האחרון גם עם מרדנותה של נציגה אחרת בסיעה, ח"כ שרן השכל, שהתעקשה להעלות את חוק אי הפללת צרכני קנאביס להצבעה במליאה, למרות שמועצת חכמי השורא החליטה להתנגד לחקיקה ומנעה מאיתה את הרוב הנדרש. השכל המתוסכלת ניסתה לתפוס את האופוזיציה ברגע של חולשה וחוסר נוכחות, אולם התקווה התבדתה והצעת החוק נדחתה, כשאחריה נופלות גם שתי הצעות חוק מוצמדות זהות של חברים אחרים בקואליציה.

השכל, שהנושא בנפשה ומהווה דגל מובהק שלה, הפנתה אמנם את המרמור באופן רשמי כלפי חלק מחברי הליכוד, שתומכים לדבריהם באי ההפללה, אך התנגדו להצעת החוק שלה. אולם גם היא מודעת היטב למצבה של הקואליציה, בה עבאס הוא נותן הטון ומי שאומר את המילה האחרונה לשבט או לחסד, גם בנושא בו הוא חתום על הסכם קואליציוני. בל נתפלא אם מי שעשתה את הדרך מהליכוד לזרועותיו של סער – תחפש את הדרך בחזרה.

טרם תשקע השמש

כפי שדיווחנו כאן בשבועיים האחרונים, הקרבות המתקדמים בבית שמש בין ראשת העיר עליזה בלוך ובין מרבית חברי הקואליציה, כמו גם מעמדה המעורער של ראשת העיר חיפה עינת קליש רותם, וחוסר שביעות הרצון של הנציגות החרדית בערים נוספות, מובילים להיערכות מוקדמת לקראת הבחירות הבאות לרשויות המקומיות, שייערכו בפועל בעוד כשנתיים ומחצה.

בשלב זה מוקדם כמובן להציג מסקנות ושמות, אולם כבר עתה ברור כי הנציגות החרדית לא תוכל להרשות לעצמה להתנהל בפזיזות ומתוך חיכוכים פנימיים אינסופיים, כפי שהיה בבחירות האחרונות. בסבירות גבוהה, נצפה בניסיונות של ראשי הסיעות במישור הארצי להגיע להבנות מקדימות ולחלוקת העוגה בין כולם.

על הפרק: שאלת עתידה של אלעד, איחוד כוחות בבית שמש, בחירת הסוס המנצח בחיפה, איחוד מחודש של הרשימות האשכנזיות בירושלים ועוד. ככלל, למעט מעמדו היציב של יעקב גוטרמן במודיעין עילית – אולי המועמד היחיד במזרח התיכון שאפילו אסד מתקנא בו – כמעט כל עיר חרדית או כזו שיש בה קהילה גדולה, תבחן מחדש את יחסי הכוחות ותעלה על שולחן המשא ומתן.

אחד הלקחים שהופקו בעשור האחרון, מצביע על כך שתושבים מקומיים נוטים שלא להתלהב מהצבעה עבור מועמד מיובא, אף אם האחרון יזכה לתמיכה רבנית נלהבת. משכך, אחד האתגרים הגדולים הניצבים לפתחם של ראשי המפלגות, הוא הגעה להסכמה מהירה באשר לחלוקת הכוחות והתפקידים העתידית בבית שמש, כדי שיספיק להם הזמן שנותר לבנות מועמד מוסכם לראשות העיר ולהתייצב מאחוריו, שכן נכון לשעה זו, אין עדיין דמות מובהקת דיה בקרב הנציגים החרדים בעיר, כזו שעשויה לסחוף אחריה את כלל הציבור החרדי בבית שמש ולנצח.

מצד אחד, אגודת ישראל מציגה שמות דומיננטיים יותר, כמו סגן ראש העיר שמעון גולדברג. מצד שני, דגל התורה היא הסיעה הגדולה והחזקה ביותר בעיר, ולא סביר שהיא תוותר גם הפעם לטובת מועמד שלא מטעמה, כפי שנהגה במשה אבוטבול בבחירות האחרונות. ב'דגל' יצטרכו לבחור אחת משלוש אופציות: הראשונה, לתת את ראשות העיר בית שמש ל'אגודה' בתמורה לערים אחרות ולתפקידים משמעותיים בבית שמש גופא. השנייה, להצניח מועמד חיצוני מקרב הכוכבים המוניציפאליים של המפלגה. והשלישית, לבנות ולקדם את אחד מחברי המועצה המקומיים מטעם 'דגל התורה' כמועמד מוביל לראשות העיר.

בכל שלוש האפשרויות, מוטב יהיה אם ההחלטה תתקבל כבר בשנה הקרובה. הן משום שסחר מכר פוליטי עשוי לקחת זמן, הן משום שמועמד מבחוץ צריך להקדים ולהתגורר בעיר כדי שיוכל להתמודד בה והן משום שבניית מותג מחודש לא נעשית בן לילה, והיא דורשת השקעה, זמן וממון ממושכים.

השארת תגובה