תלמיד הישיבה סייע לקשיש – וזכה בירושה

הקשיש הוריש את רכושו לתלמיד הישיבה שסייע לו במשך שנים, כשנפטר הקשיש טענה המדינה ביקשה למנוע מתלמיד הישיבה את הירושה- ולא הצליחה

עוד אהוד וינסברוד צילום נטלי פישר
עוד אהוד וינסברוד צילום נטלי פישר

תלמיד ישיבה ירושלמי בשנות ה-30 לחייו שהכיר ועזר ללא שביקש תמורה במשך שנים לערירי , ירש את כל רכושו של הערירי בן ה-88. כך עולה מפסק דין של בית משפט השלום בירושלים. בימים אלה, נודע לו כי הירושה כוללת חלק ממגרש בת"א ולהערכת בא כוחו עו"ד אהוד ויסברוד, לא מן הנמנע שעם חלוף הזמן ייחשפו נכסים נוספים של הקשיש הערירי שנפטר לפני שנים אחדות.

המדינה באמצעות המרכז הארצי לאפורטופסות-הקרן לטיפול בחסויים, הגישה לבית המשפט התנגדות למימוש הצוואה של הקשיש, לפיה הוא ציווה את כל רכושו לבחור הישיבה ולא לאשתו ואף דרשה שהצעיר יחזיר לקרן החסויים כ-450 אלף ש"ח.

לטענת המדינה, בחור הישיבה ניצל בציניות את מצבו המנטלי של הקשיש שפיתח בו תלות וחבר אליו כשהתפללו יחדיו באותו בית כנסת בירושלים. בתביעה נטען כי לאחר שתלמיד הישיבה הגיש בקשה למנותו כאפורטופוס לרכוש ולגוף של הקשישים, הוא ניסה לגזול מהם עוד כ-660 אלף מחשבונות בבנק מכספי מכירת דירה. המהלך סוכל ברגע האחרון בזכות תושייתם של ניציגי הבנק.

7 שנים לפני מותו הקשיש מכר את דירתו והצעיר סייע להם למצוא דירה בשכירות. לטענת האפורטופוס הכללי, הצעיר שכנע אותם למכור הדירה ששוויה מעל למיליון ש"ח, במטרה לקבל לידיו כספי תמורת הדירה בעת שהקשישים לא היו כשירים מנטלית לבצע העסקה.

מהתביעה עולה כי האפוטרופוס הכללי מצא כי במהלך כשנתיים, נמשכו מחשבונות של הקשיש צ'קים בסכום כולל של כחצי מיליון ש"ח. חלקם הופקדו בחשבו של המטפל ושכללו בין היתר צ'ק על סך 120 אלף ש"ח לרכישת רכב וסכום דומה לרכישת ספר תורה לא חדש עבור הקשיש.

בא כוחו של המטפל עו"ד אהוד ויסברוד, הכחיש נמרצות טענות המדינה והסביר כי בחור הישיבה והקשישים מכירים מזה 18 שנה כשהתגוררו בשכנות בירושלים וכי הוא היה בן בית אצל הקשישים כילד וכנער. עם התבגרותו הצעיר למד לימודי פנימיה בישיבה והקשר נותק, אך הוא חודש בשנים האחרונות כאשר פגש אותו באחת השבתות בבית כנסת כשהצעיר התארח אצל בן דודו שהתגורר בסמוך לבית הכנסת בו התפלל הקשיש.

לאחר חידוש הקשר, הקשיש ביקש מהצעיר שיעזור לו בפעולות שוטפות. על כך כתבה העובדת הסוציאלית שטיפלה בקשישים, כי שני בני הזוג נעזרים רבות במטפל אותו הם מכירים מילדותו ואשר עושה למענם במסירות את הנדרש. הוא שואל לשלומם, היווה עבורם אוזן קשבת ואף נרקמה ביניהם ידידות עמוקה שמקורה במעשי גמילות חסדים ללא כוונה להפיק מכך רווח.

בא כוחו של המטפל ציין כי הקשיש לא פיתוח בו תלות, לא נהג להתייעץ עימו, טיפל בחשבון הבנק בעצמו וכפי שהתרשמה העובדת הסוציאלית מהצעיר: מדובר באדם איכפתי רגיש ומסור בדרך בלתי רגילה לקשיש ולאשתו ואף הוכיח עצמו בדאגה ובניהול ענייניהם השונים. העובדת הסוציאלית הוסיפה כי באותה תקופה הקשיש נהג ללכת מידי יום לשוק מחנה יהודה, קונה אוכל מבושל לו ואשתו וכי הצעיר מושך מידי שבוע כסף מהבנק בהנחייתם.

בא כוחו של המטפל הסתמך בין היתר על דבריה של העובדת הסוציאלית, הסביר כי מכירת הדירה הייתה ביוזמת הקשישה שהתנתה את חזרתה שלה מבית אבות בו אושפזה לאחר שנפלה, במעבר לבית אחר. המטפל הציע שירכשו דירה אחרת במקום שישכירו דירה, אך הקשיש התעקש למכור ולשכור דירה אחרת. לגבי רכישת ספר התורה, הסביר כי עקב גילו המופלג של הקשיש, הוא העדיף לרכוש ספר קיים. הספר הוכנס בטקס שכלל סעודה כאשר הקשיש, אשתו ואחיותיה נכחו בו והקשיש אמר על כך שזה היה "היום המאושר בחייו".

לאחר פטירת האשה, האפורטופוס הכללי נאלץ למשוך התביעה לאחר שעו"ד ויסברוד העלה טענה משפטית שהיוותה "מכת חרב" וגם ניסיונו של מנהל העיזבון של האלמנה לשכנע את אחיה להמשיך בתביעה נגד המטפל, לא צלחו. בית המשפט פסק כי יש לאשר הצוואה ובימים אלה התברר כי התגלה רכוש נוסף של המנוח בדמות קרקע במרכז ת"א.

תגובה אחת
  1. שלח לחמך על פני המים. והנה זכה מגיע לו. כנגד רוחות המדינה שניסתה לנשל אותו. חזק ואמץ בחור אמיץ וחכם. תן הרבה צדקה בך תיטיב להפטר ולכל באי המשפחה שלך.

השארת תגובה