ליבמרן יודע: האברכים לא יעזבו את הכולל

ליברמן מכיר את החרדים מספיק שנים מקרוב, כדי לדעת שצעד כזה של לחץ כלכלי לא יוסיף למעגל התעסוקה אפילו אברך אחד – להפך: האשה החרדית תישאר בבית

ליברמן צילום דנה שרגא משרד הביטחון
ליברמן צילום דנה שרגא משרד הביטחון

נפתח בבשורות הטובות: בשנה הקרובה, ככל הנראה, תפעל התחבורה הציבורית בשושן פורים בירושלים. מצד שני, יתכן שהתעריף שהציבור החרדי שילם ועוד ישלם עבור ה'הישג' הזה, יהיה גבוה מדי. 'ממשלת השינוי והריפוי' מפגינה אגרסיביות חסרת תקדים, כשמרבית הנושאים המקודמים על סדר היום כוללים פגיעה ביהדות, בהלכה או במגזר החרדי והדתי.

גולת הכותרת, בינתיים, היא החלטתו של שר האוצר איווט ליברמן לבטל את מימון מעונות היום לילדים שהוריהם לא מציגים "מיצוי כושר השתכרות". או בתרגום חופשי, פגיעה ישירה בחשבונות הבנק של כ-18 אלף משפחות אברכים עם ילדים קטנים, בהן אב המשפחה לא נחשב כמי ש'ממצה כושר השתכרות' בשל היותו אברך.

ליברמן מכיר את החרדים מספיק שנים מקרוב, כדי לדעת שצעד כזה של לחץ כלכלי לא יוסיף למעגל התעסוקה אפילו אברך אחד. ליברמן גם מבין טוב מאוד – אולי יותר מכל שותפיו הקואליציוניים – שההשפעה האמיתית של ההחלטה תהיה הפוכה, והיא תגרום להרבה מאוד נשים חרדיות שמשתכרות שכר נמוך יחסית, לחשוב פעמיים על המשך העבודה. אם רוב המשכורת תלך למימון המעון, אישה חרדית תעדיף כבר לבלות בעצמה עם הילדים ולא להישחק בעבודה נטולת רווח.

אבל ליברמן לא באמת חיפש להביא תועלת למדינה או לחברה החרדית, ליברמן עסוק במסע נקמות פרטי ובמימוש הבטחת הבחירות המפורסמת של השלכת החרדים במריצה למזבלה. שלא יהיה לכם שום ספק, ההחלטה הזו היא הראשונה ולא האחרונה. עד תקציב המדינה הקרוב ועד בכלל, ישתמש שר האוצר – שגם קיבל השבוע שליטה רשמית ומוחלטת בועדת הכספים ומחזיק את הקופה הציבורית בשליטה מלאה – בכל טריק אפשרי כדי לפגוע, להעניש ולרמוס את הציבור החרדי.

"אבל בנט אמר מפורש שהוא לא ייתן לו", טען לי השבוע בלהט חינני יהודי תמים במיוחד. נכון, ראש הממשלה סיפר לפני פחות מחודש על כך שהשיג הבטחות מפורשות מליברמן וגם מלפיד שלא יפגעו במגזר החרדי. ובכן, הבטחות של בנט חולקו פה למכביר בשנה האחרונה, אתם יודעים איך זה נגמר…

"חבר הכנסת נתניהו"

בנט, בינתיים, עסוק בצרות משל עצמו. בשעות הערב המוקדמות של יום שני השבוע, בעקבות דיון על 'כשל נתב"ג' שזימנו ארבעים חברי כנסת בחתימותיהם, התייצב ראש הממשלה על הדוכן וטרח להזכיר שוב ושוב ושוב את תוארו החדש של קודמו בתפקיד "חבר הכנסת נתניהו". ראש האופוזיציה מצדו, הלם בו בחזרה. שעה קלה לאחר הנאום, פורסם בחדשות 12 סקר ולפיו רק 14% רואים בבנט ראש ממשלה מתאים, לעומת 40% לנתניהו…

עיתוני סוף השבוע, כולל כמה מבכירי פרשני מחנה השמאל, היללו אותו בפה מלא. בטורי פרשנות שניכר עליהם שיצאו 'מפי הגבורה', הוסבר היטב עד כמה בנט מאושר, רגוע, ממלכתי, נחוש, חביב, חייכן ומקסים. אבל מה שמדאיג יותר, למי שקרא בין השורות, היה ההסבר שמתייחס לעתידו. לפי הפרשנים, בנט מבין שכבר אין לו בייס וכעת הוא משוחרר ממחויבות ויכול לנסות לבנות לו בייס חדש. בתרגום חופשי: בנט חצה את הקווים וכעת הוא מחפש את עצמו בשמאל-מרכז הישראלי.

בחודש הראשון עשה ראש הממשלה עוד אי אלו ניסיונות להסוות את חציית הקווים: החל בהסכם הפיקטיבי עם מתיישבי אביתר על הקמה עתידית של ישיבה במקום תמורת פינוי שקט של היישוב, עבור דרך קיום מצעד הדגלים בירושלים וכלה באוסף של תירוצים שהסבירו מדוע הארכת הוראת השעה של חוק איחוד המשפחות המחורר (בתוספת הבטחות שקטות לרע"מ ומר"צ) היא אינטרס ביטחוני.

אבל הסדקים כבר כאן. בתוך חודש הספיקה הסוגיה הפלסטינית, שכמעט גוועה בתריסר שנות שלטונו של נתניהו, להרים ראש מחדש. הממשל האמריקני לוחץ, ארדואן מבקש, הירדנים חזרו לחיים ולפלסטינים חזר הצבע ללחיים. ראש ממשלה ימני היה קוטע את התהליך לאלתר, ראש ממשלה שפוזל שמאלה, בוחן לעומק את תקדים אריק שרון, כדי להבין כמה מתיישבים יידרש לעקור עד שיזכה להכרה רשמית כאתרוג התורן.

עד כה, אם לסכם את החודש הראשון, רשימת ההישגים של הממשלה מפוקפקת להחריד: הקורונה חזרה בענק – לעומת 5 חולים מאומתים בלבד ביום אישור הממשלה בכנסת, דיווח משרד הבריאות אתמול (שלישי) על 730 מאומתים חדשים ביממה. שר החוץ החדש מקפיד להנפיק פיגוע שבועי ביחסי החוץ של ישראל, והספיק עד כה להסתבך עם סין ועם פולין, לייצר מיני תקרית דגל מול האמריקאים, לשלם מחיר יקר באספקת מים לירדן ולהוביל לקיפאון מול עומאן ולתקר עם משקיעים מהאמירויות. חוק איחוד משפחות נפל והחקיקה היחידה שהתקדמה באופן אגרסיבי היא זו שעוסקת בג'ובים ובמשרות – כולל חוק נורבגי מורחב, חלוקת ועדות דורסנית ועוד.

סחטנות משותפת

מי שהיטיב לזהות את חולשת הממשלה הוא יו"ר רע"מ, ח"כ מנסור עבאס. לפי עבאס, שותפות קואליציונית משמעותה רק ניהול מו"מ מחודש עם הקואליציה לקראת ובמהלך כל הצבעה. אחרי ששני חברי כנסת מרשימתו נמנעו והפילו את הוראת השעה של חוק איחוד משפחות, הודיעה רע"מ בתחילת השבוע שהיא רואה את עצמה משוחררת משותפות עם הקואליציה בהצבעות בועדות ובמליאה. הנימוק החצי רשמי: עיכוב בהעברת מנהלת הבדואים לידיהם.

כמו בסרט אימה צפוי מראש, הסחיטה עשתה את שלה מיד. הליך העברת המנהלת שתוכנן להתקיים בלאו הכי בעוד שבועיים, בוצע באופן מזורז ובו ביום. אם חשבתם שעבאס יירגע, כנראה לא הבנתם את הפואנטה. יו"ר רע"מ הודיע כבר באותו ערב שהוא מתכוון לבחון את המשך דרכו הקואליציונית. שנאמר, מי שנכנע לסחטנות פעם אחת – כבר לא יוכל להיגמל מזה.

בתדרוכים לא רשמיים, מוסבר הזעם של עבאס וחבריו במגעים הבלתי שקטים בעליל שמנהלים לפיד ואחרים מתחת לאפו של ראש הממשלה בנט עם חברי הרשימה המשותפת. האגף השמאלי של הקואליציה מעולם לא קיבל את החלוקה המלאכותית בין שתי הרשימות הערביות, ומבחינתו חברי הכנסת אחמד טיבי ואימן עודה כשרים להצטרף למניין בדיוק כמו חברי הכנסת וליד טאהא וסעיד אלחרומי. מצב הדברים בו הקואליציה תלויה על חודה של אצבע לא מוצא חן בעיניהם והם מעוניינים לגבש רשת ביטחון של שש אצבעות נוספות.

עבאס מבין כי הכרה – ולו חלקית – בשותפות עם המשותפת תייצר לו נזק כפול ומשולש. ראשית, מעמדו הפנים קואליציוני יישחק, הממשלה כבר לא תהיה תלויה ברצונו הטוב וכוחו ייחלש. שנית, הרשימה המשותפת תציג בפני המצביעים הערבים את ה'הישגים' שקיבלה, ותדגיש שהיא עשתה זאת מבלי לוותר על אידיאלים (דוגמת הצבעה בעד חוק איחוד משפחות) בניגוד לעבאס.

התחרות הפנים ערבית יכולה ללכת לשני הכיוונים: בכיוון הפוזיטיבי, עשוי להתפתח מרוץ הישגים וסחטנות, בו שני הצדדים יפעילו לחץ לסירוגין על הקואליציה כדי למצות תוצאות ולהבליט את עצמם על חשבון היריב. בכיוון הנגטיבי, עשוי להתפתח לחץ הפוך של קנאות אידיאולוגית, שיתבטא לבסוף בהתפרקות הקואליציה ובהקצנה של הנציגות הערבית. שתי האפשרויות הן לא מציאה גדולה מבחינת מדינת ישראל.

דו פרצופיות

המאפיין המרכזי של הממשלה הזו, אם לסכם את החודש הראשון לקיומה במילה אחת, הוא צביעות. הצביעות ניכרת בכל פינה כמעט ועולה מכל היבט אפשרי. נתחיל למשל עם הקורונה, זוכרים את העליהום שהיה כאן על 'מחדל נתב"ג'? את בנט זועק במליאה מעומק הלב על תהליכים שלא מתרחשים מהר מספיק? את לפיד עורך השוואות ל'מדינות אי' ברחבי העולם? אז מחדל נתב"ג עדיין בעיצומו, ואף אחד לא עושה דבר בעניין.

האופוזיציה דאשתקד גם זעקה מדי יום על המשבר החמור באי העברת תקציב המדינה. לקראת הרכבת הממשלה הנוכחית הבטיחו כל חבריה שהתקציב יהיה בראש מעייניהם, והוא אכן היה… אחד החוקים הראשונים שהעבירה הקואליציה, מאפשר לה לדחות את העברת התקציב בחודשיים נוספים, מלבד שלושת החודשים שהיו קצובים לה בחוק.

גם החוק הנורבגי, שקומם כל כך את האופוזיציה הלא כל כך לוחמת של 2020, הפך למטה הקסמים של הקואליציה ב2021. כמעט רבע מחברי הכנסת (כמחצית מחברי הכנסת של הקואליציה) הם 'נורבגים', שיא של כל הזמנים. לא לחינם הציע ח"כ דוד אמסלם להצמיד לכל נורבגי תגית זיהוי שתסביר את מי הוא מחליף. מיותר לציין שלכל נורבגי כזה אכן מוצמדת תגית וירטואלית, תגית של תג מחיר לקופת המדינה, בעשרות מיליוני שקלים.

אפילו ההבטחה להקמת ועדת חקירה בהולה לאסון מירון מתגלית ככשל בהתהוות. בעוד תשעה וחצי חודשים תהיה ההילולא הבאה, כידוע. בינתיים, הועדה שהוקמה בעצלתיים הספיקה בקושי לפרסם בקשה למעוניינים להעיד בפניה. היא עוד צריכה להספיק לשמוע מאות עדויות, לזמן עשרות מומחים, לשבת על המדוכה ולפרסם פתרונות – וכל זה צריך להסתיים מספר חודשים לפני ל"ג בעומר, כדי שגם תהליך השיפוץ וההתאמה ייערך בזמן. חלומות באספמיא.

אפרופו מירון, אחרי חודשיים וחצי של התנהלות כושלת במח"ש, שחקרה כביכול את האירוע בלי לזמן אפילו שוטר אחד לחקירה (!) הכריע השבוע היועמ"ש אביחי מנדלבליט להקפיא את החקירה לפי שעה, בנימוק שהועדה שהוקמה תעשה את העבודה בכל מקרה. לחלם דמינו.

למזלה החלקי, ככל שהדבר נוגע לממשלת השינוי, התקשורת מעניקה למושג מאה ימי חסד פרשנות מהותית מרחיבה. כולל מתקפות חסרות רחמים על האופוזיציה, עיסוק אובססיבי (כמה מפתיע) בנתניהו, חיפוי והחלקה של מחדלי הממשלה וניסיון מאולץ למתג את תמונות הסלפי והציוצים של חבריה כפעילות יוצאת דופן.

מפתיע לטובה

המאפיין הנוסף הוא שליטה דורסנית. כבר כתבנו כאן בשבועות האחרונים לא אחת על ההתנהלות הבריונית של ראשי ועדות מטעם הקואליציה. השבוע הגיעו הדברים לשיא בעת חלוקת חברי הועדות השונות, עם ההצבעה על הקמת ועדות הכנסת הקבועות.

בנוהג שפעל עד כה, ולפי תקנון הכנסת, הרכב הועדות צריך להיקבע "בהתחשב בהרכב הסיעתי של הכנסת ובגודל הסיעות". הבעיה כמובן שמצב דברים כזה היה מביא לשוויון כמעט מוחלט בין הקואליציה לאופוזיציה בכל הועדות ומשתק את פעילות הממשלה.

הפתרון נמצא בדמות שינוי כללי המשחק. ניקח לדוגמה את ועדת חוקה, שם קיבלה סיעת תקווה חדשה, המונה כידוע שישה חברי כנסת בלבד, לא פחות משני נציגים. הליכוד, סיעה המונה פי חמישה חברי כנסת, תסתפק בשלושה חברים. אם תהיתם, הציונות הדתית, אף היא מפלגה של שישה מנדטים, תקבל רק נציג אחד בועדה.

החלוקות הלא שוויוניות בעליל נמשכות כחוט השני לכל האורך, בדגש על הועדות המהותיות יותר, כמו ועדת הכספים, הנשלטת כזכור על ידי 'ישראל ביתנו'. לאופוזיציה זרקו פירורים בדמות שליטה בועדות לא נחשבות וחסרות שיניים כמו הועדה לקידום מעמד האישה.

אפרופו ועדת הכספים, ראוי לציין כי בניגוד לציפיות, לפחות עד כה, משתדל יו"ר הועדה, ח"כ אלכס קושניר, לשמור על דיון ענייני ולנסות להגיע להסכמות והבנות עם נציגי האופוזיציה. קושניר זוכה לשבחים במישור האישי מהנציגות החרדית, שתוהה היאך דווקא ראשי הועדות מ'ימינה' ו'יש עתיד' המתיימרים להיות ממלכתיים, נקלעים לעימותים ומפעילים אגרסיביות כלפי חברי הכנסת החרדים, בעוד נציג 'ישראל ביתנו' שומר על איפוק ראוי לשבח ועל התנהלות מקצועית.

פסיקה רודפת פסיקה

בשקט בשקט, באין מפריע, ניצלו שופטי בג"ץ את סדר היום העמוס בלאו הכי כדי להבקיע כמה שערים בטורניר הכיבוש הזוחל שהם מנהלים הרחק מעין המצלמות. בשבוע האחרון התפרסמה שורה של פסיקות, שכל אחת מהן די בה כדי לייצר דיון ציבורי נרחב בפני עצמו.

בג"ץ אמנם דחה את העתירות נגד חוק הלאום, ככל הנראה מתוך רצון למנוע משבר אפשרי מהממשלה השבירה הנוכחית, שנושא כזה עשוי לפלג אותה מבפנים. בג"ץ גם דחה את העתירות נגד מינוי ראש ממשלה חלופי, אולי מהטעם הפשוט שכעת העתירות מוכוונות בעצם נגד הצד הלא נכון של המפה הפוליטית.

בניגוד לעמדתו מהפעם האחרונה, אז הודיע בג"ץ כי לא ייתן יותר הארכות לחקיקת חוק הגיוס, הפעם העניק בג"ץ לממשלה הארכה בקלות. גם כאן, המטרה גלויה לעין, חילוץ של הממשלה הרעועה מסיטואציה בעייתית שבנט ושות' עדיין אינם ערוכים לקראתה. בג"ץ גם הוסיף החלטה שמפאת קדושת הגיליון נימנע מלעסוק בה בפרוטרוט. די אם נספר שיש בה כדי לקעקע את מבנה המשפחה והבית היהודי ולייצר בעיה הלכתית חמורה מאוד בעתיד.

בכל המקרים, העניין הוא לא בהכרח עצם ההחלטה, כמו התזמון והעיסוק. התזמון שמנצל את העובדה שהיריבות היחידה שצפויה ל'עליונים' היא מכיוון האופוזיציה, וזו, מלבד חולשתה בכנסת הנוכחית, עסוקה גם במלחמות הדחופות יותר – בתוככי הכנסת פנימה. אבל לוז העניין הוא העיסוק, העובדה שבג"ץ מרשה לעצמו לעסוק בכל נושא ועניין, חוקי יסוד, סוגיות פרלמנטריות, עקיפה של חקיקה ועוד. זה הסיכון הגדול, תקדימים שישפיעו גם על העתיד ודיקטטורה זוחלת של קבוצת שופטים לא נבחרים.

3 תגובות
  1. ילכו או לא זו החלטה שלהם . עם ישראל לא יממן מי שאינו טורח לעזור ולפרנס את עצמו . מי שעובד וצריך עזרה יקבל מי שלא עובד זו החלטתו לגבי עצמו וילדיו .
    התורה מצווה על השתדלות והקב"ה עוזר למשתדלים .

  2. כל אברך זכאי ללמוד כמה שהוא רוצה. אני זכאית להחליט לא לממן את לימודיו ואת לימודי ילדיו. שלא יעשה התורה קרדום לחפור בה. ההתעלקות של הציבור החרדי על החילוני העובד, מביא לחילול שם שמיים ולשינאת התורה והיהדות.

  3. גודלו של הציבור החרדי דורש שינוי התנהלות. לא עוד בריחה לספסלי הישיבה של כל בחור. מי שראוי יישאר ללמוד והשאר יתכבדו וילכו לעבוד ולפרנס כמו כל שאר עם ישראל.

השארת תגובה