כך הצליח לפיד להקים ממשלה

אם להסתמך על 'מעשה אבות סימן לבנים', ובהיזכר בכך שגם הנשיא המיועד ישב בעבר בחדרי החקירות ואין לו עודף סימפטיה כלפי מערכת המשפט, ההימור של נתניהו עשוי להשתלם בהמשך הדרך

נפתלי בנט בריאון לאבי גרינצייג ואבי בלום, צילום פישל רוזנפלד (17)
נפתלי בנט בריאון לאבי גרינצייג ואבי בלום, צילום פישל רוזנפלד (17)

נכון לשעתו

השורות הבאות נכתבות תחת הסייג החמור של "נכון לשעה זו", ובשלבים מסוימים, נכון לדקה זו (שעות אחר הצהריים של יום שלישי, כ"א סיון ה'תשפ"א). על פניו, ממשלת השינוי/הריפוי/רק לא ביבי אמורה לצאת לדרך במלוא הקיטור. הליכוד אמנם רשם ניצחון פירוס כשעורך הדין מיכאל ראבילו, המייצג את המפלגה, דרש וקיבל מהיועצת המשפטית של בית הנשיא הבהרה המדגישה כי לא די בכך שהמועמד יודיע לנשיא את מילות הקסם "עלה בידי" כדי להאריך את המנדט עד להצגת הממשלה בפני הכנסת והצבעה עליה. אי לכך, נדרש לפיד לפרט בהודעתו לנשיא גם מה בדיוק עלה בידו ואיך, אלו סיעות יהיו חברות בקואליציה, האם תורכב ממשלה פריטטית ומי יכהן ראשון בראשות הממשלה.

לצערו של נתניהו, היועמ"שית חמקה מהמוקש שניסה ראבילו לטמון לה, בטענתו כי אך ורק המועמד שקיבל את המנדט הוא זה שיכול לכהן תחילה כראש ממשלה. לאמור, לפיד בלבד הוא המועמד האפשרי – אלא אם ישונה חוק היסוד ויאפשר לו להכתיר מועמד אחר במקומו (מה שהיה גורר עתירה שדינה להידחות לבג"ץ ומייצר זמן אוויר נוסף להפעלת לחץ על חברי הכנסת של ימינה). בתגובתה לפניית הליכוד, ציינה עו"ד אודית קורינלדי-סירקיס כי המועמד המחזיק במנדט יכול להיות כל אחד משני ראשי הממשלה המיועדים – המקורי והחלופי.

למעשה, כבר בשבוע שעבר, מיד אחרי ההכרזה על הפסקת אש ברצועת עזה והרגיעה היחסית ברחובות הערים המעורבות, נחשפה התרמית במלואה. התברר כי בעוד כלפי חוץ סיפרו בנט ולפיד על הקפאת המו"מ להקמת ממשלת השינוי, הן בגלל המצב הביטחוני כשלעצמו והן מתוך הבנה שהציבור הישראלי לא יקבל בעין יפה ממשלה שתישען על הרשימות הערביות, בשעה שמצביעיהן – ולפחות חלקם – מחפשים סממנים יהודים לצורכי לינץ' ברחובות, הרי שבחדרי חדרים המשא ומתן נמשך במלוא עוזו.

אם כך, לבטח תשאלו, מה עיכב את התהליך לאורך כל התקופה? כמו בכל דבר במערכת הפוליטית, את התשובה צריך לחפש באינטרס, ממנו אפשר להבין למי היה רצון ועניין לגרור רגליים, מתוך תקווה או חלום לקבל משהו טוב יותר ואפילו להימנע מהכרעה בעייתית.

לפיד הוא כמובן בעל האינטרס הרב ביותר לסגור עניין, אפילו יותר מבנט. בעוד זה האחרון עסוק בלימוד גינונים דיפלומטיים ובנשיאת נאומים מלאי פאתוס על המצדה של נתניהו, הראשון יודע שהוא יהיה בעל הבית היחיד והאמיתי בממשלה המדוברת. על פיו ישק דבר.

במהלך הנוכחי מקווה לפיד להשיג – מלבד הגשמת חלומו של השמאל במעבר הדירה הצפוי של משפחת נתניהו – גם את מיתוגו המובהק כמוביל מחנה השמאל-מרכז בישראל, תוך הבנה שאין לו 'עיניים גדולות' והוא מוכן להסתפק במועט באופן יחסי כדי לרצות את שותפיו, וגם השגת חותמת כשרות עבור הסיעות הערביות, לפחות באופן חלקי, מתוך ציפייה להסתייע בהן לאיזון המפה הפוליטית בשנים הבאות. בנוסף, צפוי לפיד לזכות בנקודות בונוס על היותו איש השמאל הראשון מזה שנים ארוכות שמצליח לחולל אנדרלמוסיה ופילוג במחנה הימין, משהו שהשמאל חווה על בשרו מידיו של נתניהו בתריסר השנים האחרונות, החל מאהוד ברק ושאול מופז וכלה בכחול לבן וברשימה המשותפת.

על האינטרסים של מרב מיכאלי, ניצן הורביץ ושות' מיותר להרחיב. בכל הקריירה הפוליטית שלהם, לא חוו מנהיגי השמאל הישראלי את ניחוחו המשכר של שולחן הממשלה, וכל דבר שיביא אותם עד לכורסת עור הצבי הנכונה – יתקבל בברכה. גם ליברמן, שנעל את עצמו מלכתחילה בזרועותיו של לפיד, בהעדר אופציות אחרות, לא יכול להתלונן. מי שדרש (ונכון לדקה זו גם קיבל) את השליטה המוחלטת בכלכלת ישראל, כולל משרד האוצר וועדת הכספים, וכל זה עבור שבעה מנדטים ועם שני בוגרי המפלגה שהורשעו רק לאחרונה – יכול רק למלמל תודה, אפשר גם ברוסית.

מי שנותרו עם אופציות פתוחות, איש איש וטעמו, הם בעיקר בני גנץ ואיילת שקד. נכון, גם סער כמעט ושקל ברצינות את ההצעה המפתה שהניח לפתחו ראש הממשלה בימים האחרונים – חלוקת הקדנציה לשלושה חלקים, כאשר סער פותח, נתניהו ממשיך ובנט מסיים – אך לבסוף דחה את ההצעה. אם תשאלו ב'תקווה חדשה', יסבירו לכם שהם עשו זאת משום מחויבותם לבוחריהם להדחת נתניהו ומשום שבממשלה כזו היה נותר נתניהו הגורם הדומיננטי, כפי שהסביר סער עצמו השבוע. אם תשאלו את הכתבת הפוליטית של 'גלובס', שירית אביטן כהן, תשמעו סיפור אחר לחלוטין, ולפיו בנט וסער התלהבו מההצעה, והיא נפלה רק בשל ויכוח ביניהם מי יהיה הראשון 'להיכנע' ולומר כן. כך או כך, סער נחוש להדיח את נתניהו ולנקום את נקמתו בשלמות, גם אם הדבר כרוך בויתור על התואר 'ראש ממשלת ישראל' והפיכתו לגלגל שני של בנט באגף הימני של הממשלה הפריטטית המיועדת.

אבל טועה מי שחושב שסער מונע רק משיקולים רגשיים של אגו ונקמנות, מעט מאוד אנשים במערכת הפוליטית קרי מזג ממנו ומשותפו לאורך הדרך – ח"כ (ושר השיכון המיועד) זאב אלקין. במהלך הנוכחי משוכנעים השניים שהם בונים לעצמם בייס אלקטורלי יציב לסיבוב הבא. ראוי לזכור שהדחת נתניהו הייתה הדגל (השחור) היחיד והמרכזי שחברי 'תקווה חדשה' התקבצו סביבו, כך שעם חילופי הגברי בבלפור, מסתיים גם הקייס לקיומה של המפלגה. רק בניית אלטרנטיבה חילונית-ימנית מובהקת תוכל להתמודד בעתיד על האלקטורט של איווט, בנט, גנץ ואפילו לפיד.

על הסיעות הערביות אפשר לכתוב מגילה בפני עצמה, היחסים בין עבאס לקולגות מהמשותפת, העימותים הפנימיים בכל אחת מהסיעות והאינטריגות המגזריות הם מתחרים נאים בפוליטיקה החרדית. נתמצת רק כי בעוד רע"מ צפויה למצות הישגים ולהצביע בעד הממשלה, המשותפת אמורה להתנגד, אולם אם חלילה וחס יתברר כי ההתנגדות שלה קריטית – יהיה כבר מי שיימנע בכדי להעביר באצבעותיו את ממשלת השמאל הראשונה מזה שני עשורים.

צועד בביטחון

בחזרה לשקד וגנץ, שני המפסידים הגדולים מהאירוע. שקד בונה כבר שנים את עתידה בקרב מתפקדי הליכוד, בתקווה לרשת בבוא היום את הנהגת הימין. בכוחה לטרפד את ממשלת השינוי, שכן מלבד ח"כ עמיחי שיקלי, הייתה חוברת אליה גם ח"כ עידית סילמן וככל הנראה גם ח"כ ניר אורבך. למעשה, ספק אם בנט עצמו היה מוכן ללכת למהלך כזה עד הסוף אילולי תמיכתה.

נכון, בקרב הקטנטן על החברות בועדה למינוי שופטים, מסתמן (נכון לשעה זו, כמובן) כי שקד תגבר על מיכאלי וה'עז' שהוכנסה מלכתחילה – תירשם כניצחון תקשורתי עבורה. אבל האם באמת יימצא יועץ פוליטי שישלח אותה לקדנציה קצרת ימים במשרד הפנים כשהוא מסכן לשם כך את הקריירה הפוליטית כולה? קשה גם לראות מה יכול היה בנט להבטיח לשקד שיפתה אותה עד כדי כך, ושמא מי שנכשל בגזרה זו הוא דווקא נתניהו, שלא הציע לה גיבוי מלא בחסות רשימת הליכוד?

אבל המפסיד האמיתי והממשי הוא בני גנץ. נתניהו ייתן לו ברצון את אותן שנתיים שהוצעו לסער ולבנט, כשהפעם הרמטכ"ל לשעבר יהיה הראשון ברוטציה. כדאי לזכור שכעת, עם עריקתו של שיקלי, די בגנץ לבדו כדי להקים ממשלת שישים ואחד יציבה. במקום להתבזות במאבקי סרק על תיק החקלאות הנידח, יוכל גנץ לקבל בממשלה כזו מכל טוב מצרים, כל תיק שרק יחפוץ בו.

בשלב מסוים עלה בחוגי הימין הרעיון (שעוד עלול לצוץ שוב) לדרוש מנתניהו להתפטר, כאשר על פי החקיקה הפריטטית, גנץ ייכנס באופן מיידי למלא את מקומו. ההנחה היא שבשבתו על כס המלכות, יתקשה גנץ להעביר מרצונו הטוב ובאדיבות אצבעותיו את הכתר לבנט, והוא עשוי להשלים עם מהלך של רוטציה עדכנית.

בתחילת הטור חלקנו שבחים ללפיד, שהפגין מקצועיות כמעט מושלמת ביחס לכל מרכיב בקואליציה העתידית, והקפיד אפילו לשמר ערוץ סביר מול המפלגות החרדיות – גם אם ברור לכל שהן לא תצטרפנה בשלב זה לממשלת השינוי המדוברת, ולו מתוך תקווה שבעתיד, אחרי שיראו שהשד לא נורא כל כך ומשנתניהו ייעלם מהאופק, יואילו יהדות התורה וש"ס לחבור לממשלה בראשותו לכתחילה.

כשמהלכיו של לפיד יילמדו בבתי ספר לפוליטיקה, יעיב עליהם רק יחסו לבני גנץ, אולי כהד קלוש של נקמה לנטישה שחווה לפני שנה, כאשר זה האחרון פירק את השותפות ביניהם. לפיד לא ספר את גנץ מתחילת המו"מ, שיטה בו שוב ושוב, הבטיח לו את האצבע בועדה למינוי שופטים ולקח אותה ממנו, שיחק בו בסוגיית תיק החקלאות הנידח והתייחס אליו כמובן מאליו. אם איכשהו תוביל ההתנהלות הזו לפירוק ממשלת השינוי, שעוד לפני הקמתה משתעלת כמו נסראללה – יוכל לפיד להאשים אך ורק את עצמו.

הבטחות על הקרח

ארבע מערכות בחירות חוותה מדינת ישראל. בכל פעם הסתמנו פתרונות באופק, בכל פעם התבצרו חלק מהפוליטיקאים בעמדותיהם וסירבו "להפר את ההבטחות שנתנו לבוחר". יהיה מי שיגיד – ובצדק – כי דווקא בזמן הכי פחות מתאים החליטו חברי הכנסת 'להתחזק' במילוי הבטחותיהם. כך או כך, ברור לכולם שאם ההבטחות היו נשמרות בקפידא גם בסיבוב הנוכחי, היינו בדרך לסיבוב בחירות חמישי.

אז מי הפר את הבטחות הבחירות שלו ומי קיים אותן? נפתח כמובן במפלגות החרדיות, לא בטוח שמבחירה חופשית מלאה, נאלצו ש"ס ויהדות התורה לקיים את התחייבותן עד הסוף – הליכה עם גוש הימין באופן מוחלט ונאמנות אישית לראש הממשלה. אפשר גם להוסיף לרשימה את סמוטריץ', שהבטיח נאמנות וקיים, אם גם היה אחראי בעקיפין לטרפוד אופציית רע"מ, וכמובן את סער, שהבטיח להחליף את נתניהו ולא לשבת אתו בכל מחיר.

מפר ההבטחות הגדול של הסיבוב הנוכחי הוא גם מי שמיועד להרוויח יותר מכל – נפתלי בנט. למעט ההבטחה המפוקפקת על מניעת בחירות חמישיות (הבטחה שניתנה בעיצומו של משבר בריאותי וכלכלי, שכבר חלף כמעט לחלוטין, וכזו שספק אם יצליח לקיים לאורך זמן), הוא נאלץ להפר את כל שאר התחייבויותיו – לא לשבת עם רע"מ, לא להישען על תמיכת המפלגות הערביות, לא לשבת בקואליציה עם מר"צ ולא להכתיר את לפיד כראש ממשלה – אפילו ברוטציה.

גם לפיד לא נקי. בקמפיין הבחירות תקף יו"ר יש עתיד את הממשלה הפריטטית המנופחת של נתניהו והבטיח שממשלה בראשותו תוגבל לשמונה עשר שרים. כבר עכשיו ברור שהיא תמנה לפחות שמונה נוספים, וזה כאשר מדובר באחת הממשלות הקטנות בתולדות מדינת ישראל.

בוחריו של לפיד צפויים לסלוח לו על מיני-הפרה שכזו, כל עוד הוא מספק עבורם את עיקר הסחורה. בוחריו של בנט, לעומת זאת, לא יסלחו לו על ההחלטה לחצות את הביביקון. לפי כל סקר שהתפרסם בשבועות האחרונים, לפחות שני שליש מקרב מצביעי 'ימינה' מתנגדים לחבירה ללפיד ומעדיפים בחירות חמישיות. אם ראש הממשלה המיועד יצעד מחר לקלפי, תחת אבטחה כבדה כמובן – הוא יקבל בערך שני מנדטים, פחות ממה שקיבל בסיבוב הראשון…

בין ביבי לבוז'י

על פניו, בשעה שאתם מתרווחים להנאתכם לקריאת השורות הבאות, כבר הוכתר יצחק בוז'י הרצוג כנשיאה האחד עשר של מדינת ישראל, תפקיד בו יכהן במשך שבע השנים הבאות, ובמסגרתו יוכל להטיל את הרכבת הממשלה אם וכאשר יהיה בכך צורך (ומן הסתם יהיה) וגם להעניק חנינות, לארח אירועים ולטייל בעולם כמנהג נשיאים חסרי תפקיד ממשי מקדמת דנא.

בשעת כתיבת השורות עדיין אנו עומדים ערב הבחירות המנומנמות למדי לנשיאות, אך נראה כי אין מי שמאיים באופן ממשי על זכייתו של הרצוג. בשבוע האחרון אף נשמעו במחנה מרים פרץ לא מעט קולות שקראו לפרישתה, מחשש פן תתבזה בספירת הקולות.

הנציגות החרדית – מטעמים של הכרת הטוב ופרקטיקה – תמכה בהרצוג פה אחד, אם לא התרחש הנס מאחורי הפרגוד, שמו כל שישה עשר חברי הכנסת של ש"ס ויהדות התורה את הפתק הנכון במעטפה. הבטחות דומות קיבל הרצוג מכל רחבי המשכן כמעט, כולל כל סיעות השמאל, הערבים, יש עתיד ולא מעט חברי כנסת מימין.

גם החלטתו המפתיעה משהו של ראש הממשלה להעניק חופש הצבעה לחברי הליכוד, הייתה מסר ברור למי עליהם להצביע. בנוהג שבעולם, כאשר ישנם שני מועמדים והאחת מזוהה עם הימין, אם מוכרז 'חופש הצבעה' משמע המועמד הימני אינו המועדף, אדרבה.

ישנם כמה נימוקים לבחירתו של נתניהו בהרצוג, בראש ובראשונה החשש שמרים פרץ עשויה להביא עמה לבית הנשיא רוח של טהרנות במודל רובי ריבלין. על זאת יש להוסיף שיקולי חנינה עתידיים, כזכור, הנשיא חיים הרצוג היה זה שהעניק את החנינה השנויה במחלוקת למעורבים בפרשת קו 300 (החנינה היחידה בתולדות מדינת ישראל שניתנה לפני פסק דין, עוד בשלבי כתב האישום), אם להסתמך על 'מעשה אבות סימן לבנים', ובהיזכר בכך שגם הנשיא המיועד ישב בעבר בחדרי החקירות ואין לו עודף סימפטיה כלפי מערכת המשפט, ההימור של נתניהו עשוי להשתלם בהמשך הדרך.

 

השארת תגובה