ועדה מייגעת בלי ממשלה – לפיד

בליכוד רומזים כי במידה ויגיעו להבנה סופית ומוחלטת עם בנט, וזה האחרון יגיד בקולו כי הוא סגור ונעול עם הליכוד והמפלגות החרדיות בבלוק, יימצאו לפתע שתי האצבעות החסרות

ארכיון: נשיא המדינה רובי ריבלין ויאיר לפיד. צילום: חיים צח, לע"מ
ארכיון: נשיא המדינה רובי ריבלין ויאיר לפיד. צילום: חיים צח, לע"מ

שבוע בלבד נותר עד להחזרת המנדט להרכבת הממשלה מידיו של יאיר לפיד לידיהם של כלל חברי הכנסת, שיחזיקו בו במשך שלושה שבועות – עד להתפזרותם האוטומטית, אם וכאשר לא יעלה בידם להרכיב ממשלה. כצפוי, אין רגע דל, מינון הספינים גובר וכמעט בכל שעה עגולה מתבשר עם ישראל על יוזמה חדשה, חקיקה ממוחזרת או 'חיבור' מפתיע.

למעשה, תמונת המצב הנוכחית נותרה ללא שינוי מאז הבחירות. לאמור, בנט נמנע מחבירה לגוש מרכז-שמאל והרכבת ממשלת 'רק לא ביבי' – אם בשל חוסר שיתוף פעולה מצד חבריו לסיעה ואם בשל ההבנה כי צעד כזה יוביל לסיום דרכו הפוליטית מוקדם מהצפוי. מנגד, נתניהו מתקשה להשיג את שני העריקים המיוחלים משורות 'תקווה חדשה' ו'כחול לבן'.

בליכוד רומזים כי במידה ויגיעו להבנה סופית ומוחלטת עם בנט, וזה האחרון יגיד בקולו כי הוא סגור ונעול עם הליכוד והמפלגות החרדיות בבלוק, יימצאו לפתע שתי האצבעות החסרות. הרמזים מכוונים בעיקר לחברי הכנסת יועז הנדל ושרן השכל מ'תקווה חדשה', אך גם שמותיהם של יפעת שאשא ביטון, זאב אלקין ופנינה תמנו שטה עולים בשיחות סגורות כמי שעשויים להציל את שלטון הימין בישראל.

כאילו כדי להוכיח שאין עשן בלי אש, מיהר לפיד לקדם השבוע באמצעות שותפיו הטבעיים ממרצ חקיקה לפיזור אקטיבי של הכנסת, אם לא יעלה בידו להרכיב ממשלה. לפיד חושש מאותם שלושת השבועות הגורליים, כשח"כים רבים ירגישו את הכיסא המתנדנד, מה שעשוי להעלות במוחם אי אלו רעיונות לא רצויים מבחינתו. ברוב ייאושו, ערך לפיד גם גישוש אצל נתניהו, כדי לבחון אופציה של שיתוף פעולה להקדמת הבחירות, מהם צפויים השניים ליהנות על חשבון המנדטים המצומקים של סער ובנט. לצערו, הגישוש נענה בשלילה. לפחות לעת עתה.

כדי להסביר את העובדה התמוהה במקצת שהוא בוחר לגרור את המדינה במשך שבועות ארוכים בלי תוחלת, לפיד מקיים בשבוע האחרון סדרה של פגישות פיקציה ו"חתימות" על הסכמים וירטואליים עם השותפים שכבר היו מונחים בכיסו לפני שבוע ויותר, כמו ישראל ביתנו, העבודה ומרצ. כך התבשרנו השבוע על ההסכם עם מרצ שנמצא "על סף חתימה" ובמסגרתו תקבל מפלגת השמאל בעלת ששת המנדטים שלושה משרדי ממשלה – בריאות, הגנת הסביבה ושיתוף פעולה אזורי. לפיד שכח רק שחלוקת שרים לפי מפתח של אחד לשניים (שר על כל שני חברי כנסת) תדרוש בתיאוריה ממשלה של שלושים שרים ומעלה, רחוק במקצת מ'שמונה עשרה שרים לכל היותר' שהבטיח.

במקביל, מנסים נציגי 'יש עתיד' בועדה המסדרת לקדם שורה של חוקים ממוקדי מטרה, כדי לחסום את דרכו של נתניהו בעתיד. כך, אישרה הועדה השבוע פטור מחובת הנחה להצעת החוק להגבלת כהונתו של ראש ממשלה לשתי קדנציות ולהצעת החוק שתמנע את הטלת מלאכת הרכבת הממשלה על כתפיו של נאשם בפלילים. מדובר כמובן בשני חוקים פרסונליים ששמו של ראש הממשלה חקוק עליהם, אבל סיכוייהם לעבור את כל משוכות החקיקה בכנסת הנוכחית קלושים עד בלתי קיימים.

באופן מפתיע, שאולי מלמד משהו על הבאות, ימינה התנגדה לחקיקה והיא עברה דווקא בתמיכתה של רע"מ. האם משהו התרופף בערוץ שנוצר בין מנסור עבאס לאנשי הליכוד, ושמא מדובר במעידה חד פעמית שנועדה לאותת לנתניהו ולהזכיר לו שרע"מ – המצויה על גבול אחוז החסימה – לא נלהבת מהאופציה של הליכה לבחירות? ימים יגידו.

ועדה לענייני טיוח

בעוד יו"ר 'יש עתיד' ח"כ יאיר לפיד רושם הופעה מביכה במעט באודיטוריום המפואר של הכנסת, בנאום מגומגם ורווי קנאה בפני מאות מתנדבי הקורונה של 'דגל התורה', שהתקבצו ובאו מכל רחבי הארץ לקבלת תעודות הוקרה ומעט בורקסים, רשמו נציגיו בראשות ח"כ מיקי לוי מתקפה רבתי על הציבור החרדי ועל נציגיו, כשהעבירו באותה ועדה מסדרת את ההצעה המפוקפקת להקמת ועדת חקירה ממלכתית לבחינת אירועי מירון.

הקוראים הנאמנים מן הסתם זוכרים את הנימוקים שהובאו כאן בשבועות האחרונים נגד הקמתה של ועדת חקירה בראשות שופט, שאין לה דבר וחצי דבר עם הצגת פתרון של ממש לסוגיה המורכבת של מירון וגם לא שיניים להעמדתם לדין של האחראים. למעשה, אם להסתמך על ניסיון העבר, ועדות חקירה ממלכתיות נועדו למרוח ולטייח מחדלים, ולמצער, לערוף גולגולת פוליטית כלשהי, ובמקרה דנן, את גלגלתו של השר לביטחון פנים, אמיר אוחנה.

אפשר לומר הרבה דברים על אוחנה, על כישלונו (וכישלונה של המשטרה) בריסון הפורעים הערביים בשבועות האחרונים, על אחריותו העקיפה למעשי הלינץ' ביהודים בכל רחבי הארץ ועל ההתנהלות הלא מאוד מוצלחת מול המגזר הערבי בכלל, אבל לקשור את אירועי מירון לשר שכיהן בתפקיד פחות משנה, כשהכשלים במקום מובנים בילד אין כבר עשרות שנים, ורשימת האחראים האפשריים ארוכה כאורך הגלות – אין זה יותר מאשר ניסיון התנקשות פוליטית גרידא. בצדק, מסרבים הח"כים החרדים להצטרף לצוות התליינים.

אבל ניחא, הבה נצא מנקודת הנחה שלפיד התמים, בתדמיתו החדשה כחרד לגורל הציבור החרדי, אכן מעוניין להגיע לחקר האמת והוא משוכנע שועדת חקירה ממלכתית היא הדרך היחידה לכך. אם אכן כך, למה לו כל הטררם המיותר בועדה המסדרת סביב הצעת חוק עקומה להקמת הועדה במסלול אינסופי ומייגע שדורש גיוס רוב במליאה פעם אחר פעם, בזמן שניתן לעשות זאת במסלול יעיל ומהיר בהרבה?

נסביר: החוק מאפשר את הקמתה של ועדת חקירה בשני מסלולים – האחד, על ידי הממשלה, והשני, על ידי הועדה לביקורת המדינה, במידה והוגש בנושא דו"ח על ידי מבקר המדינה. מכיוון שהמבקר עסק בעבר בנושא מירון והמסתעף, יכולה הועדה המסדרת להסתפק בהחלטה אחת על הקמה מהירה של ועדה לביקורת המדינה, ושם להעביר מיידית החלטה להקמת ועדת חקירה, במסלול בו הוקמו כבר ארבע ועדות חקירה שונות בעבר. אילו לפיד אכן היה חושק בהשגת תוצאה, זה היה המסלול הנבחר להקמת הועדה.

מנגד, גם הביקורת שהוטחה בח"כים החרדים על ידי אוסף של צייצנים מטעם עצמם וכמה מבני המשפחות האבלות שהוטעו על ידי התקשורת, אינה מוצדקת בעליל. הנציגות החרדית (כמעט כולה) תומכת בכל הכוח בהקמת ועדה מכל סוג שהוא לבחינת האחריות, הכשלים, האשמים והמחדלים שהובילו לאסון הנורא. מטבע הדברים, יש לה רק מה להרוויח מועדה כזו, שצפויה לנקות את הנציגות החרדית מכל אחריות – בשל העדר סמכות ישירה בענייני מירון.

ההתנגדות להצעתו של לפיד נבעה משני טעמים: האחד, כי לפיד הוא המציע… (נזכיר לדוגמה את התנגדות הסיעות החרדיות להצעה שהעלה סמוטריץ' מספסלי האופוזיציה בזמנו, להקמת ועדת חקירה למשטרת ישראל) והשני, משום שהאמון של הח"כים החרדים במערכת המשפט, וכנגזרת ישירה מכך גם בוועדה שבראשה יעמוד שופט בדימוס – אם להתבטא בעדינות – נופלת מרמת האמון השוררת בין ראש הממשלה ובין יו"ר 'תקווה חדשה' ח"כ גדעון סער.

כדאי לזכור שאחד הנושאים החיוניים לחקירה הוא ההסכמה התמוהה שהושגה בין ההקדשות השונים ובין המשנה ליועמ"ש, ארז קמניץ, ואשר מנעה לעת עתה את הפקעתו של מתחם הציון בידי מדינת ישראל והפיכתו לאתר מאורגן ומסודר, ממש כמו בכותל. באופן אירוני, מי שנלחם בכל כוחו למען ההפקעה, הוא סגן שר האוצר לשעבר איציק כהן מש"ס… צריך להיות תמים במיוחד כדי לחשוב שועדה שמנוהלת על ידי נציג מערכת המשפט תעז לבחון את האחריות המשפטית לאסון.

בינתיים, נמשכת חקירת מח"ש והמשטרה שנפתחה בבוקר שלמחרת האירוע, למרות החשש הכבד לניגודי אינטרסים, כפי שעולה ממכתבו של עוה"ד עפר ברטל ליועמ"ש אביחי מנדלבליט שנחשף כאן לראשונה. ברטל פונה לפני עשרה ימים למנדלבליט ומתריע בפניו כי קצין בכיר שהיה מעורב באירועי מירון, תנ"צ מעוז בן שבו, מונה באותו שבוע לתפקיד בכיר בלהב 433 החוקרת את האירוע. כך נוצר מצב אבסורדי בו חוקרי האסון נתונים למרותו של אחד מהנחקרים הפוטנציאליים, ובלשונו של ברטל: "המצב בו יחידת להב 433 חוקרת חשודים בגרם מוות של 45 אנשים, בו בזמן שקצין האח"מ שלה יכול ויהיה אחד החשודים בגרימת מותם של אותם אנשים – הוא בלתי מתקבל על הדעת".

בעקבות ההתנהלות המפוקפקת הזו, פנה בתחילת השבוע גם המשפטן ח"כ ארבל במכתב דחוף ליועמ"ש, ובו הוא דורש להעביר את החקירה לידי גורם שלישי ובלתי תלוי. ארבל גם מציע מספר אופציות מתאימות, כמו הרשות לניירות ערך, מצ"ח או רשות התחרות, כולן רשויות שמתמחות בחקירת אירועים ואינן כפופות או קשורות באופן ישיר למשטרת ישראל. האם מנדלבליט יתעשת וימנע טיוח אפשרי של חקירת אסון מירון? אנחנו נמשיך ונעקוב.

פרצת עליך פרץ

אפרופו מנדלבליט, היועמ"ש האחוז בגרונו נאלץ להתמודד השבוע בשתי חזיתות, כשמלבד חקירת אירועי מירון, הופך משפט נתניהו לפארסה בפומבי והעד הראשון והססגוני, מנכ"ל וואלה לשעבר אילן ישועה, מספק אמירות צבעוניות וכותרות עסיסיות כמעט בכל משפט שני.

לשיא הגיעו הדברים ביום שלישי השבוע, לקראת תום חקירתו בת החודשיים, נאלץ ישועה להודות בפני פרקליטי ההגנה על שורה של קשרים ו'הגנות' שהעניק לפוליטיקאים שונים, מכחלון ועד בוז'י הרצוג, להם שימש ככלבלב הבית. על הדרך נחשף גם תעלול נוסף של הפרקליטות בתיק 4000, במסגרתו נמנעו הפרקליטים מלהעביר חומרים חיוניים להגנה, והללו נחשפו בטעות עקב תקלה טכנית.

ההקשר האקטואלי כמובן הוא התמודדותו של בוז'י הרצוג במרוץ המנומנם לנשיאות. הדבר האחרון שהיה חסר ליו"ר הסוכנות הוא הוצאתם לאור של פרסומים עתיקים על גידופים שפלט כלפי יריבתו להנהגת המחנה הציוני בזמנו, שלי יחימוביץ', כולל אמירות לא נשיאותיות בעליל.

חשוב לומר, גם לאחר הפרסומים המביכים, הרצוג עודנו המועמד המוביל להתיישב בעוד חודש וחצי במשכן נשיאי ישראל בשכונת טלביה הירושלמית. לפי כל ההערכות הוא צפוי לזכות ברוב נאה שינוע בין שבעים למאה חברי כנסת. לצורך הצבת פרופורציה נציין, כי מעולם לא היה מועמד לנשיאות שקיבל תשעים קולות ומעלה.

הסיכוי היחיד של המחנכת והאם השכולה מרים פרץ לגבור על בוז'י, תלוי בהיחלצות רשמית של ראש הממשלה למענה. אם נתניהו יחליט בשבוע הקרוב לפעול באופן רשמי וגלוי לבחירתה, תשתנה מפת הסיכויים וישראל עשויה לבחור לראשונה נשיאה. מי שפועל בכל הכוח כדי להשיג תמיכה שכזו הוא אביגדור יצחקי, ראש המטה של פרץ ומי שנחשב לאחד ממקורביו של נתניהו.

כל עוד זה לא קורה, פרץ צריכה להגיד תודה על כל קול, או כפי שסיכם זאת היטב אחד הח"כים השבוע: "למרים פרץ יצביעו קומץ חברי כנסת בעלי מצפון סביר, שמאחורי הפרגוד יהיו משוכנעים שהרצוג מנצח בכל מקרה וירשו לעצמם להצביע לפרץ מתוך רחמים", ודפח"ח.

זהו את היהודי

בחזרה למנדלבליט ולמערכת המשפט, שספגה השבוע ביקורות חריפות בשני הקשרים נוספים: האחד, המשך כרסום מעמדה של הרשות המחוקקת, בהחלטת בג"ץ להתערב בחוק יסוד ולהודיע על פסילה עתידית של חקיקה כזו, תוך שהוא חורג לפי כל פרמטר מסמכויותיו. חדי העין ציינו כי השופטים – מודעים לשערורייה הציבורית שפסיקות תקדימיות כאלה מחוללות – מקפידים לשחרר אותן בתקופות סוערות במיוחד, כדי לטשטש ולהבליע את ההחלטות בגל הכותרות.

בגזרה השנייה היה זה תורה של הפרקליטות לספוג ביקורת על האיפה ואיפה שנהגה בכתבי האישום נגד הפורעים בחודש האחרון. בעוד שכתבי האישום נגד פורעים יהודים ציינו מניע גזעני למעשיהם (מה שעלול להכפיל את עונשם, על פי חוק), בכתבי האישום נגד מבצעי לינץ' מהמגזר הערבי אין אזכור למניע כזה, שהרי כידוע צעירים ערבים נטפלים לעוברים ושבים על רקע כבוד המשפחה בלבד.

בהתפתלות מביכה במיוחד, ניסו בפרקליטות להסביר כי המותקף היהודי לא נשא עליו "סימני זיהוי" שימחישו את יהדותו, כמו כיפה, ציצית, או דגל ישראל. מחמם את הלב לגלות כי בעיני הפרקליטים, שאלת מיהו יהודי – לכל הפחות לעניין ביצוע לינץ' – תלויה בשאלת מיהו חרדי…

כך או כך, שני המקרים הם תמרורי אזהרה שימחישו לנו את העתיד אם וכאשר תורכב כאן ממשלת שמאל-מרכז כזו או אחרת. בקדנציה הקרובה יידרשו הכנסת והממשלה למנות שישה שופטי עליון, יועץ משפטי לממשלה ופרקליט מדינה. המינויים הללו – פי כמה וכמה יותר מאשר בחירת נשיא המדינה – יקבעו את המגמה אליה תצעד מדינת ישראל בעשור הקרוב.

השארת תגובה